תורה וטיולים עם מטות-מסעי – מיריחו לפתח תקוה…
| We have arrived at the end of the Book of Numbers, which usually falls within the – sad and often terribly hot – “Three Weeks”, between the 17th of Tamuz and the 9th of Av; this year it ends with two Torah portions. Parashat Matot begins with the laws of vows, to which, along with the laws of oaths, two entire tractates in the Talmud are devoted. The vow teaches us about the sanctity of speech and its power, when a person has the ability, within the laws and mitzvot, to create his own framework through speech, to add prohibitions and mitzvot that the Torah did not enumerate. The matter is complex: on the one hand, it is a fact that it is allowed and there are instructions how. On the other hand, talking has limits. It is not possible to lie against the Torah and against previous agreements (for example, between a man and his wife). The Talmud asks, “You don’t know what the Torah forbids, but you forbid other things?” (Yerushalmi Nadar 55:5), that is, we have been given 613 commandments and it is already difficult enough to fulfill even a small part of them, so it is better not to take on any more. Orderly of the release of vows. | הגענו לסוף ספר במדבר, שבד”כ נופל בתום שלושת השבועות – העצובים משהו וחמים מאד – בין י”ז בתמוז ותשעה באב, והוא מסתיים השנה, עם שתי פרשות: מטות-מסעי. פרשת מטות מתחילה בדיני נדרים, שלהם, יחד עם דיני שבועה, מוקדשים שתי מסכתות שלמות בתלמוד. הנדר מלמד אותנו על קדושת הדיבור וכוחו, כשלאדם יש יכולת, בתוך החוקים והמצוות, ליצור לעצמו דרך הדיבור מסגרת משלו, להוסיף איסורים ומצוות שהתורה לא מנתה. הענין מורכב: מצד אחד, עובדה שמותר ויש הוראות איך. מצד שני, לדבר יש גבולות. אי אפשר לידור נגד התורה ונגד הסכמים קודמים (למשל, בין איש לאשתו). התלמוד שואל, “לא דיך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?” (ירושלמי נדרים פ”ט,ה), כלומר, ניתנו לנו 613 מצוות וכבר מספיק קשה לקיים אפילו חלק קטן מהן, כך שעדיף לא לקחת על עצמנו עוד. במקביל, מתוך הבנה עמוקה גם למצב בו אדם נודר פעמים מצרה ופעמים בטעות, נוצרה מערכת מסודרת של התרת נדרים. | |
| Then we hear about the war in Midian, and through that, we learn how to kasher the tools that were taken: tools that were used directly with fire, must be put in fire. Utensils that have been used with boiling liquids must be immersed in boiling liquids, and all utensils must be immersed to purify them from previous use. The division of the loot is also discussed here, and specific instructions are given: to divide it into two equal parts: One – to the soldiers, and the other – to the People remaining in the rear. From these parts, the recipients will have to give a certain amount to the priests and Levites. It is fascinating to see how an act that can be wild and domineering like looting during a battle, is also anchored in the laws of the Torah, when part of the loot is brought as a thankfulness sacrifice, so that even in this situation, the One who is really responsible for the victory, will not be forgotten. | לאחר מכן אנחנו שומעים על המלחמה במדין, ומתוך כך, לומדים איך להכשיר את הכלים שנלקחו: כלים בהם נעשה שימוש ישיר באש, צריך להעביר באש. כלים בהם השתמשו בנוזלים רותחים יש להטביל ברותחים, ואת כל הכלים יש להטביל כדי לטהר אותם משימוש קודם. גם על חלוקת השלל מדובר כאן, והיא נעשית תוך הוראות ספציפיות: לחלק לשני חלקים שווים. חלק אחד יינתן לחיילים, והחלק השני לשאר העם שנותר בעורף. מחלקים אלו יהיה על המקבלים לתת סכום מסויים לכוהנים וללויים. מרתק לראות איך מעשה שיכול להיות פראי ושתלטני כמו ביזה בזמן קרב, גם הוא נעגן בחוקי התורה, כשחלק מהשלל גם מובא כקורבן לאות תודה, כדי שגם במצב זה, מי שבאמת אחראי לנצחון, לא ישכח. | |
