!פרשת בא – בזמן
| The Torah portion, Bo, lives in two worlds: Our time in Egypt is coming to its end including the last plagues, which means, the last days of slavery and servitude, and on the other side, the departure to the desired freedom, when upon the departure, the People of Israel receive their first mitzvah as a Nation. Up until now, Adam and Eve were told “to be fruitful and multiply” (is it a commandment or a blessing?), Abraham was told to circumcise his son, and Jacob was told that “therefore the Children of Israel shall not eat the leg’s sinew” (a mitzvah or a fact?), but as a united group (even if not uniformed!) that has a common goal towards which everyone works together, not yet, until now. | פרשת בא חיה בשני עולמות: סוף השהות במצרים כולל המכות האחרונות,כלומר ימי העבדות והשעבוד האחרונים, ומולם, היציאה לחופש הנכסף, כאשר עם היציאה, עם ישראל מקבל את המצווה הראשונה שלו כעם. עד כה, לאדם וחווה נאמר פרו ורבו (מצווה או ברכה?), לאברהם נאמר למול את בנו, וליעקב נאמר ש”על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה” (מצווה או עובדה?), אבל כקבוצה מאוחדת (גם אם לא אחידה!) בעלת מטרה משותפת אליה נעים כולם ביחד, עוד לא, עד עכשיו. |
| I often wonder, if we were to start a new nation and religion (which is not necessarily the same thing!), what would be the first commandment we would give to our people? When I try it at Shabbat meals, for example, I’m told things like “be good to one another”, “don’t be bad”, and that our people should believe in Gd and his messenger, the originator and creator of this religion, to study the writings and laws of our newly found religion and nationality, and more. But the Torah says: “This month shall mark for you the beginning of the months; it shall be the first of the months of the year for you” (Exodus 12:2) | לא פעם אני תוהה, לו אנחנו היינו בונים עם חדש ומתחילים דת חדשה (וזה לא בהכרח אותו הדבר!), מה היתה המצווה הראשונה שהיינו נותנים לאנשים שלנו? כשאני מנסה את זה בארוחות שבת למשל, אנשים נוטים להגיד לי שהם היו אומרים להם “להיות טובים אחד לשני”, “לא להיות רעים”, להאמין באל ובשליחו, מתחיל ויוצר הדת הזו, ללמוד את כתבי וחוקי הדת והלאום האלה, ועוד, אבל התורה אמרה: הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה (שמות יב:ב) |
| Wait a moment… What about faith and kindness?? Well, all these will wait, said the Torah. First, we will synchronize our calendar so that we can schedule regular meetings at fixed times. Then we’ll have time to talk about the faith and kindness required and/or desired, our wonderful writings and countless other topics within and beyond what can be currently imagined. | רגע…?? מה עם האמונה וטוב הלב?? כל אלה יחכו, אמרה התורה. דבר ראשון, נארגן את לוח השנה שלנו כדי שנוכל לקבוע מפגשים מסודרים בזמנים קבועים, ואז יהיה לנו זמן לדבר על האמונה וטוב הלב הנדרש ו/או הרצוי, הכתבים הנפלאים שלנו ועוד אינספור נושאים בתוך ומעבר למה שניתן לדמיין כרגע. |
| But it’s possible that this is not just a practical matter here. The Sforno (Rabbi Ovadia Sforno, 1470~-1550, Jewish-Italian biblical commentator, rabbi and physician) says: “This month shall mark for you… from now on, your months will be yours to do with them as you wish… during the days of slavery, your days were not yours, but were for the works and desires of others. Therefore, this is the first of the year, because that’s when your choosing-reality began”. That is, for the Sforo, it is no coincidence that the mitzvah that deals with time, is given precisely with the Exodus from Egypt, since as slaves, their time was enslaved to the capricious desires of Pharaoh (some say Pharaoh from the root of p.r.a, which is a little erratic), and now, their time will be tied to their relationship with Gd. As Yehuda Halevi says in his poem: “time-bound slaves, are slaves of slaves; the servant of Hashem, he alone is free”. Paradoxically, when our time is “enslaved” to Hashem, that is when we’re free. | אבל יתכן שאין כאן רק ענין פרקטי בלבד. אומר לנו הספורנו (רבי עובדיה ספורנו, 1470~-1550, פרשן מקרא יהודי-איטלקי, רב ורופא): החודש הזה לכם ראש חדשים – מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם… בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי (בחירתי). כלומר, עבור הספורנו, אין זה מקרי שדוקא ביציאת מצרים המצוה שמתקבלת עוסק בזמן, מכיון שכעבדים, זמנם היה משועבד לרצונות הקפריזים של פרעה (יש אומרים פרעה משורש פ.ר.ע.), וכעת, זמנם יהיה קשור בקשר שלהם עם הקב”ה. כמו שאומר יהודה הלוי בשירו: “עבדי זמן – עבדי עבדים הם. עבד ה’ – הוא לבדו חופשי“. באופן פרדוקסלי, ברגע שהזמן שלנו “משועבד” לקב”ה, אנחנו נהיים חופשים. |
