| It is a Shabbat of motion, the Shabbat between Rosh Hashanah and Yom Kippur; Shabbat after and before fasting. Rabbi Kook explained that the Hebrew word for fasting, tzom, is the beginning of the word tzomet, crossroads, a place to choose a direction, to reconnect with the right path, to decide where to go from here, and what can be done “today” to move forward? | זו שבת של תנועה, השבת בין ראש השנה ויום הכיפורים, שבת אחרי ולפני צום. הרב קוק הסביר שהמילה העברית “צום” היא תחילתה של המילה “צומת”, מקום לבחור כוון, להתחבר מחדש לדרך הנכונה, להחליט לאן הלאה מכאן, מה אפשר לעשות “היום” כדי להתקדם? |
| Maybe it’s not a coincidence the Sabbath when we meet Moshe walking in a Torah portion named “Vayelech” (and he walked). At the age of 120 – he walks to speak “these words (things) to all the Children of Israel” (Deuteronomy 31:1). Couldn’t they come to him? Didn’t anyone think, ‘Oh, Moshe is nearing the end of his life and our journey is about to end too; let’s go, all of us, sit at his feet and hear as much Torah from him as possible’… | אולי לא במקרה זו השבת בה אנחנו פוגשים את משה – ההולך. בגיל 120 – הוא הולך, הולך כדי לדבר עם העם “אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל” (דברים לא:א). האם לא יכלו לבוא אליו? האם אף אחד לא חשב, ‘אוי, משה מתקרב לסוף חייו והמסע שלנו מתקרב לסיומו, בוא נלך, כולנו, לשבת לרגליו ולשמוע ממנו כמה שיותר תורה’… |
| Indeed, the title of this Torah portion should have been “and we walked”… but instead, the humblest man we have ever met, gets up and goes to talk to the people, the very people because of whom (or for whom?) he will not enter the land as he so desperately wanted. How does he not stay angry and furious?? But he bothers, because he can’t do otherwise, and maybe so that we too will learn – not to sit and wait for things to happen, nor to run and jump on things, thinking that everything is up to us and needs to be done right away, here and now. Rather, to walk; get up and do; talk, ask, request, try, learn and teach, over and over again. Even if it’s not easy for us. Even if we don’t know where things are going. Start with one step, and walk. | אכן, שם הפרשה היה צריך להיות “ונלך”… אך במקום זאת, האיש הצנוע ביותר שפגשנו אי פעם, קם והולך לדבר עם האנשים, אותם אנשים שבגללם (או למענם?) לא יכנס לארץ שכל כך רצה. איך הוא לא נשאר כועס וזועם?? אבל הוא טורח כי הוא לא יכול אחרת, ואולי כדי שגם אנחנו נלמד – לא לשבת ולחכות שדברים יקרו, גם לא לרוץ ולהתנפל במחשבה שהכל עלינו וצריך כאן ומייד, עכשיו ומהר. אלא, ללכת. לקום ולעשות. לדבר, לשאול, לבקש, לנסות, ללמוד וללמד, שוב ושוב. גם אם לא קל לנו. גם אם סופם של הדברים לא ברור. להתחיל בצעד אחד, וללכת. |
| The motion of this Shabbat is also expressed by being “Shabbat Shuva“. Tshuvah (often translated as “repentance”, it also means “an answer”) offers us a unique and special movement: a forward search for an as yet unknown answer, which we believe and hope exists for us somewhere in the future, along with a return home and a connection to the past. One can always do tshuvah, and “if he returns, you will immediately receive him”, it says in the “Une’tane Tokef” High Holy Days prayer, regardless of which certain season of the year it is. And yet, in this period in which we are now, precisely between Rosh Hashana