Torah & Travel: the Torah portion of Vayikra / Leviticus – may you merit mitzvah / matzah!

Posted on March 23, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא

תורה וטיולים: פרשת ויקרא – תזכו למצות!

The lives of many teachers in Jewish day & Sunday schools, who struggle to impart a little Jewish tradition, culture and knowledge to their students, would become much easier if the cycle -or sequence- of the week’s Torah portion were more easily integrated with that of the holidays. For example, just last week we finished the Book of Exodus, the book that, as its English name indicates, is all about the Exodus from Egypt and the event at Mount Sinai. What is the problem with moving the readings a bit and combining the stories of the Exodus from Egypt in this weekly portion with Passover, and the event at Mount Sinai with Shavuot?חיי מורים רבים בבתי-ספר יהודיים, הנאבקים להנחיל לתלמידיהם מעט מסורת, תרבות וידע יהודיים, היו נהיים הרבה יותר קלים אילו מעגל או רצף פרשות השבוע היו משתלבות יותר בקלות עם החגים. למשל, רק בשבוע שעבר סיימנו את ספר שמות, הספר שכפי ששמו הלועזי מעיד, כולו עוסק ביציאת מצרים ומעמד הר סיני. מה הבעיה להזיז קצת את הקריאות ולשלב את סיפורי יציאת מצרים בפרשות השבוע עם חג הפסח, ואת מעמד הר סיני עם חג השבועות?  
I looked into the matter, and discovered that not only they don’t, but that no Torah portion from the Book of Exodus is ever read during the month of Nissan. In a cursory check I conducted (with the help of www.hebcal.com) I discovered that during 38 years (two cycles of 19 years), on the week of Rosh Chodesh Nissan, we’ll read from the Torah portion of Vayikra / Leviticus (24/38), Tazria (9/38) and Metzora (5/38). Further: among Tunisian Jews there is a saying that when you finish reading from the Book of Exodus, it’s time to start cleaning for Passover, that is, we will always be immersed in the details of the Book of Leviticus right around Passover, and precisely when we deal with the concept of “spring” and freedom and sing “Let May People Go”, we will read the book with least stories in the Torah (only two short ones – the description of Tabernacle dedication and the story of the curser). Indeed, the book of Leviticus is full of various laws, mitzvahs and a very detailed description of the sacrifices.בדקתי את הענין, וגיליתי, שלא רק שהן לא, אלא שאף פעם אפילו לא נקרא שום פרשה מספר שמות בתוך חודש ניסן. בבדיקה שטחית שערכתי (בעזרת אתר hebcal.com) גיליתי שבמשך 38 שנה (שני מחזורים של 19 שנים), בשבוע של ראש חודש ניסן נקרא מפרשת “ויקרא” (24/38), “תזריע” (9/38) ו”מצורע” (5/38). זאת ועוד: בין יהודי תוניס מצויה אמירה, שכשמסיימים את ספר שמות, מתחילים לנקות לפסח, כלומר, תמיד נהיה שקועים בנבכי ספר ויקרא לקראת חג הפסח, ודוקא כשנעסוק במושג החופש ה”אביבי” ונשיר “לט מאי פיפל גו” (שלח את עמי), נעסוק במקביל בספר הכי פחות סיפורי בתורה (רק שני קטעים קצרים בעלי גוון סיפורי – תיאור שבעת ימי המילואים והיום השמיני, וסיפורו של המקלל). אכן ספר “ויקרא” מלא חוקים שונים, מצוות ותיאור מדוקדק ביותר של הקרבנות.  
Perhaps there is a desire here to emphasize – again – exactly the need for both: the details are extremely important and the big picture is extremely important, and neither of them can exist for a moment without the other. The magical and wonderful freedom also has “fine print” without which it cannot exist. The “fine print” has a greater purpose, without which it has no meaning. A story attributed to King Solomon’s childhood tells that his teacher said to him, ‘I will give you an apple if you tell me where Gd is.’ To this Solomon (the wisest of men) replied, ‘And I will give you two apples if you tell me where Gd is not’… In the Kabbalistic writings of the Zohar, it’s says “leit atar panui miney”, meaning, there’s no place devoid of Gd, whether it’s in the story of the great miracle of a nation of slaves going out from bondage to freedom, and whether it’s in the details of the laws of the sacrifices brought in the Tabernacle and later, in the Temple, including their seemingly minutia differences between them – Olah, Mincha, Sh’lamim, Chatat and Asham.יתכן שיש כאן רצון להדגיש – שוב – דוקא את הצורך בשניהם: הפרטים חשובים ביותר והתמונה הגדולה חשובה ביותר, ואף אחד משניהם לא יכול להתקיים לרגע בלי השני. לחופש הקסום והנפלא יש גם “אותיות קטנות” שבלעדיהן הוא לא מתקיים. ל”אותיות הקטנות” יש מטרה גדולה, ובלעדיהן אין להן משמעות. סיפור המיוחס לילדותו של המלך שלמה מספר שהמלמד שלו אמר לו, ‘אתן לך תפוח אם תגיד לי איפה אלוהים’. לכך ענה שלמה (החכם באדם), ‘ואני אתן לך שני תפוחים אם תגיד לי איפה אלוהים איננו’… בזוהר נאמר “לית אתר פנוי מיניה”, כלומר אין מקום בו אין אלוהים, בין אם זה בסיפור הנס הגדול של עם עבדים היוצא מעבדות לחירות, ובין אם זה בפרטי הפרטים של דיני הקרבנות שמקריבים במשכן ומאוחר יותר, בבית המקדש, על ההבדלים הנדמים לנו דקים ביניהם – עולה, מנחה, שלמים חטאת ואשם.  
The midrash (in Leviticus Rabbah 7:3) says that the Torah portion of Vayikra / Leviticus that opens this 3rd Book, is the first portion that Jewish kids should learn, and this is because “let the pure ones (children who have not sinned) come and engage in purity matters (sacrifices)”. This is a somewhat difficult to understand midrash, but maybe it’s trying to imply that before we learn about human nature and the history of the people, let’s start at the place where we can come back and create kirva, closeness and the same root for the word sacrifice, korban. Sins, injustices, rebellions, destruction, those will also be a part of our lives, but first of all, we will be entrusted with the key to come back and reconnect. Likewise, it’s possible that the sacrifices here also reconnect us to the holiday and the sacrifice of Passover.המדרש (בויקרא רבה ז, ג) מספר שפרשת ויקרא הפותחת את החומש הזה, היא הפרשה הראשונה אותה לומדים ילדי ישראל, וזאת מכיון ש”יבואו טהורים (ילדים שעדיין לא חטאו) ויעסקו בטהורים (קרבנות)”.  זהו מדרש סתום משהו, אבל אולי מנסה לרמז, שלפני שאנחנו לומדים על טבע האדם ותולדות העם, נתחיל במקום בו אנחנו חוזרים ויוצרים “קרבה”, השורש למילה קרבן. חטאים, עוולות, מרידות, חורבן, גם הם יהיו חלק מחיינו, אבל קודם כל, יופקד בידינו המפתח לשוב ולהתחבר. יתכן שענין הקרבנות גם חוזר ומקשר אותנו לחג ולקרבן הפסח.  
Among the sacrifices mentioned in this Torah portion, is the Mincha offering, which is a plant (vegetarian) offering. Most of the offerings or gifts were made of wheat semolina and a minority of barley semolina. Most of them were from unleavened dough that did not ferment – “… unleavened cakes with oil mixed in, or unleavened wafers spread with oil” (Lev. 2:4). So for another connection between the Torah portion and the month of Nissan and Passover, today we will visit two large matza factories in Israel.בין הקרבנות המוזכרים בפרשה, קרבן מנחה, שהוא קרבן מן הצומח. רוב המנחות או מתנות, היו עשויות מסולת חיטים ומיעוטן מסולת שעורים. רובן היו בצק שלא החמיץ – “… מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן ורְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֥ים בַּשָּֽׁמֶן” (ויקרא ב,ד). לעוד חיבור בין הפרשה לחודש ניסן וחג הפסח, נבקר היום שני מפעלי מצות גדולים בארץ.  
One, Matzot Aviv, originated when the family’s ancestors left their village in White Russia in 1887 and immigrated to Israel. The family settled in Jaffa and established a bakery for matzah and baked goods. With the founding of Tel Aviv (1909), they moved to Neve Tzedek neighborhood, and then to Bnei Brak. According to photos, the factory was established in the middle of nowhere, around it a transient village of tents (ma’abara) and then, the city grew there, so that now we have a factory on a Main Street (Jabotinsky in Bnei Barak)…האחד, מצות אביב שראשיתו, כשאבות המשפחה עזבו ב-1887 את כפרם ברוסיה הלבנה ועלו לארץ. המשפחה התמקמה ביפו והקימה מאפיה למצות ודברי מאפה. עם יסוד תל אביב (תרס”ט – 1909), עברו לנווה צדק ולאחר מכן, לבני ברק. לפי תמונות, המפעל הוקם באמצע שום מקום, מסביבו הוקמה מעברה ולאחר מכן, צמחה שם העיר, כך שעכשיו יש לנו מפעל ברחוב ראשי (ז’בוטינסקי בבני-ברק)…  
Initially, matzah were prepared manually, but with the industrial revolution, machines also entered the field of matzah baking. At first the machines were semi-manual, only for the purpose of kneading and preparing the matzahs for baking, and then more and more improvements were introduced to the mechanized baking process. The argument of the opponents of machine matzahs was that it is necessary to have “intend” when making the matzah “for the sake of the mitzvah”, which according to them is not possible with a machine. This, in light of the interpretation that a “matzah shmura” (well-guarded, reserved matzah) should be reserved for the sake of the mitzva.בתחילה הוכנו המצות באופן ידני, אך עם המהפכה התעשייתית, נכנסו המכונות גם לתחום אפיית המצות. בתחילה היו המכונות חצי-ידניות, רק לצורך הלישה ועריכת המצות לאפייה, ולאחר מכן הוכנסו יותר ויותר שכלולים בהליך האפייה הממוכן. טענת המתנגדים למצות המכונה הייתה שיש צורך שיהיה מי שיכוון בעת עשיית המצה “לשם מצווה”, דבר שלשיטתם אינו אפשרי במכונה. זאת, לאור הפירוש ש”מצה שמורה” צריכה להיות שמורה לשם המצווה דווקא.  
Their opponents (who support the preparation of matzah with a machine) claimed that one can rely on the intention of operating the machine for the purpose of the mitzvah, or also, that there is no need for intention at all. It has also been argued against handmade matzah that due to the lack of adherence to the times, there is a risk of fermentation in the process. According to their opinion, it’s better to eat matzah made by machine, from the side of the mitzvah compilation, since this way, it’s possible to be more careful in terms of timing so that they do not “rise”. Those in favor of manual matzah reject the argument regarding the better adherence to the times with a machine matzah, because in ancient times only hand matzahs were used, and there was no concern about that.מתנגדיהם (התומכים בהכנת מצות במכונה), טענו כי ניתן לסמוך על הכוונה שיש בהפעלת המכונה לצורך המצווה, או גם שאין צורך בכוונה כלל. כן נטען כנגד מצת עבודת יד שבגלל חוסר הקפדה על הזמנים יש חשש שהמצות יחמיצו. לשיטתם, עדיף לאכול מצות מכונה, מצד הידור המצווה, כיון שבהן מתאפשרת הקפדה טובה יותר מבחינת הזמנים כדי שלא יחמיצו. המצדדים במצת יד דוחים את הטיעון בדבר ההקפדה הטובה יותר על הזמנים במצת מכונה, שהרי בזמנים קדומים השתמשו רק במצות יד, ולא היה חשש בכך.  
In Israel, until the 1940s, matzah was made manually, then Rav Kook approved machine making matzah, and production changed accordingly. The matzah factories operate all year round, and the preparation of the matzah for Pesach begins already after Sukkot. In an article from 2018, the VP of Matzot Aviv, Roi Wolf, said that they produce close to a ton of matzah per hour! Besides selling them in Israel, Matzot Aviv is sent to about 40 countries around the world.בארץ, עד שנות ה-1940, מצות יוצרו באופן ידני, ואז הרב קוק אישר לייצר מצות עם מכונה, והייצור שונה בהתאם. מפעלי המצות פועלים כל השנה, והכנה המצות לפסח מתחילה כבר אחרי סוכות. במאמר ב-2018 אמר סמנכ”ל מצות אביב, רועי וולף, שהם מייצרים קרוב לטון מצות בשעה! מלבד מכירתן בארץ, מצות אביב נשלחות לכ-40 מדינות ברחבי העולם.  
Matzot Yehuda also started their production already decades ago, by Lodmir family of Tzrfat, who have been in Israel for more than 7 generations and baking matzah since 1921. The factory moved to Jerusalem in 1949 and since then, continues to produce kosher products for Pesach that are marketed around the world.גם מצות יהודה התחילו את יצורן כבר לפני עשרות שנים, על ידי משפחת לודמיר מצפת, הנמצאת בארץ כבר כ-7 דורות ואופה מצות משנה 1921. המפעל עבר לירושלים ב-1949 ומאז הם ממשיכים ומייצרים מוצרים כשרים לפסח המשווקים ברחבי העולם.  
What’s important about baking matzah is that the entire process, from the moment the water comes into contact with the flour, will be completed within 18 (“chai”) minutes. The way of baking, kneading, opening the matzah, and the style of oven, differ from place to place, as is the final product: in the past (and still today among Yemenite Jews) matzah is relatively soft like a large pitta (laffa) but nowadays, the matzah is usually hard like a cracker. Also, a handmade matzah will usually be round, compared to a machine made matzah which is usually square. In preparation for Passover, there may be opportunities to visit and/or see workshops – and try out making matzah in different places in Israel and around the world. Recommended!החשוב באפיית מצות הוא שהתהליך כולו, מרגע מגע המים עם הקמח יסתיים תוך 18 (ח”י) דקות. צורת האפייה, הלישה, פתיחת המצה, וסגנון התנור, שונים ממקום למקום, וכך גם המוצר הסופי: בעבר (ועד היום אצל יהודי תימן) המצה הייתה רכה יחסית כמו לאפה, אבל כיום, המצה בד”כ קשה כמו קרקר. כמו כן, מצה תוצרת יד בד”כ תהיה עגולה, לעומת מצה ממכונה שהיא בד”כ מרובעת. לקראת חג הפסח, יתכנו הזדמנויות לבקר ו/או לראות סנדאות להכנת – והתנסות בהכנת – מצות במקומות שונים בארץ ובעולם. מומלץ!  

