פרשת משפטים: “לא תבשל גדי בחלב אימו”

אני יושבת לכתוב את הפוסט הזה כשברקע סופת קור מתקרבת: הטמפרטורות צונחות ביום הזה, יום החזרת החללים הראשונים של עסקת החטופים. ומי – כנראה – בוחר חמאס להחזיר, רק למקרה שמישהו הצליח לשכוח את אכזריותם ודרך פעולתם, אם לא דוקא “נשים וטף”. טף, ע”פ אונקולוס, משמעו אלה שצריכים טיפול: הצעירים מאד, המבוגרים, כל מי שזקוקים לעזרה. את אלה הם, במקום להגיד, סליחה טעינו ולהחזיר במיידי, הם – כך נראה – רצחו. הלב זועק, למה, למה מעבר להאשמות ולסיסמאות ההחלטיות, וכמעט נכנע: אנו חיים בתוך כל כך הרבה לא נודע, ולי, לא נותר, אלא לחזור לפרטי הפרטים של התורה, להחזיק במה שכן אפשר לעשות, ודוקא השבוע.

רק בשבוע שעבר עמדנו למרגלות הר סיני. ההר עשן. השופר נשמע, וממש יכולנו לראות את הקולות! משה הביא את עשרת הדיברות וכולנו ענינו פה אחד, “נעשה ונשמע”. וואו, זו הייתה חוויה כל כך מדהימה! לא נותר לנו אלא לתהות, לאילו פסגות חדשות תביא אותנו התורה השבוע?

פרשת השבוע הזה נדמית כהמשך טבעי לאירועים הקודמים: “וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם” פתחה הפרשה בוו החיבור, אלא שאז, לא רעמים וברקים וחוויות דרמטיות, אלא מצוות רבות ומפורטות ואיך אנחנו מתנהגים בדברים ה”קטנים”.

פרשת משפטים על כל פרטיה הרבים בעצם מסבירה לנו את תשובתו של משה ליתרו: “כי יבוא אלי העם לדרוש א-לוהים” (שמות יח, טו). כך שבה בשעה שגם בעמים וחוקות אחרות מאותה תקופה יש התייחסות לרצח, גזל וכו, רק שהתורה מעמידה את החוקים האלה כביטוי שלנו לחיות את רצון הקב”ה בחיי היום-יום שלנו.

בין כל החוקים – סה”כ 53 מצוות מתוך התרי”ג: 30 מצוות לא תעשה ו-23 מצוות עשה – מתחבאת לה מצווה “קצרה” ומפורסמת שעליה מתבסס  עולם ומלואו: “לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ” (שמות כג,יט) קראה התורה כך לפתע פתאום. לכאורה, מה זה עושה דוקא כאן ומה הקשר? המצווה יושבת בתוך פסוקים בהם אנחנו מדברים על שלושת הרגלים. התורה הזכירה כאן שתי מצוות, אחת שנוגעת לקרבן הפסח, והשניה שנוגעת לחג השבועות. נראה שהציווי הבא, “לא תבשל גדי בחלב אימו” יעסוק בחג הסוכות. אכן, גם אבן-עזרא וגם אברבנאל מסבירים שהיה מנהג כזה בין הגויים בתקופת הסתיו, זמן האסיף וההודיה, שאכלו בו גדי בחמאה. יתכן שכאן, כדי להרחיק אותנו מחוקות הגויים, התורה מצווה אותנו על איסור אכילת בשר בחלב דווקא כאן.

המדרש מסב את תשומת לבנו לכך, שבני ישראל, שבכל כך הרבה הזדמנויות אחרות, התלוננו והתווכחו עם משה, כאן לא אמרו דבר, ומוסיף:

“… בתמימות קבלו את התורה – אמרו להם לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כ״ג:י״ט) ולא אמרו למה לא נבשל, אלא קבלו עליהם. אמר להם כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ (ויקרא ז’ כ”ג) ולא אמרו לו למה, אלא קבלו עליהם. ואע״פ שקבלו עליהם לא אמרו מה שכרן ונעשה אותו, לכך אמר אשרי תמימי דרך” (מדרש תהילים על תהילים קיט א).

ועדיין, סביר שנשאל שאלה כפולה: האחת, מה הבעיה באכילת גדי בחלב אמו? הרי את הגדי בעצמו מותר לשחוט ולאכול, וגם את חלב אמו מותר לשתות. נניח שנשחט את הגדי לפני שנחלוב את האם, מי ידע אם הגדי בושל בחלב אמו? ואם זו אם אחרת מהצאן? מה זה משנה?

