פרשת בלק: “וישא משלו ויאמר”…
| A king. A magician. And a she-donkey who’s talking… There is no doubt that the Torah portion of “Balak” is one (of 54…) of the most fascinating sections in the Torah. The 7th portion in the Book of Numbers tells the story of the war of Balak, king of Moab, who, after seeing what happened to his neighbors, Edom and Ammon, decides to fight the Israelites in a different way, and that is – through curses. | מלך. קוסם. ואתון מדברת…. אין ספק שפרשת “בלק”, היא אחת (מ-54…) הפרשות המרתקות בתורה. הפרשה השביעית בספר במדבר, עוסקת בסיפור מלחמתו של בלך מלך מואב, שאחרי שראה מה קרה לשכניו, אדום ועמון, מחליט להלחם בבני ישראל בדרך אחרת, והיא – דרך קללות. |
| For this purpose, he invites the great magician, Bil’am ben Be’or, who at first refuses to go, claiming that Gd is against it. Balak sends more messengers, and Bil’am again resists, but his resistance weakens: “Though Balak may give me his house full of silver and gold, I could not do anything, big or little, contrary to the command of Hashem my Gd” (Numbers 22:18). Does he imply that for the right price, maybe he will go? Indeed, Bil’am finally goes to the land of Moab after accepting the condition that Gd set for him that night, according to which he will only say what Gd puts in his mouth. | לצורך זה, הוא מזמין את הקוסם הדגול, בלעם בן בעור, שתחילה מסרב ללכת, בטענה שאלוהים מתנגד לכך. בלק שולח שליחים נוספים, ובלעם שוב מתנגד אך התנגדותו נחלשת: ”אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה’ אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.” (במדבר כב:יח). כלומר, הוא רומז, עבור המחיר הנכון, אולי כן אלך? ואכן, לבסוף יוצא בלעם לארץ מואב לאחר שקיבל את התנאי שהציב לו אלוהים באותו לילה, לפיו יאמר רק את אשר ישים אלוהים בפיו. |
| On the way to Moab, an angel appears on his way. The angel holds a sword in his hand aiming to kill Bil’am, and behold, the great magician who is going to curse – and in effect to eliminate – an entire People, Gd’s People, cannot see the angel on route, unlike his she-donkey who does see, and as a result, deviates from the road. Bil’am is angry, hits her and tries to sway her back on track. On the 3rd time Gd opens the mouth of the she-donkey who explains to Bil’am the injustice of his act. Only then does he also see the angel who reminds him to speak only the words of Gd. | בדרך למואב מופיע מלאך בדרכו. המלאך אוחז חרב בידו במטרה להרוג את בלעם, וראה איזה פלא, הקוסם הגדול שהולך לקלל – ולחסל בכך בעצם – עם שלם, את עם ה’, לא רואה את המלאך בדרך, לעומת אתונו שדוקא כן רואה, וכתוצאה מכך, סוטה מהדרך. בלעם כועס, מכה אותה ומנסה להחזיר אותה לדרך. בפעם השלישית אלוהים פותח את פי האתון שמסבירה לבלעם את חוסר הצדק במעשהו. רק אז גם הוא רואה את המלאך שמזכיר לו, לומר רק דברי אלוהים. |
| Bil’am arrives at Balak’s and they prepare for the event: altars and sacrifices are quickly built for the destruction of the nation of Israel, but to Balak’s dismay, only prophecies of blessing come out of Bil’am’s mouth. Again and again he tries, and again and again, the prophecies include good words, including famous verses such as – How goodly are your tents oh Jacob, your swelling places Israel (ibid., 24:5) | בלעם מגיע לבלק והם מתארגנים לאירוע: מזבחות וקרבנות נבנים במהירות למען חיסול עם ישראל, אך למורת רוחו של בלק, מפיו של בלעם יוצאות רק נבואות ברכה. שוב ושוב הוא מנסה, ושוב ושוב, הנבואות כוללות מילים טובות, כולל פסוקים מפורסמים כמו – מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל (שם, כד:ה) |