חודש ניסן טוב ושבת שלום – A GOOD MONTH OF NISSAN & SHABBAT SHALOM

סרטון מכתבה על מצות אביב בענין איך אופים מצות – movie clip about matzah making

Posted in Uncategorized | Leave a comment

Torah & Travel: About The Miracle & a Visit to Shilo – Vayakhel-Pekudei

Posted on March 16, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא

תורה וטיולים: ויקהל- פקודי – על “ה”נס וביקור בשילה

This Shabbat we read about the greatest miracle in the Torah! A miracle? Well yes. After two and a half Torah portions of instructions, we finally actually start building the Mishkan! For me, this is The greatest miracle in the entire Torah! All other miracles were done by Gd, and Gd, by definition, can do anything, so it doesn’t really matter if the Holy One splits the sea, brings water out of a rock, have frogs jump out of nowhere, or make a bush and not consumed. For Gd all that is the same, but we, we are another story.סיום בניית המשכן והקמתו נדמים כאירועים שקשה להתרגש מהם – בסה”כ אוהל תפילה נייד עם כמה בדים וכלים…. אך בעיני, אין ספק שזהו “ה”נס הכי גדול בתורה! כל הניסים האחרים נעשו ע”י אלוהים, ואלוהים, בהגדרה, יכול לעשות הכל, כך שזה לא ממש משנה אם הקב”ה בוקע ים, מוציא מים מסלע, ממציא צפרדעים משום מקום, או מבעיר סנה שאיננו אוכל. אבל אנחנו, אנחנו זה כבר סיפור אחר. 
I try to imagine the construction of the Mishkan: we are invited to bring whatever we have, whatever we “feel like” bringing, as we were told three weeks ago in the Torah portion of Teruma (‘donation, uplifting’): “gift; you shall take gifts for Me from every person whose heart is so moved….” (Exodus 25:2-7)…. We go back to our homes, our tents, look around, and somehow, between all of us, we have exactly all these things. Everyone brings what they can, what is possible, simply, out of the generosity of our hearts. Each of us is an active and enthusiastic participant. And when we organize all the things together, voila, what comes out is – the Mishkan, a place whose purpose is for Gd to have a home so that He can dwell, not in it, but within us; a place that connects heavens and earth, past, present and future, human beings and the Divine Presence, the Shechina.אני מנסה לתאר לעצמי את בניית המשכן: מזמינים אותנו להביא מה שיש לנו, מה ש”בא לנו” להביא, כפי שנאמר לנו לפני שלושה שבועות בפרשת “תרומה”: “תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ….” (שמות כה:ב-ז). אנחנו הולכים הביתה, לאוהל, מסתכלים סביב, ואיכשהו, בין כולנו, יש לנו בדיוק את כל הדברים האלה. כל אחד מביא מה שהוא יכול, מה שאפשר, פשוט, מנדיבות ליבו. כל אחד מאיתנו הוא משתתף פעיל ונלהב. וכשאנחנו מארגנים את כל הדברים ביחד, יוצא – המשכן, מקום שמטרתו הוא שלקב”ה יהיה בית כדי שהוא יוכל לשכון, לא בו, אלא בתוכנו, מקום שמחבר שמים וארץ, עבר, הווה ועתיד, אדם ושכינה. 
An allusion to this miracle already appears in the extraordinary opening of our Torah portion: Where is the usual “And Gd spoke to Moses…” we are used to it? If it is not said, how did Moses know to “congregate”, as is implied from the portion’s name? and who told “the entire congregation of the Israelites” to come? It sounds like there was a strong feeling of togetherness, of a need for healing and completion, along with a commitment to one another and to the path that was imposed, that was chosen; the journey they now find themselves on, the joint future they share.רמז לנס הזה מופיע כבר בפתיח יוצא הדופן של הפרשה שלנו: “וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל”…. (שמות לה:א). איפה ה”ויאמר ה’ למשה” שאנחנו רגילים בו? ואם לא נאמר, איך ידע משה “להקהיל”, ומי אמר ל”כל עדת בני ישראל” לבוא? נשמע שהיתה תחושה חזקה של יחד, לאומי, מעבר להפרדות הרגילות של משפחה או שבט, גיל, מין וכו.   
In complete contrast to the golden calf, which also we “somehow” came out, this time, the outcome is an amazing structure. To complete it, even the goats cooperate, as is implied in the verse: “And all the women whose heart lifted them in wisdom, spun the goats” (Exodus 35:26). It sounds like a word is missing and it should have said, ‘the women spun… the goats’ hair’! How is it possible to spin – or weave – the goats? But not only did the goats stand calmly, letting the women weave the wool directly off their backs, which added a special quality to the fabrics, but also – especially – the women who engaged in the craft showed their unique expertise.בניגוד גמור לעגל הזהב, שגם הוא “איכשהו, יצא לנו”, הפעם יוצא לנו מבנה מדהים. כדי להשלים אותו, אפילו העיזים משתפות פעולה, כפי שמשתמע מהפסוק: וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים (שמות לה:כו)… על פניו נראה שחסרה מילה: היה צריך להכתב, וכל הנשים… טוו את שיער העיזים! איך אפשר לטוות עיזים? מסתבר שלא רק שהעיזים עמדו רגועות ונתנו לנשים לטוות את הצמר ישר מעל גבן, דבר שהוסיף איכות מיוחדת לבדים, אלא גם – בעיקר – הנשים שעסקו במלאכה הראו את מומחיותן היחודית. 
Thus, the book that opens with the women’s struggle to save the people, ends with a celebration of art and faith, and the story that begins with servitude, in a situation of “no one” (around to help), loneliness, enslavement, threat and struggle, ends in a togetherness with “Vayakhel”, a call that echoes Esther’s voice and her instruction to “get together” which overcomes Haman’s “there’s a nation, divided and dispersed”…כך, הספר שנפתח במאבקן של הנשים להצלת העם, מסתיים בחגיגה של אומנות ואמונה, והסיפור שמתחיל בעבדות קשה, במצב של “אין איש”, בדידות, שעבוד, איום ומאבק, מסתיים ביחד ו”ויקהל”, קריאה שמהדהדת לנו את ה”ויקהל” של אסתר והוראתה “לך כנוס” המתגברת על “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד” של המן… 
In the Mishkan, nothing is missing, and there are no unnecessary things: “And the work was sufficient for all the work to be done and it was too much” (Exodus 36:7). The common expression in modern Hebrew “dy vehoter”, literally meaning “enough and too much” is taken from this Torah portion: there is just enough, and there is also too much. How is that possible? On one hand, it’s critical that we recognize our own self-worth; it’s important that we know and understand that it’s impossible for the Mishkan to last even one moment if any one of us is missing. And at the same time, each one of us must have a little humility, for after all, there is “too much”! maybe it’s my part that’s not needed? What do I need to do in order to keep being an inseparable part from this unique endeavor? Maybe, especially during these times, the Mishkan is asking each one of us to hold these two opposites, and not give up either one, so that we too, can continue being part of The miracle.
By the way, the dedication of the Mishkan took place on the 1st of the the month of Nissan, which is considered the New Year for counting kings’ years and from it, we begin to count holidays in the Torah. To this day, Jews from communities in Lybia and Tunis celebrate the event and the day with the traditional Bsisa.		במשכן, שום דבר לא חסר, ואין דברים מיותרים: “וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר” (שמות לו:ז). הביטוי השגור בפינו עד היום “די והותר” לקוח מהפרשה הזו: יש בדיוק מספיק, וגם יש יותר מידי. איך זה יתכן? אני רוצה להציע שיש כאן מסר עמוק: מצד אחד, חשוב שנכיר בערך עצמנו, חשוב שנדע ונבין שאי אפשר למשכן שיתקיים אפילו רגע אחד אם אחד מאיתנו יחסר. כן, יש בינינו חילוקי דיעות, ואף על פי כן, כולנו חייבים להשתתף ביחד. ויחד עם זאת, כל אחד חייב שתהיה לו קצת ענווה, כי אחרי הכל, יש “הותר”, יש יותר מידי! אולי דוקא את החלק שלי לא צריך? מה עלי לעשות כדי להמשיך ולהיות חלק בלתי נפרד מהמפעל המיוחד והנפלא הזה? אולי דוקא בימים אלו, המשכן מבקש מכל אחד מאיתנו להחזיק את שני ההפכים האלו, ולא לוותר על אף אחד מהם. כדי שגם אנחנו נוכל להמשיך ולהיות חלק מהנס.
חנוכת המשכן, אגב, נערכה בראש חודש ניסן, שנחשב גם לראש השנה לעניין מניין השנים למלכים, וממנו מתחיל סדר החגים שבתורה. עד היום, חוגגים יהודי קהילות לוב ותוניס את האירוע ואת היום .הזה עם ה”בסיסה” המסורתית		 
What happened to the Tabernacle after the wanderings in the desert ended? According to what is told in the Book of Joshua, fourteen years after the tribes entered the Land, a time when the Ark of the Covenant continued to travel from one frontier to the next, from one place to another, the people gathered at Shiloh, in the territory of the tribe of Ephraim, to build the tabernacle there. In the Book of Judges (21:19) it’s written: “Here is the feast of H’ at Shiloh from one day to the next, which lies north of Bethel, east of the highway that runs from Bethel to Shechem, and south of Levonah”. According to the accepted opinion, this verse describes the location of Shiloh in southern Samaria, about 40 km north of Jerusalem, near Route 60.מה קרה למשכן אחרי תום הנדודים במדבר? לפי המסופר בספר יהושע, ארבע עשרה שנים אחרי כניסת השבטים לארץ, שנים שבמהלכן המשיך ונדד ארון הברית מחזית לחזית וממקום למקום, התאסף העם בשילה, שבשטח שבט אפריים, להקים שם את המשכן. בספר שופטים (כא:יט) כתוב: “הנה חג ה’ בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה”. על פי הדעה המקובלת, פסוק זה מתאר את מיקומה של שילה בדרום השומרון, כ-40ק”מ צפונית לירושלים, ליד כביש 60. 
The structure, which was a combination of stone and fabric, included the temple holy vessels and the Ark of the Covenant, and according to tradition, stood there for 369 years, between 1258-889 BCE, until the construction of the 1st Temple by King Solomon in Jerusalem. Among other things, Shiloh appears on the map of Midaba and is also mentioned later in the writings of Ashtori HaParchi, the traveler from the 14th century in the book “Kaftor VePerach”. Archaeological excavations began at the site in the 19th century.המבנה, שהיה שילוב של אבן ובד, כלל את כלי המקדש וארון הברית, ולפי המסורת, עמד שם במשך 369 שנה, בין השנים 1258-889 לפנה”ס, עד בניית בית המקדש הראשון ע”י שלמה המלך בירושלים. בין השאר, מופיעה שילה במפת מידבא ומוזכרת לאחר מכן גם בכתביו של אשתורי הפרחי, הנוסע מהמאה ה-14 בספר “כפתור ופרח. במאה ה-19 התחילו במקום חפירות ארכאולוגיות. 
Today at the top of Tel Shiloh, is the “Ancient Shiloh” visitor center. The center includes an observation tower, an audiovisual presentation and a museum where archaeological findings found here are displayed starting from the Middle Bronze Age, the Late Bronze Age, the Iron Age, the Roman period, the Byzantine period, and the early Arab period. A settlement with about 400 families was established in the 1970s, and includes a olive oil press, a boutique winery (Meshek Achiya), a tefillin manufacturing factory and a metal factory. One can reach Shiloh by driving on road 5, from the Herzliya area, eastward, then route 60 to the south. Recommended!כיום בפסגת תל שילה, מרכז מבקרים “שילה הקדומה”. המרכז כולל מגדל תצפית, מיצג אורקולי ומוזיאון בו מוצגים ממצאים ארכאולוגים שנמצאו בתל החל מהתקופת הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת תקופת הברזל, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית, והתקופה הערבית הקדומה. במקום ישוב עם כ-400 משפחות שהוקם בשנות ה-70 כולל בית בד, יקב משק אחיה, מפעל לייצור תפילין ומפעל מתכת. ממרכז הארץ ניתן להגיע לשילה בנסיעה על כביש 5 (היוצא מאיזור הרצליה) מזרחה וכביש 60 דרומה. מומלץ! 

