פרשת וארא: “לא ידעתי את ה’, וגם את ישראל לא אשלח”…
| This is it, it’s time!! After many generations in exile, slavery, suffering, hard work, torture and bondage, Gd is going to take the Children of Israel out of Egypt, but… wait… actually, why take them out of Egypt? True, slavery is terrible, but it’s possible to free them from slavery and let them stay in Egypt. Considering that Gd Almighty is on their side, it’s possible, for example, to throw Pharaoh off his throne and put in his place a new, wise, generous, loving and caring king… for example, Moses, the adopted “son” of Pharaoh!… why drag a group of hundreds thousands of people in the desert, men, women and children, through danger, hunger and thirst, when they already live in a good and rich, progressive and prosperous country? | זהו. הגיע הזמן!! אחרי דורות רבים בגלות, בעבדות, סבל, עבודה קשה, עינוי ושעבוד, הקב”ה עומד להוציא את בני ישראל ממצרים, אבל… אבל רגע, בעצם, למה להוציא אותם ממצרים? נכון, העבדות קשה, אבל אפשר לשחרר אותם מהשעבוד ושישארו במצרים. בהתחשב בזה שאלוהים הכל יכול לצידם, אפשר, למשל, להעיף את פרעה מעל כסאו ולשים במקומו מלך חדש, חכם, נדיב, אוהב ואכפתי… למשל, את משה, “בנו” המאומץ של פרעה!… למה לגרור קבוצה של מאות אלפי אנשים במדבר, גברים, נשים וטף, בסכנות, רעב וצמא, כשהם כבר חיים ממילא בארץ טובה ועשירה, מתפתחת ומתקדמת? |
| Maybe that was exactly what was on Joseph’s mind, and this is what the verse refers to: “And Joseph was in Egypt” (Exodus 1:5), that is, Joseph was deeply immersed so that he became part of the Egyptian culture, and thought that it was possible to realize the vision of Tikun Olam, making the world better, by improving the strongest nation In the world of the time, and from there, to bring light to everyone. | יתכן שזו בדיוק היתה אפשרות שעלתה על דעתו של יוסף, ולכך מתיחסת הפסוק: “ויוסף היה במצרים” (שמות א,ה), כלומר, יוסף נהיה חלק מהתרבות המצרית וחשב שאפשר לממש את חזון תיקון העולם של עם ישראל על ידי תיקון האומה החזקה ביותר בעולם בזמנו, ומשם, להביא אור לכולם. |
| Indeed, we have tried Joseph’s way over and over again throughout the generations, but our history, like the sequence of events in Egypt, the transition from the golden era in the land of Goshen to slavery, and the need for redemption, at the 90th minute, when the nation was already on the verge of physical and spiritual loss, shows us that this way, despite the great temptation in it, is not for us. There are positive things in Egypt, and many gifts in this country, as there are within all the nations of the world, that can let us enrich us in many ways, but we must get out of there and build our lives independently. This is reflected when the Israelites were told to take the gold from Egypt, and from that gold to build a mishkan, tabernacle for Shechinah, in the Land from which we came, where the light will shine all around. | אכן, את דרכו של יוסף ניסינו שוב ושוב במהלך הדורות, אך ההסטוריה שלנו, כמו רצף האירועים במצרים, המעבר מתור הזהב בארץ גושן לשעבוד, והצורך בהצלה, בדקה התשעים, כשהעם היה כבר על סף אובדן פיזי ורוחני, מראה לנו שדרך זו, למרות הפיתוי הגדול שבה, אינה נכונה לנו. יש דברים חיוביים במצרים, ומתנות רבות בארץ זו, כמו בין כל אומות העולם, לתת לנו להעשיר את חיינו במובנים רבים, אבל עלינו לצאת משם ולבנות את חיינו בצורה עצמאית. כך על דרך המשל, נאמר לבני ישראל לקחת את הזהב ממצרים, ומאותו הזהב לבנות משכן לשכינה, בארץ ממנה באנו, בו האור יראה מסביב. |
| This principle is true in the personal sphere: at some point it’s time to leave the parents’ house and build an independent life, with the gifts given to us from it, whether it is in an emotional and spiritual way or a physical and practical way, as well as in the national sphere. | העקרון הזה נכון בתחום האישי: מתישהו מגיע הזמן לצאת מבית ההורים ולבנות חיים עצמאים, עם המתנות שניתנו לנו בו, בין אם זה באופן רגשי ורוחני או גם באופן פיזי ומעשי, וגם בתחום הלאומי. |
