“עז והדר לבושה”…. פרשת שמיני
| How much ink has been spilled and how many quills have been sharpened”… (an expression from Midrash Tanhuma Zav, 7) in an attempt to engage, discuss, understand, interpret the case of Nadav and Avihu, the sons of Aharon. What happened there? So begins the tenth chapter of Leviticus: Now Aaron’s sons Nadav and Avihu each took his fire pan, put fire in it, and laid incense on it; and they offered before Hashem alien fire, which had not been enjoined upon them. And fire came forth from Hashem and consumed them; thus they died at the instance of Hashem. | “כמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין”… (ביטוי ממדרש תנחומא צו סימן ז) בנסיון לעסוק, לדון, להבין, לפרש את פרשת נדב ואביהו, בני אהרון. מה קרה שם? וכך מתחיל הפרק העשירי בספר ויקרא: וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹ֠ן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜יבוּ לִפְנֵ֤י ה’ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃ וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י ה’ וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י ה’ (ויקרא 10:א-ב) |
| In two short verses a terrible tragedy is described: on Aaron’s happiest day, the day of the Tabernacle’s dedication, two of the first high priest’s sons get too close to the holiness. Despite the impression one gets from a quick reading of the event, nothing is said in the Torah about them sinning or being punished. On the contrary: later, in the Torah portion of Acharei Mot, it is said: “As they approached Hashem, then they died” (Leviticus 16:1) – that is, it is the over closeness that beget disaster; a kirva (closeness) that became a korban (sacrifice)… | בשני פסוקים קצרים מתוארת טרגדיה נוראית: ביום השמח ביותר של אהרון, ביום הקדשת המשכן, שניים מבניו של הכהן הגדול הראשון מתקרבים לקודש יותר מידי. למרות הרושם שמתקבל מקריאה מהירה של האירוע, לא נאמר שום דבר בתורה על כך שהם חטאו או נענשו. להיפך: מאוחר יותר, בפרשת אחרי מות נאמר: “בקרבתם לפני ה’ וימותו” (ויקרא ט”ז, א) – כלומר, הקרבה היתרה היא שהוליכה לאסון, קרבה שהופכת לקרבן... |
| The next verse continues the tragedy: Then Moses said to Aaron, “This is what Hashem meant by saying: ‘Through those near to Me, I show Myself holy, and gain glory before all the people’. And Aaron was silent”. Rashi in the name of the midrash explains the phrase “Through those near to Me, I show Myself holy,”: “Moshe said to Aaron: Aaron, my brother, I knew that the Temple would be sanctified by those nearest to Gd and I believed either this is me or you. Now I see that they are greater than me and you.” That is, Moshe feared that the intense closeness to the Shekinah (holy presence) in the Mishkan might be dangerous, but he feared that the one who might be harmed was him or his brother, Aharon. Therefore, when Nadav and Avihu were harmed by the holy fire, he – and Aharon as well – realized that there was no punishment, but rather, what happened to them, happened because they are great people. According to Rav Sherki, we find here “a burst of love that goes beyond the usual order of things, despite all the dangers and all the warnings concerning the matter”. | הפסוק הבא ממשיך את הטרגדיה: וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר ה’: לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד, וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃ רש”י בשם המדרש מסביר את הביטוי “בקרובי אקדש”: “אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך. עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך“. כלומר, משה חשש שהקרבה העצומה לשכינה במשכן, עלולה להיות מסוכנת, אבל הוא חשש שמי שעלולים להפגע זה הוא או אחיו, אהרון. לכן כשנדב ואביהו נפגעו באש הקודש, הוא – וגם אהרון – מבינים שאין כאן עונש אלא שמה שקרה להם, קרה כי הם אנשים גדולים ביותר. לפי דבריו של הרב שרקי, יש כאן “פרץ של אהבה שיוצא מן הסדר הרגיל למרות כל הסכנות וכל האזהרות הנוגעות לדבר”. |