שבת שלום וחודש שמח וטוב לקראת ניסן

SHABBAT SHALOM & A GOOD & HAPPY MONTH OF NISSAN

Posted in Uncategorized | Leave a comment

Gold, gold… Torah & Tourism with the portion of Ki-Tisa

Posted on March 9, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא

הכל זהב… תורה ותיירות לפרשת כי תישא

Among the Torah portions that deal with the instructions for building the Tabernacle and those that describe the building of the Tabernacle itself, we find the Torah portion of Ki-Tisa, loaded with details and instructions, and in their heart, the “Sin of Golden Calf”. According to what’s told in Exodus 32, the Children of Israel arrived at Mt. Sinai about 50 days after they left Egypt. During the event at Mt. Sinai, they received the Ten Commandments, and afterwards, Moses went up to the mountain again for another 40 days to receive the Torah.בין הפרשות העוסקות בהוראות לבניית המשכן לבניית המשכן עצמו, אנו מוצאים את פרשת כי תישא העמוסה בפרטים והוראות, ובליבם, סיפור “חטא עגל הזהב”. לפי המסופר בספר שמות ל”ב, בני ישראל הגיעו להר סיני, כ-50 יום לאחר צאתם ממצרים. במעמד הר סיני קבלו את עשרת הדברות ולאחר מכן עלה משה להר לעוד 40 יום כדי לקבל מה’ את התורה.   
According to Rashi, the Children of Israel made a mistake in calculating the days: they counted forty days from Moses’ promise to return from the mountain, including the day of his ascension, while Moses meant a full forty days, excluding the day he ascended the mountain. According to the Midrash, the Israelites thought that Moses died, since Satan showed them Moses lying on a cloud, looking dead. They turned to Aaron and asked him, “Come, make us a god who shall go before us, for that fellow Moses—the man who brought us from the land of Egypt—we do not know what has happened to him.” (Exodus 32:1). Aaron who had a totally different leadership style, understood that her can’t tell them ‘no’’ btu also didn’t want to tell them yes. Therefore, he asked that they bring the golden earrings from the ears of the women and children, and Rashi explains that he did this to delay the construction until maybe Moses finally returns. But the people, in their urgency to build another god for themselves, gave their own golden jewelry, and somehow, between melting and engraving it, Aaron made the image of the calf. Once again, Aaron tried to postpone them, calling, “a holiday to Hashem tomorrow” (32:5) but the next day the people “rose up early” to celebrate around the calf.לפי רש”י, בני ישראל טעו בחשבון הימים: הם ספרו ארבעים יום מהבטחתו של משה לשוב מן ההר כולל יום עלייתו, בשעה שמשה התכוון לארבעים יום שלמים, מלבד היום שבו עלה להר. לפי המדרש, בני ישראל, חשבו שמשה מת,מפני השטן הראה להם את דמותו של משה בענן כשהוא שוכב כמת. הם פנו לאהרון ובקשו ממנו ” ק֣וּם עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ” (שמות לב:א). אהרון, בסגנון מנהיגות שונה מאד מזה של משה, הבין שלא יוכל להגיד להם לא, אבל גם לא רצה להגיד להם כן, לכן בקש שיביאו את נזמי הזהב שבאזני הנשים והילדים, ורש”י מסביר שהוא עשה זאת כדי לעכב את הבניה עד שאולי משה סופסוף יחזור. אבל האנשים, בדחיפותם לבנות לעצמם אלוהים אחר, נתנו את נזמי הזהב שלהם עצמם, ואיכשהו, בין התכה באש וחריטה, יצר אהרון את דמות העגל. אהרון שוב ניסה לדחות אותם וקרא, “חג לה’ מחר” (לב:ה) אך למחרת העם “השכים” קום לחגוג סביב העגל.   
In the meantime, Gd told Moses what ‘his’ (Moshe’s) people did, like parents who argue about their child’s mischief: it’s your son, no, your son… The Children of Israel transgressed, said Gd to Moses, let’s get rid of them and I will start a new nation again with you. Moses begs and prays to Gd to have mercy on them, but there is no doubt that there is a difference between hearing something and seeing it with one’s own eyes. When Moshe came down, and saw the people celebrating around the calf, he (purposefully) broke the tablets.בנתיים, סיפר אלוהים למשה את קורות העם ‘שלו’ (של משה), כמו הורים שרבים על מעשה קונדסות של הילד שלהם: הבן שלך, לא, הבן שלך… בני ישראל חטאו, אמר למשה, בוא נפטר מהם ואני אקים עם חדש איתך. משה מתחנן ומתפלל בפני אלוהים ירחם עליהם, אך אין ספק שיש הבדל בין לשמוע משהו ובין לראות אותו בעיניים. כשמשה הגיע למטה, וראה את העם חוגג סביב העגל, הוא שיבר את הלוחות.   
Afterwards, Moses burned the calf and ground it, scattering its ashes on the surface of the water and letting the Israelites involved drink that water. In addition, he gathered the Levites who did not worship the calf, and ordered them to kill all those who did do that. The Levites killed about 3,000 people, and an additional an unknown number died in the plague, and according to the Midrash, also because of drinking the water.לאחר מכן משה שרף את העגל וטחן אותו, פיזר את אפרו על פני המים והשקה את בני ישראל במים אלו. בנוסף הוא אסף אליו את בני לוי שלא עבדו לעגל, והורה להם להרוג את כל אלו שכן עבדו. בני לוי הרגו כ־3,000 איש, כאשר בנוסף מתו מספר לא ידוע במגפה, ועל פי המדרש, גם בגלל שתיית המים.   
A big question is, what was Moses’ punishment for breaking the tablets, the same tablets on which Gd himself engraved the Ten Commandments for the People? How dare he? For much lesser things, he was seriously punished, like not being allowed to enter the Promised Land because he struck the rock instead of speaking to it, so for the sake of simplicity, although the story itself is more complicated. In any case, we would expect a particularly serious punishment here! But the Almighty only says to him, “’Carve two tablets of stone like the first, and I will inscribe upon the tablets the words that were on the first tablets, which you shattered’” (34:1)שאלה גדולה היא, מה היה עונשו של משה על שבירת הלוחות, אותם הלוחות שאלוהים בעצמו חרת עליהן את עשרת הדברות עבור העם? איך העיז? בגלל דברים כביכול פחותים יותר, נענש באופן חמור, כמו לא להכנס לארץ המובטחת מפני שהיכה את הסלע במקום לדבר אליו, כך למען פשטות הדברים, למרות שהסיפור עצמו מסובך יותר. ובכל אופן, היינו מצפים כאן לעונש רציני במיוחד! אבל הקב”ה רק אומר לו, “פְּסׇל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ” (לד:א). 
When the midrash describes what happened there, it says that Gd said to Moses, “Sh’koyech for breaking the Tablet!”, “Kudos to you, Moshe! This is how it should have been done! That is, Moshe receives praise for this! ?? Some say that Moses wanted to give a profound educational lesson to the People of Israel, and let them know that there is no holiness in an object, even in The Tablets, without holiness in the people of Israel. Moreover: what if we didn’t have second Tablets? Maybe we would have learned from this that we must do everything perfectly on the first time, or we have no chance. But here, as well as other cases, God has taught us that there is a possibility to correct, that there is a possibility of “Second Tablets”.כאשר המדרש מתאר את מה שקרה שם, הוא אומר שהקב”ה אמר למשה, “יישר כוחך ששיברת”, כל הכבוד לך, משה! כך היה צריך להעשות! כלומר, משה מקבל שבחים על כך! ?? יש אומרים שמשה בקש לתת שיעור חינוכי עמוק לעם ישראל, ולהגיד להם שאין קדושה בחפץ, אפילו בלוחות, בלי קדושה בעם ישראל. זאת ועוד: מה אם לא היו לנו לוחות שניים? אולי היינו לומדים מזה שחייבים לעשות כל דבר בפעם הראשונה בצורה מושלמת, או שאין לנו תקנה. אבל גם כאן, וגם מקרים אחרים, הקב”ה לימד אותנו, שיש אפשרות לתקן, שיש אפשרות ל”לוחות שניים”.   
For the purpose of our “trip” in this Torah portion, let’s check, where is there gold in the Land of Israel? Well, although Israel is considered one of the leaders in the world in processing and exporting diamonds, there are no diamond or gold mines in the country. The country where the most gold was mined, for over 100 years, was South Africa, from where over 50% of the world’s gold output production. It was only in 2007 that China passed it. Other countries where there is extensive gold mining are Peru, Russia, Australia and the USA, where the 19th century “Gold Rush” is known. Another, perhaps unexpected, location that is possibly richest in gold is the sea! At least at this point, the mining process is very expensive and financially not feasible, but… who knows.לצורך ה”טיול” שלנו בפרשה זו, נבדוק, איפה יש זהב בארץ? ובכן, למרות שישראל נחשבת בין המובילות בעולם בעיבוד ויצוא יהלומים, אין בארץ מכרות יהלומים או זהב. המדינה בה כרו הכי הרבה זהב, למעלה מ-100 שנה, היתה דרום אפריקה, ממנה הגיעה למעלה מ-50% התפוקת הזהב בעולם. רק ב-2007 עקפה אותה סין. מדינות נוספות בהן יש כריית זהב נרחבת הן פרו, רוסיה, אוסטרליה וארה”ב, שם ידועה “הבהלה לזהב” מאמצע המאה ה-19. מקום נוסף, אולי בלתי צפוי, העשיר ביותר הזהב, הוא הים! בשלב זה לפחות, תהליך הזיקוק יקר מאד ולא כדאי כלכלית, אבל… מי יודע.   
Still, there are several places in our region that mention the name Zahav, gold. Among them, the town of Dahab in the eastern side of the Sinai Peninsula, on the shores of the Gulf of Eilat, whose Arabic name means – gold. Indeed, during the Israel governance (1967-1982) there was an Israeli settlement here called “Di-Zahav”. The settlement, founded in 1971 and named so because of “Di-Zahav” mentioned at the beginning of Deuteronomy, was evacuated in 1982 following the peace agreement between Israel and Egypt. The buildings were not destroyed and the place was occupied by Sinai residents. The Dahab area is known for its rich coral reef, diving, and tourism. Near the boardwalk is the ancient site of the Dahab Citadel, a Nabatean citadel that guarded the Dahab anchorage which apparently had a role in the Nabatean maritime trading system (tribes that lived in the area about 2000 years ago).ובכל זאת, יש באזורנו מספר מקומות המזכירים את השם זהב, ביניהן, העיירה דהאב במזרח חצי האי סיני ולחופיו של מפרץ אילת, שמשמעות שמה הערבי הוא – זהב. ואכן, בזמן השלטון הישראלי במקום (1967-1982) היה כאן יישוב ישראלי בשם “די-זהב”. הישוב שהוקם ב-1971 ונקרא כך בגלל “די-זהב” המוזכר בתחילת ספר דברים, פונה ב-1982 בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. המבנים לא נהרסו ואת המקום תפסו תושבי סיני. איזור דהב ידוע בשונית האלמוגים העשירה, צלילה, ותיירות. ליד הטיילת נמצא אתר העתיקות של מצודת דהב, מצודה נבטית ששמרה על מעגן דהב שככל הנראה היה לו תפקיד במערך המסחר הימי הנבטי (שבטים שחיו באיזור לפני כ-2000 שנה).   
Another place is the settlement Ali-Zahav in the south-west Shomron. The mixed village – religious and secular, which houses 3500 people and was established in 1983, was not named after secret gold deposits in the area, but after Aliza Begin, the wife of Menachem Begin, hence -Ali-zah-b… And of course, we can’t close this post without mentioning “Jerusalem of Gold”, the song written and composed by Naomi Shemer, originally performed by Shuli Natan, and written in honor of the 1967 songs festival, just before the Six Day War. The title of the poem, is based on a gold jewel with the city of Jerusalem engraved on it that Rabbi Akiva promised his wife Rachel for encouraging him to study Torah. The song combines words from the book of Lamentations and poetry from Spanish poets, such as Rabbi Yehuda Halevi, which give it a sense of sadness. Some would say that, indeed, at certain times, the city looks wrapped in golden light.ישוב נוסף, הוא עלי זהב, בדרום-מערב השומרון. הישוב המעורב, חילוני-דתי ובו ב-3500 נפשות, שהוקם ב-1983, לא נקרא ע”ש מצבורי זהב סודיים באיזור אלא נקרא ע”ש עליזה בגין, רעייתו של מנחם בגין, ומכאן -עלי-זה-ב… וכמובן, לא נוכל לסיים בלי להזכיר את “ירושלים של זהב”, השיר שחובר והולחן ע”י נעמי שמר, בוצע במקור בידי שולי נתן, ונכתב לכבוד פסטיבל הזמר בשנת תשכ”ז – 1967 ממש לפני מלחמת ששת הימים. שם השיר שמבוסס על תכשיט מזהב שעליו חקוקה העיר ירושלים שרבי עקיבא הבטיח לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה, משלב מילים ממגילת איכה ושירת משוררי ספרד, כמו רבי יהודה הלוי, שמקנות לו תחושה של קינה, ויש מי שיגידו שאכן, בשעות מסוימות, העיר נראית כעטופה באור זהב. 
שבת שלום – SHABBAT SHALOM
Posted in Uncategorized | Leave a comment

