(English below) דער צדיק אין פעלץ – פרשת נח

שלוש פעמים מזכירה התורה את נח כבן אדם מיוחד: בפעם הראשונה, נח “מצא חן בעיני ה” (בראשית ו,ח), ובפעמיים לאחר מכן, הוא מוזכר כצדיק ממש: “נח איש צדיק תמים היה בדורותיו”…. (ו,ט) ו”כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (ז,א).

ולמרות זאת, צדיקותו נחשבת מוגבלת ונתונה במחלוקת, ורבות נאמר על המילה “בדורותיו”. למה לא נקרא פשוט “נח איש צדיק תמים”? מה מוסיפה המילה “בדורותיו”? מסביר רש”י: יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לְשֶׁבַח, כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר צַדִּיקִים הָיָה צַדִּיק יוֹתֵר; וְיֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי, לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם (סנהדרין קח).

אין ספק שהיה קשה להיות צדיק בדורו של נוח, דור בו “מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס” (ו,יג), ואף על פי כן, בסופו של דבר, אנחנו ממשיכים את היחוס שלנו מאברהם ולא מנח. מה חסר בצדיקותו של נח, במיוחד לעומת אברהם?

על נח נאמר, “את האלוקים התהלך נח” (ו,ט) ואילו על אברהם אבינו נאמר “התהלך לפני והיה תמים” (יז,א). מה ההבדל בין נח שהתהלך “את האלוקים” לעומת אברהם שהתהלך לפני אלוקים? המדרש מסביר שזה כמו שר שהיו לו שני בנים: לקטן (נח) אמר, לך איתי, אתה עדיין צריך עזרה, ואילו לגדול (אברהם) אמר, אתה יכול ללכת לבדך, לכן לך לפני… (בראשית רבה).

אבל עיקר הבקורת הוא על כך שנח לא דאג לשאר האנושות. אולי הוא חשב שהוא מכיר אותם ואין לו סיכוי לשכנע אף אחד לשנות את דרכיהם. ובכל זאת, לא שמענו שכשהוא נצטווה לבנות תיבה ושהקב”ה “מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כׇּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע” (ו,יז), הוא התחנן ובקש מהקב”ה שיציל את מי שאפשר להציל, שיחוס על החפים מפשע… אולי לא היו חפים מפשע? כך או כך, כשנח נצטווה לבנות את התיבה, הוא לקח את פטיש והחל לבנות אותה, מסמר אחרי מסמר, קרש אחרי קרש. עשרות שנים הוא עבד. יש אומרים – 120 שנה. השכנים באו והלכו, אנשים שאלו שאלות, אולי צחקו, אולי הסתקרנו, ונח, לא עלה על דעתו שאולי אפשר עוד לבטל את הגזרה ולהציל את העולם מכליה ואבדון.

שונה היה אברהם אבינו. על הפסוק “וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן” (יב,ה) המתאר את מסעם של אברהם ושרה נאמר במדרש: וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיֵּר אוֹתָם אַבְרָהָם, וְלָמָּה אָמַר עָשׂוּ, וְלֹא אָמַר גִּיְּרוּ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הַגֵּר כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. תֹּאמַר אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר וְשָׂרָה לֹא הָיְתָה מְגַיֶּרֶת, תַּלְמוּד לוֹמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, אֲשֶׁר עָשָׂה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁר עָשׂוּ. אָמַר רַבִּי חוּנְיָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מַכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן וּמְקָרְבָן וּמַכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה (בראשית רבה פד,ד).

ולאחר מכן, כשהקב”ה מגלה לאברהם שהוא עומד להשחית את סדום ועמורה, בסה”כ שתי ערים מלאות חוטאים וחטאים, לא את כל העולם, אברהם מזדעק, מתפלל, מתווכח ו”קורע שחקים” במאמץ להציל את כל מי שרק אפשר.

נח זכה לכינוי הידישי הפחות מחמיא “צדיק אין פעלץ“, או צדיק בפרווה. הרב מקוצק הסביר שכשקר בבית, יש שתי אפשרויות: אפשר לחמם את הבית או להתלבש בבגדים חמים, ב”פרווה”. בדרך הראשונה – חם בכל הבית ולכל יושביו ומבקריו, ואילו בדרך השניה – רק ללובש את הפרווה חם בשעה שהאחרים ממשיכים לקפוא מקור. כך, יש צדיק שכשהוא רואה שקר, הוא דואג לחמם את הסביבה כולה, ויש את מי שמסתגר בביתו ודואג לעצמו, לנוחיותו ולחומו. נח נחשב זה ש”לבש מעיל” ודאג לעצמו ולמשפחתו המיידית, בשעה שאברהם נחשב לצדיק שהדליק את התנור ודאג לעולם כולו (אגב, בילדותו, ה”תנור” היווה לו סכנת חיים, אך בבגרותו, לא רק שאינו מסוכן לו עצמו, אלא אברהם יודע איך להשתמש בו לטובת כולם).

