תעמדו רגע! אני צריך לספור אתכם! פרשת במדבר
| When you go on a field trip with 40 teenagers, what is the thing you do most often? Yes, you tell them to come, go, don’t forget, listen, sit, stand, move forward, return, eat, drink, put on a hat, but what the team does all the time is… count. If we came with 40, we need to have 40. Not “about”, not 39. Not 41. Any tiny mistake can be a disaster. In everything that is important to us, we know exactly how many there are. No parent says, I have “about” so and so many children. Neither does Gd. And so we arrive in the book of Bamidbar, “Numbers”. | כשיוצאים עם 40 בני נוער לטיול שנתי, מה הדבר אותו עושים הכי הרבה? כן, אומרים להם לבוא, ללכת, לא לשכוח, להקשיב, לשבת, לעמוד, להתקדם, לחזור, לאכול, לשתות, לשים כובע, אבל מה שהצוות עושה כל הזמן זה… לספור. אם יצאנו עם 40, חייבים להיות 40. לא בערך, לא 39. לא 41. כל טעות קטנה יכולה להיות אסון. בכל דבר שחשוב לנו, אנחנו יודעים כמה יש, ואף הורה לא אומר, יש לי “בערך” כך וכך ילדים. גם לא הקב”ה. וכך מגיע ספר “במדבר”. |
| We are in an empty and open space. Basically, anyone can come and go. There are no fences. There is no security. Why are we taken to the desert? One You can say, that’s what there is on route between Egypt and the Land of Israel! Yes. But Gd is Almighty! He could have planted trees there for us! Something? But a desert? | אנחנו נמצאים במרחב הריק והפתוח. בעצם, כל אחד יכול לבוא וללכת. אין גדרות. אין אבטחה. למה לקחת אותנו למדבר? אפשר להגיד, זה מה שהיה בדרך בין מצרים וארץ ישראל! אבל הקב”ה, כל יכול! יכול היה לשתול שם עצים בשבילנו! משהו? דוקא מדבר? |
| The yogis tell of a monk who arrives at the door of a rich man. “Please, give me some food,” says the monk, handing him his bowl, but the rich man refuses: “Your bowl is overflowing with all kinds of leftovers and mess you’ve collected along the way. Empty it and clean it, and then I’ll give you some of my special foods.” The yogis, of course, also tell this story as a parable. Sometimes our “bowl” overflows with all kinds of old nonsense and has no room for anything new until we empty it. That is why part of our journey to the Land of Israel includes the time in the desert, which is a simple and clean time, a time to “empty” that which had in the “bowl” we received in Egypt, to cleanse ourselves and prepare to enter the land. | היוגים מספרים על נזיר שמגיע לדלתו של אדם עשיר. “בבקשה, תן לי אוכל”, אומר אותו נזיר ומגיש לו את הקערה שלו, אך העשיר מסרב:”הקערה שלך עולה על גדותיה עם כל מיני שאריות ולכלוך שאספת בדרך. תרוקן אותה ותנקה אותה ואז אתן לך מהמאכלים המיוחדים שלי”. גם היוגים כמובן, מספרים את הסיפור הזה כמשל. לפעמים ה”קערה” שלנו עולה על גדותיה מכל מיני שטויות ישנות ואין בה מקום לשום דבר חדש עד שנרוקן אותה. לכן חלק מהמסע שלנו לארץ ישראל כולל את הזמן במדבר, שהוא זמן פשוט ונקי, זמן ל”רוקן” את מה שהיה לנו ב”קערה” שקבלנו במצרים, להתנקות ולהתכונן לכניסה לארץ. |
