בכל חג אני חושבת, שזה החג שאני הכי אוהבת, כן, ״אפילו״ יום הכיפורים, עם התפילות המיוחדות והניגונים המרגשים שלו, והתחושה הזו שאין לה מילים בסוף היום, כשפתאום בכלל לא דחוף לאכול וכבר הפכנו כמעט למלאכים, אין זה ספק, זה היום הכי…
אבל אז מגיע חג סוכות, ולפחות עד החג הבא, נדמה שאין חג יפה ממנו.
בחג סוכות אנחנו חוגגים שמחה משולשת, והמדרש מסביר לנו (פסיקתא דרב כהנא):
“ושמחת בחגך” (דברים טז, יד). אתה מוצא שלש שמחות שכתובות בחג הסוכות, ואלו הן: “ושמחת בחגך” (שם), “והיית אך שמח” (שם טו), ״ושמחתם לפני ה’ אלהיכם שבעת ימים” (ויקרא כג מ).
בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת, ולמה? כי בפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה היא השנה, אם אינה עושה (ועוד לא ברור אם יהיה יבול ראוי השנה)… דבר אחר: בשביל שמתו בו המצרים … כדאמר שמואל: “בנפול אויביך אל תשמח” (משלי כד יז).
וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת (בחג השבועות) אלא שמחה אחת, דכתיב: “ועשית חג שבועות לה׳ אלהיך ושמחת אתה וביתך” (דברים טז י-יא). ולמה כתיב שם שמחה אחת? מפני שהתבואה נכנסת בפנים (התבואה הבשילה והיא ״בסדר״)… אבל פירות האילן נידונין (ועוד לא ברור אם הפירות יבשילו כראוי)…
אבל בחג (שהוא חג הסוכות), לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים (הנפשות קבלו חנינה או יציאה לחופשי מהדין) כמו שכתוב: “כי ביום הזה יכפר עליכם” (ויקרא טז ל), ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים (וכבר נאספו), לפיכך כתיב שם שלש שמחות, שנאמר: “ושמחת בחגך” (דברים טז יד), “ושמחתם לפני ה’ אלהיכם” (ויקרא כג מ), “והיית אך שמח” (דברים טז טו).
סוכות כחג האסיף – גם מבחינה חקלאית וגם מבחינה רוחנית – נחשב חג של שפע, והמילה ״שפע״ קשורה גם למילה שבע, במובן של המספר – 7, וגם במובן של שָׂבֵעַ. כולם ביחד מספרים על השמחה של סוכות, חג עם הרבה ״שבע״. בשבעת הימים של החג, בהם אנחנו מצווים על הישיבה בסוכה, היו מקריבים בבית המקדש 70 פרים כנגד 70 אומות העולם. הקורבנות האלו הובאו בסדר יורד (ביום הראשון 14, בשני – 13 וכן הלאה), עד שביום האחרון, הושענא רבה, הובאו 7 פרים. במהלך החג, מבקרים אותנו שבעה אושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד), אנחנו חוגגים בשבע הקפות, כשביום השביעי – יש שבע באותו היום (מסכת סוכה פרק ד משנה ה’. ובגמרא, מה ע”א. ובירושלמי פרק ד דף נד: “מקיפין את המזבח שבע פעמים, אמר רבי אחא זכר ליריחו”.). אנחנו שמחים בברכות שנתברכה בהם ארץ ישראל, ובהן – שבעת המינים (חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ודבש תמרים) ואפילו את ״ארבעת המינים״ של סוכות המדרש מחשיב כשבעה: אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה הדסים ושתי ערבות.
המדרש חוגג על פסוק מספר תהילים (טז, יא): ״תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח״, ואומר, בין היתר: אל תקרי שובע אלא שבע (7), כנגד שבעה, שנאמר: “ושמחתם לפני ה’ אלהיכם שבעת ימים” (ויקרא כג מ). ואלו הן: סוכה ולולב וערבה הדס ואתרוג וניסוך המים ושמחת בית השואבה, ואם עושין כן, השם מנעים להן ומנצחן בימינו בדין. ובמקור אחר (ויקרא רבה) נאמר ששבע המצוות שבחג הסוכות הן: ארבע מינים, סוכה, חגיגה (קרבן שהובא בחג) ומצוות השמחה. יתכן שהמדרש הראשון העדיף לכלול את ניסוך המים ושמחת בית השואבה המיוחדות רק לסוכות. כך או כך, הוא בחר לשמור על המספר שבע ולא לשנות זאת.
עוד נאמר על “שובע שמחות” שאלו הם: מקרא (תנ״כ), משנה תלמוד הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, ולא עוד שאתה מסביר לי פנים, שנאמר: “את פניך נעימות בימינך” – בעולם הזה. “נצח” – בעולם הבא, ובילקוט שמעוני תהילים רמז: “שובע שמחות את פניך”, אל תקרי שובע שמחות אלא שבע … תורה, נביאים, וכתובים, משנה, תוספתא, גמרא, אגדה”. בכל מקרה, אגדה ומדרש הם חלק משמחת החג!
לפי המהר״ל מפראג, המספר 6 מסמל את קצוות הגשמיות והטבע (ארבע רוחות השמים ולמעלה ומטה), והמספר 7 הוא הנקודה הפנימית שמעניקה להם משמעות ושלמות. זהו חג הסוכות (וכך אנחנו גם נוטלים את הלולב), ומיד לאחריו מגיע היום “השמיני” (שמיני עצרת), שמסמל את המדרגה שמעל הטבע.
