פרשת צו, הדף ובעיקר – האש, האש – The Torah portion of Tzav, a little daf & mostly, the Fire, the Fire!

There are more than 5800 verses in the Torah and almost every day I fall in love with a different one, but this Torah portion definitely holds one of the very top:

יש יותר מ-5800 פסוקים בתורה, וכמעט כל יום אני מתאהבת באחר, אבל פרשת השבוע הזה, בהחלט מחזיקה באחד הגדולים:

צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃

Command Aaron and his sons thus: This is the ritual of the burnt offering: The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night until morning, while the fire on the altar is kept going on it.

This verse (Leviticus 6:2) opens the 6th chapter of Leviticus and the Torah portion of Tzav. Tzav means “command”. If we add one letter, we get tzevet – team, and one more – tzavta, togetherness. It seems to straddle the line between the individual and his or her surroundings, and resonates one of debates between Rashi and Tosfot in this week’s daf, Talmudic Torah.

הפסוק הזה, פותח את הפרק הששי בספר ויקרא ופרשת צו. צו מלשון ציווי. נוסיף עוד אות – ונקבל צוות. ועוד אחת – צוותא, כמעין הבעה של המתח בין היחיד וסביבתו, מה שמעורר הדים לויכוח בין רש”י ותוספות בקרית הדף היומי השבוע.

We are in Tractate Shabbat, and because of the Gemara’s associative nature, while we started this chapter talking about oils appropriate for lighting Shabbat candles, before too long, we are talking about Hanukkah, first about oils and then about all sorts of halachot related to the holiday. One of the questions between Rashi and Tosfot there is, since we are talking about the need to light my candles outside the home, does that mean “outside” right outside my private door, possibly in the hallway, or is it all the way in the front yard?

אנחנו במסכת שבת, ובגלל החשיבה האסוציאטיבית של הגמרא, בשעה שהתחלנו את הפרק הנוכחי ברשימת שמנים אסורים ומותרים לשימוש בנרות השבת, לפני שהבנו מה קרה, אנחנו מדברים על חנוכה, בהתחלה על שמנים ופתאום על כל מיני הלכות הקשורות לחג. אחת השאלות בין רש”י ותוספות שם היא, מכיון שאנחנו מדברים על הצורך להדליק נרות מחוץ לבית, האם משמעות ה”בחוץ”, זה ממש בצד השני של דלת הכניסה שלי, אולי במסדרון, או שהמשמעות היא בחצר הקדמית?

This sounds like minutia, but it’s really a big question: where is my “outside”? where do I end and someone or something else begins? If I take my “light”, my essence and presence, into the outside world, how do I interact with the passersby? Do I think of them as people who know me or strangers? What will either attitude beget? In this case of the Hanukkah candles, what if my yard has two entrances (daf 23a): do I need to light in both places or one is enough? Wait, why do I need to light in both? I fulfilled my lighting with one! Who cares about the other entrance?

זה נשמע כמו עוד ויכוח טרחני על פרטים קטנים, אבל האמת שזו שאלה גדולה: איפה ה”בחוץ” שלי? איפה אני נגמר ומשהו או מישהו אחר מתחיל? אם אני לוקחת את ה”אור” שלי, את הנוכחות והליבה שלי, החוצה, איך אני מתנהלת עם העוברים ושבים? האם אני חושבת עליהם כאנשים שמכירים אותי או כזרים? מה תהיה התוצאה של גישה זו או אחרת? במקרה זה של נרות חנוכה, מה אם לחצר שלי יש שתי כניסות (דף כג:א): האם עלי להדליק את האור בשתי הכניסות או אחד מספיק? רגע, למה עלי להדליק בשתיהן? כבר “קיימתי את המצווה” שלי עם הדלקה אחת! מה אכפת לי מהכניסה הנוספת?

Nevertheless, the Gemara teaches that if you do have two entrances, both must be lit, not because of your own fulfillment of the mitzvah, but because of how people who walk by perceive it. The lack of light at the other entrance might make them think you don’t light at all; maybe you’re really important and when they see you don’t light, they won’t light either, thinking, wait, is it Hanukkah today?? Maybe it’s tomorrow??….

ובכל זאת, הגמרא מלמדת שאם יש לך שתי כניסות, צריך להאיר את שתיהן, לא בגלל קיום המצווה שלך עצמך, אלא בגלל איך שאנשים שעוברים ליד, רואים זאת. חוסר האור בכניסה השניה עלול לגרום למישהו לחשוב שלא הדלקת בכלל. אולי אתה אדם חשוב, וכשאנשים רואים שאתה לא מדליק, גם הם לא ידליקו, אולי יחשוב, רגע, חנוכה היום בכלל? אולי זה בכלל מחר??

As we are painfully learning these days, although each one of us is a beautiful individual by his or her own right, we don’t live in a vacuum, and our “light” has huge impact on those around us. This also stands in conflict with the idea that “righteous people” can be saved due to their righteousness… Turns out, when it’s “dark” outside, everyone is in danger; everyone needs to be careful with their light.

