הקונספציה של יוסף והתיקון של יהודה – מפגש בין שני אחים בפרשת ויגש ENGLISH BELOW

בתקופת ימי ועדת אגרנט – ועדת החקירה שהוקמה כדי לחקור את נסיבות פריצת מלחמת יום כיפור – נוצר מושג ה”קונספציה”, שהתיחס לתפיסה שגיבשה חטיבת המחקר של אגף המודיעין בצה”ל בדבר תנאי סף של המצרים והסורים ליציאה למלחמה. במקום לראות את העובדות בשטח ולקרוא להן בשמן, נבנתה תאוריה, לפיה המצרים והסורים “לא מספיק מוכנים” (לדעתנו) למלחמה… הסתירה בין המידע המודיעיני שהצביע על הכנות למלחמה ובין ה”קונספציה” שטענה שסוריה ומצרים לא עומדות ב”תנאים” שקבענו עבורן למלחמה – הלכה וגדלה. לצערנו, אנחנו מכירים את המשך הסיפור.

מושג הקונספציה חוזר אלינו מאז ה-7 באוקטובר, 2023: “הם מתאמנים”, אמרנו. “הם מורתעים”, הודענו. “שגרה”. “הכל בסדר”. לא היינו מוכנים להביט לעובדות האכזריות בעיניים ולקרוא לדברים בשמם.

היום זה נשמע מטורף. איך יכול היה מישהו להיות כל כך עיוור? ועוד מישהו שמכיר את החיים במזה”ת ואת היכולות של אויבינו בתחום הזה כבר דורות (כלומר, אנחנו)? אבל ככה זה. בדיעבד, קל לראות ברבור שחור… ברבור שחור?? עד המאה ה-17 היה ברור שברבור – זה עוף גדול לבן, אבל אז התגלו ברבורים שחורים באוסטרליה. לאחר ההלם הראשוני ההגדרה עודכנה, ומאז זה נהיה “מובן מאליו”, כאילו תמיד ידענו… כלומר, במבט לאחור, יש לנו ראיה 6-6….

“קונספציה” – להיות שבוי וכלוא בתוך השקפת עולם מסוימת שכוללת עוורון חלקי למציאות, היא לא דבר חדש, מדינית או אישית. יתכן שכל אחד מאיתנו שבוי ברמה כזו או אחרת בקונספציות מסוימות לגבי חלקים בחיים שלנו שקשה לנו להתמודד איתם ואנחנו מעדיפים שלא לגמרי לראות מה קורה בהם, כי ראיה ברורה תחייב עשייה מסוימת שכרגע, מסיבות שונות, איננה ביכולתנו. במקום זאת, אנחנו מאמינים לאשליה ולהסבר הפנימי שאנחנו נותנים לעצמנו. בפרשת השבוע שלנו מסתבר שאולי גם יוסף היה שבוי בקונספציה משלו…

פרשת “ויגש” היא אחת הפרשות הכי מרגשות בתורה. היא נפתחת ברגע המפגש בין האחים, יוסף ויהודה: אחד, בלבוש מלכות מצרי, נוצץ, רשמי, מקושט, גאה במעמד הרם אליו הגיע, מדבר בבטחון של יודע כל.  השני – רועה צאן, לבוש ככל הנראה בסחבות, אולי יחף, מקלו בידו, ראשו מורכן, מושפל, צנוע, מתלבט איפה טעינו, מתוודא על עוונותיו.

אבל מעבר לבגדים ולסטייל, כל אחד מהם מייצג גישה שונה לחלוטין בתוך עם ישראל. יוסף חלם על מלכות, על אלומות המשתחוות לו, על השמש, הירח והכוכבים, עולם ומלואו. יהודה – חושב במושגים של צאן, של דאגה למי שנמצא כאן ועכשיו. הוא מדבר במושגים של משפחה וערבות, ואחריות הדדית. יוסף רוצה יהדות אוניברסלית. יהודה רוצה “כי מציון תצא תורה”…

כעת הם עומדים זה מול זה. מה היא הדרך?

