העגל והפרה: פרשת כי תישא ושבת פרה

השבת נוציא שני ספרי תורה ונקרא את פרשת כי תשא ואת פרק י״ט בספר במדבר בעניין פרה אדומה לכבוד שבת פרה. 

פרשת כי תשא עמוסה נושאים: אנחנו מתחילים בתרומת מחצית השקל, מדברים על הכנת חפצים נוספים עבור המשכן כשהקב”ה מורה למשה למנות את בצלאל ואהליאב לבעלי המלאכה הראשיים, מקבלים תזכורת נוספת לשמירת השבת, וכמובן, חטא העגל, שבירת הלוחות והכנת הלוחות השניים. 

הסמיכות של העגל והפרה, מעוררת תהיה אך כנראה אינה לגמרי מקרית. ידוע מאמר חז״ל על כך שמצוות פרה אדומה מהווה מעין תיקון לחטא העגל: “משל לבן שפחה שטנף פלטרין של מלך. אמר המלך: תבוא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקדוש ברוך הוא תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל״ (מדרש רבה חקת פרשה יט סימן יח, ותנחומא פרשת חקת סי’ כו). אני מודה, שבמשך שנים, המאמר הזה היה מאד קשה לי. לא הבנתי, מה רצו חז״ל להגיד כאן? 

דרך אחת להבין את משמעות העגל והפרה, היא לחזור לשורשי המילים בעברית: 

המילה עגל קשורה למילה עיגול (״עגל מסכה״ נאמר בשמות לב, פסוקים ד׳ ו-ח׳). עיגול זו צורה שלא הולכת לשום מקום ולא קורה בה כלום. אין בה פינות, אין בה כיוון, תנועה או התרחשויות. אפשר לראות אותה כמקבילה להוויה של אדם שעסוק ומסתובב סביב עצמו, קצת מרומז בפעולת העלאת הגרה. כמובן, שיש מקום למבט פנימי עמוק, אך כשזה כל מה שיש, זה גם עלול להזיק.  

זאת ועוד: 

חז״ל תהו, איך יכלו אנשים בכלל לבנות עגל מזהב, ״חצי שעה״ אחרי יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה? ע״פ אחד ההסברים, כשהגיע זמן מתן תורה, בני ישראל נמנמו ולא התעוררו בזמן, ולכן פספסו את גודל האירוע… איך אפשר להרדם כשכזה אירוע מתרגש עלינו? ובכל זאת, לפני שאנחנו חושבים לעצמנו שלנו זה לעולם לא היה קורה, נוכל להזכר בזמנים בחיינו – האישיים והלאומיים – בהם ישנו, במקום להיות ערים למה שקורה סביבנו… 

מה הכפרה לכך? הפרה האדומה – מלשון פריון, ובמיוחד כשהיא אדומה וכל כולה צועקת חיות. זו גם הסיבה שהיא מייצגת את 38 השנים במדבר כשלא קרה ״כלום״. כלום? דור שלם ״התחלף״, כך שכל שנה בתשעה באב, נפטרו כ-15 אלף איש! איזו חוויה מזעזעת. זה אומר שהמוות היה נוכח כל הזמן, אלא שבמקום לדבר על המוות, התורה נותנת לנו על טקס של התגברות וטהרה ממוות, של אמונה וחזרה לחיים. 

הפרה מכפרת על העגל: במקום שבו יש רצון לעצור, לנמנם, ואולי אפילו ללכת אחורנית, הפרה ״דוחפת״ אותנו לרצות לפרות ולרבות, לתת, לגדול, לתרום ולעשות טוב בעולם, לטהר ולתקן. 

גם פורים שרק חגגנו השבוע, מזכיר בשמו ומהותו את המילה פרה. המן הוא זה שמסביר: ״ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים״ (אסתר ג,ח) וחז״ל מפרשים שעם ישראל ״יָשְׁנוּ מִן הַמִּצְוֹת״ (מסכת מגילה יג:ב). השעון המעורר לכך הוא קריאתה של אסתר, ״לך כנוס את כל היהודים״… ולכן פורים הוא חג שכל מצוותיו מבקשות מאיתנו לצאת מעצמנו ולעסוק בנתינה.

