Abraham was already on route back to the Land, on a family journey that started some years earlier. Why did G-d have to tell him to go? Why does G-d have to intervene? And if G-d has to tell him to travel, why not before, when they left?

אברהם כבר היה בדרך חזרה לארץ, במסע משפחתי שהתחיל כמה שנים קודם לכן. מדוע אם כן אלוהים היה צריך להגיד לו ללכת? למה אלוהים צריך להתערב? ואם אלוהים צריך להגיד לו ללכת, לא לא אמר לפני המסע?

Turns out that leaving the burning furnaces, per the midrash, of Ur of the Chaldeans was not so difficult. Things were not good and it was what “made sense”. But then, as is the case with many journeys, the journey was driven by the desire to escape from rather than a destination. When they chanced upon a lovely, modern, progressive city along the way, they stayed there.

מסתבר שהיציאה מהתנורים הבוערים, לפי המדרש, של אור-כשדים לא הייתה כל כך קשה. הדברים לא היו טובים וזה מה שהיה “הגיוני” לעשות. אבל אז, כפי שקורה במסעות רבות, המסע הונע על ידי הרצון לברוח ולא ע”י היעד. כשמצאו בדרך עיר מקסימה, מודרנית ומתקדמת, נשארו בה.

That’s when G-d speaks up. Because it takes more than things “making sense” and rational thinking, to continue the journey onward; onward – home. A few generations later, Joseph will describe himself as coming from the Land of the Hebrews (Genesis 40:15). As heirs to Ever (Genesis 11:15-17), Ever, the great-grandson of Shem, lived in the Land of the Ivrim, Hebrews. For whatever reason, some regional holocaust, they left, and now it was time to come back.

 זה הרגע בו אלוהים מדבר. כי צריך הרבה יותר מ”הגיון” וחשיבה רציונלית כדי להמשיך את המסע הלאה; הלאה – הביתה. כמה דורות לאחר מכן, יוסף יתאר את עצמו כמי שבא מארץ העברים (בראשית 40:15). כיורשים של עבר (בראשית יא, 15-17),, עבר, נינו של שם (הבן של נח) וכל משפחתו הענפה, חי בארץ, ארץ העברים. מסיבה כלשהי, שואה אזורית למשל, הם עזבו, ועכשיו הגיע הזמן לחזור.

וַיֹּ֤אמֶר ה’ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ (בראשית יב:1)׃

The LORD said to Abram, “Go forth from your land and from your homeland and from your father’s house to the land that I will show you…. (Genesis 12:1)

Lots of ink has been poured over this verse. Using the Hebrew roots, I’ll offer just one read:

Eretz = land, shares its root with r.tz.h, the root for desires, wants.

Moledet = homeland, shares its root with n.l.d. or y.l.d., having to do with birth, also to do with things thata re “muladim”, inherent qualities within us.

And from your father’s home – from the most fundamental, intrinsic characters within you.

הרבה דיו נשפך על הפסוק הזה. בעזרת שורשי המילים בעברית, אציע כאן רק קריאה אחת: “ארצך” – שייך לרצונות. “מולדתך” – שייך ללידה, וגם לדברים בנו שהם “מולדים”, תכונות מובנות בתוכנו, “ומבית אביך – מהחלקים הבסיסיות באישיותך.

There’s of course the physical journey, but there’s also – the spiritual one. G-d in a sense, commands Abraham to do a very careful self-check-up: check yourself and get rid of everything you don’t need: you have wants that tie and bind you and are maybe not “you”. Identify them and lose them. You have inherent qualities that block you from moving forward. Find those and drop those. Go “to your Self”: to your benefit and your goodness, explains Rashi.

יש כמובן את המסע הפיזי, אבל יש גם – את הרוחני. אלוהים במובן מסוים, מצווה על אברהם לבצע בדיקה עצמית זהירה מאוד: בדוק את עצמך והיפטר מכל מה שאינך צריך: יש לך רצונות שקושרים אותך ואולי אינם “אתה”. זהה אותם והפטר מהם. יש לך תכונות מובנות שחוסמות אותך מלהתקדם. מצא אותם, שחרר והשתחרר אותם. לך “אל העצמי שלך”: לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, מסביר רש”י.

And even though, continues (slightly paraphrased) Rashi, the journey may challenge your ability to have children, and take away your monetary resources, and cause you to question your purpose and future, these are exactly the blessings you’ll have.

ולמרות ממשיך רש”י שהמסע עשוי להיות מאתגר, תענה בברכות: לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ גּוֹרֶמֶת לִשְׁלֹשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וּמְמַעֶטֶת אֶת הַמָּמוֹן וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, לְכָךְ הֻזְקַק לִשְׁלֹשָׁה בְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהִבְטִיחוֹ עַל הַבָּנִים וְעַל הַמָּמוֹן וְעַל הַשֵּׁם:

And the (Jewish) year was 1948. And Abraham and Sarah (Avram & Sarai then) held hands and went on their journey home. Their job was not to “start a new thing” and I wholeheartedly reject the idea that “he was the first monotheist” (longer conversation for another time). But having done the work, and knowing the power of eretz (Land) and artziyut (physicality) that pulls one down, they started putting together a practical system with the mitzvot that will hold on to G-d’s Oneness, not only spiritually but on earth as well. How to do it, is still a challenge, but that – actively sharing in journeying in this direction – is the blessing left for us.

והשנה (היהודית) הייתה 1948. ואברהם ושרה (אז אברם ושרי) החזיקו ידיים ויצאו לדרכם הביתה. תפקידם לא היה “להתחיל דבר חדש” ואני דוחה בלב שלם את הרעיון ש”הוא היה המונותאיסט הראשון “(שיחה ארוכה יותר לזמן אחר). אך לאחר שעשו את העבודה, וידעו את העוצמה של ארץ וארציות שיכולה גם למשוך מטה, הם החלו להרכיב, יחד עם המצוות, מערכת מעשית שתחזיק באחדותו של אלוקים, לא רק מבחינה רוחנית אלא גם ממש על האדמה גם כן. איך לעשות את זה? זה עדיין מהווה אתגר, אבל זה – השתתפות פעילה במסע בכיוון הזה – הוא הברכה שהם השאירו לנו.

Shabbat Shalom – שבת שלום

The “WOW” prize of the week goes to....
World’s largest Byzantine wine factory uncovered in Israel | CNN Travel