“על שעשתה מאהבה נתן לה המקום מאהבה”… פרשת שלח לך (והפטרתה)
| In our tradition there are heroes and heroines who live in our consciousness by their name and their title together: Moshe – rabenu – our teacher. Abraham – avinu – our forefather. Sara – imenu – our mother. David – the king. Ester – the queen. Ruth – the Moabite. Rahab – hazona – the prostitute. | במסורת שלנו יש גיבורים וגיבורות שחיים בתודעה שלנו בשמם ותאורם גם יחד: משה – רבנו. אברהם – אבינו. שרה – אמנו. דוד – המלך. אסתר – המלכה. רות – המואביה. רחב – הזונה. |
| Rahav’s story appears in the haftara of this week’s Torah portion, Sh’lach-lecha. The central part of the fourth portion in the Book of Numbers describes the sin of the “spies”, a group that probably constituted the new generation of tribal leaders. They went out to explore the Land on a kind of a “Birthright” trip, and instead of returning “seeing lights”, they brought a false report to the people. As in our days, it was not the hard facts that were in dispute here, but the way in which they chose to tell these facts. They could, for example, “show off” and tell about the beauty of the Land and the huge and wonderful fruits it has, but instead, use those facts to frighten, oppress and discourage the Israelites waiting impatiently in the desert, along the lines of, ‘Look, look! Aren’t these beautiful?? Now think, if this the size of the fruit, imagine what giants live there who can eat such fruits! “we saw the Nephilim there—the Anakites are part of the Nephilim—and we looked like grasshoppers to ourselves, and so we must have looked to them.” (Numbers 13:33) | סיפורה של רחב מופיע בהפטרה של פרשת השבוע הזו, פרשת שלח-לך. החלק המרכזי של הפרשה הרביעית בספר במדבר מתאר את חטא ה”מרגלים”, חבורה שכנראה הוותה את הדור החדש של מנהיגי השבטים. הם יצאו לתור את הארץ במעין טיול “תגלית”, ובמקום לחזור ב”אורות”, הביאו דו”ח כזב לעם. כמו גם בימינו, לא העובדות היבשות היו כאן במחלוקת אלא הדרך בה בחרו לספר את העובדות האלה. הם יכלו, למשל, “להשויץ” ולספר על יופיה של הארץ ועל הפירות הענקיים והנפלאים שיש בה, ובמקום זאת, השתמשו באותן עובדות כדי להפחיד, לדכא ולייאש את בני ישראל המחכים במדבר בקוצר רוח, בנוסח, ‘תראו, תראו! יפה, מה?? עכשיו תחשבו, אם זה גודל הפרי, תארו לכם איזה ענקים חיים שם שיכולים לאכול פירות כאלה! “וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם” (במדבר יג:לג)…. |
| As a result of the sin, it was decreed for that generation that all the veterans of the army in it will die in the desert within about 40 years and will not enter the Land (that is, the men will not enter but the women – yes). Later in the Torah portion, the people of Israel are given a number of mitzvot, among them the mitzvah of Tzizit. The Haftara, the part from the Prophets that is read along this Torah portion, also deals with spies, this time, not a big, cumbersome expedition, but only two, whose question is “how” to advance in the journey to the Land of Israel, and not “if”. And so we’re told: Joshua son of Nun secretly sent two men from Shittim as spies, saying, “Go, reconnoiter the region of Jericho.” So they set out, and they came to the house of a certain prostitute named Rahav and lodged there (Joshua 2:1). | בעקבות החטא נגזר על אותו דור שכל יוצאי הצבא בו ימותו במדבר בתוך כ-40 שנה ולא יכנסו לארץ (כלומר, הגברים לא יכנסו אך הנשים – כן). בהמשך הפרשה, ניתנות לעם ישראל מספר מצוות וביניהן מצוות ציצית. גם ההפטרה, החלק מפרקי הנביאים שנקרא במקביל לפרשת השבוע, עוסקת במרגלים, הפעם, לא משלחת שלמה ומסורבלת, אלא רק שניים, שהשאלה העומדת בפניהם היא “איך” להתקדם במסע לארץ, ולא “אם”. וכך מסופר לנו: וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה (יהושע ב:א). |
