פרשת בהר: “וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ”…
| The 24th chapter of the Book of Leviticus – the last in last week’s Torah portion of “Emor” – is mysterious. Many commentators have tried to figure it out, and have not given convincing explanations, to themselves or others. One of the exceptions is the Malbim (Meir Leibush ben Yehiel Michel Wisser, 1809-1879) whose ideas shed light on this week’s portion as well. And so he writes (on Leviticus 24:2): | פרק כ”ד של ספר ויקרא – האחרון בפרשת “אמור” של השבוע שעבר – הוא פרק עלום. פרשנים רבים ניסו כוחם בו, ולא נתנו הסברים משכנעים, לעצמם או לאחרים. אחד מיוצאי הדופן הוא המלבי”ם (מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל ויסר, 1809-1879), שבפירושו מאיר גם על פרשת השבוע הזה. וכך הוא אומר (על ויקרא כד:ב): |
| “And perhaps (this is the most important word!) along with the commandments Gd who commanded us that include the number 7, we have Passover – 7 days, Sukkot – 7 days, being joyful with the Four Species – 7 days, we also have Rosh Hashanah and Yom Kippur are in this group of “7”’s because they are in the seventh month. Along with that, we have the Menorah, with its seven candles. The Table as well, holds the secret of 7, as it has two rows of 6 loaves which, with the able, hint at the number 7. likewise, you will also find in this Torah portion the commandment of counting the Omer, which is 7 weeks, and the Shabbat (the 7th day of the week). Therefore, all the commandments which touch on the number 7, are bound here together, for their secret and core is One”…. | “ואולי (זו המילה הכי חשובה!) כי לצד שצווה (הקב”ה) מצוות שבעיות (שיש בהן את המספר שבע, ולכן יש לנו את) פסח – ז’ ימים, חג הסוכות – ז’ ימים, שמחת המינים – ז’ ימים, גם ראש השנה ויום הכיפורים ישנם בבחינת השבע (בגלל) להיותם בחודש השביעי. לזה סמך לזה גם כן מצות המנורה שהיא בחינת שבע נרות. גם השלחן ישנו בסוד שבע דכתיב (שכתוב) “שש המערכת” וגו’ והשלחן הסדורות עליו שהוא סוד המתקבץ בו שש מעלות והיא משלמת שבע. ו(כן) תמצא שצווה גם כן בפרשה זו מצוות העומר שהוא שבע שבתות, וגם מצות השבת (היום השביעי בשבוע). נמצא אומר שכלל כל מצות השביעיות יחד לומר כי סודם ועיקרם אחד”… |
| Wow, a lot of 7’s! 7 days of Pesach and Sukkot. Rosh Hashanah and Yom Kippur – in the 7th month according to the Torah’s counting of the months from the month of Nissan (around April). In addition, we have Shabbat mentioned at the beginning of the holidays, and to Shabbat we add 6 other holidays (Passover, Shavuot, Rosh Hashanah, Yom Kippur, Sukkot and Shemini Atzeret). The counting of the Omer is also mentioned here about which it is said: “And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering—the day after the sabbath—you shall count off seven weeks. They must be complete: you must count until the day after the seventh week—fifty days; then you shall bring an offering of new grain to Hashem”… (Lev. 23:15-16) | וואו, הרבה 7! 7 ימים בפסח ובסוכות. ראש השנה ויום כיפור – בחודש השביעי ע”פ ספירת התורה את החודשים מחודש ניסן. בנוסף, יום השבת מוזכר בתחילת אזכור החגים, ובנוסף לו מוזכרים עוד 6 חגים (פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמיני עצרת). כן מוזכרת ספירת העומר שעליה נאמר – “וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃ עַ֣ד מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַה'” (ויקרא כג:טו-טז). |
| Further: we have sheva brachot – “seven blessings” at a wedding and the week after. While in contrast – we sit shiv’a – seven days during the mourning period after the burial of a loved one. Even in the world of tum’a & tahara, impurity and purity, without going into its details, we have nidda – 7 days; the woman who gives birth to a son – 7 days and on the 8th the is the brit for the baby, and two weeks (7X2) after the birth of a daughter. And that’s it? So… no. | עוד ידוע לנו שיש לנו “שבע ברכות” בחתונה ובשבוע לאחריה, ולהבדיל – אנחנו יושבים “שבעה” בתקופת האבל לאחר הקבורה של אדם אהוב. גם בעולם הטומאה והטהרה, מבלי להכנס לפרטיו, יש לנו את הנידה – 7 ימים, היולדת בן – 7 ימים וביום השמיני, תערך הברית לתינוק, ושבועיים לאחר לידת בת. וזהו? אז זהו, שלא… |
| This week’s Torah portion, “Be’har”, continues to take us further up in the holiness journey of the Book of Leviticus beyond the holiness of the human and Time, to the holiness of the Land, introducing us to the mitzvah of shmita, a completely revolutionary mitzvah!! So far we’ve seen us climbing. We’ve seen the human in need of correction and purification in various aspects of his life. We saw the sanctity of Time on Shabbat and holidays, with possible clues all the way to this day (!). But the mitzvah of shmita is a mitzvah that applies not to the human, but rather – to the Land itself!!? | פרשת השבוע שלנו, “בהר”, ממשיכה לקחת אותנו הלאה במסע הקדושה של ספר ויקרא מעבר לקדושת האדם והזמנים, אל קדושת הארץ ומציגה לנו את מצוות השמיטה, מצווה מהפכנית לחלוטין!! עד עכשיו ראינו אותנו מטפסים. ראינו את האדם הזקוק לתיקון וטהרה בצורות שונות במערכות חייו. ראינו את קדושת הזמנים בשבת וחגים, עם רמזים אפשריים עד ימינו (!). אך מצוות השמיטה זו מצווה שאיננה חלה על האדם, אלא על הארץ עצמה!!? |