זאת ועוד: בספר בראשית מסופר על אברהם שארח את האנשים שבאו אליו וכתוב: “וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃ וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ” (בראשית יח, ז-ח). איך יתכן שאברהם הגיש תפריט של “גדי בחלב אמו”, אם הדבר במפורש אסור? או אולי גם – אם אברהם, אבי האומה ומייסד דרכנו, עשה זאת, האם לא ברור שגם אנחנו? אולי לא כל יום, אבל לפחות בסעודה מיוחדת, כפי שהכין אברהם לאורחיו?

לקיחת חלב מן הבהמה הוא סוג של גזל, כי הרי החלב נועד לוולד שלה ולא לנו. בכל זאת, זהו גזל שהתורה, בתנאים מסוימים, התירה לנו. גם ביחס לגדי, יש כאן סוג של רצח כי אנו לוקחים את חייו של גדי לתועלתנו. בכל זאת, זהו סוג של רצח שהתורה התירה לנו בנסיבות מסוימות וכשנעשה זאת בדרך מסוימת (שנשתמש בו לצורך מאכל ולא חלילה לעינוי, ונשחוט את הבשר בשחיטה כשרה). האיסור מזכיר לנו שגם בתחום של הדברים המותרים, השמים אינם הגבול. זאת ועוד: גזל ורצח הן עבירות ברמות מוסריות שונות, ואל לנו לערבב בין השתים (ואולי — אם יורשה “לערבב” כאן מהחדשות סביב, זו הסיבה שכל פעם אנחנו מצליחים להזדעזע מחדש מהחמאס: כן, הבנו שיש רוע בעולם, בסדר, קבלנו, אבל עד כמה אפשר??? מסתבר שאין גבול, ואנחנו – לא משנה אם חילונים או דתיים, עדיין קשורים בנפש התורה. מאז ומתמיד למדנו להגביל את עצמנו, אפילו בכל, ולכן כל פעם מחדש, מופתעים ולא מאמינים…)

ומה על אברהם?

נזכיר את סיפורה של ילתא, אשתו של רב נחמן שהיה ראש ישיבת נהרדעא ומעמודי התווך של התלמוד הבבלי.

ילתא אתגרה את בעלה המלומד ואמרה לו (בתרגום חצי חופשי): יש בידינו כלל, שכל דבר שהקב”ה אסר עלינו, גם התיר לנו דבר אחר שהריהו כמותו בטעמו. היא מביאה כמה דוגמאות (שלא נביא את כולן), ביניהן למשל, זה שהקב”ה אסר לנו אכילת דם, אך התיר לנו אכילת כבד שיש בו מעין טעם דם… אסר לנו אכילת חזיר, אך התיר לנו אכילת מוח של דג השיבוטא שטעמו דומה לזה של חזיר… אסר לנו ביאת אשת אח והתיר לנו יבמה במצוות יבום… ואם כן, כיון שאסרה עלינו התורה אכילת בשר בחלב, אני רוצה לאכול דבר שיש בו טעם בשר בחלב! אולי כיום הוא היה מגיש לה טופו עם חלב שיבולת שועל, אלא שרב נחמן הורה לטבחים לצלות לה בשר עטין (מבוסס על ומתורגם ממסכת חולין קט:ב)

ילתא היתה אשה עשירה, חשובה, למדנית ועצמאית, ואולי עשה רב נחמן כרצונה כי לא רצה שתשבור לו עוד 400 כדי יין כפי שעשתה פעם כשבא אורח לביתם ולא הניח לה לשתות מכוס הברכה, אבל קרוב לודאי שיש כאן משהו עמוק יותר: ילתא ידעה שבעולמות העליונים מתאחדים כל הדברים שהם נפרדים ומובדלים אצלנו, ורצתה לטעום מעולמות אלו. כך גם אצל אברהם אבינו, כשהוא בא במגע עם מלאכי עליון, שבשבילם הבשר והחלב הם ענין אחד, הוא יכול להגיש להם ממאכלים אלו, או כפי ששענטז – שילוב צמר ופשתים האסור בבגד אחד, מותר בבגדי הכוהנים בבית המקדש.