| Our Sages said that a person does not receive the Torah unless he makes himself like a wilderness (in Midrash Bamidbar Rabba, 1:7), but this “wilderness”, the emptying of ourselves, does not mean becoming nothing. In the Midrash we’re told about the argument between the mountains, each wanting to have the Torah be received on him, each showing off how more beautiful he is: Mt. Hermon, with his white and “snowy” beard; Carmel, with its beautiful greenery; Mount Meron with its height, etc., etc. Only Mount Sinai was silent because he was humble. Thanks to his modesty and humility, the Torah was given on it. And thanks to this, it is said “Moses received the Torah from Sinai”… that is, not “at” Sinai, but “from”, for Moses learned from Mount Sinai to be humble and modest. | חז”ל אמרו שאין אדם זוכה לתורה אלא אם כן עושה עצמו כמדבר (במדבר רבה א:ז), אבל ה”מדבריות” הזו, ההתרוקנות והביטול, אין משמעם להפוך לכלום. במדרש מסופר על ההרים שהתווכחו על מי תתקבל התורה. כל אחד הראה כמה הוא יפה: החרמון, בזקן הלבן וה”מושלג” שלו, הכרמל, בירוק היפיפיה שלו, הר מירון בקומתו וכו וכו. ורק הר סיני שתק כי היה צנוע. בזכות צניעותו וענוותנותו, נתנה התורה עליו. ובזכות כך נאמר “משה קבל תורה מסיני”… כלומר, לא “ב”סיני, אלא “מ”הר סיני שלמד מהר סיני להיות צנוע וענו. |
| The question is, if it is so good to be modest, why not give the Torah in a low valley? Because being humble, modest, and yes, also – emptying ourselves of things we have collected in the past, does not mean being nothing and nobody. On the contrary: along with the empty and open space, comes the Torah portion of Bamidbar and in its heart – the census: “And Hashem spoke to Moses in the Sinai desert… lift up the head of each tribe of the Children of Israel by their families to their father’s house according to the number of the names of every male…” (Number 1:1-2). It should be noted that the verb is not “to count” but “to lift up”, because to be counted as part of the Israelites is a great honor. In the book of Bamidbar there are two commandments to count the Israelites, so much so that in English, the entire book is called “Numbers”. | השאלה נשאלת, אם כל כך טוב להיות צנוע, למה שלא תנתן התורה בעמק שפל? מפני שלהיות צנוע, ענו, וכן גם – להתרוקן מדברים שאספנו בעבר, אין פירושו להיות כלום ושום דבר. נהפוך הוא: יחד עם המרחב הריק והפתוח, באה פרשת “במדבר” ובמרכזה – המפקד: “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי … שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם” (במדבר א:א-ב). צריך לשים לב שהפועל איננו “ספרו” אלא “שאו”, הרימו, כי להספר כחלק מבני ישראל, זהו כבוד גדול. בספר “במדבר” יש שני ציווים לספור את בני ישראל, עד כדי כך שבאנגלית, הספר כולו נקרא “מספרים”. |
| The Midrash says (in Bamidbar Raba 21:7): “This is likened to a shepherd whom the owner gave his sheep to be guarded. They were counted when they left Egypt… and when Moses neared hi death and he was about to return the herd to the Holy One, he counted them again”. That is, we must count. | המדרש אומר (במדבר רבה כא:ז): “משל לרועה שמסר לו בעל הבית צאנו במנין. השלים הרועה שמירתו, כשמחזירן צריך למנותן. כך, כשיצאו ישראל ממצרים מסרן למשה במנין … בא ליפטר מן העולם בערבות מואב החזירם במנין”), כלומר, חייבים לספור. |
| On the other hand, the Haftara tells us “And the number of the Children of Israel will be like the sand by the sea that will not be measured and will not be counted… ” (Hosea 2:1). The understanding is that, in fact, it is not only impossible, but forbidden to count the Children of Israel: “Rabbi Yitzchak said: It is forbidden to count the Children of Israel even for the sake of doing a mitzva…. Rabbi Elazar said: Anyone who counts the Children of Israel transgresses a negative commandment, as it is said, “and let the number of the Children of Israel be like the sand by the sea, which