פרשת “קדושים תהיו”!
| In the month of Iyar – my father died, and in the month of Iyar – my granddaughter was born. A terrible tragedy, and an immense joy cohabit side by side. How to contain both? The answer, of course, is – yes. So it is on the most personal level, and so it is also on the national level. Independence Day and Memorial Day? Yes. Terrible pain for every loss and especially, for so many things that happened in the last year? of course; the heart is torn and crying. Huge joy for being here, pride for all our achievements and stories of heroism, excitement that we have a beautiful country with wonderful people? Also – yes, with all my heart. We are not angels who are only capable of one thing. We are human beings, and we have the ability to hold more than one emotion at a time. We must not succumb to the temptation that invites us to be only on one side of the equation, not even in the middle that makes everything – nothing. Rather – this and that. | בחודש אייר – נפטר אבי, ובחודש אייר – נולדה נכדתי. טרגדיה נוראית, ושמחה עצומה דרים זה עם זה בכפיפה אחת. איך להכיל? התשובה, כמובן, היא – כן. כך ברמה האישית ביותר, וכך גם ברמה הלאומית. יום העצמאות ויום הזכרון? כן. כאב נוראי על כל אובדן ובמיוחד, על כל כך הרבה דברים שקרו בשנה האחרונה? כמובן. הלב קרוע ובוכה. שמחה עצומה על היותנו כאן, גאוה על כל מה שהשגנו, ועל סיפורי הגבורה, התרגשות על זה שיש לנו ארץ יפיפיה עם אנשים נפלאים? גם – כן, מכל הלב. אנחנו לא מלאכים שמסוגלים רק לדבר אחת. אנחנו בני – ובנות – אדם, ויש לנו יכולת להחזיק יותר מרגש אחד בו-זמנית. אסור לנו להכנע לפיתוי שמזמין אותנו להיות רק בצד אחד של המשוואה, גם לא באמצע שעושה מהכל – כלום. אלא – גם וגם. |
| There is not a day that our father’s passing at such a young age – his and ours – does not hurt. Not a day goes by that I don’t have deep sorrow that my children didn’t get to know him, to grow up with him as a grandfather in their lives, to sit with him at the piano, to hear his wisdom and about his life, to read with him from the many books in his library, and to go on nature walks with him. In my metaphorical life’s chest of drawers, this one is full to the brim. But I have other drawers and they allow me to dance, sing and travel, laugh and be joyful, and they are also full in their own way. And I have the option to choose what to see and how to see the things I see, and which drawer to open. On the most personal level, as well as on the national level. | אין יום שפטירתו של אבינו בגיל צעיר כל כך – שלו ושלנו – אינה כואבת. אין יום שאין בי צער עמוק על כך שילדי לא זכו להכיר אותו, לגדול איתו כסבא בחייהם, לשבת איתו אל הפסנתר, לשמוע מחוכמתו ועל חייו, לקרוא איתו מהספרים הרבים בספרייתו, ולצאת איתו לטיולים בטבע. בשידת החיים המטפורית שלי, המגרה הזו – מלאה עד תום. אך יש לי עוד מגרות והן מאפשרות לי לרקוד, ולשיר ולטייל, לצחוק ולשמוח, וגם הן מלאות על פי דרכן. ויש לי אפשרות לבחור מה לראות ואיך לראות את הדברים שאני רואה, ואיזה מגרה לפתוח. ברמה האישית ביותר, וכך גם ברמה הלאומית. |
| I had the privilege recently, “coincidently” (or not), to hear Rav Natanel Eliashiv, a knowledgeable, talented and fascinating teacher, and so he writes on his Facebook page: … I often deal with the issue of controversy for heaven’s sake, and the fact that a variety of opinions are necessary for the Divine truth to be revealed in its entirety… I will share a wonderful quote in my eyes, in which Rav Kook writes to his friend, the profound Chabad thinker, Rabbi Pinchas Lintop: “Let his honor, my beloved, distract his mind from his thought that only on his literature, on which he has labored extensively, (the People of) Israel alone will live. His literature is honorable and dear to us, but it is also [just] one of the important visions revealed in the spirit of the nation, that all of them have a home within the Torah. Let him try to spread his thoughts as far as he can, without excessive exaggeration, which leads to laxity and despair from inside, and to the nod