ומי יודע, אולי יום אחד, גם בזמננו, כמו שאומר הרב קוק, “דע לך שאנו בעיצומו של תהליך שבו האומה חוזרת לחיות חיי קדושה מלאים בכל עוצמות החיים כמקדם”.  

שבת שלום.

Parashat Mishpatim: “You shall not cook a baby-goat in its mother’s milk”

I’m sitting down to write this post as a cold front approaches in the background: temperatures are dropping on this day, the day of the return of the first deceased of the hostage deal. And who – apparently – does Hamas choose to return, just in case someone managed to forget their cruelty and their way of operating, if not “women and taf.” Taf, according to Onkulos, means those who need care (tipul): the very young, the elderly, anyone who needs help. Instead of saying, “sorry, we made a mistake” and returning them immediately, they – it seems – murdered them. The heart cries out, why, oh why, beyond the accusations and the decisive slogans, and almost surrenders: we live in the midst of so many unknowns, and for me, there is nothing left but to return to the details of the Torah, to hold on to what we can do, when faced with everything we can’t, and especially this week.

Just last week we stood at the foot of Mount Sinai. The mountain was smoking; the shofar sounded, and we could actually see the voices! Moses brought the Ten Commandments and we all responded in unison, “we will do and we will listen.” Wow, it was such an amazing experience! We can only wonder, to what new heights will the Torah take us this week?

This week’s Torah portion seems like a natural continuation of the previous events: “And these are the judgments that you will bring before them,” so opens this Torah portion, connecting with the vav to the previous one, except this time, no thunder and lightning and dramatic experiences, but rather, many detailed commandments and how we behave in “small” things.

Mishpatim with all its many details, essentially reflects to us Moses’ response to Jethro back the week before: “when the people come to me to inquire of Gd” (Exodus 18:15). Thus, while other nations and laws from that era also refer to murder, theft, etc., only the Torah sets these laws as our expression to live Gd’s will in our daily lives.

Among all the laws – a total of 53 commandments from the 613: 30 “negative” (not doing) commandments and 23 “positive” (doing) commandments – there is a “short” and famous commandment hidden, on which the entire world is based: “You shall not boil a baby-goat in its mother’s milk” (Exodus 23:19), the Torah suddenly calls out.

On the surface, what exactly does this mitzvah do here, and what is the connection? It’s located in a section about the Three Pilgrim Festivals. The Torah mentions two commandments here, one concerns the Passover sacrifice, and the other  – the Feast of Shavuot. We’d expect the next commandment, “you shall not boil a baby-goat in its mother’s milk” to deal with Sukkot. Indeed, both Ibn Ezra and Abarbanel explain that there was such a custom among other nations, which took place during autumn, the time of harvest and thanksgiving, in which people ate a baby-goat with butter. It is possible that here, in order to distance us from the ways of other nations, the Torah prohibits us from eating meat with milk precisely here.

The Midrash draws our attention to the fact that the Israelites, who on so many other occasions complain and argue with Moses, did not say anything here, and adds:

“… Innocently they accepted the Torah – they were told, not to boil a baby-goat in its mother’s milk (Exodus 23:19) and they did not say, why should we not boil it, but accepted it as is. Gd told them, “You shall not eat certain fats of an ox, a sheep, or a goat” (Leviticus 7:23), and they didn’t say, why, but accepted it. And even though they accepted it all, they didn’t say, “let us know what’s the reward for all of this and then we will do it”. Therefore, it’s been said, “Blessed are those who wholeheartedly walk in the right path” (Midrash Tehillim on Tehillim 119).

And yet, it is reasonable to ask a twofold question: First, what’s the problem with eating a baby-goat in its mother’s milk? After all, the goat itself is permissible for us to be  slaughtered and eat, and its mother’s milk is also permissible to drink. Suppose we slaughter the goat before milking the mother, who would know whether this goat was cooked in its mother’s milk? And what if it’s a different mother’s milk from among the sheep? What difference does it make?

Moreover, the Book of Genesis tells us of Abraham hosting the three messengers who came to him, and it’s written: “And Abraham ran to the herd, and took a tender and good calf, and gave it to the lad to hasten preparing it. And he took butter and milk, and the calf which he had prepared, and set it before them, and he stood over them under the tree, and they ate” (Genesis 18:7-8). How is it possible that Abraham served “a babygoat in its mother’s milk,” if this is explicitly forbidden? Or maybe also – if Abraham, our nation’s forefather and founder of our path, did it, isn’t it clear that we can do it too? Maybe not every day, but at least at a special feast, just like Abraham prepared for his guests?