Torah & Tourism: on Olive & on Pomegranate – the Torah portion of Tetzave

Posted on March 2, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא

תורה ותיירות: פרשת תצוה – על הזית ועל הרימון

The Torah portion of Tetzave opens with the instruction to take pure olive oil for the menorah. The olive gained its fame early on in the Torah, when the dove brought a branch from it to the ark for Noah, as a message for a new life after the flood, the olive was one of the seven species of the earth, one of its nicknames is “the land of olive oil”, when King Solomon built the Temple, it He paid for his trees with pure olive oil. We know about the use of olive oil for the menorah on Hanukkah, some use it to anoint the groom’s head on his wedding day, the modern state of Israel chose olive branches around the menorah as a symbol of peace, and more.פרשת תצווה פותחת בהוראה לקחת שמן זית טהור למנורה. הזית זכה לתהילתו כבר בשלב מוקדם בתורה, כאשר היונה הביאה ענף ממנו לתיבה עבור נח, כמסר לחיים חדשים לאחר המבול, הזית היה אחד משבעת המינים של הארץ, שאחד מכינוייה הוא “ארץ זית-שמן”, כאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא שילם על העצים שלו בשמן זית טהור. ידוע לנו על השימוש בשמן זית למנורה בחנוכה, יש המשתמשים בו כדי למשוח את ראשו של החתן ביום חתונתו, מדינת ישראל המודרנית בחרה בענפי זית סביב החנוכייה כסמל לשלום, ועוד.  
In Tractate Brachot (57:a) it appears that “he who sees olives in a dream, if they were small, it’s a sign that he will be fruitful and multiply, and his business, like olives, will be successful…. If he sees an olive tree, it’s a sign that he will have many sons, as it is said: “Your sons will be planted as olives around your table” (Psalms 128,3). Some say that seeing an olive in a dream is a sign that a good name will be given to him, as it is said: “A beautiful, fresh olive, the fruit of which Hashem has called your name” (Jeremiah 11:16). Seeing olive oil in a dream – can expect the light of Torah, which says “and they will take to you pure olive oil”, exactly from our portion.במסכת ברכות (נז:א, בתרגום לעברית) מופיע ש”הרואה זיתים בחלום, אם היו קטנים — סימן הוא כי יפרה וירבה ויתקיים עסקו כזיתים…. אם רואה אילנות הזית — סימן הוא שיהיו לו בנים מרובין, שנאמר: “בניך כשתלי זיתים סביב לשולחנך” (תהלים קכח, ג). יש שאומרים כי הרואה זית בחלום — סימן הוא כי שם טוב יוצא לו, שנאמר: “זית רענן יפה פרי תאר קרא ה’ שמך” (ירמיהו יא, טז). הרואה שמן זית בחלום — יצפה למאור תורה, שנאמר “ויקחו אליך שמן זית זך”, בדיוק מהפרשה שלנו.  
Elsewhere in the Talmud (Tracte Menachot 85), a story is told about the purchase of fantastic quantities of olive oil, which begins with the wise woman from T’ko’a whose wisdom came to her because of the frequent use of olive oil. T’ko’a here, by the way, is not the one in the Judean Mountains, southeast of Jerusalem, but a place in the Upper Galilee Mountains, whose name has been preserved and a bit jumbled ןמ the village of P’ki’in. This is of course not the only village that preserves ancient names, and we will return to one later on.במקום אחר בגמרא (מסכת מנחות פה), מסופר סיפור העוסק ברכישת כמויות פנטסטיות של שמן זית, שמתחיל באשה החכמה מתקוע שחוכמתה באה לה בגלל השימוש התכוף בשמן זית. תקוע כאן אגב, היא לא זו שבהרי יהודה, דרומית מזרחית לירושלים, אלא מקום בהרי הגליל העליון, אשר יש חושבים ששמו השתמר והשתבש בשם הכפר פקיעין. זהו כמובן לא הכפר היחידי שמשמר לנו שמות קדומים, ואל אחד נחזור בהמשך.
The olive represents our continued growth. Olive trees never lose their leaves. When an olive tree is cut down, there may only be a sad stump, but with good care, it has a good chance of coming back to life. Especially in the Galilee as well as in Judea and Samaria, you can see centuries-old olive trees that continue to bear fruit. In the Midrash and the Talmud the olive is used for many parable, and the canvas is too short to include them all. I will add just one more:הזית מייצג את המשך הצמיחה שלנו. עצי זית אף פעם לא מאבדים את העלים שלהם. כשכורתים עץ זית, אולי יש רק גדם עצוב, אבל בטיפול טוב, יש לו סיכוי טוב לחזור לחיים. במיוחד בגליל וגם ביהודה ושומרון, אפשר לראות עצי זית בני מאות שנים, שממשיכים לתת פרי. במדרשים ובתלמוד הזית משמש למשלים רבים, ותקצר היריעה מלכלול את כולם. אוסיף רק עוד אחד:  
Rabbi Yitzḥak says: At the time when the First Temple was destroyed, the Holy One, Blessed be He, found Abraham standing in the Temple. He said to Abraham: “What has My beloved to do in My house?” Abraham said to Gd: I have come over matters concerning my children, to discover why God is destroying the Temple and exiling them from Eretz Yisrael… Once all his arguments had been refuted, Abraham immediately placed his hands on his head in an act of mourning, and was screaming and crying. And he said to God: Is it conceivable, Heaven forbid, that the Jewish people have no further opportunity for remedy? A Divine Voice emerged and said to him the continuation of the verse: “The Lord called your name a leafy olive tree, fair with goodly fruit.” Just as with regard to this olive tree, its final purpose is fulfilled at its end, when its fruit is picked, so too, with regard to the Jewish people, their final purpose will be fulfilled at their end, i.e., they will ultimately repent and return to Me…. The verse in Jeremiah compares the Jewish people to an olive tree: “The Lord called your name a leafy olive tree.” Rabbi Yehoshua ben Levi says: Why were the Jewish people likened to an olive tree? It is to tell you that just as the leaves of an olive tree never fall off, neither in the summer nor in the rainy season, so too, the Jewish people will never be nullified, neither in this world nor in the World-to-Come. And Rabbi Yoḥanan says: Why were the Jewish people likened to an olive tree? It is to tell you that just as an olive tree brings forth its oil only by means of crushing and breaking, so too, the Jewish people, if they sin, return to good ways only by means of suffering.א”ר יצחק: בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב”ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו: מה לידידי בביתי? אמר לו: על עיסקי בני באתי … מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה. ואמר לו: שמא חס ושלום אין להם תקנה? יצתה בת קול ואמרה לו זית רענן יפה פרי תואר קרא ה’ שמך, מה זית זו אחריתו בסופו, אף ישראל אחריתן בסופן …     אמר רבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעוה”ז ולא בעולם הבא. ואמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע”י יסורין” (מנחות, נג ע”ב).  
The Netivot Shalom (1911-2000) teaches that “an olive is the only fruit that, apart from its existence as such, hides a special power within it. After it is beaten and crushed, it reveals a new power stored within it, the power to light a light, grow and sustain a flame”, as, the rabbi explains, our soul, which sometimes receives direction and even blows from life, but often, so we hope, it is the trials and tribulations that bring out the best in us and help us turn on a greater light.הנתיבות שלום (1911-2000) מלמד כי “זית הוא הפרי היחיד שמלבד קיומו ככזה, מסתיר בתוכו כוח מיוחד. לאחר שהוא מוכה ומרוסק, הוא חושף כוח חדש שנאגר בתוכו, הכוח להדליק אור, לגדול ולקיים להבה”, כמו, מסביר הרב, הנשמה שלנו, שלפעמים מקבלת הכוונות ואפילו מכות מהחיים, אך לעתים קרובות, כך אנחנו מקוים, הנסיונות והמצוקות הם שמוציאים גם מאיתנו את המיטב ועוזרים לנו להדליק אור גדול יותר.  
And what about wisdom? Is there a connection between olive oil consumption and wisdom? It appears, both in our sources and in modern research, that olive oil has positive medical effects in various areas. Studies have shown that certain compounds found in particularly high concentrations in olive oil have an effect on the normal development of the brain, improving cognitive abilities, delaying aging processes, and delaying neurological diseases such as Parkinson’s and Alzheimer’s. Also, olive oil has a positive effect on the ratio between “good” cholesterol (HDL) and “bad” cholesterol (LDL).ומה בענין החוכמה? האם יש קשר בין צריכת שמן זית וחכמה? נראה, גם במקורות שלנו וגם במחקר המודרני, שלשמן זית יש השפעות רפואיות חיוביות בתחומים שונים. במחקרים התברר שלתרכובות מסויימות שנמצאות בריכוזים גבוהים במיוחד בשמן זית יש השפעה על התפתחות תקינה של המוח, שיפור יכולות קוגניטיביות, עיכוב תהליכי הזדקנות, ועיכוב מחלות עצביות כמו פרקינסון ואלצהיימר. כמו כן, לשמן הזית יש השפעה חיובית על היחס בין הכולסטרול ה”טוב” (HDL) והכולסטרול ה”רע” (LDL).  
And there’s one more tree hidden in this Torah portion (Exodus 28:31-35): You shall make the robe of the ephod of pure blue… On its hem make pomegranates of blue, purple, and crimson yarns, all around the hem, with bells of gold between them all around, a golden bell and a pomegranate, a golden bell and a pomegranate, all around the hem of the robe, Aaron shall wear it while officiating, so that the sound of it is heard when he comes into the sanctuary before H’ and when he goes out—that he may not die. Which tree? Within the description of the High Priest’s coat, the pomegranate is mentioned three times. The pomegranate appears with the olive in the Seven Species which the Land of Israel is blessed in, and also about the pomegranate, many parables have been told, for example (Brachot 57:a):ויש עוד עץ חבוי בפרשה (שמות כח:לא-לה):   וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת… וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב, פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב, וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹל֠וֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י ה’ וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת… איזה עץ? בתוך תיאור מעילו של הכהן הגדול, שלוש פעמים מוזכר הרימון. גם הרימון מופיע יחד עם הזית, כאחד משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל וגם עליו נאמרו משלים רבים, למשל (מסכת ברכות נז:א):
One who sees pomegranates in a dream, if they were small, his business will flourish like the seeds of the pomegranate, which are numerous; and if they were large, his business will increase like a pomegranate. One who saw slices of pomegranates in his dream, if he is a Torah scholar, he should anticipate Torah, as it is stated: “I would cause you to drink of spiced wine, of the juice of my pomegranate” (Song of Songs 8:2), which is traditionally understood as an allusion to Torah. And if the dreamer is an ignoramus, he should anticipate mitzvot, as it is stated: “Your temples are like a split pomegranate” (Song of Songs 4:3). As the Gemara previously interpreted homiletically: What is the meaning of the word “Your temples [rakatekh]”? Even the most ignorant [reikanin] among you, Israel, are full of mitzvot like a pomegranate.“הרואה רימונים בחלום, אם היו קטנים — יפרח וירבה עסקו כגרעיני הרימון, ואם היו גדולים— הרי זה סימן כי יגדל עיסקו כרימון. ואם ראה בחלומו פלחי רימונים, אם תלמיד חכם הוא החולם — יצפה לתורה, שנאמר: “אשקך מיין הרקח מעסיס רמני” (שיר השירים ח, ב) המקובל כרמז לתורה. ואם עם הארץ הוא החולם — יצפה למצות, שנאמר: “כפלח הרמון רקתך” (שם ד, ג), וכבר דרשו: מאי [מה] משמעות המלה “רקתך” — לומר שאפילו ריקנין שבך, בעם ישראל, מלאים מצות כרמון”, ודרשה זו חוזרת בכמה מקומות, מסתמכת על סיפור האהבה המופלא בשיר השירים, שם כתוב “כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ” (ד,ג).
When my children were younger, we cut countless pomegranates in an attempt to find out, if each fruit really has 613 seeds, parallel to the 613 commandments? The answer, perhaps surprisingly, was – very close! It turns out that there is a study that checked it in many countries, and found that the world average is, completely coincidentally (!) indeed 613. For us, the important thing is that over the years we have learned how to cut pomegranates without splashing the (staining!) juice all over the place, a necessary ability in itself for those who like pomegranates.כשהילדים שלי היינו צעירים יותר, חתכנו אינספור רימונים בנסיון לגלות, האם יש בכל פרי באמת 613 גרעינים, לפי 613 המצוות? התשובה אולי באופן מפתיע היתה קרובה מאד. מסתבר שיש מחקר שבדק את הענין בארצות רבות, ומצא שהממוצע העולמי הוא, באופן מקרי לגמרי )!) אכן 613. מבחינתנו, החשוב הוא שעם השנים למדנו איך לחתוך רימונים בלי להתיז את המיץ (המכתים!) לכל עבר, יכולת הכרחית בפני עצמה למי שאוהב רימונים.  
The Hatam Sofer wrote, “… it’s known that pomegranates have 613 seeds against 613 mitzvot, and if the seeds allude to the commandments, then the juice which is the main part of the fruit alludes to the Torah  – a kind of juicy pomegranate honey. This teaches that the pomegranate when whole hints at a Torah scholar who is engaged in the Torah which has 613 commandments, which he fulfillsהחתם סופר כתב (ח”ב דף רמ”ט סוף טור ג’), “… שידוע שברימון יש תרי”ג גרעינים כנגד תרי”ג מצות, ואם הגרגרים מרמזים על המצות, אם כן העסיס רימונים שהוא עיקר הפרי מרמז על התורה מעין של דבש עסיס רימונים, נמצא שהרימון כשהוא בשלמותו מרמז על תלמיד חכם שעוסק בתורה שבה תרי”ג מצות ומקיימם וכו'”.  
The Malbim (alluding to the holy garments) teaches: “… and therefore, the bells came inside the pomegranates, as the pomegranate has 613 seeds, and explains… that wherever he came there (the high priest in the mantle of the) pomegranates In the holy song, he instructs on the 613, that the voice should be found only when one comes to the holy place and only in within the pomegranates of Torah and commandments, and for this, he said, that the coat atones for slander.”מלבי”ם (שמות, רמזי בגדי הקדש) מצאנו: “… ועל כן, באו הפעמונים בתוך הרמונים, שהרימון יש לו תרי”ג (613) גרעינים, ומסביר… שכל מקום שבא שם (הכהן הגדול במעיל ה)רמונים בשיר המקודש, מורה על התרי”ג, שהקול ראוי שימצא רק בבואו אל הקדש ורק בתוך הרמונים, בתורת ה’ ומצותיו, ועל זאת אמר, שהמעיל מכפר על לשון הרע”.  
Although the origin of the pomegranate is probably in the Caspian Sea region, it has been grown in the Land of Israel as a cultivated tree for more than 4500 years. The tree has many varieties, including varieties of evergreen pomegranate that were developed in India (although usually the tree is deciduous), successfully acclimatized in the south of the Arava, and yielded high-quality fruit from February to June (usually, the red flowers appear in the spring and the fruit – with a crown on its head – ripens in late summer, in time for Sukkot. Due to the beauty of the fruit and its symbolic values, its shape is widely used to decorate buildings, coins, clothing, etc., and many places are named after it.למרות שכנראה שמוצאו של הרימון באיזור הים הכספי, הוא גדל בארץ ישראל כעץ תרבות יותר מ-4500 שנה. לעץ זנים רבים, כולל זנים של רימון ירוק עד שפותחו בהודו (למרות שבדכ העץ נשיר), אוקלמו בהצלחה בדרום הערבה, והניבו פירות באיכות גבוהה בחודשים פברואר עד יוני (כשבד”כ, הפרחים האדומים מופיעים באביב והפרי – כשכתר לראשו – מבשיל בסוף הקיץ, לקראת חג הסוכות).  בשל יופי הפרי וערכיו הסמליים, נפוץ השימוש בצורתו לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.  
One of these places is the Arab village of Romana in Beit Netofa Valley in the Galilee. The original place was probably established about 5000 years ago, and the place was inhabited intermittently from that time until today. The names “Valley of Rimon” and “Valley of Beit Rimon” (rimon being pomegranate) are mentioned in the Mishnah and the Talmud as places related to the rebellion against the Romans, and as the first gathering place of the sages of the Mishnah after the destruction following the Bar Kochba rebellion and the move of the center of the Jewish settlement to the Galilee, and were probably in this area. In 1977, the Beit Rimon religious kibbutz was established on one of the peaks above the village and above the Beit Netofa Valley. Going up to it for observation on a clear winter day and especially when the winter and spring flowers are blooming, is highly recommended!אחד המקומות האלו, הוא הכפר הערבי רומאנה בבקעת בית נטופה שבגליל. הישוב המקורי הוקם כנראה כבר לפני כ-5000 שנה, והמקום היה מיושב לסירוגין מתקופה זו עד ימינו. השמות “בקעת רימון” ו”בקעת בית רימון” מוזכרים במשנה ובתלמוד כמקומות הקשורים למרידה ברומאים, וכמקום כינוס הראשון של חכמי המשנה לאחר החורבן בעקבות מרד בר כוכבא והמעבר מרכז הישוב היהודי לגליל, וכנראה היו באיזור זה. ב-1977 הוקם באחת הפסגות מעל הכפר ומעל בקעת בית נטופה, הקיבוץ הדתי בית רימון. העליה אליו לתצפית ביום חורף בהיר ובמיוחד כשפרחי החורף והאביב פורחים, מומלצת בחום!  