אחרי שיוסף מזמין את האחים להביא את אביהם ולהשאר ביחד איתו במצרים, אנחנו לומדים על התנהלותו מול הרעב הכבד שפוקד, לא רק את מצרים אלא את כל האיזור. יוסף כשליט, שני רק לפרעה, נוקט מספר מהלכים כלכליים וחברתיים. תחילה הוא מבטל את המטבע במצרים:

וְלֶ֤חֶם אֵין֙ בְּכׇל־הָאָ֔רֶץ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב מְאֹ֑ד וַתֵּ֜לַהּ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ וְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן מִפְּנֵ֖י הָרָעָֽב׃ וַיְלַקֵּ֣ט יוֹסֵ֗ף אֶת־כׇּל־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֤א בְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ וּבְאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בַּשֶּׁ֖בֶר אֲשֶׁר־הֵ֣ם שֹׁבְרִ֑ים וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־הַכֶּ֖סֶף בֵּ֥יתָה פַרְעֹֽה (בראשית מז:יג-יד)

לאחר מכן, הוא מלאים את הקרקעות והמקנה כך שלאנשים אין יותר רכוש פרטי, וגם אין חירות אישית. כל מצרים נהיים עבדים לפרעה:

וַתִּתֹּם֮ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ׃ לָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֙נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם (שם, שם יח-יט).

בצעד הבא, יוסף מזיז את התושבים ומעביר אותם לערים דבר שיוצר מהפך משפחתי, חברתי, תרבותי:

וַיִּ֨קֶן יוֹסֵ֜ף אֶת־כׇּל־אַדְמַ֤ת מִצְרַ֙יִם֙ לְפַרְעֹ֔ה כִּֽי־מָכְר֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ אִ֣ישׁ שָׂדֵ֔הוּ כִּֽי־חָזַ֥ק עֲלֵהֶ֖ם הָרָעָ֑ב וַתְּהִ֥י הָאָ֖רֶץ לְפַרְעֹֽה׃ וְאֶ֨ת־הָעָ֔ם הֶעֱבִ֥יר אֹת֖וֹ לֶעָרִ֑ים מִקְצֵ֥ה גְבוּל־מִצְרַ֖יִם וְעַד־קָצֵֽהוּ (שם, שם כ-כא).

בנוסף, לפי חז”ל, מצרים נתבקשו לימול. זאת מפני שמוקדם יותר (בראשית מא:נה) נאמר – “וַתִּרְעַב֙ כׇּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֛ם אֶל־פַּרְעֹ֖ה לַלָּ֑חֶם וַיֹּ֨אמֶר פַּרְעֹ֤ה לְכׇל־מִצְרַ֙יִם֙ לְכ֣וּ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֲשֶׁר־יֹאמַ֥ר לָכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ”. רש”י אומר כאן, בהתבסס על המדרש, שפרעה אמר להם שהם צריכים לעשות כל מה שיוסף יגיד, כולל – מילה.

נראה שליוסף יש תכנית מאד מסודרת: להציל את מצרים מרעב, אסון ומוות, ובעזרת הצלה זו, להנחיל לעולם כולו את דרך חייהם של בני יעקב, בהנהגתו. אין זה שגעון גדלות של ילד מפונק, אלא עשיה למען המשך חזונו וברכתו של אברהם אבינו, כדי שיתקיים “ונברכו בך כל משפחות האדמה” (שם, יב,ג). יוסף, כמו מדינת ישראל הקטנה ששולחת כוחות הצלה ועזרה במצבי חירום בינלאומיים לכל מקום בעולם, בין אם זה לחקלאות, הנדסה ופיתוח באפריקה או הודו, רעידת אדמה בתורכיה ועוד, עושה כל שביכולתו למען זאת, בתקוה לקצת קרדיט, אהדה והפצת “אור לגויים” של מי שאנחנו.

אבל גם היום וגם אז, ההצלחה שלנו בדרך זו – מוגבלת. אנחנו חושבים שאם רק נעשה למען כולם, ונהיה הכי אוניברסלים שאפשר, ו”כולם” יראו כמה אנחנו בעצם “נחמדים” ו”טובים” ו”מועילים”, נביא לתיקון עולם ולקבלת עם ישראל ותורת ישראל. זה מפתה. ויש בזה הגיון, רב אפילו. אך עוד מימי יוסף, נראה שזה לא לגמרי עובד:  

רַ֛ק אַדְמַ֥ת הַכֹּהֲנִ֖ים לֹ֣א קָנָ֑ה כִּי֩ חֹ֨ק לַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת פַּרְעֹ֗ה וְאָֽכְל֤וּ אֶת־חֻקָּם֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לָהֶם֙ פַּרְעֹ֔ה עַל־כֵּ֕ן לֹ֥א מָכְר֖וּ אֶת־אַדְמָתָֽם (שם שם, כב).

ואם פספסנו, חוזרת התורה ארבעה פסוקים לאחר מכן – שוב:

רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה (שם, שם, כו).

