Walking on Grass, Walking on… End of Eruvin

We’re nearing the end of Eruvin, when we finally begin to understand what’s going on, we have to say good-bye… is that symbolic of so many other situations? I’m choosing a small, not critical section for finale, to take a glimpse into how the Talmud thinks, because, for me, more than anything, it isn’t a book of Halacha / Jewish Law, although it includes guidelines for it; it is a book that teaches our spiritual language and how we think. That, more than anything, is what makes it so challenging – we are peering into our extended mind; and that is also what makes it fun, lively, new and exciting every time.

In page 100b, after speaking of what to do regarding trees on Shabbat, we move to discuss walking on grass, already modeling the associative relationship between topics, flowing from one to another.

לקראת סוף מסכת עירובין, סוף סוף מתחילים להבין מה קורה, והנה, עלינו להיפרד … האם זה סמלי לכל כך הרבה סיטואציות אחרות בחיים? אני בוחרת קטע קטן ולא לגמרי קריטי, כדי להציץ לאיך התלמוד חושב, כי מבחינתי, יותר מכל, זה לא ספר הלכה / חוקה יהודית, למרות שהוא כולל הנחיות לכך; זהו ספר שמלמד את השפה הרוחנית שלנו ואיך אנחנו חושבים. זה, יותר מכל, מה שהופך אותו למאתגר כל כך – אנחנו מציצים לתוך המוח הקולקטיבי שלנו, וזה גם מה שהופך אותו למהנה, תוסס, חדש ומרגש בכל פעם.

בדף 100 ב, לאחר שדיברנו על מה לעשות בנוגע לעצים בשבת, אנו עוברים לדון בהליכה על דשא, ובכך כבר מדגמנים לנו את הקשר האסוציאטיבי בין נושאים, הזורמים זה מזה.

Turns out, we have 2 conflicting sources: one says, one cannot walk on grass on Shabbat (and we have a verse for that, which we’ll return to later-), and the other one says, we may. How do we reconcile two conflicting teachings? Ah! Says, the Gemara, “it is not difficult”, one speaks of wet (green) grass which one might uproot, and the other – re dry grass, which is already cut and therefore, no problem. Ok? Not yet. Because, it is also possible that we’re talking in both cases about green grass, but, one option refers to it in the summer, when the grass has seeds that might dislodge, and the other, to grass in winter, when this problem does not exists because the seeds inside the grass are not yet ready to be planted (which we can’t do on Shabbat).

מסתבר, שיש לנו 2 מקורות סותרים: אחד אומר, לא ללכת על דשא בשבת (ויש לנו פסוק לזה, שנחזור אליו בהמשך-), והשני אומר, אין בעיה. כיצד נשלב שתי תורות סותרות? אה! אומרת הגמרא, “לא קשיא”, אחד מדבר על דשא רטוב (ירוק) שעשוי להעקר, והשני – על דשא יבש שכבר נחתך ולכן, אין בעיה. בסדר? עדיין לא. כי ייתכן גם שאנחנו מדברים בשני המקרים על דשא ירוק, אך אפשרות אחת מתייחסת אליו בקיץ, כאשר בדשא יש זרעים שעלולים להעקר ובכך נעבור על איסור זריעה, והשנייה לדשא בחורף, כאשר בעיה זו לא קיימת מכיוון שהזרעים בתוך הדשא עדיין לא מוכנים לזריעה (מה שאנחנו לא יכולים לעשות בשבת).

Ok? Not yet. Because maybe we’re talking about summer for both situations, but what makes the difference is whether one is wearing shoes or not: with shoes, we’re just stepping on the grass, but without, our toes might get tangles and uproot the grass!

בסדר? עדיין לא. כי אולי בעצם אנחנו מדברים על קיץ בשני המצבים, אבל ההבדל הוא אם נועלים נעליים או לא: עם נעליים, אנחנו רק דורכים על הדשא, אבל בלי, בהונותינו עשויות להסתבך ולעקור את הדשא!

Ok? Not yet! We should check whether our shoe is pointy or not… alright! Done? Not yet. It’s possible the grass is short or long and that too, will make a difference because it can get tangled in the shoes and pulled out… in the end, it doesn’t matter, because it’s all under a category of – we’re doing something insignificant that gives us no benefit so “it’s ok”, but we had to jump through all the hoops and check it out all the way till the very end…

בסדר? עדיין לא! עלינו לבדוק לנעל שלנו יש שפיץ או לא … בסדר! סיימנו? עדיין לא. יתכן שהדשא קצר או ארוך וגם זה ישפיע כי אולי הוא יכול להסתבך בנעליים ולהעקר … בסוף כל הענין מבוטל כי אנחנו הולכים על דשא לא “בשביל” לעקור, ולכן מה שיקרה הוא “לא ניחא ליה”, הוא דבר שלא תורם לנו ולא עשינו אותו בכוונה, אבל היינו צריכים לעבור את כל המכשולים ולהבין עד הסוף…

And we wonder: but wait, you didn’t tell me from the get go that I need to think about different seasons and length of grass and shoes, and whether the shoes are pointy or not… yes, exactly. And if that is not enough, at the end of it, they go back to the first verse that accompanied the teaching that says, not ok to walk on grass, and say, remember that verse? It says “And he who hastens with his feet sins” (Proverbs 19:2). As if the Gemara let it sink in the back of our minds, so that we would wonder, is ‘walking on grass’ on Shabbat is the only way to hastily “sin” with one’s legs? Ah, glad you asked… Before we know it, we’re in the discussion about sexual relationship, and what is ok and not ok between couples, because that too, is an area where we seek boundaries, which help us find ways to join and ways to separate.  

