| I was asked this week, what was the most exciting thing for me about the release of the four hostages last Saturday. Of course, their coming back: the moment of, “I knew it!” blended with the moment of, “Is it true? How about waiting to confirm before being too happy, in case there’s a mistake here”? This is how we, the children of Munich and Entebbe, react… But besides that, the most exciting thing is… Am Yisrael, the People of Israel, nevertheless and in spite of everything. What do I mean? | נשאלתי השבוע, מה היה הדבר הכי מרגש עבורי בשחרור ארבעת החטופים בשבת שעברה. כמובן, חזרתם: הרגע של, “ידעתי”, וגם הרגע של, “זה אמת? אולי נחכה לפני שנשמח ממש למקרה שיש כאן טעות”? כך אנחנו ילדי מינכן ואנטבה… אבל אחרי זה, הדבר הכי מרגש הוא… עם ישראל, אף על פי כן ולמרות הכל. למה כוונתי? |
| On Shabbat, I was not on the computer / phone / radio / news (those who know me know that even on non-Sabbath days, I am on a “diet”), so how would I hear? I went to the synagogue for a (wonderful) Shabbat afternoon learning, where I met someone else, and the someone else, has neighbors who do hear news on Shabbat, who made sure to tell her. Oh, how nice. But then it turned out, that not only is there a unique case here, that “she has neighbors who…”, but that this was the case throughout the country. People who heard the news (and I am purposely not calling anyone “secular” and “non-religious” because I have no idea what those definitions mean -) stood on their balconies and called out to those who didn’t hear the news; or hung signs in the stairwell. The captains updated the El Al and Arkia passengers, and the lifeguards informed those at the beach, many of whom were also disconnected from the news, as everyone’s choked with tears and excitement voices mingled with each other. Who is this Nation? Who are these People? How was this wow thing built? | ביום שבת, אני לא הייתי במחשב / טלפון / רדיו / חדשות (ומי שמכיר אותי יודע שגם בימים שאינם שבת, אני “בדיאטה”), אז איך אשמע? בלי קשר, הלכתי לבית הכנסת לשיעור (נפלא) של שבת אחהצ. ופגשתי מישהי אחרת ולמישהי האחרת יש שכנים שכן שומעים חדשות בשבת, שדאגו לספר לה. או, סו נייס, כמה נחמד. אבל אז הסתבר, שזה לא רק שיש כאן מקרה יחודי, ו”לה יש שכנים ש”…, אלא שכך זה היה בכל הארץ. אנשים ששמעו חדשות (ואני בכוונה לא משתמשת במונחים של “חילונים” ו”לא דתיים” כי אין לי מושג מה פירוש ההגדרות האלה) עמדו במרפסות וקראו לעבר אלה שלא שומעים חדשות או תלו שלטים בחדר מדרגות. הקברניטים עדכנו את נוסעי אל-על וארקיע, והמצילים בחוף הים הודיעו למתרחצים בים, שגם רבים מהם היו מנותקים מהחדשות, כשהקולות החנוקים מדמעות והתרגשות מתערבבים אחד עם השני. מי זה העם הזה? מי זה האנשים האלה? איך נבנה הדבר ה-וואו הזה? |
| The torah portion of Naso is the longest in the Torah with 176 verses, coincidentally (or not-) same as the longest chapter of the Paslms (Psalms 119) and the longest tractate in the Talmud (Baba Batra), and is always read around Shavuot, the holiday of the Giving of the Torah, maybe with the longest night of learning. | פרשת נשא היא הארוכה ביותר בתורה עם 176 פסוקים, במקרה (או לא-) כמו מספר הפסוקים בפרק התהילים הארוך ביותר (תהילים קי”ט) ומספר הדפים במסכת הארוכה ביותר בתלמוד (בבא בתרא), ותמיד נקראת בסמוך לחג השבועות, חג מתן תורה, אולי עם הלילה הארוך של לימוד תורה. |
| The Torah portion continues with lists, counts, roles, and includes several halachic matters concerning the establishment of the Israelite camp and the continued journey to the Land of Israel, including the sacrifices of the leaders on the occasion of the completion of the construction of the Mishkan; the blessing of the priests; the nazirite; the metzora; the sota. What are they all doing here together? | הפרשה ממשיכה במניינים, מִיפקדים, תפקידים ורשימות, וכן יש בה גם כמה פרשיות הלכתית הנוגעות להקמת מחנה ישראל והמשך הנסיעה אל ארץ ישראל כשביניהן קורבנות הנשיאים לרגל סיום הקמת המשכן, ברכת הכוהנים, הנזיר, המצורע ופרשת הסוטה. מה כל אלה עושים כאן ביחד? |
| The Book of Numbers, “In the Desert” – the place where everything is open and possible – presents us with a selection of different types of problems and challenges. The Torah portion of Naso begins with matters of the individual, perhaps because it is very difficult to connect to everybody without first taking care of the individual. Later, we will discuss matters of community, leadership, the Land of Israel, dealing with groups within the People of Israel and with those outside groups, but first of all, we will help the individual find his/her wholesome place between himself and others (the pervert, the leper) and between him and his Gd (the nazirite) and thereby also, between him and himself . | ספר במדבר – המקום שבו הכל פתוח ואפשרי – מעלה לפנינו מבחר בעיות ואתגרים מסוגים שונים. פרשת נשא מתחילה בענייני היחיד, אולי משום שקשה מאד להתחבר לכלל מבלי לטפל קודם כל באדם האחד. בהמשך נדון בנושאי קהילה, מנהיגות, ארץ ישראל, קבוצות בתוך עם ישראל והתמודדות עם קבוצות מבחוץ, אבל קודם כל, נעזור לפרט למצוא את מקומו השלם בינו לבין זולתו (הסוטה, המצורע) ובינו לבין אלוהיו (הנזיר) ומתוך כך גם, בינו לבין עצמו. |