| In Bible classes in elementary school, our teacher explained that Rahav “hazona” was a “food seller” (selling “mazon”). The teacher didn’t make this up to protect our innocent souls. Rashi also, based on Second Temple literature (for example, the writings of Yosef ben Matityahu) went in the direction of “inn-keeper”. The Sages were much less politically-correct. On the contrary: the fact that Rahav was a Canaanite of the lowest social status, a prostitute living in the city wall, the place of the fringe people, only increases the fact that she internalized and understood the meaning of Gd’s divine promise to his people in the Land. | בשיעורי התנכ בבית הספר היסודי, המורה הסבירה שלנו שרחב היתה “מוכרת מזון”. המורה לא המציאה את זה כדי להגן על נפשותינו התמימות. גם רש”י, בהתבסס על ספרות בית שני (למשל, כתבי יוסף בן מתיתיהו) הלך בכיוון “פונדקאית”. חז”ל היו הרבה פחות פוליטיקלי-קורקט. להיפך: היותה של רחב כנענית מהסטטוס החברתי הנמוך ביותר, זונה שגרה בחומת העיר, מקום אנשי השוליים, רק מגדיל את העובדה שהיא הפנימה והבינה את משמעות ההבטחה האלוהית של ה’ לעמו בארץ. |
| The midrash in the Mechilta of Rabbi Ishmael says that “Rahav the prostitute was ten years old when Israel left Egypt, and for the whole 40 years that Israel was in the desert she committed adultery. When she was 50 years old, she converted”… The Gemara says that “there are eight prophets who were priests who were offspring of Rahav hazona (including Jeremiah, and Huldah the prophetess)… then she converted and married Joshua” (Megillah 14:b). Elsewhere it’s written “that her daughters were married to the priesthood and gave birth to sons who would stand and serve at the altar, and would enter the Temple and bless Israel in Gd’s holy name” (Bamidbar Rabbah 8:9). That is, despite her somewhat dubious actions at the beginning of her life (and we are not talking about a small sin here and there, but for 40 years!), she was the grandmother to prophets and priests. | המדרש במכילתא דרבי ישמעאל מספר, ש”רחב הזונה היתה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל מ’ (40) שנה שהיו ישראל במדבר זנתה. לסוף נ’ (50) שנה נתגיירה”… הגמרא מספרת ש”שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה (כולל ירמיהו וחולדה הנביאה)… תסתיים שמעתא; דאיגיירא ונסבה יהושע” ([ואז התגיירה והתחתנה עם יהושע] מגילה יד:ב). במקום אחר כתוב “שנשאו מבנותיה לכהונה וילדו בנים שהיו עומדים ומשמשים על גבי המזבח, והיו נכנסין למקדש ומברכין את ישראל בשם המפורש” (במדבר רבה ח,ט). כלומר, למרות מעשיה המפוקפקים משהו בתחילת חייה (ולא מדובר פה ושם בחטא קטן, אלא ב-40 שנה!), נביאים וכוהנים יצאו ממנה. |
| The midrash elsewhere (Zuta books) goes on to describe that she had four names of reproach for her previous actions, and yet “…for what she did out of love, the Holy One gave her from love“… Rahav is an example of the righteous converts when she did kindness with the Gd of Israel and the people of Israel , as it’s written, “And the woman took the two men and hid him” (Joshua 2:4). It should say, ‘hid them’! but it says, ‘hid Him’ (Bamidbar Rabbah, 8:9), that is, directly with Gd! | עוד מספר המדרש במקום אחר (ספרי זוטא) ומתאר שהיו לה ארבעה שמות של גנאי על מעשיה הקודמים, ואף על פי כן “…על שעשתה מאהבה נתן לה המקום מאהבה“… רחב מהווה דוגמא לגרי הצדק כשעשתה חסד עם אלוהי ישראל ועם ישראל. דבר זה מובן מהפסוק, “ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו” (יהושע ב,ד). ותצפנם אין כתיב כאן, אלא ותצפנו. (במדבר רבה, ח,ט), כלומר, ישירות עם הקב”ה! |