| The Kli Yakar (Rabbi Shlomo Ephraim of Luntschitz 1550-1619, rabbi, preacher, Rosh Yeshiva and Rabbi in Prague) provides a long explanation, and I only extract a short section from it, which I quote verbatim (and hopefully do justice in my translation!): “Why did all the mitzvahs begin with the sanctification of this month, and why was this mitzvah given in juxtaposition with the mitzvah of the Passover sacrifice? The explanation is that according to the belief of the Egyptians, the sign of Aries (sheep) is the shepherd of all reality because it’s a sign of patience and richness (Tractate Shabbat, 156)….. and one might worry that erroneously people will think that this mitzvah (of the new month starting in the month of Nissan, April) is due to this sign of Aries! Therefore, the Holy One commanded immediately to slaughter the lamb in front of all who see it (and bring it as a Passover sacrifice)”. So… horoscopes and astrology? Yes, the Kli Yakar knows that this is the time of Aries and that this sign has certain qualities and tendencies, but as it is written in the Gemara, “There is no luck in Israel”. Therefore, to him, establishing Rosh Chodesh Nissan as the beginning of months is not inseparable from the Passover sacrifice, and shows very clearly, almost blatantly, that our commitment from now on is to Gd and not to the gods of Egypt, even if they have certain powers! | הכלי יקר (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ 1550-1619, רב, דרשן, ראש ישיבה ואב”ד בפראג) מביא הסבר ארוך, ואני שולה מתוכו רק קטע קצר, אותו אני מביאה כלשונו: למה התחילו כל המצוות בקידוש החודש, ולמה נסמכה מצוה זו למצות קרבן פסח? והביאור על זה הוא שלפי שאמונת המצריים, מזל טלה הוא רועה לכל המציאות כי מזל מחכים מזל מעשיר (מסכת שבת קנו)….. ויש לחוש שמא מתוך מצוה זו (ראש חודש) יתן מקום לטועים לחלוק ולומר שמפני חשיבות מזל טלה המשמש בחודש זה נעשה חודש זה ראש לחדשי השנה, ע”כ צוה אל חי מיד לשחוט הטלה לעין כל רואים (קרבן פסח)…. אז… מזלות ואסטרולוגיה? כן, יודע הכלי יקר שזו תקופת מזל טלה ולמזל זה תכונות ונטיות מסוימות, אבל כפי שכתוב בגמרא, “אין מזל בישראל”. לכן קביעת ראש חודש ניסן כראש חודשים אינה בלתי נפרדת במצוות קרבן הפסח, ומראה בדרך מאד ברורה, כמעט בוטה, שהמחויבות שלנו מעתה, היא לקב”ה ולא לאלוהי מצרים, גם אם יש בהם כוחות מסוימים! |
| Last for this week, the Malbim (Rabbi Meir Livush ben Yehiel Michal Weiser, 1879-1809, rabbi, biblical commentator, judge, worked in the Russian Empire, Prussia and Romania). In his commentary he distinguishes between “Rosh” and “Rishon”. Rishon = first – is the word for the number, and Rosh indicates the head / lead in importance and prominence; and we find three months that are more prominent than the others, which are Nisan, Sivan, and Tishri, which are the time of spring, wheat harvest and fruits ingathering, and along with them… the festivals (Pesach, Shavuot High holidays and Sukkot), and in what is written that it is the Rosh of all new months… because it was when they came out of Egypt… and furthermore… up until now, months have been numbered from Tishrei, and from now on will be numbered from Nissan.” Actually, everything – everything that we are, rests on the founding event of “Yetzi’at Mitzrayim”, usually translated as “the exodus from Egypt” but literally, meaning “Egypt’s Exodus”… So, shouldn’t we have called it “the exodus from Egypt” or “the exodus of Israel”?… There is an idea here that it is not only us going “in our young and elders, sons and daughters, sheep and cattle” (Exodus 10: 9), but actually the whole world was affected by this moment; and we are reminded of that we do not operate in a vacuum, and that our role, while it can be personal, national, and spiritual, is also inseparable from the entire world. | אחרון לשבוע הזה, המלבי”ם (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר, 1809-1879, רב, פרשן מקרא, פוסק, פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה). בפירוש שלו הוא מבדיל בין “ראש ובין ראשון. ראשון הוא מלת המספר, וראש מציין את הקודם במעלה ובחשיבות, ונמצאו שלושה חדשים החשובים מיתר החדשים, שהם ניסן וסיון ותשרי, שהם זמן האביב והקציר והאסיף, ונגדם… המועדים, ובמה שנכתב שהוא ראש חדשים למדנו שהוא ראש בחשיבות לשני חדשים החשובים, שהם אחריו במדרגה כי בו יצאו ממצרים…. ומוסיף שהוא ראשון לחדשי השנה לענין המספר, שעד עתה מנו מתשרי, ומעתה ימנו מניסן”. בעצם, הכל, כל מי ומה שאנחנו, נשען על המאורע המכונן של יציאת ממצרים. אבל עוד רגע… מה בעצם משמעות הביטוי הזה, “יציאת מצרים”? לא היינו צריכים לקרוא לה “היציאה ממצרים” או “יציאת ישראל”?… יש כאן רעיון שלא רק אנחנו “בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ” (שמות י:ט), אלא בעצם שכל העולם הושפע מהרגע הזה, ועל כך תזכורת לנו, שאנחנו לא פועלים בואקום, ושהתפקיד שלנו, בשעה שהוא יכול להיות אישי ולאומי ורוחני, הוא גם בלתי מנותק מהעולם כולו. |
