אם בחוקותי תלכו בצניעות וזקיפות קומה…
| My grandmother used to say to me “wenn du mit Gott gehst, da gehst du nicht allein”, that is (in the Yekke language we spoke) “if you walk with God, then you will not walk alone.” My grandmother, officially at least, was not “religious” as people think of religiousness today, but in her heart – very much so, and this sentence is the heart of this week’s Torah portion of Bechukotai. | סבתא שלי היתה אומרת לי, (ובגרמנית של היקים של פעם): “אם תלכי עם אלוהים, אז לא תלכי לבד“. סבתא שלי, באופן רשמי לפחות, לא היתה “דתיה” כמו שחושבים על דתיות כיום, אבל בלב – מאד, והמשפט הזה הוא לב פרשת השבוע הזה. |
| “If in my statutes (chukot) you shall walk”, opens the last portion in the book of Leviticus, and it’s already a wonder. According to Sefaria’s website, there are more than 160 commentaries on this opening verse, not including midrashim and relevant discussions in the Talmud and other sources. Indeed, not “and the Lord spoke to Moses saying”, and not all the other beginnings we have seen, whether a specific person (Noach, Korah, Pinchas), an active verb (Vayetze, Bayishlach, Tazri’a), an action (Teruma, Pekudei, Vezot Habracha) , but – a condition: “if… then”… I thought that Gd loves us a great, eternal and infinite, unconditional love! And certainly yes, but not “only”. Also – an unconditional love, and also, the merits of our forefathers (and foremothers ), and also, a dependence on our work. If there was only eternal love, all our doing would not be insignificant, but, not only is there a marginal need for it, but our entire future depends on it. | “אם בחוקותי תלכו”, פותחת הפרשה האחרונה בספר ויקרא, וכבר פליאה. לפי האתר של ספריא, יש יותר מ-160 פירושים על הפסוק הפותח, לא כולל מדרשים ודיונים רלוונטים בתלמוד ומוקורת אחרים. אכן, לא “וידבר ה’ אל משה לאמור”, ולא כל ההתחלות האחרות שראינו, סיפור כלשהו עם אדם מסוים (נח, קורח, פנחס), פועל אקטיבי (ויצא, וישלח, תזריע) או עשיה (תרומה, פקודי, וזאת ברכה), אלא – תנאי: אם… אז… אני חשבתי שהקב”ה אוהב אותנו אהבה גדולה, נצחית ואינסופית, חסרת תנאים! ובהחלט כן, אבל לא “רק”. גם – אהבה חסרת תנאים, גם, זכות אבות (ואמהות), וגם, תלות בעשיה שלנו. לו היתה רק האהבה הנצחית, כל העשיה שלנו לא היתה משמעותית, אבל הנה, לא רק שיש בה צורך שולי, אלא שכל עתידנו תלוי בכך. |
| Rashi continues and wonders: What exactly does Scripture mean when it says, “If in my statutes you shall walk”? After all, right after that it says, “And you shall keep my commandments,” so it’s not possible that walking in Gd’s statutes, is the same as keeping the commandments, because that’s already written! So what Is it? How is it even possible to observe “walking in the statutes”? Says Rashi, who bases himself on Sifra, “You shall be labor in the Torah”. | רש”י ממשיך ותוהה: למה בדיוק מכוון הכתוב כשנאמר “אם בחוקותי תלכו”? הרי מיד לאחר מכן נאמר, “ואת מצוותי תשמרו”, כך שלא יתכן שללכת בחוקות ה’, זה אותו הדבר כמו שמירת מצוות, כי כבר כתוב! אז מה זה כן? איך בכלל אפשר לקיים “אם בחוקותי תלכו”? אומר רש”י המתבסס על ספרא (מדרש הלכה על ספר ויקרא), “שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה”. |