| Every year, this Torah portion is read around Holocaust and Remembrance Days. This year, because it’s a leap year, we read it earlier, before Pesach, and even before the month of Nissan. And yet, the whole year seems like one long Day of Remembrance, and while we are living in a very difficult time, we are also living in a time when huge “burst of love” bigger than usual, can be seen. | כל שנה, הפרשה הזו נקראת סמוך לימי השואה והזכרון. השנה, מפני שזו שנה מעוברת, אנחנו קוראים אותה מוקדם יותר, לפני פסח, ואפילו לפני חודש ניסן. ועדיין, השנה כולה נדמית כמו יום זכרון אחד ארוך, ובשעה שאנחנו חיים בתקופה קשה ביותר, הרי שאנחנו גם חיים בתקופה בה ניתן לראות “פרץ של אהבה” גדול ועצום מהרגיל. |
| The almost compulsive return to this story, the attempt to understand what happened and why, expresses the desire to put a rational explanation around extraordinary events, as if maybe if we understand death, we can also understand life. But where we feel or touch what is beyond, we also come to the limit of our ability to understand. The place of the Mishkan, the place of the Shekinah, because it is a place of connection between heaven and earth is a place of love, and love – while one can feel it, and swear it exists, cannot fully be understood. | החזרה הכמעט כפייתית לסיפור הזה, הנסיון להבין מה קרה ולמה, מביעה את הרצון לשים הסבר רציונלי סביב אירועים יוצאי דופן, כאילו שאולי אם נבין את המוות, נוכל להבין גם את החיים. אבל במקום בו אנחנו חשים או נוגעים במה שמעבר, נמצא גם גבול היכולת שלנו להבין. מקום המשכן, מקום השכינה, בגלל היותו מקום חיבור בין שמים וארץ הוא מקום של אהבה, ואהבה – אפשר להרגיש, ואפשר להשבע בקיומה, אבל, אי אפשר להבין עד הסוף. |
| And if we’re dealing with love, there is one character in this story, not mentioned in the Torah but mentioned in the Sages’ lore: In the Song of Songs (3:6) it is said, “Who is she that comes up from the desert, Like columns of smoke, In clouds of myrrh and frankincense, Of all the powders of the merchant?” And in the Song of Songs Midrah Rabba on this verse, the answer is given: “Who is this that comes up from the desert? Elisheva daughter of Aminadav (who is the wife of Aharon the priest and the sister of Nachshon ben Aminadav, the prince of the tribe of Judah, and) she saw five joys in one day: She saw her yavam – a king (yavam is a term for the brother-in-law; here the reference is to Moses, the brother of Elisheva’s husband) and her brother – a prince (Elisheva’s brother is Nachson ben Aminadav , the president of the tribe of Judah) and her husband – a high priest (Aharon), and her two sons (Nadav and Avihu) deputy priests, and Pinchas her grandson (son of Eleazar, the priest) – a priest anointed for war. Since her sons went in to sacrifice, and came out burned, her joy turned to mourning, and she too immediately became like smoke.” . | ואם באהבה, הרי ישנה דמות אחת בסיפור הזה, אינה מוזכרת בתורה אך מוזכרת במדרשי חז”ל: בשיר השירים (ג,ו) נאמר “מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל”… ובמדרש שיר השירים רבה על הפסוק הזה נמסרת התשובה: “מי זאת עולה מן המדבר? אלישבע בת עמינדב (שהיא אשתו של אהרון הכהן ואחותו של נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, ו) ראתה חמש שמחות ביום אחד: ראתה יְבָמָהּ מלך (יבם הוא כינוי לגיס, כלומר הכוונה כאן למשה רבנו, אחי בעלה של אלישבע) ואחִיהָ נשיא (אחיה של אלישבע הוא נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה) ובעלה כהן גדול (אהרון), ושני בניה (נדב ואביהו) סגני כהונה, ופנחס בן בנה (בנו של שנה, אלעזר הכהן) משוח מלחמה. כיון שנכנסו בניה להקריב יצאו שרופין ונהפכה שמחתה לאבל, מיד נעשית כתימרות עשן”. |