יחד עם הבקורת הקשה והלא בלתי מוצדקת, בתקופת המבול, נח היה זה שבזכותו העולם המשיך להתקיים. כך שיתכן ויש זמנים בהם נכון וראוי להתכנס פנימה, לשמור על מה שיש, להתחזק מבית, ולא להתפזר. אולי השאלה אם זה נעשה מתוך התעלמות מהקהילה והסביבה, או מתוך אכפתיות ורצון להציל את העולם. וזו כנראה השאלה גם עכשיו.

בשורות טובות וחורף טוב, חודש טוב ושבת שלום.

A Tzaddik in Peltz – The Torah portion of Noah

Three times the Torah mentions Noah as a special person: the first time, Noah “found favor in the eyes of Gd” (Genesis 6,8), and twice after that, he is mentioned as a Tzadik, a truly righteous person: “Noah was a wholehearted righteous man in his generations”… (6,9) and “for with you I have seen a righteous person before me in this generation” (7:1).

Despite this, his righteousness is considered limited and disputed, and much has been said about the word bedorotav “in his generations”. Why is he not simply called “a wholehearted righteous man”? What does the word “in his generations” add? Rashi explains: “there are those among our sages who explain him to be praiseworthy: had he lived in a generation of righteous people, he would have been even more righteous; and some explain this negatively, for in his generation, he was righteous but had he lived in Abraham’s generation, he would have not been considered much of anything” (Sanhedrin 108).

There is no doubt that it was difficult to be righteous in Noah’s generation, a generation in which “the earth was filled with violence (chamas – is the word used here, 6:13), and yet, in the end, we continue our genealogy from Abraham and not from Noah. What’s missing from Noah’s righteousness, especially vis-a-vis Abraham?

It was said about Noah, “Noah walked with Gd” (6:9), while about Abraham our forefather it is said, “walked before Me and be wholehearted” (17:1). What is the difference between Noah who walked “with Gd” compared with Abraham who walked before Gd? The midrash explains that this is likened to a minister who had two sons: to the younger one (Noah) he said, Go with me (you still need help), and to the older one (Abraham) he said, go before me (you can already walk alone)… (Beresheet Rabba).

But the main criticism is that Noah did not worry about the rest of humanity. Maybe he thought he knew them and had no chance of convincing anyone to change their ways. And yet, we didn’t hear that when he was commanded to build an ark and that G-d “brings the flood of waters upon the earth, to destroy all flesh, in which is the breath of life, from under heaven; and every thing that is on the earth shall perish” (6,17), he begged and pleaded Gd to save those who can be saved, to spare the innocent… Maybe they were no innocent? Either way, when Noah was ordered to build the ark, he took a hammer and began building it, nail by nail, plank by plank. He worked for decades, some say – for 120 years. Neighbors came and went, people asked questions, maybe laughed, perhaps they were intrigued, and Noah, it never crossed his mind that it might still be possible to cancel the decree and save the world from destruction and devastation.

Our forefather Abraham was different. About the verse “and the souls they made in Haran” (12:5) which describes Abraham and Sarah’s journey, it is said in the Midrash: “’and the souls they made in Haran’ – these are those that Abraham converted, and why does the text say “they made” rather than “they converted”? to teach you that whoever draws the convert closer, it’s as if they were created. And you might say, Abraham was doing that but not Sarah, the text says, “they made”. Rabbi Hunya said: Abraham was converting the men, and Sarah was converting the women, and why does it say, “that they did”? to teach that our forefather Abraham would bring them home and give them food and drinks, and draws them near and brings them under the wings of the Shechina” (Bereishit Rabbah 4:4).

And then, when G-d reveals to Abraham that he is going to destroy Sodom and Gomorrah, all in all, two cities full of sinners and transgressions, not the whole world, Abraham pleads, cries, prays, argues and “tears up the sky” in an effort to save everyone he can.

Noah was given the less flattering Yiddish nickname “Tzaddik in Peltz“, or a righteous person in fur. The Rebbi from Kotzsk explained that when it’s cold at home, there are two options: you can heat up the house or dress in warm clothing or “fur”. The first option means – it’s warm in the whole house, for all its occupants and visitors, while the second option means – only the person wearing the fur is warm while the others continue to freeze.

Thus, there is a righteous person who, when he sees that it’s cold, takes care to warm his whole surrounding, and, on the other hand, there is the one who closes himself at home, taking care of himself, his comfort and his warmth. Noah is considered the one who “puts on a coat” and takes care of himself and his immediate family, while Abraham is considered the kind of righteous person who “lights the oven” and takes care of the whole world (by the way, in his childhood, the “oven” posed a great danger to his life, but in his adulthood, not only is it not dangerous to him, but Abraham knows how to use it for everyone’s benefit).

Along with the harsh and not unjustified criticism, during the time of the flood, Noah was the one thanks to whom the whole world continued to exist. So there may be times when it is correct and appropriate to draw inward, keep what you have, strengthen yourself at home, and not scatter. Perhaps the question is only, whether this is done out of disregard for the rest of the community and environment, or out of caring and a desire to save the world. This is probably the same question even today.

May we have good tiding & a good winter; a good month and Shabbat Shalom.