| At the end of this Torah portion, Matot, we hear about the members of the tribe of Gad and Reuven who ask for, and finally receive, land in the eastern side of the Jordan. This is a complex request and Moshe is worried: “Will your brethren go to war while you dwell here”? He reminds them of the sin of spies, and the dire consequences of division in the nation, death and staying in exile. But in this case, the answer is different (Numbers 32:16-18): | בסוף פרשת מטות, אנחנו שומעים על בני שבט גד וראובן שמבקשים, ולבסוף מקבלים, נחלה בעבר הירדן המזרחי. זו בקשה מורכבת ומשה מודאג: “הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה”? הוא מזכיר להם את חטא המרגלים, ואת התוצאות הקשות של פיצול בעם, מוות והשארות בגלות. אך במקרה זה, התשובה שונה (במדבר לב:טז-יח): וַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ׃ וַאֲנַ֜חְנוּ נֵחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם וְיָשַׁ֤ב טַפֵּ֙נוּ֙ בְּעָרֵ֣י הַמִּבְצָ֔ר מִפְּנֵ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ לֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלָתֽוֹ׃ | |
| And to this, Moshe agrees, with a “small” correction in the order of things: “Build for yourselves cities for your children and fences for your flock, and that which you spoke, you shall do (32:24), that is, organize your priorities, first children, home and family, and then employment and livelihood and not the other way around, and if you do that, and if you do come to the aid of your brothers, you can stay here. Often, this is a story that is used in meetings between different groups, especially in Israel and abroad: even today, we too, ask, what and how do we see the relations with our family members who are across the river, across the sea, physically and/or politically? Will we be able to keep the mutual concern expressed by the Children of Gad and Reuven? | ולכך, משה מסכים, עם תיקון קטן (בעצם, די גדול) בסדר הדברים: “בְּנֽוּ־לָכֶ֤ם עָרִים֙ לְטַפְּכֶ֔ם וּגְדֵרֹ֖ת לְצֹנַאֲכֶ֑ם וְהַיֹּצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ” (לב:כד), כלומר, תארגנו את סדרי העדיפויות שלכם, קודם ילדים, בית ומשפחה, ואחכ תעסוקה ופרנסה ולא הפוך, ואם כך, ואם אכן תבואו לעזרת אחיכם, תוכלו להשאר כאן. לעיתים קרובות, זהו סיפור שחוזרים אליו במפגשים בין קבוצות שונות, במיוחד בארץ ובחו”ל: גם היום, גם אנחנו, שואלים, מה ואיך אנו רואים את היחסים עם בני משפחתנו הנמצאים מעבר לנהר , מעבר לים, הפיזי ו/או הפוליטי? האם נשמור את הדאגה ההדדית, שבטאו בני גד וראובן? | |
| The Torah portion of Mas’ei, “journeys” begins by mentioning forty-two journeys and stations that the Israelites went through since they left Egypt until the last station before entering the land, on the border of Jordan. It’s interesting that everywhere it is said – “and they traveled and they camped”, so it’s not just a laundry list of places, but at each point there was a stop, acceptance, processing of what has passed thus far, and only then – moving on. The portion continues detailing the borders of the Promised Land, with Elazar the priest and Joshua bin Nun presiding over the division of the land among the tribes, and