| בפרשת השבוע, פרשת “ראה”, בה אנחנו מצווים על הבחירה בין הברכה והקללה, גם הקב”ה מתואר כמי שבוחר. וכך מתחילה גם הפרשה שלנו: “רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃ אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ ה’ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ ה’ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם” (דברים יא:כו-כח) | In this week’s Torah portion, Re’e, when we are commanded regarding choosing – between the blessing and curse, the Holy One is also described as One who chooses. And so begins our parasha: “See, this day I set before you blessing and curse: blessing, that you listen to the commandments of H’ your Gd that I enjoin upon you this day; and curse, if you do not listen to H’ your Gd’s commandments, and turn away from the path that I enjoin upon you this day and follow other gods, whom you have not experienced” (Deuteronomy 11:26-28) |
| כמו הפרשות האחרות בספר דברים, גם זו עמוסה בנושאים, למשל, חזרה על חוקי כשרות, החובה לתת צדקה, חוקים מיוחדים בקשר לארץ ישראל, מצוות העליה לרגל ועוד. | Like the other Torah portions in the Book of Deuteronomy, this one is also loaded with many topics, such as kosher laws, giving tzedakka, special laws regarding the Land of Israel, pilgrimage obligations and more |
| ובתוך כל זה, כשנאמר לנו לעלות לרגל, לא נאמר לנו מקום מדויק, אלא – וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ ה’ אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַה’ (דברים יב:יא)׃ | And within all that, where we’re commanded regarding the pilgrimage festivals and where we should go, we are not given a specific place but rather – …”then you must bring everything that I command you to the site where H’ your Gd will choose to establish the divine name: your burnt offerings and other sacrifices, your tithes and contributions, and all the choice votive offerings that you vow to H’”… (Deuteronomy 12:11) |
| למה לא נאמר לנו בפשטות, ללכת לירושלים? היה כל כך קל יותר לו ידענו לאן אנחנו הולכים! | Why not tell us simply to go to Jerusalem? It would have been so much easier had we known where we’re heading! |
| ירושלים בשמה זה, אינה מוזכרת בתורה. מפרשים רבים תהו על אותה שאלה, למה? למה לא הוזכר בשמו “ה”מקום? אביא רק כמה. חיזקוני שחי באמצע המאה ה-13 בצרפת, אמר: “כי אם אל המקום אשר יבחר לא פי׳ המקום לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות כמו גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים”, כלומר, שהשכינה לא רק היתה בירושלים אלא בעוד מקומות בהם שכן המשכן. הסיבה השניה והמוזרה יותר היא שלטענתו “חייב אדם לשנות לתלמידו דרך קצרה”. מה יותר קצר, להגיד “ירושלים” או להגיד “כי אם אל המקום אשר יבחר”? ובכל זאת, חזקוני מעדיף את לימוד הכלל מאשר את שם המקום. כלל בעיניו, תמיד קצר יותר. | Jerusalem in this name is not mentioned in the Torah, and many commentators wondered about this, why? Why wasn’t “the place” mentioned as such?? I’m bringing only a few. Chizkuni, who lived in the middle of the 13th century France, said (about the verse) “except at a place of His choosing” that Moses did not spell out the name of that place, seeing that at different times G-d’s Presence decides to accept homage at different locations. [but never at more than one place at a given time. Ed.] And “because a person is to teach their student (things) in the short way”. What is shorter, to say “Jerusalem” or to say “to the place of His choosing”?? and yet, Chizkuni prefers that we learn a general rule that a name of a place. The rule for him, is always the shorter way. |