!שבת שלום וחג סוכות שמח
At every holiday, I find myself thinking that this is The holiday I love the most. Yes, “even” Yom Kippur, with its special prayers and moving melodies, and that indescribable feeling at the end of the day, when suddenly eating is no longer urgent at all, and we have almost become angels. There is no doubt about it: this is the most… But then Sukkot arrives, and at least until the next holiday, it seems that there is no holiday more beautiful than this one.
On Sukkot, we celebrate a threefold joy, and the Midrash explains (Pesikta de-Rav Kahana):
“And you shall rejoice in your festival” (Deuteronomy 16:14). You find three expressions of joy written in connection with the festival of Sukkot, and these are:
“And you shall rejoice in your festival” (ibid.);
“And you shall be nothing but joyful” (ibid., 15);
“And you shall rejoice before the Hashem your G-d seven days” (Leviticus 23:40).
In connection with Passover, you do not find even a single expression of joy. Why? Because on Passover, the grain is being judged, and no one knows whether the year’s crop will be successful or not (and it is not yet clear whether there will be an adequate harvest that year). Another explanation: because the Egyptians died during that time, as Samuel said: “Do not rejoice when your enemy falls” (Proverbs 24:17).
Similarly, we find that in connection with Shavuot (the Feast of Weeks), only one expression of joy is written, as it says: “You shall observe the Feast of Weeks for the LORD your God and rejoice, you and your household” (Deuteronomy 16:10–11). Why is only one expression of joy mentioned there? Because the grain is being brought inside (the grain has ripened and the harvest is secure), but the fruit of the trees is still being judged (and it is not yet clear whether the fruit will ripen properly).
But in connection with this festival (the festival of Sukkot), since the souls have received their dimos (their pardon or release from judgment) on Yom Kippur, as it is written: “For on this day atonement shall be made for you” (Leviticus 16:30), and since the grain and the fruit of the trees have been brought inside (and have already been harvested), therefore three expressions of joy are written in connection with it, as it says:
“And you shall rejoice in your festival” (Deuteronomy 16:14);
“And you shall rejoice before the Hashem your G-d” (Leviticus 23:40);
“And you shall be nothing but joyful” (Deuteronomy 16:15).
Sukkot, is known as the Festival of the Ingathering, both agriculturally and spiritually, and is considered a festival of abundance. The Hebrew word shefa (abundance) is also connected to the word sheva, seven (7), as well as to the word save’a, meaning satisfied or satiated. Together, they tell the story of the joy of Sukkot, a festival rich in “sevens.”
During the seven days of the festival, when we are commanded to dwell in the sukkah, seventy bulls were offered in the Temple, corresponding to the seventy nations of the world. These sacrifices were offered in descending order: fourteen on the first day, thirteen on the second, and so on, until on the final day, Hoshana Rabbah, seven bulls were offered. Also on Sukkot, we are visited by the seven Ushpizin (guests): Abraham, Isaac, Jacob, Moses, Aaron, Joseph, and David.
We celebrate with seven hakafot, and on the seventh day, there are seven “circuits” (hakafot) that day (Mishnah Sukkah, chapter 4, Mishnah 5; and in the Babylonian Talmud, Sukkah 44a; and in the Jerusalem Talmud, 45:a: “They would circle the altar seven times. Rabbi Aha said: In remembrance of Jericho”).
We rejoice in the blessings with which the Land of Israel has been blessed, including the Seven Species: wheat, barley, grapevine, fig, pomegranate, olive, and date honey. Even the “Four Species” of Sukkot are counted by the Midrash as seven: one etrog, one lulav, three myrtle branches (hadasim), and two willow branches (aravot).
The Midrash celebrates a verse from Psalms (16:11): “You make known to me the path of life; in Your presence is fullness of joy, at Your right hand are pleasures forevermore.”
Among other things, it says: Do not read sova (fullness or abundance), but sheva (seven, which has the same letters as sova), corresponding to seven, as it says: “And you shall rejoice before the Hashem your G-d seven days” (Leviticus 23:40).
And what are these seven celebrations of Sukkot?
The sukkah, the lulav, the willow, the myrtle, the etrog, the pouring of the water, and the celebration of the Simchat Beit HaShoeva (the Rejoicing of the House of Drawing Water). And if they do so, G-d makes things pleasant for them and grants them victory with His right hand in judgment.
In another source (Leviticus Rabbah), it is said that the seven commandments of the festival of Sukkot are: the Four Species, the sukkah, the festival offering (chagigah, a sacrifice brought during the festival), and the commandment of rejoicing.
It is possible that the first Midrash preferred to include the water libation and the Simchat Beit HaShoeva, which are unique to Sukkot. Either way, it chose to preserve the number seven rather than change it. It is also said about “fullness of joy” that these refer to: Scripture (Tanakh), Mishnah, Talmud, Halacha (laws) and Aggadot (lore), the fine points of Torah interpretation, and the fine points of the teachings of the Sages.
And furthermore, You show me favor, as it is written: “In Your presence are pleasures” – in this world; “forevermore” – in the World to Come.
And in Yalkut Shimoni on this verse from Psalms, it’s stated: “Fullness of joy in Your presence”: Do not read sova semachot (fullness of joy), but sheva (seven)… Torah, Prophets, and Writings; Mishnah, Tosefta, Gemara, and Aggadah. In any case, Aggadah and Midrash are part of the joy of the festival!
According to the Mahar”al of Prague, the number six represents the outer dimensions of the physical world and nature: the four directions of the compass, along with up and down. The number seven represents the inner point that gives them meaning and wholeness. This is the essence of the festival of Sukkot (and also how we wave the Lulav). And then, immediately afterward comes the eighth day, Shemini Atzeret, which symbolizes the level that transcends nature.
Wishing everyone a Shabbat Shalom & Chag Same’ach!
