What do we do when we get up in the morning? Daven, yoga, walk, coffee, journal, or… ?

מה אנחנו עושים כשאנחנו קמים בבוקר? תפילה, יוגה, הליכה, קפה, כתיבה ביומן, או …?

When Abraham gets up “early in the morning”, twice, it results in him doing something that, potentially, will be harming both his sons.  In the first time, “Avraham arose up early in the morning” to take Yishma’el and his mother to the desert (Genesis 21:14) and in the second time “Avraham rose early in the morning”, he takes his other son to be offered as a burnt-offering (22:2)

כשאברהם קם “מוקדם בבוקר”, פעמיים, הוא עושה משהו שעלול לפגוע בשני בניו. בפעם הראשונה, וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, הוא שולח את ישמעאל ואמו אל המדבר (בראשית כא:14) ופעם השניה “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר” (בראשית כב:2), הוא לוקח את יצחק לעקדה.

I was wondering if he always gets up early to take himself and his sons on impossible missions, so was glad to find another “vayashkem” – “and he rose early in the morning”. This is when he looks over the plains of Sodom and Gomorrah (19:27-28) and sees “the smoke of a furnace”.  

תהיתי אם הוא תמיד קם מוקדם לקחת את עצמו ואת בניו למשימות בלתי אפשריות, ולכן שמחתי למצוא עוד ” וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר”, כאשר הוא מביט אל סדום ועמורה ורואה את “קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן” (יט:27-28).  

This bothered me: coincidence? Or is there a way these three “early mornings” tie together to anything that can even begin to makes sense?

האם זה צירוף מקרים? או שמא יש דרך לקשור את שלושת ה”וישכמים” האלה?  

Avraham traditionally is associated with the quality of chesed, kindness, and with Tefilat Shacharit, the Morning Prayer, exactly because of his notorious rising early. And chesed is associated with morning because when we wake up, we meet God’s in the form of Kindness, simply – because we are alive. The moment we open our eyes, it means that we were just given a gift: life. This is expressed in the first prayer of the day, mode / moda ani – literally – thankful I am, in that order, for even before there is an “I” which is fully present, there is already an awareness of thankfulness, of the kindness handed to us.

אברהם בד”כ קשור ל”חסד” ותפילת שחרית, בדיוק בגלל השכמתו המוקדמת כאן. חסד קשור לבוקר מכיוון שכשאנחנו מתעוררים, אנו פוגשים את אלוהים בצורה של חסד, פשוט – כי אנחנו חיים. ברגע שאנחנו פוקחים את העיניים, זה אומר שקיבלנו מתנה: את החיים. זה בא לידי ביטוי בתפילה הראשונה של היום, מודה אני – פשוטו כמשמעו – ה”אני” בא אחרי ה”תודה” בסדר הזה, כי עוד לפני שיש “אני” שנמצא במלואו, יש כבר מודעות לתודה, לחסד שהועבר אלינו.

On these three occasions when Avraham gets up early, he actually discovers, to his horror, that Someone has moved his “kindness cheese”. On those mornings, God’s kindness is not there as it is always. God here is the destroyer, not the giver. A whole region was wiped out. His first-born son is sent out in the desert and the younger one, who should be his spiritual heir, has to be taken to be brought up on the altar.

בשלוש ההזדמנויות הללו כאשר אברהם משכים, הוא למעשה מגלה, למורת רוחו, שמישהו הזיז את “גבינת החסד” שלו. בבקרים האלה, החסד של האלוהים שלו לא קיים כמו תמיד. אלוהים כאן הוא ההורס, לא הנותן: אזור שלם נמחק. בנו בכורו נשלח אל המדבר ויש לקחת את הצעיר, שאמור להיות היורש הרוחני שלו, כדי שיועלה על המזבח לעולה.

He finds that things are not as they “should be” and he needs to figure them out, vis-a vis himself, vis-a vis the Divine in his life. Avraham here gets up for a “berur” – an inquiry – with God. These are times when he is called to meet God in the absence of kindness and there, to seek Him out. He discovers a most difficult lesson, that G-d is not only in kindness and well-being but also in Din and Gevurah – Judgement and Might.

הוא מוצא שהדברים אינם כפי שהם “צריכים להיות” והוא צריך לנסות להבין אותם, מול עצמו, מול האלוהים בחייו. אברהם כאן קם לברור עם אלוהים. אלה הם זמנים שבהם הוא נקרא לפגוש את אלוהים בהיעדר חסד ושם, לחפש אותו. הוא מגלה שיעור קשה ביותר, שאלוקים נמצא לא רק בחסד ובטוב, אלא גם בדין ובגבורה.

Shabbat Shalom – שבת שלום