| דון יצחק אברבנל שנולד בפורטוגל ב-1437, חווה את הגירוש ועבד לנסות לבטלו ולבסוף נפטר ב-1508 בונציה, מדינאי, פילוסוף, מיסטיקן, פרשן וכלכלן, ממנהיגי היהודים באיזור ושר אוצר של כמה ממלכות, חשב אחרת וכך אמר: “שלא יחשבו ישראל שאחרי שיכבשו את הארץ יעשו בתי קדושתם באותם המקומות שהיו העמים עובדים לאלוהיהם… לכן הודיעם שלא יהיה כן… כי אם אל המקום אשר יבחר ה’ – רצונו לומר שהמקום המקודש צריך שיהיה אחד כאחדות האלוקי יתברך השוכן בו ולא יהיה רבים כמקומות הגויים… עוד צריך שתהיה בחירתו מאת ה’ ועפ”י נביא, ולא כרצון העובדים כאשר יעלה על רוחם וזה “אשר יבחר ה’ אלוקיכם מכל שבטיכם” | Don Yitzchak Abarbanel, born in Portugal 1437, experienced the expulsion and worked against it, finally dying in 1508 in Venice; a politician, philosopher, mystic, commentator and economist, of the Jewish leaders in the area and finance minister of a few kingdoms, thought otherwise, and so he said: “So that Israel would not think that after they conquered the land, their houses of sanctity would be done in the places where the nations worshiped their God … Therefore He informed them that this would be not … “but to the place that the Lord would choose” – to say that the holy place should be One as Divine oneness blessed be He that dwells in it and not like the places of the other nations … Moreover: it must be chosen by God and through a prophet, and not as the will of those who do whatever they feel like and that is the meaning of “which God will choose from all your tribes” |
| הרמב”ם (1135-1204, קורדובה, ספרד – פוסטאט, מצרים) מציע שלוש חכמות: “האחת מהן – שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה; והשנית – שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם; והשלישית והיא החזקה שבהם – שלא יבקש כל ‘שבט’ היותו ‘בנחלתו’ ולמשל בו והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה – ולזה באה המצוה שלא יבנה ‘בית הבחירה’ אלא אחר ‘הקמת מלך’ עד שתהיה המצוה לאחד ותסתלק המחלוקת”. | Rambam (1135-1204, Cordova, Spain – Fustat, Egypt) suggests three wisdoms: …For three practical reasons the name of the place is not distinctly stated in the Law, but indicated in the phrase “To the place which the Lord will choose” (Deut. 12:11, etc.). First, if the nations had learnt that this place was to be the center of the highest religious truths, they would occupy it, or fight about it most perseveringly. Secondly, those who were then in possession of it might destroy and ruin the place with all their might. Thirdly, and chiefly, every one of the twelve tribes would desire to have this place in its borders and under its control; this would lead to divisions and discord… Therefore it was commanded that the Temple should not be built before the election of a king who would order its erection, and thus remove the cause of discord. |
| ואחרון יקר – יש עוד רבים אבל לשבת זו, הוא ה”כלי יקר”, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (1540-1616) כתב: “קרוב לשמוע שלכך לא גילהו, שלא ינהג ביזיון בשילה ונוב וגבעון כשידעו בבירור שלא זו המנוחה והנחלה…. ואומר אני שיש סוד בדבר, כי אפילו לאברהם לא גילה מיד ואמר “על אחד ההרים אשר אומר אליך”… | And one last voice here (there are many more), the Kli Yakar, Rabbi Shlomo Ephrayim of Luntshitz (1540-1616) wrote: probably He didn’t tell him (Moses) so that the other locations of the mishkan won’t be belittled when they know that those are not “the” location… and I think there’s a secret here, because even to Abraham he didn’t tell immediately where to go and only said (in the Binding), “Upon one of the mountains which I will say to you” (Genesis 22:2). |
| אני אוהבת את הרעיון שאחרי כל הפירושים, אנחנו מודים בכך שיש סוד, שיש לנו מקום גם להסברים וגם לנסתר. אחרי הכל, אנחנו בקושי מבינים את ההחלטות של עצמנו, ואיך נבין את אלו של הקב”ה ? אבל, אולי, מה שחשוב הוא שיש בחירה, תמיד. ושלבחור, זה גם להיות בצלם אלוהים. כמובן, אין לנו אפשרות לבחור מה קורה, אבל יש לנו אפשרות לבחור מה נעשה בקשר לכך ואיך נגיב. גם זהו חופש. | I like this idea, that even after all the explanations, we acknowledge that there’s a secret; that we make room for both – commentaries and secrets. After all, we barely fully understand our own choices, can we really hope to understand Gd’s? And yet, maybe what’s more important is that, there is a choice, always; and that to choose, is also to be in Gd’s image. Not, of course, regarding what happens, but regarding what we do about it and how we react. This too is freedom. |
Shabbat Shalom and a good month for the upcoming month of Elul! – שבת שלום וחודש אלו”ל טוב!!
Torah & more... תורה ועוד 