the presidents of the various tribes handling the internal tribal division. All the tribes will receive land except the tribe of Levi who deals with spiritual matters, and will not receive grazing plots. For them, each tribe will allocate lots, and in addition to that, they will receive 48 cities – of which 6 are cities of refuge. The cities of refuge were meant to be a place of refuge for a person who killed another by mistake. | פרשת “מסעי” מתחילה בציון ארבעים ושתיים מסעות ותחנות שבני ישראל עברו מאז שיצאו ממצרים ועד לתחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ, על גבול ירדן. מעניין שבכל מקום נאמר – “ויסעו ויחנו”, כשאין זו רק רשימת מקומות, אלא בכל נקודה היתה עצירה, קבלה, עיבוד של מה שעבר עד כה, ורק אז – המשך הלאה. הפרשה ממשיכה בפירוט הגבולות של הארץ המובטחת, כשאלעזר הכהן ויהושע בן נון יעמדו בראש חלוקת הארץ, ונשיאי השבטים השונים יטפלו בחלוקה השבטית. כל השבטים יקבלו אדמות מלבד שבט לוי שעוסק בענינים רוחניים, ולא יקבל שטח למרעה. עבורו, כל שבט יקצה מגרשים, כשבנוסף לכך הם יקבלו 48 ערים – מתוכם 6 ערי מקלט. ערי המקלט נועדו להיות מקום מפלט לאדם שהרג אחר בשגגה. | |
| And since we are dealing with the distribution of estates, we return at the end of the Book of Numbers to the daughters of Zlof’chad and their demand to receive an estate in the Land. Here, a condition is added to the answer they received: they will indeed receive an estate, but so that estates do not pass from tribe to tribe, they must marry only members of their tribe. They fulfilled the requirement and married their cousins. The Book of Numbers ends “on the steppes of Moab, at the Jordan near Jericho” (36,13). | ומכיון שאנחנו עוסקים בחלוקת נחלות, אנחנו חוזרים בסוף ספר במדבר אל בנות צלופחד ואל דרישתן לקבל נחלה בארץ. כאן מצטרף תנאי לתשובה שקבלו: הן אכן תקבלנה נחלה אך כדי שנחלות לא יעברו משבט לשבט, עליהן להינשא לבני שבטן בלבד. בנות צלפחד קיימו את הציווי ונישאו לבני דודיהן. ספר במדבר מסתיים “בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ” (לו,יג). | |
| And therefore, we will go to Jericho this week. Well, for most of us, this is only a theoretical “go”. Since the Oslo Accords (1993), Jericho is in the territory of the Palestinian Authority, Area A to which Israelis (Jews) are prohibited from entering, although, experts say that it’s not impossible, and not necessarily unsafe. Tempting indeed! Jericho is a developing and growing tourist city and we’re about to get to know some of its attractions. Jericho (Aricha in Arabic) is located about 10 km north of the Dead Sea, an oasis sitting on two springs, in an area where almost no rain falls. Its height is about 250 m below sea level, making it the lowest inhabited city in the world. It is also considered one of the oldest settled in the world, when as early as 9500 BC, i.e. 11,500 years ago, hunter-gatherers lived there, establishing a walled settlement. Its name, Jericho, is probably named after the worship of the moon (Yare’ach) god that was practiced there. Rashi writes that its name is from the root of the word “smell” (rei’ach) because of the perfume trees that were planted in its area. | ולכן, נצא השבוע ליריחו. עבור רובנו, זו יציאה תאורטית בלבד. מאז הסכמי אוסלו (1993), נמצאת יריחו בשטח הרשות הפלשתינאית, שטח A אליו הכניסה לישראלים (יהודים) אסורה, אם כי, יודעי דבר אומרים שלא בלתי אפשרית, ולא בהכרח בלתי בטוחה. אכן מפתה! יריחו