לכבוד יום ירושלים תשפ”ד – המתנות של ירושלים
| Yom Yerushalayim coming up on Wednesday this week, “coincidentally” falls on the 28th of the Hebrew month of Iyar. We could say, that this is due to historical reasons: During the Six Day War this was the day that the Jerusalem was conquered. Over the years, it has sadly become a more “fringe” day, especially easily avoided by those of living elsewhere: ah, it’s only for “Jerusalemites”; ah, it’s only for “dosim” (religious people). We see the challenges in it and may wonder, really, what’s in it for me? | יום ירושלים הבא עלינו לטובה ביום רביעי השבוע, חל “במקרה” בכ”ח בחודש אייר. אפשר לומר, שזה נובע מסיבות היסטוריות: במלחמת ששת הימים זה היה היום שבו נכבשה ירושלים. עם השנים, הפך היום הזה למרבה הצער, שלי לפחות, ליום “שולי” יותר, כשבמיוחד מי שגר במקום אחר, יכול להמנע ממנו: אה, זה רק ל”ירושלמים”; אה, זה רק ל”דוסים”… אנחנו רואים את האתגרים שביום הזה, ויכולים לתהות, באמת, מה יש כאן בשבילי? |
| Let’s start with the fact that 28th of Iyar also “happens to be” the 1st day of the last week of the Count of the Omer, the 7 weeks between Pesach and Shavuot. The Kabbalist explain that each week ushers a different “sefira”, a different Kabbalistic level, and within that week, each day, qualifies itself with a specific energy. Yom Yerushalayim, being the 1st day in the 7th week, is a day of Chesed (kindness) in Malchut (kingship). We’re told that this was the day Rav Kook made aliya, and that earlier sages already noticed this to be a power day in our national history. | נתחיל מזה שכ”ח באייר הוא ב”מקרה” גם היום הראשון בשבוע האחרון של ספירת העומר, 7 השבועות שבין פסח לשבועות. חכמי הקבלה מסבירים שבכל שבוע מובילה “ספירה” אחרת, רמה קבלית אחרת, ובתוך אותו שבוע, לכל יום אנרגיה אחרת. יום ירושלים, בהיותו היום הראשון בשבוע השביעי, הוא יום שנחשב “חסד במלכות”. מספרים לנו שזהו היום בו עלה לארץ הרב קוק, ושחכמים קודמים כבר שמו לב לכך שזהו יום חזק ומיוחד בהיסטוריה הלאומית שלנו. |
| I remember my first visit to Jerusalem, only “yesterday”, Sukkot 1967: My parents reserve a “special” – a taxi for the day, just for the four of us, and wake us up while still dark outside. But no matter, we are excited to get into the car (cars were not so much of a thing back then!), heading south, then east, so by mid-morning we enter Jerusalem. What’s the big deal, it’s just another a city – with traffic and markets and people and shops and construction and yet… OMG, it’s Jerusalem! “Our feet stand in your gates, Oh Jerusalem” (Psalms 122:2)! | אני זוכרת את הביקור הראשון שלי בירושלים, שהרי היה רק “אתמול”, בסוכות 1967: הוריי מזמינים “ספיישל” – מונית לכל היום, רק לארבעתנו, ומעירים אותנו כשעדיין חשוך בחוץ. אבל לא משנה, אנחנו נרגשים להיכנס לרכב (מכוניות לא היו דבר נפוץ כל כך אז!), נוסעים לכיוון דרום, ואז מזרחה, ובאמצע הבוקר אנחנו נכנסים לירושלים. מה ה”ביג-דיל”, סה”כ עוד עיר – עם תנועה ושווקים ואנשים וחנויות ורעש שיפוצים ובנייה, ובכל זאת… OMG, זו ירושלים! “עומדות היו רגלינו בשעריך, ירושלים” (תהלים קכב, ב)! |
| We travel through the busy city, climbing up to Har Hatzofim (Mt. Scopus) with its university buildings punctured by bullets and shells’ holes, and my mom tells of the Hadassa Convoy Massacre in a sad voice. We picnic in a city park near the municipality, and for the first time, I see sefardi sukkot, with embroidered walls, colorful rugs and big, cushy pillows. Then we make our way to the Kotel, holding hands tightly, not to be lost in the crowds to reach a giant wall rising up all the way to the sky, with plants and birds in and above it. As the city gets ready for bedtime, we bid farewell to the pinkish, golden, dusty hills. We sleep most of the way back amidst hushed adult conversations. The next day, we go back to school, work, routine, and “Jerusalem of Gold” seems almost like a dream. | אנחנו נוסעים בעיר העמוסה, מטפסים להר הצופים עם בנייני האוניברסיטה המנוקבים בכדורים ובחורי פגזים, ואמא שלי מספרת על טבח שיירת הדסה בקול עצוב. אנחנו עושים פיקניק בגן העירוני ליד בנין העירייה, ולראשונה אני רואה סוכות ספרדיות, עם קירות רקומים, שטיחים צבעוניים וכריות גדולות ומפנקות. אחר כך אנחנו עושים את דרכנו אל הכותל, מחזיקים ידיים חזק לא ללכת לאיבוד בין ההמונים, כדי להגיע לחומה ענקית המתנשאת עד השמיים, עם צמחים וציפורים בתוכה ומעליה. כשהעיר מתכוננת לשעת השינה, אנחנו נפרדים מהגבעות הוורדרדות, הזהובות והמאובקות. אנחנו ישנים את רוב הדרך חזרה כשברקע לחישת שיחות המבוגרים. למחרת אנחנו חוזרים לבית הספר, לעבודות, שגרה, ו”ירושלים של זהב” נראית כמעט כמו חלום. |