Taking milk from an animal is a form of theft, because the milk is intended for its offspring and not for us. Nevertheless, it is theft that the Torah, under certain conditions, permitts us. Likewise with regards to a goat, it’s a form of murder as we’re taking the life of a goat for our own benefits. Nevertheless, it is a form of murder that the Torah permits us under certain circumstances and when we do it in a certain way (that we use it for food and not, Gd forbid, for torture; that we slaughter the meat in a kosher slaughterhouse). The prohibition reminds us that even in the realm of permitted things, the ‘sky is not the limit’. Moreover: theft and murder are offenses on very different moral levels, and we should not mix the two.

And what about Abraham?

Let’s bring here the story of Yelta, the wife of Rav Nachman, who was the head of the Neharde’a Yeshiva and one of the pillars of the Babylonian Talmud.

Yelta challenged her learned husband and told him (in a semi-free translation): We have a rule that everything that Gd has forbidden us, He has also permitted us something else that is similar. She cites several examples (and I won’t cite all of them), among which, for example, is that Gd forbade us from eating blood, but permitted us to eat liver that is full of blood and has a kind of blood taste… He forbade us from eating pork, but permitted us to eat a certain fish, which supposedly tastes similar to pork… He forbade us from marrying a brother’s wife and permitted us to have a ye’vama (sister in law) in accordance with the mitzvot of levirate marriage (in case her husband died childless)… And so, since the Torah forbade us from eating meat in milk, I want to eat something that has the taste of meat in milk! Perhaps today he would serve her tofu with oat milk, but Rav Nachman ordered the cooks to roast her udder meat (based on and translated from Tractate Chulin 99:b).

Yelta was a rich, important, learned, and independent woman, and perhaps Rav Nachman did as she wished because he did not want her to break another 400 wine jugs as she once did, when a guest came to their house and did not let her drink from the cup of blessing, but, we can safely assume there is something deeper here: Yelta knew that in the upper worlds, all things that are separate and distinct here are united, and she wanted to taste these worlds and this unity. So it may have been with our forefather Abraham, when he came into contact with the angels of the upper world, for whom meat and milk are one thing, he could serve them these foods, or as sha’atnez – the combination of wool and flax which is forbidden in one garment for us, is permitted in the garments of the priests in the Temple.

And, who knows, maybe one day, even in our time, as Rav Kook says, “do know that we are in the heart of a process in which the Nation returns to living a fully holy life in all aspects of life as before.”

Shabbat Shalom.

סנהדרין ס:א:

מי איכא [האם יש] בשר היורד מן השמים?! ומשיבים: אין [כן], כי הא [כמו מעשה זה]: שר’ שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא [היה הולך בדרך], פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה [פגשו בו אותם אריות שהיו נוהמים כנגדו] לאוכלו, אמר: “הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם“ (תהלים קד, כא) וראויים הם לקבל אוכל. נחיתו ליה תרתי אטמתא [ירדו לו משמים שתי ירכיים] של בהמה, חדא [אחת] מירכיים אלה אכלוה האריות וחדא שבקוה [ואחת השאירו]. איתיה ואתא לבי מדרשא [הביאה, את הירך הזו, ובא לבית המדרש], בעי עלה [שאל עליה]: דבר טמא הוא זה, או דבר טהור? אמרו ליה [לו]: ודאי טהור הוא, כי אין דבר טמא יורד מן השמים.

The Gemara asks: Is there such a thing as meat that descends from heaven? The Gemara answers: Yes, it is like this incident: As Rabbi Shimon ben Ḥalafta was walking along the way, he encountered those lions that were roaring at him, intending to eat him. He said: “The young lions roar after their prey, and seek their food from God” (Psalms 104:21), and they deserve to receive food. Two thighs of an animal descended from heaven for him. The lions ate one of these thighs, and they left the other one. He took it and entered the study hall, and inquired about it: Is this thigh a kosher item or a non-kosher item? The Sages said to him: Certainly it is kosher, as a non-kosher (not pure) item does not descend from heaven.

לכבוד ולזכר אמי מורתי שיום השנה ה-19 שלה חל היום, כ”ג בשבט, ועדיין חסרה לנו כל יום. יהי זכרה ברוך

In honor and memory of my mom and teacher, whose 19th yahrzeit is today, the 23rd of Shvat and we still miss her every day. May her memory be for a blessing.