אני כותבת את הפוסט הזה בין רגעי שקט ושלווה (ואפילו ציוץ ציפורים וקולות ילדים משחקים) לרגעי אזעקות מצמררות. אולי דווקא בשבוע הזה טוב לזכור שלא צריך לחכות עד שנוכל להקריב פרה אדומה. אפשר להתעורר, להרים עיניים ולהסתכל סביב. 

שבת שלום. 

Parashat Ki Tisa & Shabbat Parah: the calf & the heifer

This Shabbat we will take out two Torah scrolls and read Parashat Ki Tisa, as well as Chapter 19 in the Book of Numbers about the Red Heifer, in honor of Shabbat Parah.

Parashat Ki Tisa is packed with topics: we begin with the commandment of the half-shekel donation; we speak about preparing additional vessels for the Mishkan as God instructs Moses to appoint Bezalel and Oholiab as the chief craftsmen; we receive another reminder about observing Shabbat; and of course, we read about the sin of the Golden Calf, the breaking of the tablets, and the preparation of the second tablets.

The juxtaposition of the calf and the cow raises questions, but it’s probably not entirely coincidental. The Sages famously taught that the mitzvah of the Red Heifer serves as a kind of atonement for the sin of the Golden Calf:

“It may be compared to the son of a maidservant who soils the king’s palace. The king said: Let his mother come and clean up the filth. So said the Holy One, Blessed be He: Let the heifer come and atone for the deed of the calf” (Midrash Rabbah, Chukat 19:18; Tanchuma, Chukat 26).

I admit that for many years this teaching was very difficult for me. I did not understand, what were the Sages trying to say here?

One way to understand the meaning of the calf and the heifer/ cow is to return to the roots of the Hebrew words.

The word egel (calf) is related to the word igul (circle) – “a molten calf” (Exodus 32:4, 8). A circle is a shape that goes nowhere; nothing happens in it. It has no corners, no direction, no movement, no events. It can parallel the existence of a person who is busy and revolving around himself, hinted at .somewhat, in the imagery of the animal chewing its cud. Of course, there is value in deep introspection, but when that is all there is, it can also become harmful.

Furthermore:

The Sages wondered how could the people possibly even build a golden calf shortly after the Exodus from Egypt, the splitting of the Sea, and the Giving of the Torah. According to one explanation, when the time for the giving of the Torah arrived, the Israelites dozed off and did not wake up on time, and therefore missed the magnitude of the event. How can one fall asleep when such a momentous event is unfolding? And yet, before we think to ourselves that this could never happen to us, we might remember times in our own lives – personal and national – when we were asleep instead of awake to what was happening around us.

What is the atonement for this? The Para Aduma, Red Heifer, from the root parah, fruitfulness, especially when it is red, entirely radiating life. This is also why it represents the 38 years in the desert when “nothing” happened. Nothing? An entire generation was “replaced”, so that each year (according to tradition, on the Ninth of Av) about 15,000 people died! What a terrifying experience. That means death was constantly present. Yet instead of speaking about death, the Torah gives us a ritual of overcoming and purification from death; of faith and a return to life.

The cow atones for the calf: where there is a desire to stop, to doze, perhaps even to move backward, the cow “pushes” us to want to be fruitful and multiply, to give, to grow, to contribute, to do good in the world, to purify and to repair.

Purim, which we just celebrated this week, also recalls in its name and essence the word parah. Haman is the one who explains: “There is (yeshno) one nation, scattered and dispersed among the nations…” (Esther 3:8), and the Sages interpret the word yeshno as “slept (yashnu) from the commandments” (Megillah 13b). The alarm clock is Esther’s call: “Go, gather all the Jews…” Therefore, Purim is a holiday whose mitzvot all ask us to step outside ourselves and engage in giving.

I am writing this post between moments of quiet and calm (even birdsong and the sounds of children playing) and moments of chilling sirens. Perhaps especially this week, it is good to remember that we do not need to wait until we can bring a Red Heifer. We can wake up, lift our eyes, and look around.

Shabbat Shalom.