עיר תיירות מתפתחת וגדלה ותיכף נכיר כמה מהאטרקציות בה. יריחו (אריחא בערבית) נמצאת כ-10ק”מ מצפון לים המלח, נווה מדבר היושבת על שני מעיינות, באיזור שכמעט לא יורדים בו גשמים. גובהה כ-250מ מתחת לגובה פני הים, מה שהופך אותה לעיר המיושבת הנמוכה ביותר בעולם. היא גם נחשבת ממקומות הישוב העתיקים בעולם, כשכבר בשנת 9500 לפנה”ס, כלומר לפני 11,500 שנה, חיו בה ציידים-לקטים והקימו בה ישוב מוקף חומה. שמה, יריחו, כנראה על שם פולחן אל הירח שהיה נהוג בה. ורש”י כותב ששמה משורש המילה “ריח” בגלל עצי הבשמים שנטעו באזורה. | |
| The settlement in the place was not continuous, but it seems that even in the “early bronze” era, about 5000 years ago, Jericho had economic and military importance, since it was located on the crossings of the Jordan, and just as the Israelites arrived there more than a thousand years later, even then there were merchants passing through the place, crossing between the eastern Jordan and Israel. For us, Jericho is famous because of what is told in the book of Joshua as the first city that the Israelites conquered when they entered the Land of Israel. They surrounded the wall of the besieged city with seven priests together with the Ark of the Covenant, when on the seventh day they surrounded it with trumpets, the wall fell and the city was captured. Joshua placed a curse on the city and indeed in the days of David, Jericho is mentioned as a deserted place. | ההתישבות במקום לא היתה רצופה אבל נראה שגם בתקופת “הברונזה הקדומה”, לפני כ-5000 שנה היתה ליריחו חשיבות כלכלית וצבאית, מכיון ששכנה על מעברות הירדן, וכמו שבני ישראל הגיעו לשם יותר מאלף שנים לאחר מכן, גם אז היו סוחרים עוברים במקום כדי להגיע מעבר הירדן המזרחי לארץ. עבורנו, יריחו מפורסמת בגלל המסופר בספר יהושע כעיר הראשונה שכבשו בני ישראל כשנכנסו לארץ ישראל. הם סבבו את חומת העיר הבצורה עם שבעה כהנים ביחד עם ארון הברית, כשביום השביעי הקיפו עם שופרות, החומה נפלה והעיר נכבשה. יהושע הטיל קללה על העיר ואכן בימי דוד, יריחו מוזכרת כמקום נידח. | |
| And yet, in spite of everything, Jericho has returned to being an attractive site, and this is evidenced by countless archaeological finds, which include, for example, the palace of Alexander Yanai of the Hasmonean period, and Herod’s palace from the end of the Second Temple era, as well as buildings such as an aqueduct, swimming pools, bathhouses, mikvahs, bathtubs, gardens, mosaic floors, columbarium for breeding pigeons and wine cellars. Another palace in the area, The Palace of Hisham, is located about 5 km north of Jericho and contains several buildings from the Umayyad period (7th-8th century). The buildings that stand out are a mosque and a palace whose construction was not completed, as well as a magnificent bathhouse. Their remains, including sculptures and fresco pieces in many colors, are stored in the Rockefeller Museum in Jerusalem. | ואף-על-פי-כן למרות הכל, יריחו חזרה להיות מקום מושך, ועל כך מעידים אינספור ממצאים ארכאולוגים, הכוללים, למשל, את ארמונו של אלכסנדר ינאי התקופה החשמונאית, וארמון הורדוס מסוף בית שני, וכן מבנים כמו אמת מים, ברכות שחיה, בתי מרחץ, מקוואות, אמבטיות, גנים, רצפות פסיפס, קולומבריום לגידול יונים וגיתות ליין. ארמון נוסף באיזור, אמון הישאם, נמצא כ-5 קמ צפונית ליריחו ומכיל מספר מבנים מהתקופה האומיית (מאה 7-8). הבולטים במבנים הם מסגד וארמון שבנייתם לא הושלמה, וכן בית מרחץ מפואר. שרידיהם, כולל תבליטים, פסלים וקטעי פרסקו בשלל צבעים, אצורים במוזיאון רוקפלר בירושלים. | |