שבת שלום – SHABBAT SHALOM

Posted in Uncategorized | Leave a comment

Torah & Tourism: ‘a Land with mountains of copper’… the Torah portion of Teruma

Posted on February 23, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא

תורה ותיירות: ‘ארץ אשר הרריה נחושת’ – פרשת תרומה…

Four Torah portions are dedicated to the Mishkan, the mobile Tabernacle that accompanied the Children of Israel over hundreds of years, starting with the description of the donation (better translated as an “upliftingness”)  they were asked to ring, “every person whose heart is so moved, will take my donation” (Exodus 25:2)… wait, do we take or give a donation? So opens the Torah portion with this hint that we don’t really give anything to the Holy One, but just take from what was given to us, to give it back to its intended use…  ארבע פרשות מוקדשות למשכן, בית המקדש הנייד שליווה את עם ישראל במשך מאות שנים, ומתחילות בתיאור התרומה שהתבקשו להביא, “כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי” (שמות כה:ב)… רגע, לקחת תרומה או לתת תרומה? כך פותחת הפרשה במעין רמז שאנחנו לא באמת נותנים משהו לקב”ה, אלא לוקחים ממה שניתן לנו, לתת בחזרה ליעודו…  
The donation included “gold, silver, and copper; blue, purple, and crimson yarns, fine linen, goats’ hair; tanned ram skins, dolphin skins, and acacia wood; oil for lighting, spices for the anointing oil and for the aromatic incense; apis lazuli and other stones for setting, for the ephod and for the breastpiece”; an impressive detailed list of items that throughout the upcoming chapters will be assembled into this structure which is not necessarily fancy, but functional, respectful and most beautiful, built so that Gd’s presence will dwell, not within it, but within the Children of Israel.התרומה כללה “זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת, וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים, וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים, וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים, שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים, אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן”, רשימה מפורטת ומרשימה של מרכיבים שבמשך הפרקים הבאים יורכבו לתוך המבנה הלא בהכרח מפואר אך פונקציונלי ומכובד ויפה ביותר, שנבנה כדי שנוכחות ה’ תשכון לא בתוכו חלילה, אלא בתוך בני ישראל.  
The midrash tells us that in addition to beauty, the specific materials also had a symbolic meaning: “Gold against the kingdom of Babylon (based on Daniel 2,28), silver for the kingdom of Madai (based on Esther 3,9) and copper for the kingdom of Greece… red ram skins for the kingdom of Edom (red), as it was said, and “the first came out reddish” (Genesis 25,25). Said the Almighty, even though you see these four kingdoms rule over you, by your life, I will grow for you salvation out of servitude (Tanhuma Bubber, Truma 6:1), that is , we will learn to turn bad things into good, and out of darkness, that might come upon the Israelites, a great light will shine.המדרש מספר לנו שמלבד היופי, לחומרים הספציפיים היתה גם משמעות סמלית: “זהב כנגד מלכות בבל, שכתיב בו אנת הוא (רישא דיהבא) [ראשה די דהבא] (דניאל ב לח), וכסף זו מלכות מדי, שכתיב בו ועשרת אלפים ככר כסף (אסתר ג ט), ונחושת זו מלכות יון… עורות אלים מאדמים זו מלכות אדום, שנאמר ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה כה), אמר הקב”ה אע”פ שאתם רואים ארבע מלכיות האלו מתגאות עליכם חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השיעבוד (תנחומא בובר, תרומה ו׳:א׳), כלומר, את הדברים הרעים נלמד להפוך לטוב ומתוך החושך שעלול לבוא על בני ישראל, יזרח אור גדול.
Where did you get all these materials? The Bible and the Midrash each describe how the Israelites borrowed gold vessels from Egypt, and how they planted trees on the way when they went down to Egypt with Jacob, while the archaeological findings add for us another layer. According to the Talmud, the Exodus from Egypt took place in the year 2448 to the creation of the world / to Adam, the first human, and to the Jewish counting of years, that is, in 1312 BCE (Tractate Avoda Zara 9:a). Coincidentally or not, in exactly that time period, from the 12th to the 14th century BCE, a “period of Egyptian activity” is recorded in Timna Park, located 25km north of Eilat. Precisely at that time, there was a copper mining camp on site here, to which the ores mined at the foot of the Timna cliffs were brought, as well as the burning materials – acacia trees.מנין הביאו את כל החומרים האלו? המקרא והמדרש מתארים לפני דרכם איך שאלו בני ישראל כלי זהב ממצרים, ואיך נטעו עצים עוד בדרך כשירדו למצרים עם יעקב, והממצאים הארכאולוגים מוסיפים לנו רובד נוסף. לפי התלמוד, יציאת מצרים חלה ב-2448 לבריאת העולם / לאדם הראשון ולספירת השנים היהודית, כלומר ב-1312 לפנהס (מסכת עבודה זרה ט:א). במקרה או בשלא במקרה, בדיוק באותה תקופה, מהמאה ה-12 עד המאה ה-14 לפנה”ס מתועדת בפארק תמנע, שנמצא 25קמ צפונית לאילת, “תקופת פעילות מצרית”. דוקא אז היה באתר מחנה הפקת נחושת, אליו הביאו את העפרות שנכרו במכרות שלרגלי מצוקי תמנע, וכן את חומרי הבערה – עצי שיטה.
The beautiful Park Timna including its unique geology which has stunning granite formations side by side to red and white sandstone; acacia trees, desert vegetation, deer and ibexes, is the first place in the world where copper was mined. Copper is the first metal, and for thousands of years also the only one, which was of significant use. Copper mining in Timna began more than 6000 years ago, and the site holds the most ancient mine in the world, dated back to the era when humans first acquired the knowledge to process copper. Actually, this is where one of the first technological revolutions took place, which led to using metal on a daily basis. Copper was the first metal that people could use for work tools, weapons, home-equipment and ritual vessels.פארק תמנע היפיפה על הגאולוגיה הייחודית שבו, כולל תצורות סלע מרהיבות של אבן גרניט יחד עם מצוקי חול לבן ואדום, עצי שיטים, צמחייה מדברית ובין כל אלה עדרי צבאים ויעלים, הוא המקום הראשון בעולם שבו כרו נחושת. נחושת היא המתכת הראשונה, ובמשך אלפי שנים אף היחידה, שהייתה בשימוש משמעותי של האדם. כריית הנחושת בתמנע התחילה לפני יותר מ-6,000 שנה, ובאתר נחשף המכרה הקדום בעולם שמתוארך לתקופה שבה האדם רכש לראשונה את הידע בהפקת נחושת. בעצם, במקום הזה התחילה אחת המהפכות הטכנולוגיות הראשונות, וזו שהובילה לשימוש במתכת לצרכים יומיומיים. הנחושת הייתה המתכת הראשונה שנעשה בה שימוש ליצירת כלי עבודה, כלי נשק, כלי בית, כלי יוקרה וגם פולחן.
The park has thousands of copper mining shafts. Especially in the area known as the “Mushroom”, there are remains of melting furnaces from this period, known as “the period of the ancient Egyptian Empire”. It is interesting to note that the furnaces had to be heated to a temperature of 1200-1300 degrees Celsius!! That’s when the melting mixture was gradually put into the furnace to separate the copper from the other ingredients in a process that took 8-10 hours, then a hole was broken in the bottom of the furnace to take out the copper. There are also buildings and workshop yards where they prepared the tools and materials needed for production, as well as sided pits used to store the ore, remains for burning materials and tools used to prepare the furnaces and extract the copper, such as crushing and casting tools and even a workshop for preparing and repairing work tools.בפארק יש אלפי פירים של כריית נחושת. במיוחד באיזור שידוע כ”הפטריה”, יש שרידים של תנורי התכה מתקופה זו, שנקראת “תקופת האימפריה המצרית הקדומה”. מעניין לציין שאת התנורים היה צריך לחמם לטמפרטורה של 1200-1300 מעלות צליוס!! אז הוכנסה לתנור בהדרגה תערובת ההתכה כדי להפריד את הנחושת משאר המרכיבים בתהליך שארך 8-10 שעות, אז נפרץ פתח בתחתית התנור להוציא את הנחושת. עוד במקום מבנים וחצרות מלאכה בהם הכינו את הכלים והחומרים הדרושים להפקה, כמו גם בורות מדופנים ששימשו לאכסון העפרות, שרידים לחומרי בערה וכלים ששימשו להכנת התנורים ולהפקת הנחושת, כמו כלי כתישה ויציקה ואפילו בית מלאכה להכנה ולתיקון כלי עבודה.  
Tamna Park is one of the largest parks in Israel, covering an area of approximately 70,000 dunams (bigger than the city of Tel Aviv!). The park has a new, beautiful and comfortable visitor center, which includes opportunities for learning, hiking, biking, rock climbing, camping and more. And especially for our Torah portion, there’s one more fascinating attractions near the Artificial Lake: a group of “Southern Baptists” Christians built here a restoration of the Tabernacle. With prior arrangement, it’s possible to visit and hear an enthusiastic explanation about the structure, the fabrics, and the holy vessels, including the gold and copper vessels.פארק תמנע הוא אחד הפארקים הגדולים בישראל, מתפרש על שטח של כ־70,000 דונמים (יותר גדול מהעיר תל אביב!). בפארק מרכז מבקרים חדש, יפה ונוח, וכולל הזדמנויות ללימוד, טיולים רגליים, אופניים, טיפוס, קמפינג ועוד. ורק בשביל הפרשה שלנו, נמצא את אחת האטרקציות המעניינות ליד האגם המלאכותי: קבוצה של נוצרים “בפטיסטים דרומיים” בנו במקום שיחזור של המשכן. בתיאום מראש אפשר להכנס ולשמוע הסבר נלהב על המבנה, הבדים, וכלי הקודש, כולל כלי הזהב והנחושת.  

Shabbat Shalom – שבת שלום

Posted in Uncategorized | 2 Comments

Torah & Travel: Eye for an Eye for a spring…. The Torah portion of Mishpatim

Posted on February 16, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא

תורה ותיירות: עין תחת עין ותחת מעיין… פרשת משפטים

Just last week, we stood at the foot of Mount Sinai for the “wow” of Giving of Torah, and here comes this week’s Torah Portion, Mishpatim, with all sorts of smal, challenging details.רק בשבוע שעבר עמדנו לרגלי הר סיני בוואו של מעמד מתן תורה, והנה, מגיעה פרשת השבוע הזה, פרשת משפטים, ובה פרטים ופרטי פרטים קטנטנים ואתגריים. 
It’s possible that if we were only given the events at Mount Sinai, we might think that the entire Torah is heavenly and sublime, while if we were only given the laws of Mishpatim, we would think that the Torah is a variation on Hammurabi Code, something we can easily achieve with our human brain powers. The greatness of the Torah is this incredible blend between heaven and earth, the combination of holiness and mundane, bringing holiness to our daily routine and vice versa, allowing for a daily opportunity for holiness.יתכן שלו ניתן לנו רק מעמד הר-סיני,היינו עלולים לחשוב שהתורה כולה שמיימית ונשגבת, ולו ניתנו לנו רק חוקי פרשת משפטים, היינו חושבים שהתורה היא ואריאציה על חוקי חמורבי, משהו שאין לנו שום בעיה להשיג בכוחות המוח שלנו. גדולת התורה היא השידוך המופלא הזה בין שמים וארץ, השילוב בין קדושה ושגרה: מתן קדושה לשגרה וגם להיפך. אפשרות יומיומית לקדושה. 
One of the famous statements in the our Torah portion is “an eye for an eye”. Here it is in its complete form: “When [two or more] parties fight, and one of them pushes a pregnant woman and a miscarriage results, but no other damage ensues, the one responsible shall be fined according as the woman’s husband may exact, the payment to be based on reckoning. But if other damage ensues, the penalty shall be life for life, eye for eye, tooth for tooth, hand for hand, foot for foot, burn for burn, wound for wound, bruise for bruise” (Exodus 21:22-25).אחת האמירות המפורסמות בפרשה שלנו היא עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן, נביא אותה בהקשרה המלא: וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃ וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃ עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃ כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה (שמות כא:כב-כה) 
There’s a well-known response to this verse, attributed to Gandhi, accordingly, if we follow the “eye for an eye” system, we’ll all end up blind, but, is it possible that the verse has been misunderstood?ידועה אימרה על פסוק זה המיוחסת לגנדי, לפיה בשיטת עין תחת עין כולנו נהיה עיוורים, אך אולי לא הובן הפסוק נכון? 
The Midrash and the Gemara claim – “an eye for an eye” means monetary compensation, that is, an exact payment for the damage, and in no way an actual eye. Rabbi Ishmael in the Mekhilta cites a verse from the Book of Leviticus that says: “It is said that a blow to an animal will make it whole, but a blow to a man will kill him” (2221), that is, Scripture learns from how we treat human damage to animal damage and vice-versa. When there are damages related animals, we solve it with payments, so with regard to damages involving a person, we solve them with payments (Mekhilta D’rabbi Ishmael, Nezikin, 8).מדרש והגמרא טוענים – “עין תחת עין” פירושו ממון, כלומר תשלום כספי מדויק עבור הנזק, ובשום אופן לא עין ממש. רבי ישמעאל במכילתא מצטטר פסוק מספר ויקרא שאומר: “אומר מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת” (כד כא), כלומר, הכתוב לומד מאיך שאנחנו נוהגים בנזקי אדם לנזקי בהמה ונזקי בהמה לנזקי אדם. מכיון שכשיש ענין של נזקי בהמה, אנחנו פותרים את הבעיה בתשלומים, גם לגבי נזקים שאדם מעורב בהם, פותרים בתשלומין(מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דנזיקין, פרשה ח).   
And in the Talmud, we’ll ask again, maybe really an eye? And then wonders: “…as it is taught in a baraita: Based on the verse: “An eye for an eye, a tooth for a tooth, a hand for a hand, a foot for a foot” (Exodus 21:24), one might have thought that if one blinded the eye of another, the court blinds his eye as punishment; or if one severed the hand of another, the court severs his hand; or if one broke the leg of another, the court breaks his leg. Therefore, the verse states: “One who strikes a person,” and the verse also states: “And one who strikes an animal,” to teach that just as one who strikes an animal is liable to pay monetary compensation, so too, one who strikes a person is liable to pay monetary compensation”… And adds, maybe an eye, a real eye? And rejects: “There may be a case where the eye of the one who caused the injury is large and the eye of the injured party is small. How can I read and literally apply the phrase “an eye for an eye” in this case?… but the Torah said, “You shall have one manner of law” (Leviticus 24:22), teaching that the law shall be equal for all of you” (Bava Kama 83:b-84:a)ובגמרא, נשאל שוב, אולי עין ממש? ואז תוהה: “דתניא: יכול סימא את עינו – מסמא את עינו, קטע את ידו – מקטע את ידו, שיבר את רגלו – משבר את רגלו? תלמוד לומר: מכה אדם ומכה בהמה– מה מכה בהמה לתשלומין, אף מכה אדם לתשלומין”… ומוסיפה, אולי בכל זאת, עין ממש? ודוחה: “הרי שהיתה עינו של זה גדולה ועינו של זה קטנה, היאך אני קורא ביה עין תחת עין?…. והתורה אמרה: “משפט אחד יהיה לכם” (ויקרא כד כב), משפט השוה לכולכם! (בבא קמא, פג:ב-פד:א) 
Rav Hirsch draws our attention to the fact that the cases mentioned – eye, tooth, hand, leg, burn, wound, bruise, indicate various activities in the body: the eye is a source of sensory action; the tooth reflects the maintenance of the body through the digestive system and speech; the hand – creative action; the leg – movement. Losing one eye or one tooth makes life very difficult, but does not cancel the function of the whole organ, only weakens it, compared to a hand or a leg, which once lost, their whole function is gone. That is to say, the verse tells us that each loss should be estimated as accurately as possibleרב הירש מפנה את תשומת ליבנו לכך שהמקרים המוזכרים – עין, שן, יד, רגל, כויה, פצע, חבורה, מציינים פעילויות מגוונות בגוף: העין היא איבק של פעולה חושית, השן משקפת את תחזוקת הגוף והדיבור, היד – את העשיה היצירתית, הרגל – את התנועה. אבדן עין אחת או שן אחת, מקשה מאד אך לא מבטל את הפעולה של האיבר אלא רק מחליש, לעומת יד או רגל, שאז מתבטלת על הפעולה. כלומר, הפסוק מנסה להגיד לנו שכל אבדן צריך להיות מוערך במדויק ככל שאפשר. 
The eye specifically reflects the whole human being. Experts say one can see the whole person’s health in one’s eyes. The eye’s pupil is known in Hebrew as ishon – a small ish, small person. This was the word for eye, ayin, in Hebrew, is connected to another word describing a source, which is spring, a source of water and life.העין ספציפית משקפת את כל האדם. מומחים יכולים לקרוא את בריאות האדם בעיניו, והשחור שבתוך העין נקרא – אישון, איש קטן. כך המילה עין בעברית, מקושרת לעוד מילה שמציינת מקור והיא – מעיין, מקור מים וחיים. 
In the Land of Israel, there are countless places that start with the word Ein… and they all indicate that there is or was in that a place a spring.בארץ יש אינספור מקומות שמתחילים במילה עין… וכולם מציינים שיש או היה במקום מעיין. 
One of them is the Ein Gedi Nature Reserve, which is located on the eastern edge of the Judean Desert, on the coast of the Dead Sea. In general, the place is characterized by high temperatures and little precipitation (but it’s also possible for all 65mm =2.5’ -per year fell at once…). There are several hiking trails, often in surprising proximity to the area’s wild goats (Caprinae) that have learned to roam the reserve unhindered. The most beautiful, is a trail to the David Falls, the highest flowing waterfall in Israel outside the Golan Heights, at a height of about 36m (120’). Down the stream there are several lower flowing waterfalls and wading pools.אחד מהם זו שמורת עין גדי, הנמצאת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, לחוף ים המלח. בד”כ המקום מאופיין בטמפרטורות גבוהות ומעט משקעים (אך אפשר גם שכל 65 המ”מ השנתיים ירדו בבת אחת…). ישנם מספר מסלולים רגליים, לעיתים קרובות בקרבה מפתיעה ליעלים שלמדו לשוטט בשמורה באין מפריע. היפה בהם, המסלול למפל דוד, המפל הזורם הגבוה ביותר בישראל מחוץ לרמת הגולן, בגובה כ-36 מטר. במורד הנחל עוד מספר מפלים זורמים נמוכים יותר וברכות שכשוך. 
Ein Gedi is mentioned a lot in the Bible and is known as the place where David fled from Saul. Artifacts from the days of the Kingdom of Judah to the Roman-Byzantine period were discovered there. During the Great Revolt, Ein Gedi is mentioned in the writings of Yosef ben Matityahu, and the Sikarians who fortified Masada at that time, used to raid the nearby Jewish settlements. During the Bar Kochba rebellion, the settlement was severely damaged, and during the Talmud period, the settlement was restored, and became a “very large village of Jews”, as evidenced by writings from the 4th century. Over the years, Ein Gedi became famous for growing persimmons for perfumes and medicines.עין גדי מוזכר הרבה בתנכ וידוע כמקום אליו ברח דוד מפני שאול. במקום נחשפו ממצאים מימי ממלכה יהודה ועד התקופה הרומית-ביזנטית. בתקופת המרד הגדול נזכרת עין גדי בכתבי יוסף בן מתיתיהו, והסיקריים שהתבצרו במצדה באותה תקופה נהגו לפשוט על היישובים היהודיים הסמוכים, ובעת דיכוי מרד בר כוכבא נפגע היישוב קשות. בתקופת התלמוד השתקם היישוב, והיה ל”כפר גדול מאוד של יהודים”, כפי שמופיע בעדויות מהמאה ה-4. במשך השנים התפרסמה עין גדי בגידול אפרסמון לבשמים ולתרופות. 
In Ein Gedi there are several archaeological sites, including a Chalcolithic temple (from around 4000-3150 BC) and an ancient synagogue from the 3rd century that existed for about 400 years and had a beautiful mosaic floor. There are various hospitality options and other treks as well. Shortly, recommended!בעין גדי מספר אתרים ארכאולוגיים, כולל מקדש כלכוליתי (סביבות 4000-3150 לפנהס) ובית כנסת עתיק מהמאה ה-3 שהתקיים כ-400 שנה ובו רצפת פסיפס יפיפיה. באיזור אפשרויות לינה רבות ומגוונות, ומסלולים נוספים. בקיצור, מומלץ! 
Shabbat Sh’kalim Shalom – שבת שקלים שלום