כמו שמזכירים לנו המאורעות הנוכחיים, למרות שכל אחד מאיתנו הוא יחיד יפיפה לכשעצמו, אנחנו לא חיים בואקום, ול”אור” שלנו יש השפעה עצומה על אלה שנמצאים סביבנו. עובדה זו גם עומדת בקונפליקט עם הרעיון של “צדיק וטוב לו”, והצדיק לא יפגע בגלל צדיקותו. אנחנו רואים שבשעת משבר, כש”חושך” בחוץ, כולם בסכנה, ועל כולם להזהר עם ה”אור” שלהם.

The priest of the opening of this Torah portion is called to tend for the light, the fire, on the altar. I have a theory, which sadly I haven’t (yet) spent much time working on, that the Torah can not only be in a linear fashion, but also in a spiral one (and maybe even back to front –). Here, the verse can take us back to Genesis: there is night, and then there is day. Bringing in the new day and its fire involves getting rid of the chaos which the previous day left. Before starting anew, the kohanim therefore, must first take out yesterday’s ashes.

הכהן בפתיחת פרשת “צו” נקרא לטפל באור, באש בעצם, המזבח. יש לי תאוריה שלצערי לא עבדתי עליה מספיק שבשעה שאפשר לקרוא את התורה בצורה ליניארית, בקו ישר מתחילתה לסופה, אפשר גם כספירלה (ואולי גם מהסוף להתחלה…). כאן, הפסוק לוקח אותנו בחזרה לתחילת ספר בראשית. יש לילה ואחר כך יש יום. הבאת היום החדש ואורו, מצריכה אותנו קודם כל להפטר מהבלגן – תוהו ובוהו – שהשאיר היום הקודם. לכן, לפני שמתחילים צריך קודם כל להוציא את האשפה של יום אתמול.

Oh, how I wish I knew how to do that too! That my morning’s tradition included a daily routine to take out all the remainders of what has been smoldering within me restlessly from the past and let it go somewhere, in a “holy”, set aside site, where this can decompose and become fertile and suitable for whatever is its next purpose! And the fact that they put on special garments in order to do that; that taking out the trash is just as holy a task as any other job in the Temple!

או, הלואי וידעתי איך לעשות זאת גם אני! שמסורת הבקר שלי תכלול שגרה יומיומית להוציא את כל מה שנשאר מאתמול, כל מה שמבעבע עדין בחוסר שקט מהעבר, ולשים את זה בצד איפהשהו, במקום “קדוש”, מיוחד לכך, שם הפסולת תוכל להפוך לקומפוסט, להפוך להיות פוריה ומתאימה למה שלא תהיה מטרתה הבאה! והעובדה שהם שמו לשם כך בגדים מיוחדים! שהוצאת הזבל היתה מעשה קדוש כמו כל תפקיד אחר במקדש!

The cleanup, as any, takes discernment. The ashes – out; but not the fire (6:2):

מלאכת הנקיון דרשה מיומנות ואבחנה: את הדשן צריך לזרוק. את האש- לשמור:

וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃

And the fire on the altar will be kept going on it.

And a couple of verses later, again (6:5): וכמה פסוקים אחר כך, שוב

וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה….

And the fire on the altar shall be kept burning, it will be not be extinguished….

Why the repetition? Maybe the Torah, indeed, only spoke of the one and only Temple made of stone and wood, but, perhaps the Torah also talks about the temple within each and everyone of us. Perhaps it asks us to remove what yesterday left behind which is no longer useful and nourishing while making sure we do keep our own inner fire; that we tend to it with love, respect and care, that we make sure, no matter what, to not let anyone, from within or without, to put it out; and that we look out for our neighbors too; that we care about them and what’s going on with them, in actions, thoughts, prayers… whether they are right next door or in Bnai Brak and New York.

למה חוזר הכתוב? אולי התורה אכן דברה אף ורק על המקדש העשוי מאבן ועץ, אבל אולי, התורה גם דברה על המקדש בתוך כל אחד ואחת מאיתו. אולי, מה שמתבקש מאיתנו זה לזרוק את מה שנשאר מיום אתמול שכבר לא נחוץ ולא מועיל לנו, בשעה שנשמור על האש הפנימית שלנו, שנטפל בה באכפתיות ואהבה, כבוד ותשומת לב, שנוודא, שלא משנה מה, לא ניתן למישהו לכבות לנו אותה, מפנים או מחוץ, ושיחד עם זה, נזכור לדאוג גם לשכנינו, שיהיה אכפת לנו מהם וממה שעובר עליהם, בין אם במעשה, בדיבור, במחשבה ,בתפילה… בין אם הם ממש לידינו או בבני ברק וניו יורק.

שבת שלום

Shabbat Shalom.

This entry was posted in Uncategorized and tagged , , , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s