of the head, and clownish behavior from the outside. Let us put all our lights together, and as one light connects to another, through us greater Light will shine” (Igrot Hare’iya, 1, 241) …. It is necessary that each of us will do their best to spread the good that is in us, without thinking that everyone should dance precisely to our flute. Let us rejoice in those we are able to add something to their lives and no weaken because of those for whom we cant do this, and let them receive the light and blessing from other sources, and those are numerous. | זכיתי לא מזמן, “במקרה” (או שלא), לשמוע את הרב נתנאל אלישיב, מורה חכם, מוכשר ומרתק, וכך הוא כותב בדף הפייסבוק שלו: … אני מרבה לעסוק בסוגיה של מחלוקת לשם שמיים, ובכך שיש צורך במגוון דעות כדי שהאמת האלוקית תתגלה בשלמותה… אשתף בציטטה נפלאה בעיניי, בה הרב קוק כותב לחברו ההוגה החב”דניק המעמיק, הרב פינחס לינטופ: “יסיח כבוד אהובי את דעתו ממחשבתו, שרק על ספרותו, אשר עמל בה הרבה, לבדה יחיה ישראל. ספרותו נכבדה ויקרה היא לנו, אבל היא גם כן [רק] אחד מהחזיונות החשובים המתגלים ברוח האומה, שכולם יש להם בית אב בתורה. ישתדל להפיץ את מחשבותיו בכל אשר תשיג ידו בלא הגזמה יתירה, המביאה לידי רפיון ויאוש מבפנים, ולידי מנוד ראש וליצנות מבחוץ. נאחד את כל אורותינו יחד, ואור על אור יחובר, ודרכנו ילך הלך האור.” [איגרות הראיה, חלק א עמ’ רמא] …. צריך שכל אחד מאתנו כמיטב יכולתנו (יעשה מה שהוא יכול) להפיץ את הטוב שיש בנו, בלי לחשוב שכולם צריכים לרקוד דווקא לפי החליל שלנו. נשמח במי שאנחנו מצליחים להוסיף לו משהו בחיים, ולא ניחלש בגלל מי שלא, הם יינקו את האור והברכה ממקורות אחרים, ורבים הם. |
| Indeed, at the most personal level, and at the national level. How to make room for more? In this week’s Torah portion, Kedoshim – Holiness, we find the famous commandment “love your fellow as yourself”; famous but not entirely clear. First, the verse is always partially quoted; only the part that is convenient to quote. So, we’ll be honest and quote it in its entirety: “You shall not take vengeance or bear a grudge against members of your people. Love your fellow as yourself: I am Hashem” (Leviticus 19:18). In matters of the heart, tells us the Talmud (Bava Metzia 59:a), Hashem is mentioned, for alone, we might miss something. Therefore, here too, our relationship with another, are part of our connection with Hashem. And further more, we have to ask, what is this “love” that we are talking about, and who is this “fellow”? | אכן, ברמה האישית ביותר, וברמה הלאומית. איך לעשות מקום לעוד? בפרשת השבוע, פרשת “קדושים”, מופיע הציווי המפורסם “ואהבת לרעך כמוך”, מפורסם אבל לא לגמרי ברור. קודם כל, הפסוק תמיד מצוטט חלקית. רק החלק שנוח למצטט. נהיה כנים ונביא אותו בשלמותו: “לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'” (ויקרא יט,יח). בדברים שמסורים ללב, אומרת לנו הגמרא (בבא מציעא נט:א), מוזכר שם ה’, כי לבד אולי נפספס, ולכן גם כאן היחס שלנו לאחר הוא חלק מהקשר שלנו עם הקב”ה. ועוד צריך לשאול, מה זו ה”אהבה” הזו שמדובר בה, ומי הוא “רעך”? |
| According to Christianity, when Jesus was asked who that “fellow” was, he answered: “it is the Good Samaritan”, that is, someone who believes in one God, does good deeds according to his feelings and understanding, and is not necessarily Jewish. Jewish law says something a little more complex: It is true that it is said that “every person is beloved (wherever s/he is, because) s/he was created in the image (of Gd)”, and every person deserves basic respect as a human being. And at the same time, the obligation in this verse is directed towards my fellow, the other Jew, the one sitting in front of me, the one who is sometimes nice, and sometimes really annoying… | לפי הנצרות, כששאלו את ישו מיהו אותו “רעך”, ענה: “זה השומרוני הטוב”, כלומר, מישהו שמאמין באל אחד, עושה מעשים טובים לפי הרגשתו והבנתו, ואיננו בהכרח יהודי. ההלכה היהודית אומרת משהו קצת יותר מורכב: זה נכון שנאמר ש”חביב (כל) אדם (באשר הוא או היא, משום) שנברא בצלם (אלוהים)”, ולכל אדם מגיע כבוד בסיסי כבן אנוש. ויחד עם זאת, החיוב בפסוק הזה דוקא מכוון כלפי רעי, היהודי, זה שיושב מולי, זה שלפעמים הוא נחמד, ולפעמים הוא גם ממש מעצבן… |