| How difficult and awful is this image! Usually the “smoke plumes” rising from the area of the tabernacle are of the cloud of incense, the beloved sacrifice: “The Holy One, blessed be He, said, of all the sacrifices you offer, there is none more beloved to Me than incense… which comes neither for sin nor for iniquity nor for guilt, but is about joy…” (Midrash Tanhuma Titzvah, 15). | כמה קשה ואיומה התמונה הזו! בד”כ “תמרות העשן” העולים מאיזור המשכן הם של ענן הקטורת, הקרבן האהוב: “אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת…. שאינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה”… (מדרש תנחומא תצוה, טו). |
| But here the clouds of smoke are the cloud of fire that consumed Nadav and Avihu, the cloud of mourning for Elisheva their mother, who, in one instance, lost two of her four sons. The Midrash of the Book of Proverbs, speaks about “Eshet Chayil”, “A woman of valor” suggesting that each verse of the famous poem is said about a different woman in the Bible. About Elisheva it is said “She is clothed with strength and splendor; She looks to the future cheerfully” (Proverbs 31:25). It is the wife of the High Priest with his magnificent clothes who is described as the one about whom it is said – “”clothed with strength and splendor”: not only outer impressive garments but she herself is clothed with powerful qualities. | אלא שכאן תמרות העשן הם ענן האש שכילתה את נדב ואביהו, ענן האבל של אלישבע אמם, שברגע אחד איבדה שניים מארבעת בניה. מדרש משלי על “אשת חיל” מציע שכל פסוק בשיר המפורסם נאמר על אשה אחרת בתנ”כ. על אלישבע נאמר “עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ ותִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן” (משלי לא,כה). דוקא אשתו של הכהן הגדול עם בגדיו המפוארים מתוארת כזו שעליה נאמר – “עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ”: לא רק בגדי שרד חיצוניים אלא היא עצמה לבושה בתכונות חזקות. |
| It is not known what happened to Elisheva after that day, how she got up the next morning and how she went on with life, “as usual”, with the news in the back, with the seemingly endless journey in the desert, being delayed on and on, while in the meantime, every day her husband and her other two sons put on their special priestly unit uniform, and go to the holy service In the Mishkan; a service we can no longer say is not dangerous. What did she do with her days, what did she do to not go crazy? Did she console herself with her grandchildren, did she have soothing incense, deep breaths, walks around the camp, morning runs… How did she keep her cool, her positive outlook until her last day…. But obviously she also had daughters. and daughters in law; and granddaughters and great-granddaughters. The depth of her strength and wisdom she bequeathed to them, and this is how we see them with us and around us, every day, even today. | לא ידוע מה קרה לאלישבע לאחר אותו היום, איך קמה למחרת בבקר ואיך המשיכה בחיים, “כרגיל”, כשברקע החדשות, כשברקע המסע במדבר שמתעכב עוד ועוד, ובנתיים, כל יום בעלה ושני בניה האחרים לובשים את מדי יחידת הכוהנים המיוחדת שלהם, ויוצאים לעבודת הקודש במשכן שכבר לא נוכל להגיד עליה שאין עימה סכנה. מה עשתה היא עם ימיה, מה עשתה כדי לא להשתגע, האם התנחמה בנכדיה, האם היתה לה קטורת הרגעה, נשימות עמוקות, הליכות סביב המחנה, ריצות בקר… איך שמרה על שחוקה עד יומה האחרון…. אבל ברור שהיו לה גם בנות. וכלות. נכדות ונינות. את עומק כוחה וחוכמתה היא הורישה להן, וכך אנחנו רואים אותן איתנו וסביבנו, יום-יום גם היום. |
שבת שלום וכמעט חודש ניסן טוב – SHABBAT SHALOM & ALMOST A GOOD ONTH OF NISAN
https://art.hemed.org.il/%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%95%D7%94%D7%93%D7%A8-%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A9%D7%94/
Torah & more... תורה ועוד 