| Another impressive discovery from Jericho is the “Peace on Israel” Synagogue, a synagogue from the 7th century CE, facing west towards Jerusalem. It was discovered in excavations from 1936 and was named so because of the mosaic floor found in the place measuring 13 by 10 meters on which is written – “Shalom al Yisrael”, peace unpon Israel. And there are many others, including a modern attraction – a cable car to the Carantal Monastery which clings to the rocky mountain, about 600m above the city! | עוד תגלית מרשימה מיריחו היא בית הכנסת “שלום על ישראל”, בית כנסת מהמאה השביעית לספירה, הפונה מערבה לכוון ירושלים. הוא התגלה בחפירות משנת 1936 ונקרא כך בזכות רצפת הפסיפס שנמצאה במקום בגודל 13 על 10 מטרים עליה כתוב – “שלום על ישראל”. ויש עוד רבות אחרות, כולל אטרקציה מודרנית – רכבל למנזר הקרנטל הדבוק להר, כ-600מ’ מעל לעיר! | |
| I’ll mention one more interesting and maybe lesser known story about Jericho: In 1872, the Turkish government put two-thirds of the land of Jericho up for auction. A group of Jews from Jerusalem organized themselves and decided that they would purchase the area and after negotiations, the Jerusalem authorities did approve the deal and the area was about to be registered in their name. A name had already been chosen for the location – “Petach Tikva“, the Opening for Hope. The source of the name was taken from the Book of Hosea (2:17): “And I gave her, her vineyards from there, and the murky valley to the opening of hope”… that is, a place that was once cursed (remember Joshua?) will turn into something good. | נזכיר עוד סיפור מעניין ואולי פחות ידוע בקשר ליריחו: בשנת 1872 הממשלה הטורקית העמידה למכירה פומבית, שני שלישים מאדמת יריחו. קבוצת יהודים מירושלים התארגנה והחליטה שתרכוש את השטח ואחרי מו”מ, אכן אישרו השלטונות בירושלים את העסקה והשטח עמד להרשם על שמם. גם שם כבר נבחר למקום – “פתח תקווה”. מקור השם היה לקוח מספר הושע (ב:יז): “וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה”… כלומר, מקום שהיה פעם מקולל (זוכרים את יהושע?) יהפוך למשהו טוב. | |
| In the end, the deal did not materialize, and the same group purchased land north-west of Tel-Aviv, on which they built Petach Tikva, the name given to the settlement that was planned in Jericho! Nevertheless, there were Jews who lived in Jericho until 1938 and engaged in tourism, agriculture, commerce and medicine, until they were forced to leave due to the events of 1936-1939. As mentioned, nowadays it is difficult for us to visit the place, but still, it is possible to make observations of the area, visit the Rockefeller Museum in Jerusalem, and get to know the Good Samaritan Museum, on Route 1, between Jerusalem and Jericho, where the mosaics of a synagogue and others, along with their fascinating stories, can be found. | בסופו של דבר, העסקה לא יצאה לפועל, ואותה הקבוצה רכשה אדמות בשפלה עליהם בנתה את המושבה פתח תקוה, השם שניתן למושבה שהייתה מתוכננת ביריחו! בכל זאת, היו יהודים שישבו ביריחו עד 1938 ועסקו בתיירות, חקלאות, מסחר ורפואה, עד שנאלצו לעזוב על רקע מאורעות 1936-1939. כאמור, כיום קשה לנו לבקר במקום, אך עדיין, אפשר לערוך תצפיות על האיזור, לבקר במוזיאון רוקפלר בירושלים, ולהכיר את מוזיאון השומרוני הטוב, על כביש 1, בין ירושלים ויריחו, שם נמצאים הפסיפס של בית כנסת ואחרים על סיפוריהם המרתקים. |
בברכת שבת שלום – Wishing you SHABBAT SHALOM
Torah & more... תורה ועוד 