Nitzavim is definitely one of The 54 best Torah portions we have. In retrospect, this week’s blog post looks more like a “source-sheet” than a blog post… There are just so many good “sayings” here that very little needs to be added…

פרשת ניצבים היא בהחלט אחת מ-54 הפרשות הכי הכי שיש לנו. בדיעבד, אני רואה שהבלוג הזה נראה יותר כמו דף מקורות מאשר כמו “פוסט”… יש כל כך הרבה אמירות “טובות” שלא צריך להגיד עליהן כמעט כלום…

The reading of the last Shabbat of the year, right before Rosh Hashana is all about Teshuva, often translated as “repentance” but holding in it not only the plain idea of “teshuva” in a sense of an answer to a question, but also, lashuv, the idea of coming back home. In this sense, it expresses perhaps our greatest challenge and desires. We speak of being in “G-d’s image” and one of the names we use for G-d is “Hamakom”, the Place. Here, we too are asking to “return”, and find our “place”. Where do we feel most at home? And what keeps us away from it? Assuming it’s within us, what do we need to do to return?  Deuteronomy 30:1-14 tells us:

קריאת התורה של השבת האחרונה בשנה, ממש לפני ראש השנה, עוסקת ב”תשובה”, המתורגמת לעתים קרובות כסוג של “חרטה”, “חזרה”, אך מחזיקה בתוכה לא רק את הרעיון הפשוט של “חזרה בתשובה” במובן של תשובה לשאלה, אלא גם, לשוב, כרעיון לחזור הביתה. במובן זה, המונח מבטא את האתגר והרצונות הגדולים ביותר שלנו. אנו מדברים על היותנו ב”צלם ובדמות” הקב”ה. אחד השמות בהם אנו משתמשים לאלוקים הוא “המקום “. גם אנו כאן מבקשים “לחזור”, ולמצוא את “המקום” שלנו. היכן אנו מרגישים הכי בבית? ומה מרחיק אותנו מזה? בהנחה שזה בתוכנו, מה עלינו לעשות כדי לחזור לשם? בספר דברים ל:1-14 התורה מספרת לנו:

When all these things befall you—the blessing and the curse that I have set before you—and you take them to heart amidst the various nations to which the LORD your God has banished you, and you return to the LORD your God, and you and your children heed His voice and all I command you with all your heart and soul, just as I enjoin upon you this day,	וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכׇ֨ל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ ה’ אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃ וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה’ אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
then the LORD your God will restore your fortunesaOthers “captivity.” and take you back in love. He will bring you together again from all the peoples where the LORD your God has scattered you. Even if your outcasts are at the ends of the heavens, from there the LORD your God will gather you, from there He will fetch you. And the LORD your God will bring you to the land that your fathers possessed, and you shall possess it; and He will make you more prosperous and more numerous than your fathers. ….	וְשָׁ֨ב ה’ אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ ה’ אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃ אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ ה’ אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ׃ וֶהֱבִיאֲךָ֞ ה’ אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ וְהֵיטִֽבְךָ֥ וְהִרְבְּךָ֖ מֵאֲבֹתֶֽיךָ׃
You, however, will again heed the LORD and obey all His commandments that I enjoin upon you this day. And the LORD your God will grant you abounding prosperity in all your undertakings, in the issue of your womb, the offspring of your cattle, and the produce of your soil. For the LORD will again delight in your well-being, as He did in that of your fathers, since you will be heeding the LORD your God and keeping His commandments and laws that are recorded in this book of the Teaching—once you return to the LORD your God with all your heart and soul….	וְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל ה’ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ וְהוֹתִֽירְךָ֩ ה’ אֱלֹהֶ֜יךָ בְּכֹ֣ל  מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֗ךָ בִּפְרִ֨י בִטְנְךָ֜ וּבִפְרִ֧י בְהֶמְתְּךָ֛ וּבִפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ לְטֹבָ֑ה כִּ֣י  יָשׁ֣וּב ה’ לָשׂ֤וּשׂ עָלֶ֙יךָ֙ לְט֔וֹב כַּאֲשֶׁר־שָׂ֖שׂ עַל־אֲבֹתֶֽיךָ׃ כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ ה’ אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־ה’ אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ….

The idea of “teshuva” is often misunderstood. When Jews who were not observant start keeping Shabbat, kosher, praying, people say, oh, chazarta bet’shuva?? i.e. did you “return”, “repent”? but teshuva should be much more than adding a few observances (which I don’t take lightly at all!). Reading the verses carefully, we can see that the text distinguishes between “returning” and observing mitzvot. The Torah does not say, ‘return to the mitzvot’, but rather, return to Hashem, and then also, do mitzvot, as an expression to that return to self and G-d, not as an independent, sufficient act, or series of disconnected actions.

הרעיון של “תשובה” לרוב אינו מובן נכון. כאשר יהודים שלא היו שומרי מצוות מתחילים לשמור שבת, כשרות, תפילה, אנשים אומרים, או, חזרת בתשובה?? אבל תשובה צריכה להיות הרבה יותר מהוספת כמה מצוות (ואני לא מתייחס לכך בקלות ראש!). כשאנו קוראים את הפסוקים בעיון, אנו יכולים לראות שהטקסט מבחין בין “תשובה” לבין קיום מצוות. התורה אינה אומרת לשוב למצוות, אלא שוב לה’, ואז, גם לעשות מצוות, כביטוי לחזרה זו לעצמי ואלוקים, לא כאקט עצמאי, מספק או סדרה של מהלכים מנותקים.