| The Torah portion ends with the Children of Israel sinning with the daughters of Moab. According to the Midrash, when Bil’am saw that he was not successful in his work, he advised Balak that another way to fight the Israelites without an army and without magic, is with the help of the women of Midian and Moab who will seduce the Israelites to them and then to idolatry, which indeed happens. Because of their actions, a plague breaks out that only stops with the action of Pinchas, and about him, we talk, b”h, next week. | הפרשה מסתימת בתיאור בני ישראל החוטאים עם בנות מואב. לפי המדרש, כשבלעם ראה שהוא לא מצליח במלאכתו, יעץ לבלק שדרך אחרת להלחם בבני ישראל בלי צבא ובלי קסמים, היא בעזרת הנשים של מדין ומואב שיסיטו את בני ישראל אליהן ומשם, אל העבודה הזרה שלהן, מה שאכן קורה. בגלל מעשיהם פורצת מגפה שנעצרת רק עם מעשהו של פנחס, ועליו נדבר, ב”ה, בשבוע הבא. |
| But back to Bil’am and Balak: How do we explain this “nonsense”, that someone even thinks that it is possible to “curse” a people and thereby defeat them?? After all, words are… just talk, gibberish… ? Nowadays speech is – at best – a tool for transmitting information. In English there is a proverb that says, ‘Stones and sticks will break your bones, but words will never hurt you’… and even when someone incites or curses, we think that it is “not nice”, that it “hurts feelings”, and that the content may “influence” others to behave in a way that is not desirable, but in general, we do not attach much importance to the power of words themselves. | אבל בחזרה לבלעם ובלק: איך נסביר את ה”שטות” הזו, שמישהו בכלל חושב שאפשר “לקלל” עם ובכך לנצח אותו?? הרי מילים, זה… סתם, דיבורים, קשקושים… ? בימינו הדיבור הוא – במקרה הטוב – כלי להעברת מידע. באנגלית יש פתגם שאומרים, ‘אבנים ומקלות ישברו לך את העצמות, אבל מילים לעולם לא יפגעו בך’… ואפילו כשמישהו מסית או מקלל, אנחנו חושבים שזה “לא יפה”, שזה “פוגע ברגשות”, ושהתוכן עלול “להשפיע” על אחרים שינהגו בדרך שאינה רצויה, אבל בד”כ, אנחנו לא מייחסים חשיבות רבה לכוח המילים עצמן. |
| The Torah, of course, thinks differently. The Torah taught us that the world was created by words. Every day in creation, it is said – “And Gd said, let it be…”. Hence, speech is the root of the existence of reality. That is, in the end we see something physical in the world around us, but reality is created according to the divine will expressed in speech. Also in the book of Psalms, it is said “By the word of the LORD the heavens were made, by the breath of His mouth, all their host… For He spoke, and it was; He commanded, and it endured” (Psalms 33:6-9). When G-d creates human and describes him as a “living soul” (Genesis 2:7), Onkelus, the ancient Aramaic translation, translates “living soul” to “speaking spirit”. Hence, one way to understand the concept of being in “Gd’s image” in which human was created, is that the human being is a creature that has the divine touch within him (within us), which is the divine ability to speak, which assigns us a special role in the world. | התורה כמובן, חושבת אחרת. התורה לימדה אותנו שהעולם נברא במילים. כל יום בבריאה, נאמר – “ויאמר אלוהים, יהי….”. מכאן, שהדיבור הוא שורש קיום המציאות. כלומר, בסוף אנחנו רואים משהו פיזי בעולם סביבנו, אבל המציאות נוצרת לפי הרצון האלוהי שבא לידי ביטוי בדיבור. גם בספר תהילים נאמר “בִּדְבַ֣ר ה’ שָׁמַ֣יִם נַעֲשׂ֑וּ וּבְר֥וּחַ פִּ֝֗יו כׇּל־צְבָאָֽם… כִּ֤י ה֣וּא אָמַ֣ר וַיֶּ֑הִי הֽוּא־צִ֝וָּ֗ה וַֽיַּעֲמֹֽד” (תהילים לג:ו-ט). כשהקב”ה בורא את האדם ומתאר אותו כ”נפש חיה” (בראשית ב:ז), אונקלוס מתרגם “נפש חיה” ל”רוּחַ מְמַלְלָא”, יצור מדבר. מכאן שדרך אחת להבין את המושג “צלם אלוהים” שהאדם נברא בו, היא שהאדם הוא יצור שהנגיעה האלוהית בתוכו (בתוכנו), היא יכולת הדיבור האלוהית, ומתוך כך, יש לנו תפקיד מיוחד בעולם. |
