דברים לעשות ולא לעשות (רשימה בהתהוות)… – תשרי, תשפד
| What is said here assumes one has at home – food, water, a charged phone / charger, candles, matches / lighter, blankets, first-aide, and anything else needed for one’s basic physical safety. Then, here are a few ideas to guard our sanity, or what’s left of it…. 1. “beep, beep, beep… behold, here are The News and the headlines first”… Obsessively getting updated on the networks and the news provides us with a sense of control, but it is an illusion of control: we think that because we are “up-to-date”, we are doing something useful, when in practice, we weaken and exhaust ourselves, so that we have no energy to do what is necessary. Add to this the fact that there’s an overflow of information, some real and some sadly, between fake and purposefully demoralizing. It is good to schedule 2-3-4 separate times a day to catch up, and limit the time in front of the screen, radio and television. In order not to disconnect completely, one may activate Israel’s “Home Front Command” application and receive relevant notifications when necessary. | האמור כאן מניח שיש בבית – אוכל, מים, טלפון טעון / מטען, נרות, גפרורים / מצית, שמיכות, עזרה ראשונה, וכל דבר אחר לבטחון הפיזי והבסיסי. מכאן, כמה דברים לשמור גם על שפיותנו או מה שנשאר ממנה…. “ביפ, ביפ, ביפ… והרי החדשות, ועיקרן תחילה”… ההתעדכנות האובססיבית ברשתות ובחדשות מספקת לנו תחושה של שליטה, אבל זו אשליית שליטה: אנחנו חושבים שבגלל שאנחנו “מעודכנים”, אנחנו עושים משהו מועיל, כשבפועל, אנחנו מחלישים ומתישים את עצמנו, כך שאין לנו כוחות לעשות את מה שכן צריך. זאת בנוסף לעובדה שיש שטפון של מידע, חלקו אמת וחלקו, לצערנו, בין “פייק” לשקרי ומכוון להסתה. טוב לקבוע 2-3-4 פעמים נפרדות ביום להתעדכן, ולהגביל את הזמן מול המסך, הרדיו והטלויזיה. וכדי לא להתנתק, כדאי להפעיל את אפליקציית “פיקוד העורף” ולקבל התראות רלוונטיות כשצריך. | |
| 2. It is very common to feel guilty when one is not connected to the news (similar to “survivors’ guilt” with thoughts like, ‘how is it possible that they are there facing horrible situations, injured, doing XYZ, and we are sitting here doing nothing’… It is good to be aware of this emotion, recognize it, acknowledge it, and let it go. There is no sense in weakening ourselves, as a sign of sympathy and identity with the fact that there are other people who have been greatly hurt… this is a trick of the Evil. We should not give it a hand. We need to be preserved and strengthened in every possible way. | מאד נפוץ להרגיש אשמים כשלא מחוברים לחדשות, בדומה ל”אשמת ניצולים” עם מחשבות כמו, ‘איך יתכן שהם שם מתמודדים, נפגעים, עושים XYZ, ואת.ה כאן יושב.ת ולא עושה כלום‘… טוב להיות מודע לרגש הזה, לזהות אותו, להכיר בו, ולהפרד ממנו. אין שום הגיון להחליש את עצמנו, כאות הזדהות לכך שיש אנשים אחרים שנפגעו מאד… זה תעלול של הרוע. אסור לתת לו יד. צריך לשמור ולהתחזק בכל דרך אפשרית. | |
| 3. There is a great temptation to click on every link that shows up, especially if it has a shocking title or a gruesome image. Remember, once you see or know something, you cannot undo it! It is good to think of everything that enters our body as food. How much junk food do we want to put in and load on our body? A little is possible, each according to their strengths, but we all know the feeling after eating too much and of the wrong things. This is how our soul feels when we “feed” it an excess of destructive, exhausting, weakening information. Check the source of your food, what it is we’re consuming, and what kind of qualities! | יש פיתוי גדול להקליק על כל קישור שמגיע, במיוחד אם יש לו כותרת מזעזעת או תמונה מזוועת. צריך לזכור שברגע שרואים או יודעים משהו, אי אפשר לא לראות ולא לדעת את זה! טוב לחשוב על כל דבר שנכנס לגוף שלנו כמו אוכל. כמה אוכל זבל (“ג’אנק-פוד”) אנחנו רוצים להכניס ולהעמיס על הגוף שלנו? קצת אפשר, כל אחד לפי כוחותיו, אבל כולנו מכירים את ההרגשה אחרי כשאכלנו יותר מידי ומהדברים הלא נכונים. כך מרגישה הנשמה שלנו כשאנחנו “מאכילים” אותה עודף מידע הרסני, מתיש, מחליש. כדאי לבדוק מאיפה האוכל שאנחנו אוכלים מגיע, מה זה בדיוק, ובאיזה מינון. | |
| 4. Many of us do not have an organized schedule; there’s no school and no work. In all the emptiness and chaos that has been created, it is tempting to stay in pajamas in front of the screen all day… It is important to create a routine, and even if it’s not a real “routine”, to set a partial schedule for ourselves and things that “need” to be done: get-up, shower, get-dressed…. go shopping, tidy the house, organize the books we always thought one day we will… attempt an art project, play piano (the neighbors are anyway on the news… :-), paint the wall – even if it doesn’t need it, it is us who need it…. | לרבים מאיתנו אין לו”ז מארגן, אין בית-ספר ואין עבודה. בתוך כל הריק והכאוס שנוצר, מפתה להשאר בפיג’מה מול המסך כל היום… חשוב ליצור שגרה, ואפילו אם היא אינה “שגרתית”, לקבוע לעצמנו לו”ז חלקי ודברים ש”צריך” לעשות: קודם כל, לקום, להתקלח, להתלבש…. ללכת לקניות, לסדר הבית, לארגן את הספרים שתמיד חשבנו שיום אחד… לנסות פרויקט אומנות חדש, לצבוע את הקיר – גם אם הוא לא זקוק, הרי שאנחנו זקוקים…. | |