| And on a personal note… This month for me (not the one in Nissan, but this very month of January – Tevet-Shvat…) I am celebrating 10 years in this blog which is a reflection of my love story with the Jewish texts as well as the people and the country… Many people stood and stand by me every week in this study, commentators spread over hundreds and thousands of years and places, friends who were and are still here, my family and my dear beloved children (and now also my precious beyond words granddaughter!). In honor of my “celebrations of the decade”, I’d like to share with you one of the key figures in my journey, whose first yahrzeit is this week – Rabbanit Dr Naomi Cohen. I think if we pay close attention to her title, we can stop right here: Rabbanit. And Dr. True, there are some today 😊 but for a woman born in 1930 (in New York, made aliya to Israel alone when she was 19), it was much less common, if it existed at all. Rabbanit Naomi was the wife of Haifa’s legendary chief rabbi for 36 years, Rabbi She’ar-Yeshuv Cohen of blessed memory, and one of the key pioneers of “orthodox feminism” in Israel. I had the privilege of studying Torah, Midrash and Gemara with her, sitting with her in her study, full of her holy books (and not without “votes for women” banners!), entering a world rooted in tradition and Halacha, while at the same time, innovative and progressive. One of my favorite things she said: “I have no principles! Instead of principles, I have ideals. If I had remained faithful to principles that do not take into account the given reality and human weaknesses, I could not have gotten this far. But while I do not have principles, I do have ideals. Ideals are the basis of the values that make up the framework for a meaningful life. But contrary to the principle, they leave room for adjustment to reality as it is. I call ideals – the same aspirations one lives by, kind of like a North Star. No reasonable person tries to travel in an imaginary spaceship towards the North Star, but the star – the ideal – guides the path, and by its light we try to live”… May her memory be blessed. | ובנימה אישית… החודש הזה לי (לא ההוא בניסן, אלא ממש החודש הזה ממש של ינואר – טבת-שבט…) אני חוגגת 10 שנים לבלוג הזה שהוא השתקפות של סיפור האהבה שלי עם הטקסטים היהודים וגם העם והארץ… אנשים רבים עמדו ועומדים לצידי בכל שבוע בלימוד הזה, מפרשים המפוזרים על פני מאות ואלפי שנים ומקומות, חברים שהיו ועודם, משפחתי וילדי היקרים והאהובים (ועכשיו גם נכדתי היקרה מפז!). לכבוד “חגיגות העשור” שלי, אני רוצה לשתף אתכם באחת מדמויות המפתח במסע שלי, שיום פטירתה הראשון חל השבוע – הרבנית דר נעמי כהן. אני חושבת שאם נשים לב לתואר שלה, אפשר כבר לעצור כאן: רבנית. וד”ר. נכון, יש כאלה כיום 😊 אבל לאשה שנולדה ב-1930 (בניו-יורק, עלתה לארץ לבדה בגיל 19), זה היה הרבה פחות נפוץ, אם בכלל קיים. הרבנית נעמי היתה אשתו של מי שהיה הרב הראשי האגדתי של חיפה במשך 36 שנים, הרב שאר-ישוב כהן זצ”ל ומחלוצות ה”פמיניזם האורתודוכסי” בארץ. זכיתי ללמוד איתה תורה, מדרש וגמרא, לשבת איתה בחדר העבודה שלה, עמוס ספרי הקודש שלה (ולא בלי דגלים למען הצבעת נשים בבחירות!) ולהכנס לעולם נטוע במסורת והלכה, וגם חדשני ומתקדם בו זמנית. אחד הדברים האהובים עלי שאמרה: “אין לי פרינציפים! במקום פרינציפים, יש לי אידיאלים. אילו נשארתי נאמנה לעקרונות שאינם מתחשבים במציאות הנתונה ובחולשות אנוש, לא יכולתי להגיע עד הלום. אבל בעוד שפרינציפים אין לי, אידיאלים יש. אידיאלים הם הבסיס לערכים שמהווים את המסגרת לחיים משמעותיים. אבל בניגוד לפרינציפ, הם משאירים מרחב להתאמה למציאות כפי שהיא. אני קוראת לאידיאלים – אותן השאיפות שלאורן חיים, הם מעין כוכב צפון. אין בר דעת מנסה לנסוע בספינת חלל דמיונית לעבר כוכב הצפון, אבל הכוכב – האידיאל, מכוון את הדרך לאורו משתדלים לחיות”… יהי זכרה ברוך. |
שבת שלום וחודש שבט מבורך – Shabbat Shalom and a blessed month of Sh’vat
Torah & more... תורה ועוד 