| In the words of Rav Uri Sherki: “Every morning we Jews place an Egyptian jewel on our head. How so? In ancient Egypt it was customary to place a jewel called “totafot” on the head, which was shaped as an ancient snake. This is because the Egyptians were subject to the feeling that man is a snake, meaning – a mind enslaved to nature. The Torah comes, takes this round snake and turns it into straight lines, that is, the Torah makes morality sovereign over nature… This idea can also be seen in our last departure from exile… we brought with us many values – some good and some bad. Today, in the State of Israel, there is culture war regarding these values, such as: democracy, equal rights, the status of women, etc., when we try to sort out the good from the bad.” | בלשונו של הרב אורי שרקי: “בכל בוקר אנחנו היהודים מניחים תכשיט מצרי על ראשנו. איך זה? במצרים הקדומה היה נהוג להניח תכשיט בשם “טוטפות” על הראש, תכשיט בדמות נחש קדמון. זאת משום שהמצרים היו נתונים להרגשה שהאדם הוא נחש, כלומר – שכל המשועבד לטבע. באה התורה, לוקחת את הנחש העגול הזה והופכת אותו לקווים ישרים, כלומר, התורה הופכת את המוסר לריבון על הטבע… את הרעיון הזה ניתן לראות גם ביציאה האחרונה שלנו מן הגלות…הבאנו עימנו ערכים רבים – מהם טובים, מהם רעים. כיום מתנהלת במדינת ישראל מלחמת תרבות של ממש בנוגע לערכים הללו, כמו למשל: דמוקרטיה, שיוויון זכויות, מעמד האשה וכדומה, כאשר אנו מנסים לברור את הטוב מתוך הרע”. |
| Again, we seem to have brought gold with us from Egypt. Are we all good? What will we do with this gold? What will we leave and develop for our benefit? Are there any parts we should give up? How will we build our own lives here? | שוב, נראה שהבאנו איתנו זהב ממצרים. האם הכל טוב לנו? מה נעשה עם הזהב הזה? מה נשאיר ונפתח לטובתנו? האם יש חלקים עליהם כדאי לוותר? איך נבנה את חיינו שלנו כאן? |
| Another question about this Torah portion, which we usually take for granted, is Gd’s instruction to Moses: “Come speak to Pharaoh king of Egypt to let the Israelites be sent from his land.” But… why actually go to Pharaoh? We have with us the most powerful force in the universe, which can do everything. Everything!! for us. Easily subduing the Egyptians is no problem! With such support, we can organize a rebellion successfully! Why then go to Pharaoh? What, shall we ask him for “permission”? talk to him and explain to him about… what exactly? About our ancestors, our path, our Gd…?? He is an idolater, wicked and awful, and we, the King of Kings are with us!! | שאלה נוספת על פרשה זו, שאנחנו בד”כ לוקחים כמובן מאליו היא, הוראותו של הקב”ה למשה: בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ (שמות ו:יא). למה בעצם ללכת אל פרעה? יש איתנו את הכוח הכי חזק ביקום, שיכול לעשות הכל הכל בשבילנו. הוא בקלות יכול להכניע את המצרים! הוא יכול לעזור לנו לארגן מרד בהצלחה! למה ללכת לפרעה? מה, נבקש ממנו “רשות”? נדבר איתו ונסביר לו על… על מה בדיוק? על אבותינו, דרכנו, אלוהינו…?? הלוא הוא עובד אלילים, רשע ומרושע, ואנחנו, מלך מלכי המלכים איתנו!! |
| But it turns out that Gd chooses to talk to Pharaoh, and Pharaoh, for his part, neither kills nor expels Moses and Aaron, the two old men, who seem a bit delusional, who come to him into the palace with some confused talk about how he is going to lose his slaves for some invisible god. Pharaoh tells them in response: “I did not know Gd, and neither will I send Israel” (Exodus 5, 31), is there a hint here that if he knew Gd, perhaps he would agree to send the Israelites? A dialogue ensues between them, and a long process, including the strengthening of Pharaoh’s heart and his ability to choose freely, each time he loses his power, which leads to the revelation of Gd in the world. Just like the journey ahead, we want to reach our goal, but the journey itself is just as important, theirs and ours. | אבל מסתבר שהקב”ה בוחר דוקא כן לדבר עם פרעה, ופרעה מצידו, לא הורג וגם לא מגרש את משה ואהרון, שני הזקנים, הקצת הזויים שבאים אליו לארמון עם איזה דיבור מבולבל על איך הוא הולך לאבד את העבדים שלו עבור איזה אל בלתי נראה. פרעה אומר להם בתגובה: “לא ידעתי את ה’, וגם את ישראל לא אשלח” (שמות ה’,לא), האם יש כאן רמז, שאם ידע את ה’, אולי כן יסכים לשלוח את בני ישראל? מתוך כך מתחיל דיאלוג ביניהם ותהליך ארוך, כולל חיזוק לב פרעה ובחירתו החופשית בכל פעם שהוא מאבד מכוחו, שמוביל להתגלות ה’ בעולם. כמו גם המסע שלפניהם, להגעה למטרה יש חשיבות, אך המסע עצמו חשוב לא פחות, שלהם וגם שלנו. |
Shabbat Shalom * שבת שלום
Torah & more... תורה ועוד 