| The biblical story and its interpretations complicate our lives. Everything should have been simple: the Canaanites should be exterminated, not left in the Land and certainly not made an alliance with or marry. They are dangerous and may incite us to do idolatry and various sexual abominations, things that are included in the mitzvot that one should die for rather than transgress. How ironic, brave and sophisticated is the text when it tells us about the one offering help to the Israelites in their entry into the promised Land. Not a smart and bold military leader, but rather – a woman. A prostitute. | הסיפור המקראי ופירושיו מסבך לנו את החיים. הכל היה צריך להיות פשוט: את הכנענים צריך להשמיד, לא להשאירם בארץ ובוודאי שלא לכרות איתם ברית, או להתחתן איתם. הם מסוכנים ועלולים להסית אותנו לעבודה זרה ותועבות מיניות שונות, דברים הכלולים במצוות יהרג ובל יעבור. כמה אירוני, אמיץ ומתחוכם צריך להיות הטקסט כשהוא מספר לנו על הדמות המציעה עזרה לבני ישראל בכניסתם לארץ המובטחת. לא מנהיג צבאי חכם ונועז, אלא דוקא – אשה. זונה. |
| And through the story of Rahav, we see our blindness, from two aspects: On the one hand, we believe that we are very “open-minded and progressive”, as someone told me recently, “I really like all the…” (insert name of a group), as if loving an entire group is less generalizing than hating or discriminating against, and therefore so much better… (?) True, the generalizations also often save us: we are careful in a dangerous place and don’t ask each person about his childhood, his intentions, the depths of his soul… and yet, if we just generalize and stay in our boxes, the Bible tells us, we will lose. We must leave in the eye, in the heart, in the mind, a wide (literally, Rahav) space. | ודרך הסיפור על רחב, אנחנו רואים גם את העיוורון שלנו, משני צדדים: מצד אחד, אנחנו מאמינים שאנחנו מאד “פתוחים ופרוגרסיבים”, כפי שאמר לי מישהו לאחרונה, “אני מאד אוהב את כל ה…” (הכנס שם של עדה), כאילו שלאהוב קבוצה שלמה זה פחות מכליל מלשנוא או להפלות נגד, ולכן יותר טוב… (?) נכון, ההכללות גם מצילות אותנו לא פעם: אנחנו נזהרים במקום מסוכן ולא עוברים ושואלים כל אדם לגבי ילדותו, כוונותיו, נבכי נשמתו… ובכל זאת, אם רק נכליל ונשאר בקופסאות שלנו, אומר לנו המקרא, נצא בהפסדנו. אנחנו חייבים להשאיר בעין, בלב, בנפש, מקום (ל)רחב. |
| But the blindness is not only about other people, it is also about ourselves. In Shir Hama’alot we say: “then the nations will say, Gd has done greatly with them; oh, Gd has done greatly with us, we’re glad” (Psalms 126:2-3). That is, only after we hear others marveling at what is happening to us, do we begin to understand that we are indeed living in a “wow”, as is said in the Gemara, “The one who has a miracle happened to him, does not recognize the miracle” (Nidda 31). Part of Rahav’s act of rescue is not only the technical part of “lowering them with a rope through the window”, but helping us to see, nevertheless, and in spite of everything, the magnitude of the miracle. | אבל העיוורון הוא לא רק לגבי אנשים אחרים, הוא גם לגבי עצמנו. בשיר המעלות אנחנו אומרים: “אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה’ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה, הִגְדִּיל ה’ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים” (תהילים קכו, ב-ג). כלומר, רק אחרי שאנחנו שומעים אחרים מתפעלים ממה שקורה לנו, אנחנו מתחילים להבין שאנחנו אכן חיים בתוך וואו, כמו שנאמר בגמרא, “אין בעל הנס מכיר בניסו” (מסכת נידה לא). חלק מההצלה של רחב, היא לא רק המעשה הטכני של “ותורידם בחבל בעד החלון”, אלא העזרה לנו, לראות, אף על פי כן, ולמרות הכל, את גודל הנס. |
שבת שלום *** SHABBAT SHALOM
Elias van Nijmegen – Verspieders ontsnappen uit Jericho
Museum Rotterdam — 1730
וְהָיָה בְּתֵת ה’ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת. וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת. — יהושע, ב’, י”ד–ט”ו
רחב ומרגלי יהושע, בציור מהמאה ה-18
Torah & more... תורה ועוד 