אדמת הכהנים מסמלת את ליבת דרך החיים של מצרים, ולמרות כל מה שעשה למען מצרים, בה יוסף לא הצליח לגעת. אולי זו היתה הקונספציה של יוסף, שהיה בטוח שעם כל התועלת הכלכלית שבאה למצרים ממעשיו החכמים, הנדיבים והטובים, “החמאס מורתע”. אבל בסופו של דבר, דוקא מכאן תצמח הדרך נגדנו, לפרעה ש”לא ידע את יוסף” (שמות א,ח), לגלות, עינוי ועבדות, למרות שכוונותיו היו כל כך טובות!! אכן.

ומה עושים נגד קונספציה? חייב שיהיה בתוך צוות ההיגוי מישהו שונה, מישהו שחושב לגמרי אחרת ויכול להעיר ולהאיר דרך נוספת. עכשיו נוכל לחזור ליהודה, ואולי לראות כמה חשוב המפגש – מחדש.

זאת ועוד:

כשהמשפחה יורדת למצרים, נאמר – וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו… (שם, מו, כח). רש”י אומר על המילה “לפניו” – ‘קֹדֶם שֶׁיַּגִּיַע לְשָׁם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (על המילים) “לְהוֹרוֹת לְפָנָיו” – לְתַקֵּן לוֹ בֵּית תַּלְמוּד שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא הוֹרָאָה’:

כלומר, יפה וטוב לעזור לכל שכנינו, במיוחד אם זה עוזר גם לנו לעבור את שנות הרעב, אבל אל נא לנו לשכוח את סדר הדברים: העיסוק בתיקון עולם נכון לאחר שנזכור, נלמד ונלמד, נבנה ונשמור קודם כל את מי שאנחנו.

בשורות טובות ושבת שלום

During the days of the Agranat Committee – the investigative committee established to investigate the circumstances of the outbreak of the Yom Kippur War – the concept of “Conception” was created, which referred to the concept formulated by the IDF Intelligence Division regarding threshold conditions for the Egyptians and Syrians to go to war. Instead of seeing the brutal facts on the ground and calling them for what they were, a theory was built, according to which the Egyptians and Syrians are “not sufficiently prepared” (in our opinion) for war… The contradiction between the intelligence information that indicated preparations for war and the “Conception” that claimed that Syria and Egypt do not meet the “conditions” we set for them for war – grew and grew. Unfortunately, we know the rest of the story.

The “Conception” has returned to us since October 7, 2023: “They are training,” we said. “They are deterred,” we announced. “Routine”. “Everything is fine”. We were not ready to look the brutal facts in the eye and call things by their name.

Today it sounds crazy. How could anyone be so blind? And especially someone who knows life in the Middle East and the capabilities of our enemies in this area, for generations (that is, us)? But that’s how it is. In retrospect, it’s so easy to see a black swan… a black swan?? Until the 17th century it was clear that a swan is a big white fowl, but then black swans were discovered in Australia. After the initial shock the definition was updated, and since then it has become “obvious”, as if we always knew… I mean, in hindsight, our eyesight is 20-20…

“Conception” – being held by a certain worldview that includes partial blindness to reality, is not a new thing, politically or personally. It’s quite possible that each of us is held to one degree or another in certain conceptions regarding parts of our lives that are difficult for us to deal with, and we prefer not to fully see what is happening, because clearly seeing will require a certain action that, at the moment, for various reasons, we are unable to do. Instead, we believe the illusion and internal explanation we give ourselves. In our Torah portion it turns out that maybe Yosef was also held by his own conception…

The Torah portion of Vayigash is one of the most moving Torah portions. It opens at the moment of the meeting between the brothers, Joseph and Yehuda: one, in Egyptian royal dress, shiny, formal, decorated, proud of the high status he has reached, speaks with the confidence of knowledge and authority. The second – a shepherd, probably dressed in rags, perhaps barefoot, a stick in his hand, his head bowed, humbled, contemplating where we went wrong, speaking of his sins.

But beyond clothes and style, each of them represents a completely different attitude within the People of Israel. Joseph dreamed of a kingdom, of sheafs bowing down to him, of the sun, the moon and the stars, the whole world. Yehuda – thinks in terms of a flock, of concern for those who are here and now. He speaks in terms of family and accountability and mutual responsibility. Yosef wants a universal Judaism. Yehuda wants “that the Torah will come out of Zion”…

Now they are facing each other. Which way is it?