will not be measured and will not be counted” (Tractate Yoma 22:a-b). There are places where when 10 men are counted for a minyan, they are not counted in numbers but in a verse with 10 words, each person given a word: “Save your people; bless your inheritance. Guide-them; lift-them, for ever” (Psalms 28:9). | מצד שני, ההפטרה אומרת לנו “וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי” (הושע ב:א). ההבנה היא שבעצם, לא רק אי אפשר אלא אסור לספור את בני ישראל: “אמר ר’ יצחק: אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה…. אמר ר’ אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר: “והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר” (יומא כב:א-ב). יש מקומות בהם כשסופרים 10 גברים למנין, לא סופרים במספרים אלא בפסוק עם 10 מילים, כשנותנים לכל אדם שנספר מילה אחת: “הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד העולם” (תהילים כח:ט). |
| And now, when there is a real contradiction, I feel at home: the counting makes each person unique. Everyone has a chance to be seen. Just like on any trip, Gd forbid if we lose someone! The whole trip is ruined!! Therefore, everyone has a spot, a family, a tribe, a flag. On the other hand, counting holds a danger: is everyone really “just” a number? This is why the Haftara comes and says, let us not think of people as numbers. It immediately reminds us of awful times. And it has been said: “Whoever saves one soul”…. | ועכשיו, כשיש כאן סתירה ממשית, אני כבר מרגישה בבית: הספירה מייחדת כל אדם. לכל אחד יש הזדמנות להראות. לכל אחד יש מקום, משפחה, שבט, דגל. בדיוק כמו בכל טיול, חס וחלילה אם נאבד מישהו אחד! הלך על כל הטיול!! מצד שני, בספירה יש גם סכנה: האם כל אחד הוא באמת “רק” מספר? לשם כך באה ההפטרה, ואומרת, שחלילה לנו מלחשוב על אנשים כמספרים. זה מייד מזכיר לנו משהו רע. והרי נאמר: “כל המציל נפש אחת”…. |
| Like a beautiful spiral, the book of Numbers echoes the opening of the book of Genesis: Every person was created in Gd’s image. Every person holds the light of Gd. Every person is a whole world. When s/he is lost, everything is lost with him. Wow. But even in this, there is a danger: the world was created for me! I am almost Gd, the truth is, I’m pretty much like…. ! I am allowed everything!! And then… Another reminder: you are made of dust. You are part of the whole, counted as one more along with everyone else. | כבספירלה יפיפיה, ספר במדבר מהדהד את הפתיח של ספר בראשית: כל אדם נברא בצלם. כל אדם מחזיק באור הקב”ה. כל אדם הוא עולם ומלואו. כשהוא אובד, הכל אובד איתו. וואו. אבל גם בכך יש סכנה: העולם נברא בשבילי! אני כמעט אלוהים, האמת, די כמו… ! מותר לי הכל!! ואז… תזכורת נוספת: נוצרת מעפר. אתה חלק מהכלל, נספר כעוד אחד יחד עם כולם. |
| The Torah portion of Bamidbar is always read before Shavuot, separating the blessings and curses of the end of the book of Leviticus, and the continuation of our story on the journey to Israel. “Don’t move for a moment,” says the Holy One, “I want to make sure that we are all here,” and so we stand and prepare for the Receiving of the Torah. | פרשת במדבר תמיד נקראת לפני חג שבועות, חוצצת ומפרידה בין הברכות והקללות של סוף ספר ויקרא והמשך הסיפור שלנו במסע לארץ. “אל תזוזו רגע”, אומר הקב”ה, “אני רוצה לוודא שכולנו כאן”, וכך אנחנו עומדים ומתכוננים למתן תורה. |
שבת שלום, ראש חודש טוב וחג שבועות שמח
SHABBAT SHALOM, HODESH TOV & A HAPPY SHAVUOT
Torah & more... תורה ועוד 