FROM: https://www.tiuli.com/tracks/32/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%92%D7%93%D7%99-%D7%A0%D7%97%D7%9C-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%95%D7%A0%D7%97%D7%9C-%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%92%D7%95%D7%AA

Posted in Uncategorized | Leave a comment

Like a Bird… the Torah portion of Yitro

Posted on February 9, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא

פרשת יתרו: “כמו ציפור נולדה לחופש“…

When the Holy One meets Moses at the burning bush and guides him towards his mission, He explains it in one verse: “I have come down to rescue them (the Children of Israel) from the Egyptians and to bring them out of that land to a good and spacious land, a land flowing with milk and honey”… (Exodus 3:8). No Torah, no Tabernacle, no unification and general community building of al the tribes, but one goal: “I will bring you into the land which I swore to give to Abraham, Isaac, and Jacob, and I will give it to you for a possession… (Exodus 6:8)  כשהקבה פוגש את משה בסנה הבוער ומנחה אותו לעבר משימתו, הוא מסביר אותה בפסוק אחד קצר: וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ (כלומר, את העם) מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֮ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ… (שמות ג,ח). לא תורה ולא משכן ולא איחוד העם וגיבוש כלל קהילתי של כל השבטים, אלא מטרה אחת: “וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה”… (שמות ו,ח).  
That is, even though the Israelites are in the desert, “in diapora” for a significant period of time, their heading to the land, and we’re up for a new challenge: can we find in each Torah portion clues to different places in the land?? Our weekly Torah portion, Yitro, opens with a detailed description of the arrival of Jethro and his family at the camp: Jethro priest of Midian, Moses’ father-in-law, heard all that God had done for Moses and for Israel, God’s people, how Hashem had brought Israel out from Egypt. So Jethro, Moses’ father-in-law, took Zipporah, Moses’ wife, after “her sending”; and her two sons—of whom one was named Gershom, that is to say, “I have been a stranger in a foreign land”; and the other was named Eliezer, meaning, “The God of my father’s [house] was my help, delivering me from the sword of Pharaoh.”כלומר, למרות שבני ישראל נמצאים במדבר, “בחוצלארץ” תקופה לא מבוטלת, פניהם אל הארץ, ולפנינו אתגר חדש: האם נוכל למצוא בכל פרשה רמזים למקומות שונים בארץ?? פרשת השבוע שלנו, פרשת יתרו, נפתחת בתיאור מפורט לגבי הגעתו של יתרו והמשפחה אל המחנה: וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא ה’ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ׃ וְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נׇכְרִיָּֽה׃ וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה (שמות יח:א-ד).  
It seems that Jethro is the prominent figure here, when the entire Torah portion which describes the Giving of the Torah at Mount Sinai, is named after none other than Moses’ father-in-law, the Midianite priest. Moshe tells him about the miracles that happened to them leaving Egypt and Jethro praises God. The next day, Jethro sees how Moshe alone judges the entire nation and suggests that he make a systemic change by appointing ministers of thousands, hundreds, fifties and tens to take on the less difficult cases, so that Moshe would not collapse under the load and be able to function for a long time. Moshe, in his greatness, listens and implements the idea, and Jethro, probably returns to his homeland. I say “probably” because it’s just as likely that Jethro goes back after the Giving of the Law, Gd revealing Himself on the mountain and the Children of Israel receiving the Torah, embodied in the Ten Commandments. And what about Tsipora and the boys? And what exactly is “her sending”?נדמה כי יתרו הוא הדמות הבולטת כאן, כשכל הפרשה שמתארת את מעמד הר סיני וקבלת התורה, נקראת על שמו של לא אחר מאשר חותן משה, כהן מדין. משה מספר לו על הניסים שקרו אותם בדרך בצאתם ממצרים ויתרו מהלל את הקב”ה. למחרת, יתרו רואה כיצד משה שופט לבדו את כל העם ומציע לו לעשות שינוי מערכתי על ידי מינוי שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות שיקחו על עצמם את המקרים הפחות קשים, כדי שמשה לא יתמוטט תחת העומס ויוכל לתפקד לאורך זמן. משה בגדולתו, מקשיב ומיישם את הרעיון, ויתרו, כנראה חוזר לארצו. “כנראה”, כי יתכן שיתרו חוזר רק לאחר מעמד הר סיני כשאלוהים נגלה על ההר ובני ישראל מקבלים את התורה שנמסרת דרך עשרת הדברות. ומה על ציפורה והבנים? ומה זה בדיוק “שילוחיה”?
According to the Sforno (Italy, ~1470-1550), she sent him a message to know where his and the Israelites’ next stop is, and where to meet him. Since he said he was going to the mountain of Gd, they came to meet him there. The Hizkuni (France, 1250-1310), on the other hand, claims that this is proof that after the event of the circumcision (in chapter 4), and the meeting between Moses and Aaron, when it became clear how dire the situation in Egypt was, Moses was the one who sent her and the sons to her father’s house, until the situation was clarified and / or gets better.לדעת הספורנו (איטליה, ~1470-1550), היא שלחה אליו הודעה כדי לדעת איפה התחנה הבאה שלו ושל בני ישראל ואיפה לפגוש אותו. מכיון שהוא אמר שהוא הולך עד הר האלהים, הגיעו לשם למפגש. החיזקוני (צרפת, 1250-1310) לעומת זאת טוען שהרי לנו הוכחה שאחרי אירוע ברית המילה (בפרק ד), והמפגש בין משה ואהרון, כשנהיה ברור עד כמה קשה המצב במצרים, משה הוא זה ששלח אותה ואת הבנים לבית אביה, עד שהמצב יתבהר.  
Also according to Gur Aryeh (the first book of the Maharal from Prague, 1512-1609), Moses sent his wife back “due to the servitude and fear”, while the Kli Yakar (Prague, 1550-1619) enlightens us that “the scripture did not state the names of his wife and sons for naught, and that’s because Jethro said to him, Go out for your wife Tzipora’s sake, for she is like a bird (tzipor) wandering from its nest, as her man wanders from his place, and (scripture) comes to remind him of his wife’s sorrow while she’s wandering from her home (and if not for her, for maybe one doesn’t feel so much for his wife’s sorrow, then for your sons…) and the text wants to mention the sorrow of these sons who don’t get to sit near their father’s table because they are foreigners, hinting to him that he knows how it feels because he was one once, and that’s why he mentioned their names, so he would respect and protect Tzipora for all she’s done for him”….  That is, in his opinion, Scripture reminds Moses of his wife by name, Tzipora, so that he may see her image as a wandering bird that has no rest as long as he is in the distance, so that he remembers her grief, and understands her, and especially since he knows how it feels from his own experience when he was a resident and a foreigner, he will appreciate and respect her.גם לפי הגור אריה (ספרו הראשון של המהר”ל מפראג, 1512-1609), משה שלח את אשתו “מפני השעבוד והיראה”, ואילו הכלי יקר (פראג, 1550-1619) מאיר לנו ש”לא בחנם פירש הכתוב שם אשתו ושמות בניו, וזה כי אמר לו יתרו, צא בגין אשתך צפורה כי כצפור נודד מקנו כן איש נודד ממקומו, ובא להזכירו צער אשתו כל זמן היותה נודדת מביתה (ואם לא בגינה כי אולי אין האדם מרגיש כל כך בצער אשתו צא בגין בנך גרשם על שם כי גר הייתי בארץ נכריה), ובא להזכיר צער בנים שאינן מסובים על שלחן אביהם כי גרים המה ואמר לו אתה ידעת את נפש הגר כי גר היית גם אתה…. ע”כ הזכיר שמותם כי כך שלח אליו יתרו שיעשה בגין אשתו שהיתה כצפור נודדת מקנה ובעבור צער זה שסבלה ראוי לכבדה ולצאת כנגדה”… כלומר, לדעתו, הכתוב דוקא מזכיר למשה את אשתו בשמה, ציפורה, כדי שיראה את דמותה כציפור נודדת שאין לה מנוח כל עוד הוא נמצא במרחקים, על מנת שיזכור את צערה, יבין אותה, במיוחד מתוך נסיונו שלו כגר וזר בעצמו, יעריך ויכבד אותה.  
We will meet Tzipora again in the future, and for now, let’s just say that she is a much more complex character than seems. I’m curious, for example, is Zipporah the name of her childhood given to her by Jethro, her father (the Midianite priest…), or is there something in her name to reflect on a special connection between her and Moses? We’ll leave that for another time, and today, we’ll move to a place in the Land whose name reminds us of her, and this is Tzipori.את ציפורה נפגוש שוב בעתיד, ובנתיים נאמר רק כי היא דמות מורכבת בהרבה ממה שנדמה. אני סקרנית, למשל, האם ציפורה הוא שם ילדותה שנתן לה יתרו, אביה (כהן מדין…), או שמא, יש בשמה משהו להעיד על קשר מיוחד בינה לבין משה רבנו? נשאיר זאת לפעם אחרת, ולהיום, נעבור למקום בארץ ששמה מזכיר אותו, והלוא זו ציפורי.  
Tzipori was an ancient city in the center of the Lower Galilee, which possibly was named Tzipori (“bird”) due to its high location. There was a settlement here already about 2500 years ago, and a Jewish city from the Hasmonean period until the 5th century CE, when Jews lived in the area at least until the 10th century. Some of the chief sages of the Mishnah operated in Tzipori. Rabbi Yehuda Hanasi presided over the Sanhedrin here, signed and edited the Mishnah here, and the city is prominently and frequently mentioned in the literature of Sages. Today, there’s a national park that opened in 1992, covering an area of about 16 square kilometers . The excavations in the garden (which began in 1931!) are not yet finished.ציפורי היתה עיר עתיקה במרכז הגליל התחתון שיתכן ובגלל מיקומה הגבוה, נקראה כציפור. במקום היה ישוב כבר לפני כ-2500 שנה ועיר יהודית התקיימה בו מתקופת החשמונאים ועד המאה ה-5 לספירה, כאשר יהודים ישבו באזור לפחות עד המאה ה-10. בציפורי פעלו כמה מראשי חכמי המשנה, משם ניהל רבי יהודה הנשיא את הסנהדרין, כששם חתם וערך את המשנה, והעיר מוזכרת בהבלטה ובשכיחות רבה בספרות חז”ל. כיום במקום גן לאומי שנפתח ב-1992, ומשתרע על שטח של כ-16 קמ”ר. החפירות בגן (שהחלו ב-1931!) עוד לא הסתיימו.
So far, an ancient synagogue with a mosaic floor from the 5th century was revealed here, a Roman villa also paved with magnificent mosaics, a theater from the same period (with about 4500 seats!!), a public building, probably a market from about 2000 years ago, residential houses have been discovered at the site from the period of the Mishna and the Talmud, including a number of mikvahs (ritual baths), an ancient water reservoir that supplied water to the city through two aqueducts, a citadel that began as a Roman one and was later used by the Crusaders, the Ottomans and the British, and today houses the Museum of Excavations, and more. Tzipori is located on the Sanhedrin Trail, a trail of about 120 km, crossing the Galilee from Beit She’arim to Tiberias, and among other things, passing between sites attributed to the 71 sages of the Sanhedrin. The place is worth a visit in any season, and especially during these months, when the blossoms are at their peak. It’s definitely worthwhile putting the site (and the path) on your list!עד כה, התגלו במקום בית כנסת עתיק עם רצפת פסיפס מהמאה ה-5, וילה רומית גם היא מרוצפת פסיפסים מרהיבים, תאטרון מאותה תקופה (ובו כ-4500 מושבים!!), מבנה ציבורי, כנראה שוק מלפני כ-2000 שנה, בתי מגורים מתקופת המשנה והתלמוד כולל מקוואות, מאגר מים עתיק שסיפק מים לעיר דרך שתי אמות מים, מצודה שהחלה כמצודה רומית ושימשה אח”כ את הצלבנים, עות’מאנית ובריטים, וכיום נמצא בה המוזיאון לממצאי החפירות, ועוד. ציפורי נמצאת על שביל הסנהדרין, שביל של כ-120קמ, החוצה את הגליל מבית שערים ועד טבריה, ובין השאר, עובר בין אתרים המיוחסים ל- 71 חכמי הסנהדרין. המקום שווה ביקור בכל עונה, ובמיוחד בחודשים אלו, כשהפריחה במקום בשיאה. כדאי בהחלט לשים את האתר והשביל) ברשימה!