The Talmud (Megillah 29:a) on the issue of teshuva and return tells us that not only we will return but that the Shechina, G-d’s presence, will be with us when we’re away from our Place, and likewise, will return with us:

התלמוד (מגילה כט: א) בנושא התשובה אומר לנו שלא רק שאנחנו נחזור אלא גם השכינה, נוכחותו של אלוקים, תהיה איתנו כשאנחנו לא נמצאים במקומנו, ולכן גם תחזור איתנו:

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Come and see how beloved the Jewish people are before the Holy One, Blessed be He. As every place they were exiled, the Divine Presence went with them. They were exiled to Egypt, and the Divine Presence went with them, as it is stated: “Did I reveal myself to the house of your father when they were in Egypt?” (I Samuel 2:27). They were exiled to Babylonia, and the Divine Presence went with them, as it is stated: “For your sake I have sent to Babylonia” (Isaiah 43:14). So too, when, in the future, they will be redeemed, the Divine Presence will be with them, as it is stated: “Then the Lord your God will return with your captivity” (Deuteronomy 30:3). It does not state: He will bring back, i.e., He will cause the Jewish people to return, but rather it says: “He will return,” which teaches that the Holy One, Blessed be He, will return together with them from among the various exiles…..

תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶן גָּלוּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינָה עִמָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר הַנִּגְלֹה נִגְלֵיתִי לְבֵית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם וְגוֹ׳ גָּלוּ לְבָבֶל שְׁכִינָה עִמָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַנְכֶם שֻׁלַּחְתִּי בָבֶלָה וְאַף כְּשֶׁהֵן עֲתִידִין לִיגָּאֵל שְׁכִינָה עִמָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְהֵשִׁיב לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְשָׁב מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁב עִמָּהֶן מִבֵּין הַגָּלִיּוֹת ….

 So with such an all encompassing act, this must be extremely difficult… continues the Torah in our Torah portion:

וואו… תהליך שכזה, בטח חייב להיות קשה ביותר… התורה ממשיכה בפרשה שלנו:

Surely, this Instruction which I enjoin upon you this day is not too baffling for you, nor is it beyond reach. It is not in the heavens, that you should say, “Who among us can go up to the heavens and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” Neither is it beyond the sea, that you should say, “Who among us can cross to the other side of the sea and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” No, the thing is very close to you, in your mouth and in your heart, to observe it.

כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃ לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃  וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבׇר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃

There are many insightful voices on this that it’s hard to choose… for now, I’ll add just one more, the moving Don Yitzchak Abarbanel, a Jewish statesman, philosopher, mystic, commentator and financier (1437-1508), exiled from his homeland, Portugal in the expulsion and continued to be a leader in Italy. Abarbanel’s first comment on this is that this is all about the future, prophecies that have nor yet taken place at his time. This always amazes me, that someone can lose everything and get up and say, ‘comfort and return to our homeland is yet to come’! Then, we have his words about teshuva:

יש עוד הרבה קולות בעלי תובנה עמוקה בנושא שקשה לבחור … לעת עתה אוסיף רק עוד אחד, דון יצחק אברבנאל המרגש, מדינאי יהודי, פילוסוף, מיסטיקן, פרשן ופיננסאי (1437-1508), שהוגלה ממולדתו, פורטוגל, בגירוש, והמשיכה להיות מנהיג גם באיטליה. ההערה הראשונה של אברבנאל בעניין זה היא שכל מה שכתוב כאן קשור לעתיד, נבואות שטרם התרחשו עד זמנו, וזה קטע שתמיד מדהים אותי, שמישהו יכול לאבד הכל ולקום ולומר, ‘הנחמה והחזרה למולדתנו עוד לפנינו’! לאחר מכן, הוא מביא לנו את דבריו על תשובה:

And in the place where you turned your back on your G-d and moved away from Him, there you’ll return, and in this very same path, you’ll step (to get back). And this is what has been said, “and you’ll return on your heart” etc (Deuteronomy 4:29). And even though you won’t know to walk towards Him, lend your ear and listen, for always His voice calls unto you. And this is what is meant by “and you will heed His voice” (here, Deut 30:2) that He calls you, and you will steadfastly walk towards His voice, getting closer and closer until you reach Him….

ובמקום שהפכת עורף לאלהיך ונתרחקת ממנו תשוב ללכת אחריו ובזה הדרך תדרוך לו. וזהו אמרו והשבות אל לבבך וגו’ (דברים ד:29). ואף כי לא תדע ללכת למולו. הטה אזנך ושמע כי תמיד קולו קורא אליך. וזהו ושמעת בקולו אשר יקרא לך והתְמֵיד ההליכה אל קול קריאתו הלוך וקרוב עד שתגיע עדיו…

May we have a safe and wonderful journey. Shabbat Shalom.

הלואי שיהיה לנו מסע בטוח ונפלא. שבת שלום