| How did we get from “walking” to “labor”? Because it is not enough to just put a check mark on various mitzvahs, but rather, one has “to go”. Not only to ‘be there’ during the act itself, but also in between, moving from place to place, on a journey to go deeper and deeper, and even then to be in the Torah. The Torah portion includes blessings and “curses” or different types of consequences as a result of our actions. If we do good, it will be good. And if we don’t do good, it will be “not so good”, as the Yekkes (German Jews) would say, which is really very, very bad. | איך הגענו מ”הליכה” ל”עמל”? כי לא מספיק רק לשים “וי” על מצוות שונות, אלא “ללכת”. לא רק להיות שם בזמן העשיה עצמה, אלא גם בין לבין, בתנועה ממקום למקום, במסע להעמיק עוד ועוד, גם אז להיות בתורה. בפרשה כוללת ברכות ו”קללות” או בעצם סוגים שונים של השלכות כתוצאה ממעשינו. אם נעשה טוב, יהיה טוב. ואם לא נעשה טוב, יהיה “לא כל כך טוב”, כמו שאמרו היקים, שזה בעצם, רע מאד, מאד. |
| The blessings end with the verses: “I will be ever present (“walking”) in your midst: I will be your Gd, and you shall be My people; I am Hashem your Gd who brought you out from the land of the Egyptians to be their slaves no more, who broke the poles of your yoke and made you walk erect (komemiyut)” (Leviticus 26:12-13). The Midrash adds that we should note that the blessings begin with the letter Alef and end with the letter Tav (“A-Z”), because a true blessing expands, encompasses and contains everything in it. In contrast to the curses that “narrow” (tzar, also meaning trouble), limit and reduce life, which is also expressed in the letters that frame the curses. | הברכות מסתיימות בפסוקים: “וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם. אֲנִ֞י ה’ אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת” (ויקרא כו:12-13). המדרש מוסיף לנו שנשים לב שהברכות מתחילות באות א’ ומסתימות באות ת’, כי הענין בברכה אמיתית שהיא מרחיבה, מקיפה ומכילה את הכל. לעומת הקללות שהיא מצרות, מגבילות ומקטינות את החיים, מה שמתבטא גם באותיות הממסגרות את הקללות. |
| And there is one word here that appears only once in the Torah: “walk erect” = komemiyut. What is? Says Rabbi Shlomo Zalman Ullman, Abd Bistritz (Abbeyt Din in Romania, 19th century): In Birkat Hamazon, the blessing after eating food / bread, we say – “The Merciful One will break our yoke from our necks and he will lead us to our Land”, [and some say – in our land–], meaning we want the complete breaking of the yoke. And why don’t we pray quoting the Torah verse here, “He will break the poles of our yoke”? | ויש כאן מילה אחת שמופיעה רק פעם אחת בתורה: “קוממיות”. מה זה? אומר הרב שלמה זלמן אולמן, אב”ד ביסטריץ (אב בית דין ברומניה, מאה ה-19): הנה בברכת המזון אנחנו אומרים – “הרחמן הוא ישבור עולנו מעל צווארנו והוא יוליכנו קוממיות לארצנו”, [ויש שאומרים – בארצנו–], כלומר אנחנו רוצים שבירת העול. ולמה לא מתפללים בנוסח המקרא – “הוא ישבור מוטות עולנו”? |
| And it can be explained so: Usually, a farmer who has finished plowing and will no longer have to plow this year, breaks the poles of the yoke, and next year when the plowing season comes, he will take other poles and put them in the yoke. But if the farmer has decided to eliminate his property, then he also breaks the yoke itself. And this is the meaning here: “who brought you out from the land of the Egyptians… who broke the poles of your yoke”… At this stage, Gd only promises the breaking of the poles, because the yoke itself will resume again in other subsequent exiles. | ואפשר להסביר: דרכו של עולם, איכר שגמר את עבודת החרישה שלו ולא יצטרך עוד לחרוש בשנה זו, הוא שובר מוטות העול, ולשנה הבאה כשתגיע עונת החרישה יקח מוטות אחרים וישים אותם בעול. אבל אם גמר האיכר בליבו לחסל את נחלתו, אז הוא שובר גם את העול עצמו. וזה המובן כאן שכתוב כאן: אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם…. וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם. בשלב זה הקב”ה מבטיח רק את שבירת המוטות, כי העול עצמו, יחזור שוב בגלויות אחרות הבאות. |
