פרשת וישלח: הנכד של עשו

פרשת “וישלח” מתחילה עם שינוי שמו של יעקב לישראל ומסתימת עם רשימת שמות ארוכה של כל צאצאי עשו, ביניהם מישהו שבהמשך יעשה לנו לא מעט צרות, וכך נאמר:

“וְתִמְנַ֣ע הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק”… (בראשית לו,יב).

על תמנע נאמר במסכת סנהדרין (צט:), שהיתה אשה שחיתה חיים ארוכים מאד, וכבר רצתה להתגייר בימי אברהם אבינו, אך אברהם לא קבל אותה. היא חיכתה ובקשה מיצחק אבינו, וגם הוא, לא קבל אותה. אז הלכה ליעקב ובקשה להתגייר, וגם הוא, לא קבל אותה. בשלב זה אמרה לעצמה, ‘מוטב אהיה פילגש בביתו של אברהם, ולא נסיכה אצל אומות העולם’. היא התחתנה עם אליפז בנו של עשו, וילדה לו את עמלק, נכדו של עשו.

אפשר להסתכל על האירוע הזה ולהגיד, אה, עכשיו סופסוף הבנו את עמלק! תמיד ספרתם לנו שהוא רשע מרושע, אבל בסה”כ, אמא שלו מתוסכלת מתהליך הגיור הארוך והמתיש, מהשאלות, מבחנים, דרישות ובתי הדין הרבניים. לא פלא שהוא שונא ישראל ורוצה להשמיד אותנו ולירש את מקומנו…
אך… האם עיכוב בגיור הוא סיבה לרצח עם?? לא פעם הופיעו בתקשורת כאן סיפורים דומים על מחבלים שהיתה להם “ילדות קשה” ו”לכן” בחרו בטרור… רגע, לא קצת רחוק?

ניתן להבין את האבות, כי בתקופתם עם ישראל עדיין היה בראשית דרכו, ומכיון שהזהות המשפחתית-לאומית שלנו עוד לא התגבשה, היה קשה לקבל יותר מידי אנשים ו/או אנשים מסוימים לתוך המשפחה. זוהי נקודה חשובה: המתגיירים, גם בימינו, עוברים תהליך מורכב שכולל שנה של לימודים אינטנסיביים, ולא פעם הם חוששים: מה אם לא אדע ברכה מסוימת, או לא אצליח לצטט פסוק מסוים?? דייני בית הדין מצידם אכן שואלים לא מעט שאלות, אך הגיור הוא לא קורס אוניברסיטאי, וזהו לא מבחן בידע. המבחן משתמש בידע כדי להעריך איפה נמצא ליבו של הלומד, מפני שמשמעות הגיור ביהדות היא לא רק לדקלם פסוקים, ואפילו לא לקבל את האמונה באל אחד או לשמור שבת או כשרות או כל פרט אחר, אלא קודם כל, להיות חלק מעם ישראל, על יופיו, גדולתו, חוכמתו, וגם, מה לעשות, שגעונותיו ודרכו המיוחדת.

עמלק מבטא זו קנאה בגורל ובתפקיד של עם ישראל, קנאה שיכולה להפוך לרצון להצטרף אלינו ולחזק אותנו, למשל, בתהליך הגיור, אך גם יכולה להיות קנאה שהביאה אותו ואת ממשיכיו לאורך כל ההסטוריה להביע שני רצונות: 1. לרצות לקחת את מקומנו ו – 2. לחסל אותנו.

חז”ל תוהים ואפילו מבקרים את האבות כאן כשהם שואלים, אולי היה על האבות בכל זאת לקבל את תמנע כדי לחסוך לנו צרות בעתיד? וגם זו שאלה חוזרת ונשנית גם היום: איך לדעת את מי לקבל? מה בדיוק צריך? מה בדיוק ללמוד? מה בדיוק לעשות?

אבל מול תמנע נצבת רות המואביה, צאצאית ללוט, אחיינו של אברהם. לא שהעולם מחולק לבני תמנע ובני רות. חלילה. אך גם טוב לדעת שלעומת תמנע שהופכת רצון להצטרפות למלחמת דורות, מעניין סיפורו של לוט, גם הוא קרוב שלוקח לו זמן למצוא את מקומו הנכון והמדויק במשפחה. במשך שנים רות מחכה להזדמנות לחזור ולהצטרף לעם ישראל. היא מתעקשת ומבטאת את המחויבות מכל הלב שלה במילותיה המפורסמות לנעמי, חמותה:

וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי: בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ (רות א, טז-יז).