     Shabbat Shalom    שבת שלום

פני אשה מפסיפס, מכונה “המונה ליזה של הגליל”. הפסיפס הוא חלק מרצפה הנמצאת ב”בית דיוניסוס”, וילה רומית בציפורי

A mosaic of a woman’s face, known as the “Mona Lisa of the Galilee”, found in the Roman Villa in Tzipori

פסיפס גלגל המזלות – The zodiac mosaic

Posted in Uncategorized | Leave a comment

Tu Bishvat is here… טובשבט (טו בשבט / טוב בשבט) הגיע

Posted on February 6, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא
“טו בשבט הגיע, חג לאילנות”, ככה היינו שרים בגן, וגם “השקדיה פורחת”… לפני כמה שנים, לכבוד טו בשבט, הלכנו למשתלה לקנות עץ שקד. הוא היה רק מקל חום, אבל ישר ומלא פוטנציאל. שמנו אותו באדמה, הוספנו קצת זבל, מים והרבה תפילות וחיכינו. והנה יום אחד, הופיעה פריחה נפלאה… מה, תהינו, שקד ורוד? אף פעם לא ראיתי דבר כזה! נכון, זה מפני שאין דבר כזה… הסתבר שה”שקד” הוא בעצם נקטרינה… 😊 ומה שמסתבר זה שיש דברים נסתרים מן העין, אפילו בעולם הגלוי, וכל שכן, בעולם הנסתר…“Tu Bishvat has arrived, a holiday for the trees”, we used to sing in pre-school and also, “the almond tree is blooming”… A few years ago, in honor of Tu Bishvat, we went to a nursery to get an almond tree. It was just a plain brown stick, but straight and oh, so full of potential. We put it in the ground, added some compost and water, and many prayers, and waited. Then one day, it started blossoming… what, we were amazed, a pink almond tree?? I’ve never seen anything like it! that’s right, because it doesn’t exist… it turned out that the “almond” is really a nectarine… 😊 which is to say, there are many hidden things, even in the revealed world, let alone in the hidden one…  
טו בשבט, שהתחיל כיום ציון במשנה, למצוות התלויות בארץ והנוהגות בפירות האילן, כבר מזמן צמח ופרח והיה למועד, בגלל מרכזיותו של התאריך בהקשר לחיבת הארץ וקדושתה. יש שאוכלים פירות של ארץ ישראל, פירות יבשים שמזכירים את ארץ ישראל, עורכים סדר טו בשבט, נוטעים עצים, ועוסקים בענייני איכות הסביבה. עוד באותו היום, מציינת הכנסת את יום הולדתה, משום שהכנסת הראשונה התכנסה בטו בשבט, 1949.Tu Bishvat, which started as a date in the Mishna, marking mitzvot that have to do with the Land and fruits of the trees, has “grown” and “blossomed” becoming its own special day, because of the centrality of this date in conjunction with the love of the Land and its holiness. Some eat fruits of the Land of Israel; dried fruits that remind one of Israel; hold a Tu Bishvat seder, plant trees and deal with matters of the environment. Further more on that date, the Knesset is marking its birthday, since the first Knesset gathered on Tu Bishvat, 1949.
במזג האויר הסוער שעוטף אותנו היום, אני לא בטוחה שאגיע לטעת עץ דוקא היום, אבל אפשר לעסוק בסיפורי עצים, ומשמעותם. אחרי הכל, עצים מלווים אותנו מאז ימי גן עדן ובו עץ הדעת ועץ החיים… בתלמוד מסופר שרב נחמן ורבי יצחק ישבו לאכול ולשתף אחד את השני בדברי תורה, וכשקמו להפרד זה מזה, אמר רב נחמן, בבקשה ברך אותי. אמר לו רבי יצחק –In the stormy weather here wrapping us, I doubt that I’ll be able to plant a tree today, but it’s possible to look at tree stories and their extended meaning. After all, trees accompany us since the days of the Garden of Eden, with the Tree of Knowledge and the Tree of Life… In the Talmud, we’re told that Rav Nachman and Rabbi Yitzchak sat to eat and share words of Torah, and when they were about to part ways, Rav Nachman asked, please, give me a blessing. Rabbi Yitzchak said to him –
אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְהָיָה רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא, וּמָצָא אִילָן שֶׁפֵּירוֹתָיו מְתוּקִין וְצִלּוֹ נָאֶה וְאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתָּיו. אָכַל מִפֵּירוֹתָיו, וְשָׁתָה מִמֵּימָיו, וְיָשַׁב בְּצִילּוֹ. וּכְשֶׁבִּיקֵּשׁ לֵילֵךְ, אָמַר: אִילָן אִילָן, בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ? אִם אוֹמַר לְךָ שֶׁיְּהוּ פֵּירוֹתֶיךָ מְתוּקִין — הֲרֵי פֵּירוֹתֶיךָ מְתוּקִין, שֶׁיְּהֵא צִילְּךָ נָאֶה — הֲרֵי צִילְּךָ נָאֶה, שֶׁתְּהֵא אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ — הֲרֵי אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ, אֶלָּא: יְהִי רָצוֹן שֶׁכׇּל נְטִיעוֹת שֶׁנּוֹטְעִין מִמְּךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ. אַף אַתָּה, בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ? אִם בְּתוֹרָה — הֲרֵי תּוֹרָה, אִם בְּעוֹשֶׁר — הֲרֵי עוֹשֶׁר, אִם בְּבָנִים — הֲרֵי בָּנִים, אֶלָּא: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ (תענית ה:ב-ו:א).

טו בשבט שמח!
   		I will tell you a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to one who was walking through a desert and who was hungry, tired, and thirsty. And he found a tree whose fruits were sweet and whose shade was pleasant, and a stream of water flowed beneath it. He ate from the fruits of the tree, drank from the water in the stream, and sat in the shade of the tree. And when he wished to leave, he said: Tree, tree, with what shall I bless you? If I say to you that your fruits should be sweet, your fruits are already sweet; if I say that your shade should be pleasant, your shade is already pleasant; if I say that a stream of water should flow beneath you, a stream of water already flows beneath you. Rather, I will bless you as follows: May it be God’s will that all saplings which they plant from you be like you. So it is with you. With what shall I bless you? If I bless you with Torah, you already have Torah; if I bless you with wealth, you already have wealth; if I bless you with children, you already have children. Rather, may it be God’s will that your offspring shall be like you (Ta’anit 5:b-6:a)

Happy Tu Bishvat!
the blessing was made into a song… הברכה היתה לשיר
Posted in Uncategorized | 1 Comment

The Torah portion of BeShalach: half slave, half free

Posted on February 2, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא

פרשת בשלח: על חצי עבד, חצי בן חורין

“And it came to pass when Pharaoh has sent the Children of Israel “… This is how this week’s Torah portion opens, and we wonder, wait, who is it that sent the Children of Israel? After all, we just recently read about the miraculous power of the Almighty Gd who brought the Children of Israel out of Egypt “with a strong hand and an outstretched arm”! What do we care if Pharaoh sends the Israelites? But it turns out, that even after the Chief of Staff ordered the operation “generally”, and Gd has organized everything for us, we still need the signature of the field commander confirming that, viola, we are now going.ויהי בשלח פרעה את בני ישראל”…. כך פותחת פרשת השבוע שלנו, ואנחנו תוהים, רגע, מי שלח את בני ישראל? הרי קראנו בפרשות האחרונות על כוחו המופלא של האל הכל יכול שהוציא את בני ישראל ממצרים “ביד חזקה ובזרוע נטויה”! מה אכפת לנו אם פרעה משלח את בני ישראל? אך מסתבר, שגם אחרי שהרמטכ”ל הורה על הפעולה “בגדול”, והקב”ה ארגן לנו הכל , עדיין צריך את חתימת המפקד בשטח שמאשר לנו שהנה, עכשיו הולכים.  
The verse uses a unique way of the verb, beshalach, “has send”. If we had described what happened, we might have written – And it was when Pharaoh sent… The construct “has sent” has a message of accompanying, of something that happens over time, even in a certain sense, something that might Not quite over yet. What do you mean ‘not over?’הפסוק משתמש בדרך יחודית של הפועל, “בשלח”. לו אנו תארנו את מה שקרה, היינו אולי כותבים – ויהי כאשר שילח פרעה… או אולי… וישלח פרעה… למילה “בשלח” יש מסר של לווי, של משהו מתמשך שקורה לאורך זמן, אפילו במובן מסוים, משהו שאולי עוד לא לגמרי נגמר. מה זאת אומרת לא נגמר?  
Let’s turn for a moment to Tractate P’sachim (page 88; also in Gitin, chapter 4), where a puzzling and interesting subject appears: a man who is half slave and half free. What will happen to him? The matter comes up as part of a discussion about people who have a few loyalties. Which group will such a person join when he eats the Passover sacrifice? For example, a married woman, should she eat the Passover sacrifice with her father’s family or her husband’s family? Or an orphan who has multiple guardians, what will he do? Last on this list is the slave who has two masters.נפנה לרגע למסכת פסחים (דף פח, וגם בגיטין, פרק ד), שם מופיע נושא תמוה ומעניין: אדם שהוא חצי עבד וחצי בן חורין. מה דינו? הענין עולה כחלק מדיון באנשים שיש להם נאמנות למספר קבוצות, לאיזהו קבוצה יצטרף אדם כזה כשהוא אוכל את קרבן הפסח? למשל, אשה נשואה, האם עליה לאכול את קרבן הפסח עם משפחת אביה או עם משפחת בעלה? או יתום שיש לו אפוטרופוסים מרובים, מה יעשה? האחרון ברשימה זו הוא העבד שיש לו שני אדונים.  
As long as this person has two masters, to a strange extent, his situation is “good”, not in a sense of good and pleasant, but that it is clear. Now let’s imagine that one of the masters releases him. Is that better? He may have more free time, but in terms of status, he is now half slave and half free-man. Beit Hillel thought that this was not a problem: “He who is half a servant and half a slave, works for his master one day and for himself one day” We may think so too, because after all, it allows for an excellent schedule, half a week working and half off.כל עוד לאדם הזה יש שני אדונים, במידה מוזרה, מצבו “טוב”, לא מכיון שהוא טוב ונעים, אלא מכיון שהוא ברור. עכשיו נדמיין שאחד האדונים משחרר אותו. האם זה יותר טוב? אולי יש לו יותר זמן פנוי אך מבחינת מעמד, כעת הוא חצי עבד וחצי בן חורין. בית הלל חשבו שאין זו בעיה: “מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד – דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל” יתכן שגם אנחנו נחשוב כך, כי אחרי הכל, זה אפילו מאפשר לו”ז מעולה, חצי שבוע עבודה וחצי שבוע חופש.  
But Beit Shammai cried out and said that while we made a comfortable life for his master, we did not take care of him!! We have created a situation in which we have before us a man who cannot marry: he cannot marry a free woman because he is a slave, and he cannot marry a slave woman because he is a free man. That is a tragedy: he is condemned to a life of solitude. Moreover, such a person cannot have children and in general, cannot participate completely, creatively, healthily and actively in the world! This is one of the famous disputes between Beit Shammai and Beit Hillel when in the end, the law is in accordance with Beit Shammai.אבל בית שמאי זעקו ואמרו שבשעה שעשינו חיים נוחים לאדון, הרי שלא דאגנו לו!! יצרנו מצב שבו יש לפנינו אדם שלא יכול להנשא: הוא לא יכול לשאת בת חורין כי הוא עבד, ולא יכול לשאת שפחה כי הוא בן חורין. זו טרגדיה: הוא נידון לחיי בדידות. זאת ועוד, אדם כזה לא יכול להביא ילדים ובכלל, לא יכול להשתתף בעשיה שלמה, יצירתית ובריאה בעולם! זו אחת המחלוקות המפורסמות בין בית שמאי ובית הלל כשבסופה, ההלכה היא כבית שמאי.  
What is the solution? “For the good of the world, we force his master and make him a free person, and he writes a bill of debt for half his worth”. That is, Beit Shammai tell us, that we make the master who still owns him to free him in terms of his status. But the slave still has a debt to the master! To this end, the slave writes a bill accepting responsibility to repay his debt, and to pay half of its value to his master. And what does all this have to do with our Torah portion?מה הפתרון? “מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו”. כלומר, אומר לנו בית שמאי, אנחנו מכריחים את האדון שעדיין מחזיק בבעלותו להפוך אותו לאדם חופשי, מבחינת הסטטוס שלו. אבל לעבד עדיין נותר חוב לאדון! לשם כך העבד כותב שטר המקבל אחריות להחזיר את חובו, ולשלם את מחצית מערכו לאדונו. ואיך כל זה קשור לפרשה שלנו?  
This supposedly halachic discussion about the person who is half slave and half free alludes not only to some private case, but also to the status of the Children of Israel. We were this slave of two masters, one, Gd, who set us free, and one, Pharaoh, who preferred to keep us in slavery. The latter was forced to free us against his will, but as we saw in the Gemara, the slave is left with a debt, and he accepts his responsibility to pay it to his master who did not want to set me free.הדיון הלכאורה הלכתי הזה על האדם שהוא חצי עבד וחצי בן חורין רומז לא רק מקרה פרטי כזה או אחר, אלא גם על מעמדם של בני ישראל. אנחנו היינו העבד הזה של שני אדונים, אחד, הקב”ה, שעשה אותנו בני חורין, ואחד, פרעה, שהעדיף להחזיק אותנו בעבדות. האדון הזה נאלץ לשחרר אותנו בניגוד לרצונו, אך כפי שראינו בגמרא, לעבד נותר חוב, והוא מקבל אחריותו לשלם אותו לאדונו שלא רצה להוציא אותי לחופשי.
It can be said that in a similar way, we, the People of Israel, also have a debt left, and even if that Egypt and that Pharaoh are no longer here, as the lead empire, they represent the world. This explains the term “Yetzi’at Mitzrayim”, literally the Exodus of Egypt, which in standard Hebrew should actually have been an exodus from Egypt or the exodus of the Israelites… and it also explains the involvement of the world in our matters to this very day, when it raises weighty questions for us, such as how to manage this “debt”? Does “repaying the debt” means again submission, slavery and servitude, or acting out of freedom, self-awareness, security and finding our place on the world stage? What is the tikkun olam that we must bring about? Or in completely modern words, we got ourselves a state, now what?אפשר לומר שבאופן דומה, גם לנו, לעם ישראל, נותר חוב, וגם אם אותה מצרים ואותו פרעה כבר אינם, הרי כאימפריה השלטת דאז, הם מייצגים את העולם כולו. זה מסביר את מונח “יציאת-מצרים”, שבעברית תקנית היה צריך להיות בעצם יציאה ממצרים או יציאת בני ישראל… וזה גם מסביר את מעורבות העולם בענייננו עד היום, כשזה מעלה לנו שאלות כבדות משקל, כמו איך לנהל את ה”חוב” הזה? האם “החזר החוב” אומר שוב הכנעה, עבדות ושעבוד, או עשיה מתוך חופש, מודעות עצמית, בטחון ומציאת מקומנו על בימת העולם? מהו תיקון העולם שעלינו להביא? או במילים עכשויות לגמרי, קבלנו מדינה, עכשיו מה??