and Yom Kippur, there is a feeling that nature is also returning to its origin and Existence goes back inward, coming together to start anew. “Seek Gd where He is”, we are told (Isaiah 55:6), and Rabbi Uri Sharki explains: “When He is present to you and He shows you even through the order of nature that everything returns to its Source”. | התנועה של השבת הזו מתבטאת גם בהיותה “שבת שובה“. התשובה מציעה לנו תנועה יחודית ומיוחדת: חיפוש קדימה אחר מענה עוד לא ידוע, שאנחנו מאמינים ומקוים קיים עבורנו אי שם בעתיד, יחד עם שיבה הביתה וחיבור לעבר. אפשר לעשות תשובה תמיד, ו”אם ישוב, מיד תקבלו”, נאמר בתפילת ונתנה תוקף, בלי קשר לעונה מסוימת בשנה. ובכל זאת, בתקופה זו בה אנו נמצאים עכשיו, ודוקא בין כסה לעשור, יש תחושה שגם הטבע חוזר למקורו וכל ההוויה כולה כמו שבה ומתכנסת להתחיל מחדש. “דרשו ה’ בהמצאו”, נאמר לנו (ישעיהו נה:ו), והרב אורי שרקי מסביר: “כשהוא מצוי לכם והוא מראה לכם אפילו דרך סדרי הטבע שהכל שב אל מקורו”. |
| The Sages tell us that “Tshuvah precedes the world” (Bereishit Rabbah 1:4), that is, tshuvah is not some sophisticated “afterthought” but is an integral part of the creation of the world. It is clear to Holy One that as soon as there is a creation, a distance will inevitably happen, as is the case in any system of relationships. This can and will likely happen between us and the Almighty. And while it may not be possible to get rid of this distance completely, it is possible to go back and reduce it again and again. | חז”ל אמרו לנו ש”תשובה קדמה לעולם” (בראשית רבה א:ד), כלומר, התשובה איננה איזה “בדיעבד” מתוחכם אלא היא חלק אינטגרלי מבריאת העולם. ברור לקב”ה שברגע שיש בריאה, בהכרח יווצר מרחק, כמו בכל מערכת יחסים, גם בינינו והקב”ה, וברור שבה בשעה שאולי אי אפשר להפטר מהמרחק הזה לגמרי, אפשר לחזור ולצמצם אותו שוב ושוב. |
| And yet, at the same time when he said our fall songs which sound somewhat sad, limiting and indeed, narrowing, and, as Tshuvah is indeed, a very serious matter, it is important to remember that it is also a happy thing and its purpose is to expand the heart, enlarge and glorify us; it’s about us being more, not less, of who we are. | ויחד עם זאת, בה בשעה שהסתו “עם הענן, ועם הרוח המייבב” נשמע עצוב משהו, מגביל ואכן, מצמצם, ותשובה, כמובן, שהיא דבר רציני ביותר, חשוב להזכיר שהיא גם דבר משמח ומטרתה, להרחיב את הלב, להגדיל ולהאדיר. להיות יותר, לא פחות, מי שאנחנו. |
| A year ago, late at night, I was driving somewhere in the Land, and as if out of nowhere, Rabbanit Yemima Mizrahi’s voice came up on the radio, correcting a title: “Instead of ‘Ten Days of Repentance (Tshuvah)’ we should call these days ‘Ten Days of Passion (Tshukah)’. We’re not going back and minimizing; we’re not being nostalgic for a distant past, but heading onward, forward, to be completely in passion – for life, creation, being and doing, for this connection with so long for, with ourself, others, and Gd. May we merit. | לפני שנה, בשעת לילה מאוחרת, אני בנהיגה אי שם בכבישי ארצנו, וכמו משום מקום, קולה של הרבנית ימימה מזרחי ברדיו מתקנת כותרת: “במקום ‘עשרת ימי תשובה’ נקרא לימים האלה ‘עשרת ימי תשוקה’”. לא לחזור ולהתמזער, לא נוסטלגיה לעבר רחוק, אלא הלאה, קדימה, להיות לגמרי בתוך תשוקה – לחיים, ליצירה, להוויה ועשיה, לחיבור עם עצמי, אחרים, והקב”ה. מי יתן ונזכה. |
Shabbat Shalom – שבת שלום
Torah & more... תורה ועוד 