After Joseph invites the brothers to bring their father and stay with him in Egypt, we learn about how he manages the severe famine that afflicts not only Egypt but the entire region. Joseph as ruler second only to Pharaoh, takes a number of economic and social moves. First, he abolishes the currency in Egypt:

Now there was no bread in all the world, for the famine was very severe; both the land of Egypt and the land of Canaan languished because of the famine.

Joseph gathered in all the money that was to be found in the land of Egypt and in the land of Canaan, as payment for the rations that were being procured, and Joseph brought the money into Pharaoh’s palace (Genesis 47:13-14).

After that, he confiscates the lands and herds so that people no longer have private property, and also no personal freedom. All Egyptians become slaves to Pharaoh:

And when that year was ended, they came to him the next year and said to him, “We cannot hide from my lord that, with all the money and animal stocks consigned to my lord, nothing is left at my lord’s disposal save our persons and our farmland.

Let us not perish before your eyes, both we and our land. Take us and our land in exchange for bread, and we with our land will be serfs to Pharaoh; provide the seed, that we may live and not die, and that the land may not become a waste.” (ibid 18-19).

In the next step, Yosef relocates all the residents and moves them to the cities, which creates a familial, social and cultural transformation:

So Joseph gained possession of all the farm land of Egypt for Pharaoh, all the Egyptians having sold their fields because the famine was too much for them; thus the land passed over to Pharaoh. And he removed the population town by town, from one end of Egypt’s border to the other (ibid 20-21).

In addition, according to the Sages, the Egyptians were told to be circumcised. This is because earlier (in Genesis 41:55) it said – And when all the land of Egypt felt the hunger, the people cried out to Pharaoh for bread; and Pharaoh said to all the Egyptians, “Go to Joseph; whatever he tells you, you shall do.”— Rashi says here, based on the Midrash, that Pharaoh told them that they should do whatever Yosef says, including – circumcision.

It seems that Joseph has a very organized plan: to save Egypt from famine, disaster and death, and with the help of this rescue, instill in the whole world the way of life of the sons of Jacob, under his leadership. This is not the grandiosity of a spoiled child, but a wish to continue the vision and blessing of our forefather Abraham, so that “all the families of the earth will be blessed in you” (ibid., 12:3). Yosef, like the small state of Israel that sends rescue and aid forces in international emergency situations everywhere in the world, whether it is for agriculture, engineering and development in Africa or India, an earthquake in Turkey and more, is doing everything he can for this, hoping for some credit, sympathy and spreading the “Light unto the Nations” of who we are.

But both today and then, our success in this method, is limited. We think that if we only do things for everyone, and become as universal as possible, and “everyone” will see how “nice” and “good” and “beneficial” we actually are, we will bring about Tikun Olam and acceptance of the People of Israel and the Torah of Israel. It’s very tempting. And it makes sense. But since Joseph’s time, it seems that it doesn’t work:

Only the land of the priests he did not take over, for the priests had an allotment from Pharaoh, and they lived off the allotment which Pharaoh had made to them; therefore they did not sell their land (ibid, 22).

And if we missed it, the Torah repeats it four verses later – again: only the land of the priests did not become Pharaoh’s (ibid, 26).

The land of the priests symbolizes the core of Egypt’s way of life, and despite everything he did for Egypt, Joseph was unable to touch it. Perhaps this was Yosef’ “Conception” – he who was sure that with all the economic advantages that came to Egypt from his wise, generous and good deeds, “Hamas is deterred”. But in the end, it is precisely from here that antagonism will rise against us, until we’ll reach a Pharaoh who “did not know Joseph” (Exodus 1:8), and bring about exile, torture and slavery. But his intentions were so good!! indeed.

So what can we do against “Conception”? There must be someone dissimilar within the steering team, someone who thinks completely differently and can inform and illuminate on another way. Now we can return to Yehuda, and perhaps understand the encounter anew.

Further:

When the family ascends to Egypt, it is said – He had sent Judah ahead of him to Joseph, to point the way before him… (ibid 46:28). Rashi says on the words “ahead of him”, (that Judah should be there) before his arrival; and the midrash adds on the words “ahead of him” – to fix a study hall, so from there, teaching (here same word as “point”) will come forth.

Meaning, it’s nice and good to help all our neighbors, especially if it helps us get through the years of famine, but please let us not forget the order of things: we cannot “repair the world” without remembering, learning and teaching, building and preserving first of all who we are.

B’sorot Tovot & Shabbat Shalom​

Joseph enjoying a feast with his brothers. (Art by Yoram Raanan)

​