| And so opens this Torah portion: And Hashem spoke to Moses at Mount Sinai: Speak to the Children of Israel and say to them: When you enter the Land that I assign to you, the Land shall observe a sabbath, a Shabbat to Hashem” (Lev 25:1-2). The shmita is an amazing thing from a social, economic, agricultural, spiritual point of view… and much can be said about it, but this time we will focus only on the matter of the number 7. For shmita also comes every… 7 years. And after every 7 cycles of 7 such years, that is, after 49 years, in the 50th year, the jubilee will apply: ” and you shall hallow the 50th year. You shall proclaim release throughout the land for all its inhabitants. It shall be a jubilee for you: each of you shall return to your holding and each of you shall return to your family”… (Lev 25:10) | וכך נפתחת הפרשה: “וַיְדַבֵּ֤ר ה’ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַה’” (ויקרא כה:א-ב) השמיטה היא דבר עצום מבחינה חברתית, כלכלית, חקלאית, רוחנית… ואפשר להרחיב עליה הרבה, אך הפעם נתרכז רק בענין המספר 7. כי גם השמיטה מגיעה כל… 7 שנים. ואחרי כל 7 מחזורים של 7 שנים כאלה, כלומר, אחרי 49 שנה, בשנה ה-50, יחול היובל: “וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכׇל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ”… (ויקרא כה:10). |
| In Hebrew the word seven (sheva) is similar to the word save’a (satiated). To feel save’a, describes a feeling of satiety, a precise and complete feeling of fullness, when nothing is missing. Eight = 8 = shmone is already a little sha-men, fat, and therefore the word shemen, oil also comes from the same root as does everything related (on the 8th day, Shmini Atzeret and more)… These circles of 7 allude to a secret cycle within the entire historical process. The Sages taught that just as the individual has cycles of 7 days that are concluded every week on Shabbat, society has cycles of 7 years that are concluded at Shmita and the economic system – 7 shmita until the Jubilee, so there are 7000-year cycles in the world, which have their Jubilee every 50 thousand years and there are cycles even for these jubilees…!!! | בעברית המילה שבע (במובן 7) דומה למילה שבע (במובן – “ואכלת ושבעת”). שבע (7) מתאר הרגשת שובע, הרגשת מלאות מדויקת ושלמה, כשלא חסר כלום. שמונה = 8 הוא כבר קצת “שמן”, ולכן גם המילה שמן באה מאותו השורש על כל הקשור בכך (ביום השמיני, שמיני עצרת ועוד)… מעגלי ה-7 האלה מרמזים למחזוריות סודית בתוך המהלך ההסטורי כולו. חז”ל לימדו שכמו שלאדם הפרטי יש מחזורים של 7 ימים הנחתמים כל שבוע בשבת, לחברה – יש מחזורים של 7 שנים הנחתמים בשמיטה ולמערך הכלכלי – שבע שמיטות עד ליובל, כך , יש בעולם מחזורים בני 7000 שנה, שלהם יש את היובל שלהם כל 50 אלף שנים ושיש מחזורים גם ליובלים האלה…. ! |
| These are matters of Sod, secret, which I do not study and/or delve into. These are also things that can be scary, confusing and dangerous, giving us a feeling of complete lack of control, like a small ant toiling so hard in a huge world that… ‘what does it all matter anyway’, encouraging worthless conversations about where we were a million or two ago, and where will we be in the future… The Torah tells us to focus on this world, our world, here and now; not to say that because we lived 125 thousand years ago or we will return in some million and three-quarters something, then we are allowed to hurt, spoil, ignore, justify…. But every so often, and perhaps precisely here near the end of the Book of Leviticus, also known as the “Torah of the Priests”, it’s possible and perhaps even important to note that we are part of something huge that has order, even if we don’t necessarily understand it, and that order, has an Organizer, even if Him too, we don’t necessarily understand, and there is a Direction and there is a Director. | כאמור, אלו הם דברים של סוד ואני לא לומדת ומתעמקת בתורת הסוד. אלו הם גם דברים שיכולים להיות מפחידים, מבלבלים ומסוכנים, שיכולים לתת לנו הרגשה של חוסר שליטה מוחלט, של נמלה קטנה שעומלת כל כך קשה בתוך עולם ענק ש… ‘מה כל זה משנה בכלל’, ולעודד שיחות חסרות ערך על איפה היינו לפני מיליון או שניים ואיפה נהיה בעוד… התורה אומרת לנו, להתמקד בעולם הזה, העולם שלנו, כאן ועכשיו. לא להגיד שבגלל שחיינו לפני 125 אלף שנה או שנחזור בעוד מיליון ושלושת-רבעי, אז מותר לנו לפגוע, לקלקל, להתעלם, להצדיק…. אבל מידי פעם, ואולי דוקא כאן לקראת סיום ספר ויקרא, “תורת הכוהנים”, אפשר ואולי אפילו חשוב לדעת שאנחנו חלק ממשהו ענק שיש בו סדר, גם אם אנחנו לא בהכרח מבינים אותו, ויש בו מסדר, וגם אותו, אנחנו לא מבינים, ויש בו כיוון ויש מכוון. |
שבת שלום SHABBAT SHALOM
Torah & more... תורה ועוד 