| According to various interpretations, including in the Passover Haggadah itself, the entire story of the Exodus revolves around the freedom of speech that was captivated and enslaved in Egypt, in a narrow and restricted place (Mitzrayim = Egypt from tzar = narrow). It is no wonder that the most exciting situation at Mount Sinai is the giving of the “Ten Statements (Dibrot from d.b.r, to speak), about which it is said that “all the people see the voice” (Exodus 20:15). The speech was so strong that it was present not only in hearing but even in sight. | לפי פירושים שונים, כולל בהגדה של פסח עצמה, כל סיפור יציאת מצרים סובב סביב חירותו של הדיבור שהיה שבוי ומשועבד במצרים, במקום צר וחסום. לא פלא, שהמעמד המרגש בהר סיני הוא מתן “עשרת הדברות”, עליו נאמר ש”ְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת” (שמות כ:טו). הדיבור היה כל כך חזק, שהוא היה נוכח לא רק בשמיעה אלא אפילו במראה. |
| If so, we can also understand the fear of Bil’am. The Torah does not argue with the fact that Bil’am, even though he was not Jewish, had powers and wisdom, but power and wisdom alone are not enough. On the contrary: someone who knows and understands the root of reality, can also use this knowledge for evil. Nowadays, when harsh words are flying around indiscriminately, maybe we should take this to heart. A few months ago, I decided on a strict “diet”. Not a diet of food, I don’t have much success with those, but a media consumption diet, especially news and evil words. At first, I felt a little guilty: ‘how is it possible not to listen to the news all the time?? At least every hour?’ as if listening to news is somehow helpful. But as time goes by, more voices are heard that advise us, words have power. “Sages, be careful with your words,” the mishna said in Pirkei Avot (1:11), and perhaps what was meant is, not to be oblivious to the world around us, but to be careful in the world of our speech. | אם כך, נוכל להבין גם את החשש מפני בלעם. התורה לא מתווכחת עם העובדה שלבלעם, למרות שהוא לא יהודי, היו כוחות, ושהיתה בו חוכמה, אבל כוח וחוכמה לבדם אינם מספיקים. להיפך: מישהו שמכיר ומבין את שורש המציאות, יכול להשתמש בידע זה גם לרעה. בימינו, כשמילים – קשות – מתעופפות ללא אבחנה, תשומת לב למילים, חשובה פי כמה. לפני כמה חודשים, החלטתי על “דיאטה” חמורה. לא דיאטה במזון, בכך אין לי הצלחה מרובה, אלא דיאטה בתצרוכת תקשורת, ובעיקר חדשות ודברי נאצה. בהתחלה הרגשתי קצת אשמה: איך יתכן לא להקשיב לחדשות כל הזמן?? לפחות כל שעה? כאילו שיש בכך תועלת. אך עם הזמן, נשמעים קולות נוספים שמייעצים לנו, למילים יש כוח. “חכמים, הזהרו בדבריכם”, אמרה המשנה בפרק אבות (א:יא), ואולי התכוונה, לא חלילה להתעלם מהעולם סביבנו, אבל להזהר בעולם הדיבור שלנו. |
| One of the most beautiful expressions of Bil’am in his parable is “a star from Jacob has shone” (Numbers 24:17). A day will come and a “star” (messiah? leader?) will arise that will lead and save the People of Israel. Rabbi Akiva thought that the scripture was directed at the leader of the rebellion against the Romans in the years 132-135 CE, and therefore called him “Bar Kochba” (kochav = star)as a star that came out of Jacob. More than 1800 years later, the Bar Kochba letters were found by Yigal Yedin, the head of the excavation team, who handed them to David Ben-Gurion with the famous saying (quote from memory): ‘The second Chief of Staff of the State of Israel presents you letters from the last Chief of Staff of the Jewish people’… Some of the scrolls are displayed in the Book Hall of the Israel Museum in Jerusalem. | אחד הביטויים היפים של בלעם במשלו, הוא דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב (במדבר כד:יז), יום יבוא ויקום “כוכב” (משיח? מנהיג?) שיוביל ויציל את עם ישראל. רבי עקיבא חשב שהכתוב כיוון למנהיג המרד נגד הרומאים בשנים 132-135 לספירה, ולכן קרא לו “בר כוכבא”, ככוכב שיצא מיעקב. יותר מ-1800 שנה לאחר מכן, נמצאו אגרות בר כוכבא ע”י יגאל ידין, ראש משלחת החופרים, שמסר אותן לדוד בן גוריון באמירה המפורסמת (ציטוט מהזכרון): ‘הרמטכ”ל השני למדינת ישראל מגיש לך אגרות מהרמטכ”ל האחרון של העם היהודי’… חלק מהמגילות מוצגות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים. |
שבת שלום SHABBAT SHALOM
More about Balak in this blog:
https://miko284.com/?s=BALAK
Torah & more... תורה ועוד 