מי יתן ונמצא את המשך הדרך. שבת שלום וט”ו בשבט שמח!
May we find the rest of the path. Shabbat Shalom & Happy Tu Bishvat!

Posted in Uncategorized | 2 Comments

The Torah portion of Bo, come – on time!

Posted on January 26, 2023 by Michal Kohane מיכל כהנא

!פרשת בא – בזמן

The Torah portion, Bo, lives in two worlds: Our time in Egypt is coming to its end including the last plagues, which means, the last days of slavery and servitude, and on the other side, the departure to the desired freedom, when upon the departure, the People of Israel receive their first mitzvah as a Nation. Up until now, Adam and Eve were told “to be fruitful and multiply” (is it a commandment or a blessing?), Abraham was told to circumcise his son, and Jacob was told that “therefore the Children of Israel shall not eat the leg’s sinew” (a mitzvah or a fact?), but as a united group (even if not uniformed!) that has a common goal towards which everyone works together, not yet, until now.פרשת בא חיה בשני עולמות: סוף השהות במצרים כולל המכות האחרונות,כלומר ימי העבדות והשעבוד האחרונים, ומולם, היציאה לחופש הנכסף, כאשר עם היציאה, עם ישראל מקבל את המצווה הראשונה שלו כעם. עד כה, לאדם וחווה נאמר פרו ורבו (מצווה או ברכה?), לאברהם נאמר למול את בנו, וליעקב נאמר ש”על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה” (מצווה או עובדה?), אבל כקבוצה מאוחדת (גם אם לא אחידה!) בעלת מטרה משותפת אליה נעים כולם ביחד, עוד לא, עד עכשיו.  
I often wonder, if we were to start a new nation and religion (which is not necessarily the same thing!), what would be the first commandment we would give to our people? When I try it at Shabbat meals, for example, I’m told things like “be good to one another”, “don’t be bad”, and that our people should believe in Gd and his messenger, the originator and creator of this religion, to study the writings and laws of our newly found religion and nationality, and more. But the Torah says: “This month shall mark for you the beginning of the months; it shall be the first of the months of the year for you” (Exodus 12:2)לא פעם אני תוהה, לו אנחנו היינו בונים עם חדש ומתחילים דת חדשה (וזה לא בהכרח אותו הדבר!), מה היתה המצווה הראשונה שהיינו נותנים לאנשים שלנו? כשאני מנסה את זה בארוחות שבת למשל, אנשים נוטים להגיד לי שהם היו אומרים להם “להיות טובים אחד לשני”, “לא להיות רעים”, להאמין באל ובשליחו, מתחיל ויוצר הדת הזו, ללמוד את כתבי וחוקי הדת והלאום האלה, ועוד, אבל התורה אמרה: הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה (שמות יב:ב)
Wait a moment… What about faith and kindness?? Well, all these will wait, said the Torah. First, we will synchronize our calendar so that we can schedule regular meetings at fixed times. Then we’ll have time to talk about the faith and kindness required and/or desired, our wonderful writings and countless other topics within and beyond what can be currently imagined.רגע…?? מה עם האמונה וטוב הלב?? כל אלה יחכו, אמרה התורה. דבר ראשון, נארגן את לוח השנה שלנו כדי שנוכל לקבוע מפגשים מסודרים בזמנים קבועים, ואז יהיה לנו זמן לדבר על האמונה וטוב הלב הנדרש ו/או הרצוי, הכתבים הנפלאים שלנו ועוד אינספור נושאים בתוך ומעבר למה שניתן לדמיין כרגע.
But it’s possible that this is not just a practical matter here. The Sforno (Rabbi Ovadia Sforno, 1470~-1550, Jewish-Italian biblical commentator, rabbi and physician) says: “This month shall mark for you… from now on, your months will be yours to do with them as you wish… during the days of slavery, your days were not yours, but were for the works and desires of others. Therefore, this is the first of the year, because that’s when your choosing-reality began”. That is, for the Sforo, it is no coincidence that the mitzvah that deals with time, is given precisely with the Exodus from Egypt, since as slaves, their time was enslaved to the capricious desires of Pharaoh (some say Pharaoh from the root of p.r.a, which is a little erratic), and now, their time will be tied to their relationship with Gd. As Yehuda Halevi says in his poem: “time-bound slaves, are slaves of slaves; the servant of Hashem, he alone is free”. Paradoxically, when our time is “enslaved” to Hashem, that is when we’re free.אבל יתכן שאין כאן רק ענין פרקטי בלבד. אומר לנו הספורנו (רבי עובדיה ספורנו, 1470~-1550, פרשן מקרא יהודי-איטלקי, רב ורופא): החודש הזה לכם ראש חדשים – מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם… בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי (בחירתי). כלומר, עבור הספורנו, אין זה מקרי שדוקא ביציאת מצרים המצוה שמתקבלת עוסק בזמן, מכיון שכעבדים, זמנם היה משועבד לרצונות הקפריזים של פרעה (יש אומרים פרעה משורש פ.ר.ע.), וכעת, זמנם יהיה קשור בקשר שלהם עם הקב”ה. כמו שאומר יהודה הלוי בשירו: “עבדי זמן – עבדי עבדים הם. עבד ה’ – הוא לבדו חופשי“. באופן פרדוקסלי, ברגע שהזמן שלנו “משועבד” לקב”ה, אנחנו נהיים חופשים.    
The Kli Yakar (Rabbi Shlomo Ephraim of Luntschitz 1550-1619, rabbi, preacher, Rosh Yeshiva and Rabbi in Prague) provides a long explanation, and I only extract a short section from it, which I quote verbatim (and hopefully do justice in my translation!): “Why did all the mitzvahs begin with the sanctification of this month, and why was this mitzvah given in juxtaposition with the mitzvah of the Passover sacrifice? The explanation is that according to the belief of the Egyptians, the sign of Aries (sheep) is the shepherd of all reality because it’s a sign of patience and richness (Tractate Shabbat, 156)….. and one might worry that erroneously people will think that this mitzvah (of the new month starting in the month of Nissan, April) is due to this sign of Aries! Therefore, the Holy One commanded immediately to slaughter the lamb in front of all who see it (and bring it as a Passover sacrifice)”. So… horoscopes and astrology? Yes, the Kli Yakar knows that this is the time of Aries and that this sign has certain qualities and tendencies, but as it is written in the Gemara, “There is no luck in Israel”. Therefore, to him, establishing Rosh Chodesh Nissan as the beginning of months is not inseparable from the Passover sacrifice, and shows very clearly, almost blatantly, that our commitment from now on is to Gd and not to the gods of Egypt, even if they have certain powers!הכלי יקר (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ 1550-1619, רב, דרשן, ראש ישיבה ואב”ד בפראג) מביא הסבר ארוך, ואני שולה מתוכו רק קטע קצר, אותו אני מביאה כלשונו: למה התחילו כל המצוות בקידוש החודש, ולמה נסמכה מצוה זו למצות קרבן פסח? והביאור על זה הוא שלפי שאמונת המצריים, מזל טלה הוא רועה לכל המציאות כי מזל מחכים מזל מעשיר (מסכת שבת קנו)…..      ויש לחוש שמא מתוך מצוה זו (ראש חודש) יתן מקום לטועים לחלוק ולומר שמפני חשיבות מזל טלה המשמש בחודש זה נעשה חודש זה ראש לחדשי השנה, ע”כ צוה אל חי מיד לשחוט הטלה לעין כל רואים (קרבן פסח)…. אז… מזלות ואסטרולוגיה? כן, יודע הכלי יקר שזו תקופת מזל טלה ולמזל זה תכונות ונטיות מסוימות, אבל כפי שכתוב בגמרא, “אין מזל בישראל”. לכן קביעת ראש חודש ניסן כראש חודשים אינה בלתי נפרדת במצוות קרבן הפסח, ומראה בדרך מאד ברורה, כמעט בוטה, שהמחויבות שלנו מעתה, היא לקב”ה ולא לאלוהי מצרים, גם אם יש בהם כוחות מסוימים!
Last for this week, the Malbim (Rabbi Meir Livush ben Yehiel Michal Weiser, 1879-1809, rabbi, biblical commentator, judge, worked in the Russian Empire, Prussia and Romania). In his commentary he distinguishes between “Rosh” and “Rishon”. Rishon = first – is the word for the number, and Rosh indicates the head / lead in importance and prominence; and we find three months that are more prominent than the others, which are Nisan, Sivan, and Tishri, which are the time of spring, wheat harvest and fruits ingathering, and along with them… the festivals (Pesach, Shavuot High holidays and Sukkot), and in what is written that it is the Rosh of all new months… because it was when they came out of Egypt… and furthermore… up until now, months have been numbered from Tishrei, and from now on will be numbered from Nissan.” Actually, everything – everything that we are, rests on the founding event of “Yetzi’at Mitzrayim”, usually translated as “the exodus from Egypt” but literally, meaning “Egypt’s Exodus”… So, shouldn’t we have called it “the exodus from Egypt” or “the exodus of Israel”?… There is an idea here that it is not only us going “in our young and elders, sons and daughters, sheep and cattle” (Exodus 10: 9), but actually the whole world was affected by this moment; and we are reminded of that we do not operate in a vacuum, and that our role, while it can be personal, national, and spiritual, is also inseparable from the entire world.אחרון לשבוע הזה, המלבי”ם (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר, 1809-1879, רב, פרשן מקרא, פוסק, פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה). בפירוש שלו הוא מבדיל בין “ראש ובין ראשון. ראשון הוא מלת המספר, וראש מציין את הקודם במעלה ובחשיבות, ונמצאו שלושה חדשים החשובים מיתר החדשים, שהם ניסן וסיון ותשרי, שהם זמן האביב והקציר והאסיף, ונגדם… המועדים, ובמה שנכתב שהוא ראש חדשים למדנו שהוא ראש בחשיבות לשני חדשים החשובים, שהם אחריו במדרגה כי בו יצאו ממצרים…. ומוסיף שהוא ראשון לחדשי השנה לענין המספר, שעד עתה מנו מתשרי, ומעתה ימנו מניסן”. בעצם, הכל, כל מי ומה שאנחנו, נשען על המאורע המכונן של יציאת ממצרים. אבל עוד רגע… מה בעצם משמעות הביטוי הזה, “יציאת מצרים”? לא היינו צריכים לקרוא לה “היציאה ממצרים” או “יציאת ישראל”?… יש כאן רעיון שלא רק אנחנו “בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ” (שמות י:ט), אלא בעצם שכל העולם הושפע מהרגע הזה, ועל כך תזכורת לנו, שאנחנו לא פועלים בואקום, ושהתפקיד שלנו, בשעה שהוא יכול להיות אישי ולאומי ורוחני, הוא גם בלתי מנותק מהעולם כולו.  
And on a personal note… This month for me (not the one in Nissan, but this very month of January – Tevet-Shvat…) I am celebrating 10 years in this blog which is a reflection of my love story with the Jewish texts as well as the people and the country… Many people stood and stand by me every week in this study, commentators spread over hundreds and thousands of years and places, friends who were and are still here, my family and my dear beloved children (and now also my precious beyond words granddaughter!). In honor of my “celebrations of the decade”, I’d like to share with you one of the key figures in my journey, whose first yahrzeit is this week – Rabbanit Dr Naomi Cohen. I think if we pay close attention to her title, we can stop right here: Rabbanit. And Dr. True, there are some today 😊 but for a woman born in 1930 (in New York, made aliya to Israel alone when she was 19), it was much less common, if it existed at all. Rabbanit Naomi was the wife of Haifa’s legendary chief rabbi for 36 years, Rabbi She’ar-Yeshuv Cohen of blessed memory, and one of the key pioneers of “orthodox feminism” in Israel. I had the privilege of studying Torah, Midrash and Gemara with her, sitting with her in her study, full of her holy books (and not without “votes for women” banners!), entering a world rooted in tradition and Halacha, while at the same time, innovative and progressive. One of my favorite things she said: “I have no principles! Instead of principles, I have ideals. If I had remained faithful to principles that do not take into account the given reality and human weaknesses, I could not have gotten this far. But while I do not have principles, I do have ideals. Ideals are the basis of the values that make up the framework for a meaningful life. But contrary to the principle, they leave room for adjustment to reality as it is. I call ideals – the same aspirations one lives by, kind of like a North Star. No reasonable person tries to travel in an imaginary spaceship towards the North Star, but the star – the ideal – guides the path, and by its light we try to live”… May her memory be blessed.ובנימה אישית… החודש הזה לי (לא ההוא בניסן, אלא ממש החודש הזה ממש של ינואר – טבת-שבט…) אני חוגגת 10 שנים לבלוג הזה שהוא השתקפות של סיפור האהבה שלי עם הטקסטים היהודים וגם העם והארץ… אנשים רבים עמדו ועומדים לצידי בכל שבוע בלימוד הזה, מפרשים המפוזרים על פני מאות ואלפי שנים ומקומות, חברים שהיו ועודם, משפחתי וילדי היקרים והאהובים (ועכשיו גם נכדתי היקרה מפז!).  לכבוד “חגיגות העשור” שלי, אני רוצה לשתף אתכם באחת מדמויות המפתח במסע שלי, שיום פטירתה הראשון חל השבוע – הרבנית דר נעמי כהן. אני חושבת שאם נשים לב לתואר שלה, אפשר כבר לעצור כאן: רבנית. וד”ר. נכון, יש כאלה כיום 😊 אבל לאשה שנולדה ב-1930 (בניו-יורק, עלתה לארץ לבדה בגיל 19), זה היה הרבה פחות נפוץ, אם בכלל קיים. הרבנית נעמי היתה אשתו של מי שהיה הרב הראשי האגדתי של חיפה במשך 36 שנים, הרב שאר-ישוב כהן זצ”ל ומחלוצות ה”פמיניזם האורתודוכסי” בארץ. זכיתי ללמוד איתה תורה, מדרש וגמרא, לשבת איתה בחדר העבודה שלה, עמוס ספרי הקודש שלה (ולא בלי דגלים למען הצבעת נשים בבחירות!) ולהכנס לעולם נטוע במסורת והלכה, וגם חדשני ומתקדם בו זמנית. אחד הדברים האהובים עלי שאמרה: “אין לי פרינציפים! במקום פרינציפים, יש לי אידיאלים. אילו נשארתי נאמנה לעקרונות שאינם מתחשבים במציאות הנתונה ובחולשות אנוש, לא יכולתי להגיע עד הלום. אבל בעוד שפרינציפים אין לי, אידיאלים יש. אידיאלים הם הבסיס לערכים שמהווים את המסגרת לחיים משמעותיים. אבל בניגוד לפרינציפ, הם משאירים מרחב להתאמה למציאות כפי שהיא. אני קוראת לאידיאלים – אותן השאיפות שלאורן חיים, הם מעין כוכב צפון. אין בר דעת מנסה לנסוע בספינת חלל דמיונית לעבר כוכב הצפון, אבל הכוכב – האידיאל, מכוון את הדרך לאורו משתדלים לחיות”… יהי זכרה ברוך.

שבת שלום וחודש שבט מבורך – Shabbat Shalom and a blessed month of Sh’vat

Posted in Uncategorized | Leave a comment