לפי המסורת, רות, הסבתא-רבה של דוד המלך, היא גם אם משפחת המשיח, שיצטרך לנקום את נקמת ישראל מבני תמנע, כלומר מעמלק ושלוחותיו. מה היא בדיוק הנקמה הזו? אנחנו שנמצאים במלחמה מזה חודשים (וגם על כך יש שיאמרו, שנים ו/או דורות), חושבים על נקמה ומלחמה במושגים פיזיים, קרביים, אך חז”ל קרוב לודאי אומרים כאן עוד משהו: לפעמים הדרך להלחם על מי שאנחנו היא בעקשנות פשוטה. סורי, אומרים צאצאיה של רות לצאצאיה של תמנע, אנחנו לא הולכים לשום מקום. נשמח שתצטרפו אלינו, במקום לנסות להחליף אותנו ו/או להשמיד אותנו. גם אם דברים לוקחים זמן, ידינו פרושות אליכם לשלום.

שבת שלום.

Parashat VaYishlach begins with Jacob’s name changing, from Ya’akov to Israel, and ends with a long list Esau’s descendants, including someone who will later cause us quite a bit of trouble, as it says:

“And Timna was concubine to Elifaz, Esav’s son; and she bore to Elifaz Amalek”… (Genesis 36:12).

About Timna it is said in Tractate Sanhedrin (99:b), that she was a woman who lived a very long life, and already wanted to convert during the days of our forefather Abraham, but Abraham did not accept her. She waited and asked Isaac our forefather, and he did not accept her either. So she went to Jacob and asked him to convert, and he did not accept her either. At this point she said to herself, ‘I would rather be a concubine in Abraham’s household than a princess among the nations of the world.’ She therefore married Eliphaz, Esau’s son, and bore him Amalek, Esau’s grandson.

One might look at this event and say, oh, now we finally understand Amalek! We were always told that he was evil and wicked, but now we get it: it’s his mother who is frustrated by the long and exhausting conversion process, the questions, tests, demands and rabbinical courts. No wonder he hates Israel and wants to destroy us and take our place…

But… Is delaying conversion a reason for genocide?? Similar stories have often appeared in the media here about terrorists who had a “difficult childhood” and “therefore” chose terrorism… Isn’t that just a bit far-fetched?

We can understand the forefathers, because during their time, the Jewish people were still in their infancy, and since our family-national identity had not yet formed, it was difficult to accept too many people and/or certain people into the family. This is an important point: converts, even today, go through a complex process that includes a year of intensive studies, and more than once they are afraid: What if I don’t know a certain blessing, or I won’t be able to quote a certain verse?? The rabbinic court members do ask quite a few questions, but conversion is not a university course, and this is not a test of knowledge. The test uses knowledge but the main goal is to assess where the learner’s heart is, because the meaning of conversion in Judaism is not only to recite verses, nor even to accept the belief in one Gd or to keep Shabbat or kosher or any other detail, but first and foremost, to take part in the People of Israel in the beauty, greatness, wisdom, and also, we can say, the madness and the unique way.

Amalek expresses this envy in the fate and role of the People of Israel, an envy that can turn into a desire to join us and strengthen us, for example, in the process of conversion, but it can also be an envy that can lead Amalek and his successors throughout history to express his two desires: 1. to want to take our place and – 2. to eliminate us.

The Sages wonder and even criticize our forefathers here when they ask, perhaps the forefathers should have accepted Timna after all, and save us all the trouble in the future? Which is a recurring question even today: How do we know who to accept? What exactly do we need? What exactly do we need to teach? What exactly do we need to do?

But opposite Timna stands Ruth the Moabite, a descendant of Lot, Abraham’s nephew. Not that the world is divided into the children of Timna and the children of Ruth, Gd forbid. But it’s maybe just good to know that in contrast to Timna, who turns the desire to joining the People, into a multi-generational war, the story of Lot is interesting, also a relative who takes time to find his right and precise place in the family. For years, Ruth waits for the opportunity to return and join the People of Israel. She insists and expresses her heartfelt commitment in her famous words to Naomi, her mother-in-law:

“But Ruth replied, “do not urge me to leave you, to turn back and not follow you. For wherever you go, I will go; wherever you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your Gd my Gd. Where you die, I will die, and there I will be buried. Thus and more may Hashem do to me, if anything but death parts me from you.” (Ruth 1:16-17).

According to tradition, Ruth, the great-grandmother of King David, is also the foremother of the Messiah’s lineage, who will have to avenge Israel’s vengeance on Timna’s offspring, that is, Amalek and his descendants. What exactly is this revenge? We, who have been at war for months (and some would say, years and/or generations), think of revenge and war in physical, combative terms, but our Sages are probably saying something else here: Sometimes the way to fight for who we are is with simple stubbornness. Sorry, say the descendants of Ruth to the descendants of Timna, we are not going anywhere. We would love for you to join us, instead of trying to replace us and/or destroy us. Even if things take time, our hands are outstretched to you in peace.

Shabbat Shalom.