| 5. As part of doing, connect with action and volunteer circles around, and there are many. There are places to donate – tzedakah, food, supplies for soldiers (according to instructions); hold tight and remember that each of us has something to offer to those around us, which strengthens not only the recipient but also the giver. | במסגרת העשיה, להתחבר למעגלי עשיה והתנדבות סביב ויש המון. יש מקומות לתרום – צדקה, מזון, דברים לחיילים (לפי הנחיות), להחזיק חזק ולזכור שלכל אחד מאיתנו יש מה לתת לסובבים, מה שמחזק לא רק את המקבל אלא גם את הנותן. | |
| 6. Organize around oneself people we like to be with: if the family is far away, plan on phones and/or Zoom time, map the nearest neighbors: who can we go to, who can give us a hug, who would now be a great opportunity to get to know now… | לארגן סביבנו אנשים שנעים לנו להיות איתם: אם המשפחה רחוקה, טלפונים או זום, למפות את השכנים הקרובים, למי אפשר לגשת, ממי אפשר לקבל חיבוק כשצריך, את מי זו הזדמנות להכיר… | |
| 7. Allow ourselves to take time to do things that are distracting: come learn whatever is good for you. For me, this mean Torah, Talmud, Jewish texts (this was all just a ploy to invite you to my classes Sunday evenings, English and Hebrew!); And also possible Sudoku, music, walking, dancing, gardening & plant care, Netflix (and not war movies…), and it doesn’t hurt to have a wine bottle somewhere at home as well… | להרשות לעצמנו לקחת זמן לעשות גם דברים שמסיחים את הדעת: בואו ללמוד, מה שטוב לכם. בשבילי זה תורה, תלמוד, טקסטים יהודיים (זו רק היתה הזדמנות להזמין אתכם ללימוד, למשל בימי ראשון בערב, עברית או אנגלית!), ואפשר גם סדוקו, מוזיקה, הליכה, ריקודים “סלוניים” (כלומר, בבית בסלון…), טיפול בצמחים, נטפליקס (ולא, לא סרטי אימה ומלחמה..) ומותר גם שיהיה איזה בקבוק יין איפשהו בבית… | |
| 8. Is it possible to prevent creating post-trauma? It’s hard to know and definitely not at this point, but one can talk and share with a safe person and place which helps process. Just as Gd created a beautiful world with words, so can we. | האם אפשר להמנע מיצירת פוסט-טראומה? קשה לדעת ובטח בשלב זה, אבל אפשר לדבר ולשתף עם אדם ובמקום בטוח וזה עוזר לעבד. בדיוק כמו שהקב״ה יצר עולם יפיפה במילים, גם אנחנו יכולים. | |
| 9. And there are also things not to say: Don’t tell people, “it will be fine”. None of us is a prophet to know what will or will not be, and even if “it will be fine” for the People and the Land of Israel, individuals can get hurt along the way, even very much. And don’t say, “the important thing is, be strong.” Strong trees can break in a storm. It’s better to bend in the wind. And not to say, “don’t worry”… that’s one of the most annoying things to hear when you worry… And in general, we don’t have to always say. We can sit together “on the damn fault line” (as a famous poem says), breathe. cry. Be quiet. pray. | יש גם דברים לא להגיד: לא להגיד לאנשים, “יהיה בסדר”. אף אחד מאיתנו לא נביא לדעת מה יהיה או לא יהיה, וגם אם “יהיה בסדר” לעם וארץ ישראל, אנשים יחידים יכולים להפגע בדרך ואפילו מאד. ולא להגיד, “העיקר, תהיה חזק”. עצים חזקים יכולים להשבר בסופה. עדיף להתכופף ברוח. ולא להגיד, “אל תדאג.י”… כשדואגים, זה אחד הדברים הכי מעצבנים לשמוע… ובכלל, לא תמיד צריך להגיד. אפשר לשבת ביחד “על קו השבר הארור”, לנשום. לבכות. לשתוק. להתפלל. | |
| 10. Hanukkah will soon be here, and on Hanukkah we will sing, “Each one of us is a small light, and together, we are all a strong light”… Hanukkah? that’s so far! maybe. But more likely we’re facing a marathon, not a sprint, and we have to plan our energy accordingly. Long distance runners don’t give their all in the first few km, and so it is for us… Everyone is commanded to guard their body and soul; to keep their light – “and you shall be most careful”… (Deuteronomy 4:15). Breath. As Rav Kook said, “A little light repels much of the darkness”. | עוד מעט חנוכה, ובחנוכה נשיר, “כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן”… חנוכה? זה עוד רחוק! אולי. אבל קרוב לודאי שאנחנו במרתון, ולא ספרינט, וצריך לתכנן את הכוחות בהתאם: רצים למרחקים ארוכים לא משקיעים את כל הכוחות בק”מ הראשונים. כך גם אנחנו צריכים… כל אחד מצווה לשמור את גופו ואת נפשו, את האור שלו – ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״ (דברים ד:טו). לנשום. כמו שאמר הרב קוק, “מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך”. |
found the image on an article titled: The Wind Strengthens the Tree Only After It Stops Blowing – The Planted Runner
Torah & more... תורה ועוד 