| There are people whose treatment requires removal from holiness. For example, the metzora is sent outside the entire camp, so that he can isolate himself and return to his true self. But sometimes, a distance from holiness is what causes trouble. Thus we have the laws of the Sota (the woman who’s suspected of being unfaithful). When it comes to a couple, they should be reminded that their relationship should be understood on the basis of the understanding that Shchina, Gd’s presence, dwells among them. That’s why a couple with serious suspicions, mistrust (not without foundation!), and a serious breakup is brought into the temple for “couple therapy”, and everything is done to restore true peace to their home. Nowadays, we would probably handle all of these differently. And yet, one can see and appreciate the place that the Torah gives to an individual’s pains and struggles in his most personal affairs. Despite the count and order, the individual is not erased and does not disappear within the whole, but is given a place to heal and recover. | יש אנשים שהטיפול בהם דורש הרחקה מו הקודש. למשל המצורע משולח אל מחוץ למחנה כולו, כדי שיוכל להתבודד ולחזור אל עצמיותו האמיתית. אך יש וריחוק מהקודש הוא דוקא מה שגורם לסיבוך. כך יש לנו את חוקי הסוטה. כשמדובר בזוג, דוקא צריך להזכיר להם שיחסיהם צריכים להבנות על יסוד ההבנה ששכינה ביניהם. לכן זוג שיש ביניהם חשדות רציניים, חוסר אמון לא בלי בסיס, ושבר קשה מובא אל תוך המקדש ל”טיפול זוגי”, ונעשה הכל כדי להשיב שלום בית אמיתי. בימינו, קרוב לוודאי שהיינו מטפלים בכל אלה אחרת. ועדיין, אפשר לראות ולהעריך את המקום שנותנת התורה ליחיד על כאביו ומאבקיו בענייניו האישיים. למרות הסדר המדויק, ה”מפקד” וה”מסדר”, היחיד לא נמחק ונעלם בתוך הכלל, אלא ניתן לו מקום להתרפא ולהחלים. |
| At the same time, the extensive treatment of the individual, can hold a danger: a “side effect” of this treatment is that we may think that everything revolves around us. An illusion is created that the most important and only thing is colely – how I feel, and what I want and what I and I and I… This is a serious and worsening side effect to such an extent that nowadays, it has another side effect – because of the “echoe chamber” we’re all in, the “I” joins in with ither “I”’s who think like him. S/he thinks he has become a community when in fact, he has only expanded and strengthened his egoism… But the Torah does not give up on us so easily. Along with the focus on the individual, in the same Torah portion, we also receive the Priestly Blessing, a blessing that is aimed at all of us, wherever we are, one people, together. There is a physical blessing (May Gd bless you and guard you) and a spiritual blessing (to merit Gd’s light towards us), and when we will have both together, for all of us, without differences and separations, without accusing, complaints and bad thoughts for each other; when we live like that moment of running out to our balconies and call to each other with excitement and care, we are blessed that we’ll also have -= bh – Shalom. | יחד עם זאת, לטיפול המרובה בפרט יש גם סכנה: “תופעת לוואי” של הטיפול הזה היא שאנחנו עלולים לחשוב שהכל סובב סביבנו. נוצרת אשליה שהכי חשוב וכל מה שחשוב זה רק – איך אני מרגיש, ומה בא לי ומה אני ואני ואני… זו תופעת לוואי חמורה ומחמירה עד כדי כך שבימינו, נהייתה לה תופעת לוואי נוספת – בגלל האפשרות להיות ב”חדרים”, האני יכול להצטרף עם עוד “אנייים” שחושבים כמוהו. הוא חושב שהוא נהיה כלל אבל בעצם, הוא רק הרחיב וחיזק את האגואיזם שלו… אבל התורה לא מוותרת לנו כל כך בקלות. יחד עם המיקוד על היחיד, באותה פרשה, אנחנו כבר מקבלים גם את ברכת הכוהנים – ברכה שמכוונת לכולנו, באשר אנחנו, עם אחד, ביחד. יש ברכה גשמית (יברכך וישמרך) וברכה רוחנית (לזכות באור ה’ כלפינו), וכשנזכה לשתיהן ביחד, לכולנו, בלי הבדלים והפרדות, בלי אצבעות מאשימות, תלונות ומחשבות רעות, אלא כשאנחנו כך עומדים במרפסות וקוראים זה אל זה בהתרגשות, גם – ב”ה, יחד, נזכה לשלום. |
שבת שלום – SHABBAT SHALOM
Torah & more... תורה ועוד 