| But we, in Birkat Hamazon, pray – every time we eat as much as a piece of bread, which may may happen several times a day (!) – that Gd will also break the yoke itself, and redeem us | אבל אנחנו, בברכת המזון, מתפללים בכל פעם שאנחנו אוכלים פרוסת לחם, דבר שיתכן וקורה כמה פעמים ביום (!) שהקב”ה ישבור גם את העול עצמו, ויגאלנו גאולה שלמה, שלא יהיה לנו עוד עול גלות אחרת. ויש אתגר נוסף בענין הקוממיות. |
| We are told in Tractate Brachot (43:b) – that “he who walks upright, even 4 cubits, is as if he’s pushing off the feet of Sh’chinah“. This is because it’s written “The whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3). That is, a person is supposed to bow humbly before the Sh’chinah, and make a “place” for her, while “komemiyut” Rashi interprets to mean “in an upright position.” How do we do this, both standing upright and bow humbly? | נאמר לנו במסכת ברכות (מג:ב) – ש”מי שמהלך בקומה זקופה, אפילו 4 אמות, כאילו דוחק רגלי שכינה” וזאת מפני שכתוב “מלוא כל הארץ כבודו” (ישעיהו ו:ג). כלומר, אדם אמור ללכת בהכנעה לפני השכינה, ולעשות לה “מקום”, ואילו “קוממיות” רשי מפרש שמשמעו “בקומה זקופה”. איך נעשה זאת, גם קומה זקופה וגם הכנעה?? |
| But in the verse before that it is said – “I will be ever present (“walking”) in your midst”, and the Sifra says on this verse: I will walk with you in Paradise as one of you, and you will not be afraid of Me. Is it possible that one will not be afraid to walk with Gd? Rather, the text says, “and I will be your Gd”. That is – to brag and show off, no, but to have inner uprightness, yes, definitely. How do we do this in our lives? | אלא שבפסוק לפני כן נאמר – וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ ועל זה נאמר בספרא: אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן כְּאֶחָד מִכֶּם, וְלֹא תִהְיוּ מִזְדַּעְזְעִים מִמֶּנִּי. יָכוֹל לֹא תִירְאוּ מִמֶּנִּי (כלומר, האם אפשר שלא תפחדו ללכת עם הקב”ה)? תּלמוד לומר, “וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים”: כלומר – להשתחצן ולהשויץ, לא, אבל זקיפות קומה פנימית, בהחלט. איך נעשה את זה בחיינו? |
| The sages said that uprightness of stature helps uprightness of thought and stability of mind. And when one walks upright within oneself, we can feel as if we’re walking with Gd in paradise, comfortably and well. | ואמר חכמים שזקיפות קומה מסייעת לזקיפות המחשבה ויציבות הדעת. וכשהולכים בזקיפות קומה פנימית, אפשר להרגיש באמת כאילו אנחנו מטיילים עם הקב”ה בגן עדן, בנינוחות ובטוב. |
| And this is perhaps the essence of the blessing here – a good spirituality (expressed in the beginning, following the laws and doing mitzvot), physical wealth (expressed in the blessing of the rain and earth), peace between ourselves and those around us, and a sense of Gd’s presence in our lives. B”h, let’s hope to merit. | וזו אולי תמצית הברכה – רוחניות טובה (שמתבטאת בפתיח של הליכה בחוקות ועשיית מצוות), עושר פיזי (שמתבטא בברכת הגשמים והאדמה), שלום ביננו לבין עצמנו ובין מי שסביבנו, ותחושה של נוכחות אלוהים בחיינו. הלוואי ונזכה. |
שבת שלום – SHABBAT SHALOM
Torah & more... תורה ועוד 