משה ואסתר?? רגע, לא התכוונת מרדכי ואסתר? או אולי, משה וציפורה??

אבל כמו ש”לכל איש יש שם”, ו”לכל סיר יש מכסה”, לכל גיבור במסורת שלנו יש גיבורה מקבילה. גיבורה זו איננה זוגתו לחיים שהיא במקרים רבים זו שמשלימה אותו ולכן איננה יכולה להיות “כמוהו”, אלא מישהי שמיצגת את תכונותיו – באשה. לפני שאני מסתבכת, אביא דוגמא. למשל, אברהם ושרה. אברהם הוא התגלמות החסד, שרה, לעומת זאת, היא התגלמות של דין וגבורה. המישהי שמכילה ומיצגת חסד, היא רבקה. דבר זה נגלה בביטויים ובפעלים המלוים את מעשה החסד שלה, כשהיא נותנת מים לאליעזר ולגמליו, בדיוק כמו אברהם עם האורחים שלו: “וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃ וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ”… (בראשית יח:6-7) לצד רבקה: “וַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ…. וַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו…” (בראשית כד:18-20). מצד שני, תכונותיה של שרה, של דין וגבורה, הן אלו של יצחק.

מסתבר שהמקבילה התנכית – לא אשתו! – של משה, היא לא אחרת מ… אסתר. איך זה?

נחשוב שניה על משה. מה היא התכונה שעושה את מי ש”הוציא אותנו ממצרים”, למנהיג כל כך מוצלח?? האם הוא פרשן מוכשר ויצירתי, מחדש חידושים, אולי ממציא גדול? אולי מצביא צבאי? לוחם גיבור חיל? פילוסוף? רופא שהציל חיים?? לא ולא. משה כל כך לא כל אלה, שאפילו כשניגשים אליו עם שאלות שהוא לא יודע, הוא פשוט אומר שהוא לא יודע וניגש לשאול את ה’. זה קורה פעם אחר פעם, ואנחנו תוהים: מה רצה ה’ אצל משה?? אנחנו יודעים שהתכונה הגדולה של משה היא הענווה. אבל מה פירוש? מה הוא “עושה” בענווה הזו?? כל מה שהוא עושה זה – מקבל את התורה. זה הכל! אנחנו סומכים על התורה שלנו שהיא בדיוק דבר ה’ רק מפני שאנחנו סומכים על היכולת הזו של משה. זו ההוצאה ממצרים. זו הגאולה.

חזל כבר אמרו ש”כׇּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאוּלָּה לָעוֹלָם”, רק שהדוגמא שהם הביאו לכך, איננה משה, כפי שיכולנו לצפות, שאכן הביא לנו גאולה גדולה אלא דוקא, אסתר: שֶׁנֶּאֱמַר “וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מׇרְדֳּכָי” (אסתר ב:22). שרשרת האירועים שהחלה באמירתה, והתבטאה ביכולתה העצומה – והכואבת – לקבל את מה שקורה ואת תפקידה באירועים החדשים, המתגלגלים עליה, ביכולתה לשים את עצמה בצד, ממש כמו משה, היא שבסופו של דבר, הביאה לגאולה.

משה ואסתר, אדר וניסן, פורים ופסח קשורים בעוד קשרים שונים. בעודם נדמים כהפכים מוחלטים (תחילת וסוף לוח השנה, תחילת וסוף ההסטוריה התנכית, אנרגיה של לידה, התחדשות, פריצה, הבטחה, מבט קדימה, לעומת אחרי חורבן, אחרי ותוך כדי גלות, נסיון להשאר בחיים), הם גם משלימים זה את זה: רוב ההתרחשויות החשובות במגילה, קורות בניסן, ואולי, בחג הפסח עצמו, ואילו הברית, “ברית הגורל” לפי הרב סולובייציק שנחתמה ביציאת מצרים, ברית שעומדת על אחדות העם הכפויה (!) ברמות ואספקטים שונים, מיושמת, מובעת ומדוגמנת, יותר מכל, דוקא בגלות, בחג הפורים. לפי המסורת, מנהיג יציאת מצרים, נולד במקרה, או שלא, בחודש אדר. אומרים לנו שהוא נולד מהול, אבל לו היתה לו ברית מילה, היא היתה בפורים.

ועוד: יש גמרא מענינת ומוזרה בחולין (קלט:ב) ששואלת, “משה מן התורה מנין?”, כלומר, איפה מופיע משה בתורה. שאלה מוזרה! הלוא יש אינספור מקומות! וגם התשובה מוזרה: (בראשית ו, ג) “בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה”. ההסבר הוא ש”בשגם” בגימטריה “משה”, וזכר שימי האדם הם 120 שנה, ומשה נפטר בן 120, אז… הנה, מצאנו!

נניח רגע להסבר המורכב הזה, ונניח להקשרים העמוקים בין משה ומים (כאן, ממש לפני המבול, ואחכ, בתיבה, קריעת ים סוף ועוד…), ונחזור להמשך הגמרא: “המן מן התורה מנין (בראשית ג, יא) הֲמִן־הָעֵ֗ץ… אסתר מן התורה מנין (דברים לא, יח) וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר… מרדכי מן התורה מנין דכתיב (שמות ל, כג) מָר־דְּרוֹר֙ ומתרגמינן מירא דכיא”. אכן, מי הם “שכניו” של משה ללימוד הזה? לא אחרים מאשר גיבורי המגילה: המן, אסתר ומרדכי, מחברים לנו בין פורים ופסח, בין גלות וחירות, בין התחלה וסוף והתחלה חדשה.

בימים אלו אנחנו מציינים “שנה לקורונה”, שנה שעברה עלינו בין פורים לפסח, בין פסח לפורים, ועכשיו שוב בין פורים לפסח. יש כל כך הרבה שאני לא מבינה, אבל לפעמים, כשאני מצליחה לצאת להליכה, במגבלות וגם קצת מעבר, משה ואסתר גם שם, עוזרים לאזן ולקבל.

שבת שלום.