| For centuries, travelers dreamed and journeyed, from all over the world, excited to reach this one and only, magical, holy city. Especially this week, when we commemorate Yom Yerushalayim, we are invited to pause from our daily turmoil and contemplate this place. What is it about her? | במשך מאות שנים, מטיילים חלמו ונסעו מכל רחבי העולם, נרגשים להגיע לעיר הקדושה, הקסומה והיחידה הזו. במיוחד השבוע, כשאנו מציינים את יום ירושלים, אנו מוזמנים לעצור מהמהומה היומיומית ולהרהר במקום הזה. מה יש בה? |
| Rav Uri Sharki offers an interesting perspective. Accordingly, each one of us is subjected to three big limitations in life: We can be only in one place (here, wherever that is); at one time (now); and within only one self (me). Our tradition offers unique and perhaps surprising remedies by which we can over these limitations: | הרב אורי שרקי מציע נקודת מבט מעניינת, לפי כך, כל אחד מאיתנו נתון לשלוש מגבלות גדולות בחיים: אנחנו יכולים להיות רק במקום אחד (כאן, איפה שזה לא יהיה); בבת אחת (עכשיו); ובתוך עצמי אחד בלבד (אני). המסורת שלנו מציעה תרופות ייחודיות ואולי מפתיעות שבאמצעותן נוכל להתגבר על המגבלות הללו: |
| How can we overcome the limitation of Space? The Land of Israel, which Scripture and later the Talmud call ‘Eretz Hatzvi” – the Land of the Deer (Daniel 11:41; Tractate Ktubot 111:a), refers to an elastic place, like a deer’s skin, widening and shrinking as needed. We’re told that “No-one ever said, there is no place for me to stay overnight in Jerusalem” (Pirkei Avot 5:5), meaning, everyone always had room, and this phenomenon is recorded in travelers’ journals of later days as well, as the place “stretches” for more and more people. | כיצד אפשר שנתגבר על מגבלת המקום? התנ”כ ובהמשך התלמוד קוראים לארץ ישראל – ‘ארץ הצבי’ (דניאל יא, ל”א; מסכת כתובות יא, א). כפי שמוסבר, זהו שם שנבחר כדי להביע מקום אלסטי, כמו עורו של צבי, המתרחב ומתכווץ לפי הצורך. נאמר לנו ש”מעולם לא… אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים” (פרקי אבות ה, ה), כלומר, לכולם תמיד היה מקום, והתופעה הזו מתועדת ביומני מטיילים בתקופות מאוחרות יותר, כשהמקום “מתמתח” לארח ולהכיל עוד ועוד אנשים. |
| How can we overcome the limitation of Time? True, usually, we can’t, but there is one day a year, Yom Kippur, when one can “time-travel” back and forth. We can go back to the past, atone – as if, changing the past, correcting what we’ve done through the process of teshuva for a better present and future. | כיצד אפשר שנתגבר על מגבלת הזמן? נכון, בדרך כלל, אנחנו לא יכולים, אבל יש יום אחד בשנה, יום כיפור, שבו אפשר “לטייל בזמן” הלוך ושוב. אנחנו יכולים לחזור לעבר, לכפר – כלומר לשנות את העבר, לתקן את מה שעשינו בתהליך של תשובה למען הווה ועתיד טובים יותר. |
| How can we overcome the limitation of Self? On Yom Kippur, the High Priest would atone for all the transgressions of all the People of Israel. We might be too used to this “story”’ but it’s truly a strange idea. After all, we can’t ask someone to fall in love for us, or feel longing or joy or anything for us! And yet, the High Priest is instructed to atone for the whole people, namely, to hold all others “on his heart” (Exodus 28:36); and when he does that, something changes within us too, as if our Self is expanded and contained within another person, and when that happens, something changes within us too! | כיצד אפשר שנתגבר על המגבלה של העצמי? ביום הכיפורים היה הכהן הגדול מכפר על כל העבירות כל עם ישראל. אנחנו קצת רגילים מדי לסיפור הזה, אבל זה באמת רעיון מוזר. אחרי הכל, אנחנו לא יכולים לבקש ממישהו להתאהב בשבילנו, או להרגיש געגוע או שמחה או כל דבר עבורנו. ובכל זאת, הכהן הגדול מצווה לכפר על כל העם, דהיינו להכיל את כל העם הזה “על לבו” (שמות כ”ח, ל”ו); וכשהוא עושה את זה, משהו משתנה גם בתוכנו, כאילו העצמי שלנו מתרחב ומוכל בתוך מישהו אחר, ובזכות המישהו האחר הזה, משהו קורה גם בי! |
| All these things, transcending time, place and selfhood, happen only in the one and only Jerusalem; only inthe city of Awe (yir’a) and Peace (shalem) with the preence of Hashem. For many of us this is not a daily encounter; we may not live in Jerusalem, nor do we get to visit that often, if ever. And yet, maybe we can take this one day a year, to lift up our eyes from the news and daily “challenges”, remember and celebrate her magic. | כל הדברים האלה, העוברים על הזמן, המקום והעצמיות, קורים רק בירושלים האחת והיחידה; רק בעיר שמשלבת יראה (ירו-) ושלום (שלם) עם נוכחות הקב”ה עבור רבים מאיתנו זהו לא מפגש יומיומי; אנחנו אולי לא גרים בירושלים, וגם לא זוכים לבקר בה לעתים קרובות כל כך, אם בכלל. ובכל זאת, אולי נוכל לקחת את היום האחד הזה בשנה, כדי להרים עיניים מהחדשות ומה”אתגרים” היומיומיים, להיזכר ולחגוג את הקסם שלה. |
A quick tour in the Old City:
And a song:
Torah & more... תורה ועוד 
Thank you. Beautiful tribute to Yerushalayim. ❤️
>
thank you for reading and writing back! ❤