ואנחנו תוהים: אבל רגע, לא אמרת לי מההתחלה שאני צריך לחשוב על עונות שונות ואורך דשא ונעליים, והאם הנעליים מחודדות או לא … כן, בדיוק. ואם זה לא מספיק, בסוף כל זה, אנחנו חוזרים לפסוק שהוכיח את ההנחיה הראשונה, שאמרה, לא ללכת על הדשא, ואומרים, זוכרים שהיה שם פסוק? כתוב ״וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא״.(משלי יט:2) כאילו שהגמרא הניחה לענין לשקוע ברקע, כדי שנתחיל לחשוב, האם ‘הליכה על דשא’ בשבת היא הדרך היחידה “לחטוא” בחופזה ברגליים? אה, שמחה ששאלת … ולפני ששמנו לב מה קרה, אנחנו בדיון על יחסי מין, מה בסדר ולא בסדר בין בני זוג, כי אחרי הכל, גם זה תחום שאנחנו מחפשים גבולות ו”עירובין” – קוים שעוזרים לנו למצוא דרכים להתחבר ודרכים להפריד…

I know. For many it’s an opportunity to role eyes, but for me? Well, that’s what happens when you love something. Biding farewell to Eruvin and can’t wait to see what Pesachim has in store.

אני יודעת. זה השלב שרבים מגלגלים את עיניהם, אבל בשבילי? ובכן, זה מה שקורה כשמאוהבים… להתראות לך מסכת עירובין, ולא יכולה לחכות לראות מה “פסחים” טומנת בחובה.

Shabbat Shalom. שבת שלום  

אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב אַסִּי: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא״.

Rami bar Abba said that Rav Asi said: It is prohibited for a person to walk on grass on Shabbat, due to the fact that it is stated: “And he who hastens with his feet sins” (Proverbs 19:2). This verse teaches that mere walking occasionally involves a sin, e.g., on Shabbat, when one might uproot the grass on which he walks.

תָּנֵי חֲדָא: מוּתָּר לֵילֵךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת, וְתַנְיָא אִידַּךְ: אָסוּר. לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּלַחִים, הָא — בִּיבֵשִׁים.

The Gemara cites another apparent contradiction: It was taught in one baraita that it is permitted to walk on grass on Shabbat, and it was taught in another baraita that it is prohibited to do so. The Gemara answers: This is not difficult. This baraita is referring to green grass, which one might uproot, thereby transgressing the prohibition against reaping on Shabbat. That other baraita is referring to dry grass, which has already been cut off from its source of life, and therefore the prohibition of reaping is no longer in effect.

וְאִי בָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא בְּלַחִים, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בִּימוֹת הַחַמָּה, כָּאן — בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

And if you wish, say instead that both baraitot are referring to green grass, and yet there is no difficulty: Here, the baraita that prohibits walking on grass is referring to the summer, when the grass includes seeds that might be dislodged by one’s feet, whereas there, the baraita that permits doing so is referring to the rainy season, when this problem does not exist.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלָא קַשְׁיָא: הָא — דְּסָיֵים מְסָאנֵיהּ, הָא — דְּלָא סָיֵים מְסָאנֵיהּ.

And if you wish, say instead that both baraitot are referring to the summer, and it is not difficult: This baraita, which permits walking on grass, is referring to a case where one is wearing his shoes, whereas that other baraita, which prohibits it, deals with a situation where one is not wearing his shoes, as the grass might get entangled between his toes and be uprooted.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּסָיֵים מְסָאנֵיהּ, וְלָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאִית לֵיהּ עוּקְצֵי, הָא — דְּלֵית לֵיהּ עוּקְצֵי.

And if you wish, say instead that both baraitot are referring to a case where one is wearing his shoes, and nevertheless this is not difficult: This baraita prohibits walking on grass, as it involves a case where one’s shoe has a spike on which the grass might get caught and be uprooted, whereas that other baraita permits it, because it deals a case where one’s shoe does not have a spike.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא דְּאִית לֵיהּ עוּקְצֵי: הָא — דְּאִית לֵיהּ שְׁרָכָא, הָא — דְּלֵית לֵיהּ שְׁרָכָא.

And if you wish, say instead that both are referring to a case where the shoe has a spike, and it is not difficult: This baraita, which prohibits walking on grass, is referring to a case where the grass is long and entangled, and it can easily get caught on the shoe, whereas that other baraita is referring to a case where the grass is not long and entangled.

וְהָאִידָּנָא דְּקַיְימָא לַן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כּוּלְּהוּ שְׁרֵי.

The Gemara concludes: And now, when we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that there is no liability for a prohibited act committed unwittingly during the performance of a permitted act, all of these scenarios are permitted, as here too, one’s intention is merely to walk and not to uproot grass on Shabbat.

וְאָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַב אַסִּי: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיָּכוֹף אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא״.

The Gemara cites another halakha derived from the verse mentioned in the previous discussion. Rami bar Ḥama said that Rav Asi said: It is prohibited for a man to force his wife in the conjugal mitzva, i.e., sexual relations, as it is stated: “And he who hastens with his feet sins” (Proverbs 19:2). The term his feet is understood here as a euphemism for intercourse.

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה הָוְיָין לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין. אָמַר רַב אִיקָא בַּר חִינָּנָא, מַאי קְרָאָה: ״גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב״.

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: Anyone who forces his wife to perform the conjugal mitzva will have unworthy children as a consequence. Rav Ika bar Ḥinnana said: What is the verse that alludes to this? “Also, that the soul without knowledge is not good” (Proverbs 19:2). If intercourse takes place without the woman’s knowledge, i.e., consent, the soul of the offspring will not be good.

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

1 Response to Walking on Grass, Walking on… End of Eruvin

  1. rabbaclaudia says:

    Love this! Mazal tov on the Siyum! Kol tuv, C

    >

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s