ואתחנן: ״ואת השמש, ואת הירח וגם כמה הכוכבים״

פרשת “ואתחנן” תמיד נקראת בשבוע שאחרי תשעה באב, לקראת “שבת נחמו” – על שם ההפטרה (ישעיהו מ:א) שמתחילהב”נחמו, נחמו עמי”, ועל שם הנחמה שאנחנו כה זקוקים לה אחרי החורבן. אני צריכה להודות, שלקח לי זמן להבין למה שבת ״חזון״ היא לפני ו״נחמו״ אחרי. אולי צריך נחמה לפני תשעה באב, שנתחזק לקראת הבאות, וחזון – אחרי: אם וכאשר נשרוד ונקום מהאסון הנורא, נוכל לשבת ולתכנן מה ואיך לעשות הלאה? אבל נראה שחז״ל בחוכמתם הרבה אמרו לנו שדווקא עוד לפני כניסה לאתגר כמעט בלתי אפשרי, יש צורך בחזון, כי בתוך האסון, עלול להיות קשה לראות מעבר. ואחר-כך, ניקח זמן לנחמה. 

פרשת ״ואתחנן״ ושבת ״נחמו״ תמיד חלות גם לקראת ט”ו באב, יום שנחשב כיום טוב לישראל, ונכון גם לתהות לגבי קרבת שניהימים האלה: תשעה באב על אבלו הכבד והנורא, וט”ו באב על שמחתו, ריקודיו ומחולו (ומחילתו?). מקריות?

בין ההסברים על ט״ו באב, אמרו חז״ל ש”מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה”… בחישוב מופלא הם הבינו שהגם שנכונו לנו עוד ימים חמים, ואפילו חמים מאד, פנינו כבר אל הסתו המתקרב.

“תשש כוחה של חמה” גם קשור לפרשה שלנו, כשמשה מקבל על עצמו, למרות תחינותיו וכאבו הרב, לפנות את המקום ליהושע”כִּי־ה֣וּא יַעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה” (דברים ג,כח). 

ע”פ המסופר בתלמוד: “…פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה” (בבא בתרא עה:א)

מה פירוש “…פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה”? יש שאומרים שמשה הוא כמו החמה בספור מעשה הבריאה, והוא לאראה שום בעיה שיהיו שני מנהיגים גדולים בו זמנית, דבר שאולי מסביר את ההרמוניה בינו לבין אהרון. 

ואולי מפני שליד משה, “החמה”, אי אפשר היה לראות אף כוכב אחר. בקושי לירח היה מקום! ואילו המנהיגות לה נזקק העםבכניסה לארץ, היא מנהיגות שמאפשרת מקום לאנשים נוספים. 

פירוש נוסף של הקדושת לוי, משווה את השמש והירח לתורה שבכתב (שמש) והתורה שבע”פ (ירח). לדעתו, יהושע מקבלממשה ו”תורה שבעל פה מקבלת מהתורה שבכתב, כמו שהלבנה מקבלת מהחמה”.

ליהושע סגנון מנהיגות שונה. הוא לומד ממשה ענווה אך הוא מוציא לפועל צבאי ופוליטי. הוא “תלמיד חכם” לא מכיון שהוא כותב ספרים ופירושים אלא מעצם היותו תלמיד של חכם. תפקידו של יהושע, כ”ירח”, שונה משל משה: מצד אחד, הוא מקבל את ״אור השמש״, ממשיך ומקרין אותו על העם, אך מצד שני, כמו שאנחנו יודעים מלילות עם ירח מלא, יש לו גם יכולת, אם כי שונה, לתתאור לפי דרכו. 

חילופי התפקידים האלו קורים בפרשות השבוע על רקע תקופת עונה זו כש”תשש כוחה של חמה”, ומנהיגותו של משה מגיעהלתחילת סוף דרכה. 

על השמש והירח אנחנו שומעים בפרשה זו גם בעוד הקשר, כשמשה מזהיר את העם לשמוע, לשמור ולא לשכוח (הוא מכיר אותנו היטב) ״אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים״ אשר הקב״ה נותן לנו כי הוא חיינו וחוכמתנו לעיני העמים, ואיתם נבוא ונירש את הארץ. והוא ממשיך ומזהיר שנזכור שלא ראינו שום פסל ושום תמונה באותו יום בסיני ושנשמר מאד “… פֶן־תִּשָּׂ֨א עֵינֶ֜יךָ הַשָּׁמַ֗יְמָה וְֽ֠רָאִ֠יתָ אֶת־הַשֶּׁ֨מֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵ֜חַ וְאֶת־הַכּֽוֹכָבִ֗ים כֹּ֚ל צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנִדַּחְתָּ֛ וְהִשְׁתַּחֲוִ֥יתָ לָהֶ֖ם וַעֲבַדְתָּ֑ם אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק ה’ אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֹתָ֔ם לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כׇּל־הַשָּׁמָֽיִם”… 

כלומר, ״כל צבא השמים״ ניתן לכל שאר העמים. יתכן שאפשר למצוא בהם אמת כלשהי, חוכמה או כיוון אבל הם בשום אופן לא מיועדים לעם ישראל: “וְאֶתְכֶם֙ לָקַ֣ח ה’ וַיּוֹצִ֥א אֶתְכֶ֛ם מִכּ֥וּר הַבַּרְזֶ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם לִהְי֥וֹת ל֛וֹ לְעַ֥ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה”… (דברים ד, א-כד). לנו יש תפקיד אחר, ואותו צריך ללמוד – כל פעם מחדש, להבין, לשמור ולעשות. 

פולחן השמש והירח ממנו מזהיר משה, אכן היה נפוץ באזורנו, ונשארו עדויות בשמות מקומות כמו יריחו, בית ירח, בית שמש (יותר מאחת!) ועוד. לנו נותר לנסות ולנצל את מה שנשאר מהקיץ, לטייל בארץ היפה שלנו שמשה רבנו, לצערו הגדול, לא זכהלהכנס אליה. יום אחד, ב״ה, תשעה באב יהפוך ליום חג, והשבוע בינולט״ו באב יהיה חול מועד אחד ארוך לחגוג את חג הגאולה הגדול של עמנו. יום אחד, אולי גם השמש והירח יחזרו להיות כפי שהיו במעשה בראשית. עד אז, נמשיך לשמוע את דבריו של משה, וב״ה, נמשיך לחפש – ולמצוא – נחמה.

שבת שלום וט״ו באב שמח