PODCAST WITH OR: https://open.spotify.com/episode/38baCFnK1KSSnOSxHcgZ3c

בפרשת ״האזינו״, שכוללת את שירתו הלא קלה להבנה של משה, אחד הפסוקים המפורסמים והקשים הוא:

וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט, שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ        וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ, וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ (דברים לב,טו).

היה לנו רב בקהילה שהיה מברך את בני המצווה ב״שיהיו לך אתגרים וקשיים אופטימליים״… לא יותר מידי חלילה אבל גם לא פחות מידי. כלומר, יותר מידי – עלול לשתק, אך גם פחות מידי – מונע צמיחה. על דרך ההשוואה, זרע של פרח לא יכול לגדול אם אין קצת מים שמדגדגים אותו, שמעירים אותו, שמטרידים אותו וגורמים לו אפילו כאב, להפתח ככה, לגדל שורשים פתאום, וגבעול… בלי הדגדוג של המים לא היה קורה כלום, אבל רק מפני שמים זה טוב, זה לא אומר שהמון מים, זה עוד יותר טוב. להיפך: זה יכול לגרום נזק עצום. גם כאן, לשבוע – זה מעולה. להשמין… פחות. מרוב שפע לא מנוצל כאן, הפסוק מזהיר שזה יביא לשכחת האל שיצר את כל העולם ושבזכותו יש לנו את מה שיש לנו. 

התורה אור מזכיר שאנשים בד״כ לא בועטים, ו״יבעט״ זה קטע בהמי, שכחה מוחלטת של מי שאנחנו. אברבנאל מקשר את הפסוק הזה – לחורבן בית ראשון, ואת ההמשך – צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ (שם, שם, יח) – לחורבן בית שני.

הרש״ר כותב על ״שמנת, עבית, כשית״: ״בדרך כלל, עם ישראל עמד יפה במבחן היסורים, אולם רק לעיתים נדירות היה בכוחו לשאת את האושר״… הוא מנתח בדייקנות מה פירוש ״שומן״ ומסביר שלאדם יש אחריות לגבי החומר שהוא מכניס לתוכו. אם אוכלים יותר ומוסיפים לגוף ״דשנים״, צריך להחליף את החומר הנוסף בכוח ובעבודה, להגביר פעילות ומעש. אם נעשה זאת, נוכל לשלוט בשפע, והאדם – או העם – יישאר בריא בגופו וברוחו, והגדלת מעשיו – תעלה את ערכו המוסרי. אבל, אם האדם אוכל יותר מכפי שהוא מוציא, חומר המזון לא ינוצל ״והוא ישקע בירכתי גופו והוא ישמין ויגדל כרס ובמקום לשלוט בשפע, השומן יתגבר עליו, והוא עצמו בעצמיותו הרוחנית הפעילה, יאבד ברוב הטובה״. 

ולמרות הצרות הרבות, לבסוף, יהיה פיוס: ״וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ״ (לב,מג) – עם ישראל, ארץ ישראל והקב״ה יתנחמו ויהיו ביחד בטוב. ״כפר״ – מלשון לכסות, כמו הכפורת בבית המקדש. הכוונה כאן, שעמו של הקב״ה יכסה את אדמתו, כלומר, עם ישראל ישוב לארץ ישראל, יחיה ויפרח בה. 

רש״י מוסיף ברוח כמעט נבואית (איך הוא לא מוותר על החזון הזה, עם הצלבנים וכל הצרות מסביב!): ״לְאוֹתוֹ הַזְּמַן יְשַׁבְּחוּ הָאֻמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, רְאוּ מַה שִּׁבְחָהּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ, שֶׁדָּבְקוּ בְּהַקָּבָּ”ה בְּכָל הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא עֲזָבוּהוּ, יוֹדְעִים הָיוּ בְּטוּבוֹ וּבְשִׁבְחוֹ״… 

ומשה אומר, ״ כִּ֠י לֹא־דָבָ֨ר רֵ֥ק הוּא֙ מִכֶּ֔ם כִּי־ה֖וּא חַיֵּיכֶ֑ם וּבַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ״ (לב,מז). 

שבת שלום והמשך חודש תשרי טוב

---

One of the most famous — and difficult — verses is:

“And Jeshurun grew fat and kicked;
You grew fat, thick, and corpulent.
Then he abandoned the God who made him,
And scorned the Rock of his salvation.”
(Deuteronomy 32:15)

I remember a rabbi who used to bless the Bar / Bat Mitzvah students with “may you have optimal challenges and difficulties” — not too many, Gd forbid, but not too few either.
Too many can be paralyzing, but too few prevent growth.

By way of analogy, a flower seed cannot grow without a bit of water to tickle it, to awaken it. They even cause it pain, to open up, grow roots, get a stem out… But just because water is good, that doesn’t mean more water is better. On the contrary — too much water can cause immense damage.

Here too, to be satisfied is great; to have access and be fat… less so. The verse warns that unused – or misused – abundance and excess can lead to forgetting Gd — the one who created the world and from whom all we have ultimately comes.

The Torah Or points out that people don’t normally “kick.” The verb “kicked” (vayiv’at) implies something animalistic — a total forgetting of who we are.
The Abarbanel connects this verse with the destruction of the First Temple, and the continuation of the passage:

“You ignored the Rock who gave birth to you,
You forgot the God who brought you forth.”
(Deuteronomy 32:18)

— with the destruction of the Second Temple.

Rabbi Samson Raphael Hirsch writes about the phrase “You grew fat, thick, and corpulent”:

“Generally speaking, the Jewish people have passed the test of suffering with dignity.
But only rarely have we been able to withstand the test of happiness...”

He offers a precise analysis of what “fatness” means and explains that a person is responsible for the material they bring into themselves. If someone eats more and adds “richness” to their body, they must convert that excess into strength and action — to increase activity and deeds.
If they do that, they can control the abundance, and both the person and the nation will remain healthy — in body and in spirit — and their increased actions will raise their moral stature.

But if a person consumes more than they expend, the excess nourishment won’t be used.
Instead, it will sink into the depths of their body — and they will grow fat, their belly will swell, and rather than ruling over abundance, the fatness will rule over them.
They — in their active spiritual essence — will be lost in the midst of so much goodness.

And yet, despite all the troubles, there will ultimately be reconciliation:

“He will atone for His Land and His People.”
(Deuteronomy 32:43)

The people of Israel, the Land of Israel, and Gd will be comforted and united in goodness.
The word “atone” (kipper) here comes from the word to cover, like the kaporet — the covering of the Ark in the Holy Temple.
The meaning is that Gd’s people will cover His Land — in other words, the People of Israel will return to the Land of Israel, live in it, and flourish in.

Rashi adds, in a nearly prophetic spirit — how he never gave up on this vision, despite the Crusaders and all the troubles around him!:

“At that time, the nations will praise Israel:
‘Look at the praise of this nation!
They clung to the Holy One, Blessed be He, through all the sufferings they endured, and they did not abandon Him.
They always knew of His goodness and His glory.’”

And Moses says:

“For it is not an empty thing for you — it is your life!
And by this word you shall prolong your days upon the land that you are crossing the Jordan to possess.”
(Deuteronomy 32:47).

Shabbat Shalom and a good month of Tishri!

---