| Of course, a cry immediately arises within us (not to mention, within others): how is it possible? discrimination!! Rav Kook explained that, ideally, we want to be able to fulfill the command to “love your fellow as yourself” towards every person in the world, but, unfortunately, it’s really difficult. To that end, the Torah, in its wisdom, gave us a tool to learn how to do it. After all, the sad truth is that it is easier to love “humanity” – distant, unknown people, who for all kinds of reasons, their story – partial, biased, presented in a video edited just to bring tears to my eyes, touches my heart. But my neighbors on the train right now, who talk on the phone in a not very quiet voice; the ones who sweat and pushed in front of and to my side; the one wearing the shirt with the slogan shouting things I disagree with, they are much harder for me to “love”. The Torah insists – that we must start from here. When we succeed here, only then can we continue to develop love for the whole world. | כמובן, מיד עולה בתוכנו (שלא לדבר על אחרים), זעקה: איך אפשר? אפליה!! הרב קוק הסביר, שבאופן אידיאלי, אנחנו רוצים לקיים “ואהבת לרעך כמוך” כלפי כל אדם בעולם, אך מה לעשות, שזה ממש קשה. לשם כך, התורה, בחוכמתה, נתנה לנו כלי כדי ללמוד איך לעשות את זה. הרי האמת העצובה היא, שיותר קל לאהוב את ה”אנושות” – אנשים רחוקים, בלתי ידועים, שמכל מיני סיבות, סיפורם – החלקי, המשוחד, המובא בסרטון ערוך בדיוק להעלות בי דמעות, נוגע לליבי. אבל את שכני לספסל ברכבת עכשיו, שמדברים בטלפון לא בקול שקט במיוחד, את אלה שמזיעים ושנדחפו לפני ומצדדי, את זה עם החולצה עם הסיסמא הצועקת שאני ממש לא מסכימה איתה, אותם הרבה יותר קשה לי “לאהוב”. מתעקשת התורה – שודוקא מכאן, עלינו להתחיל. כשנצליח כאן, רק אז נוכל להמשיך ולפתח אהבה לכל העולם. |
| And following that, something else in this portion: In the parts that we don’t like to read in the “Kedoshim”, appears a list of various “prohibited relationship”. It is possible that this list is precisely in these chapters of Leviticus (18 & 20) to emphasize “what is love” and what is not love | ובהמשך לכך, עוד משהו בפרשה: בחלקים שאנחנו פחות אוהבים לקרוא בפרשת “קדושים”, מופיעים “אסורי העריות”, רשימת הקשרים האסורים ע”פ התורה. יתכן שהרשימה הזו נמצאת דוקא בפרקים אלו בספר ויקרא (יח ו-כ) כדי להדגיש “מה זו אהבה” ומה אינה אהבה. |
| Rav Sherki suggests that “in Western culture, there is confusion between the terms “love” and “passion” (or “lust”), when in truth these are two complete opposites: in “passion” I am interested in my own good and in satisfying my own desires, while in “love” I am interested in satisfying the needs of others”. Who is the other one? The other is not only someone else outside my personal skin, but someone completely beyond myself and therefore also beyond my immediate relatives. The love that I have to give, needs to get out and spread, in the right extent, and especially so in the month of Iyar, a month of building from “below”, from among us, and from here, going up. | הרב שרקי מציע ש”בתרבות המערבית, יש בלבול בין המושגים “אהבה” ו”יצריות”, כאשר מצד האמת אלו שני הפכים גמורים – ב”יצריות” אני מעוניין בטובת עצמי ובסיפוק היצרים שלי, וב”אהבה” אני מעוניין לספק את צרכי הזולת”. מיהו הזולת? הזולת הוא לא רק מישהו אחר מחוץ לעור האישי שלי, אלא מישהו לגמרי מעבר לעצמי ולכן גם מעבר לקרובים המיידים שלי. האהבה שיש לי לתת, צריכה לצאת החוצה ולהתפשט במידה הנכונה, ודוקא בחודש אייר, חודש של בניה מ”למטה”, מאיתנו ובינינו, ומכאן לעלות למעלה. |
MAY IT BE A GOOD MONTH & SHABBAT SHALOM *** שיהיה חודש טוב ושבת שלום
Torah & more... תורה ועוד 
Michal –
A beautifully written entry…, also begging the personal question, “Am I truly capable of being HaShem’s messenger?”
Your father handsome… Gone too young (as my younger sisters). May he continue to rest in perfect shalom… Take care your heart.
Toda…
Sheryl 🙏💛
M –
<
div>Beautifully written Torah & More… Begs the personal question, “