מישהו הולך תמיד איתי… פרשות אחרי-מות – קדושים

מסופר על רבי יוחנן בן זכאי, שלפני מותו, תלמידיו בקשו שיברך אותם.

אמרו לו: רבנו, ברכנו.
אמר להם: יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.
אמרו לו תלמידיו: עד כאן? (כלומר, זהו? שתהיה לנו יראה מהקב״ה רק כמו שיש לנו מבני אדם? לא יותר?) 
אמר להם: והלוואי (הלוואי שתהיה לכם יראה מהקב״ה כמו שיש לכם מבני אדם)! תדעו, כשאדם עובר עברה (הוא מסתכל לצדדים בחשש ותקוה ו) אומר, שלא יראני אדם… (ברכות כ”ח:ב).

פרשות אחרי-מות-קדושים במיוחד מדברות על עברות שונות שרבות מהן הן כאלה שאף אחד לא רואה ואף אחד לא שומע, כאלה שתמיד אפשר לעשות כאילו כלום לא קרה. אנחנו מעדיפים לדלג על פרקים י״ח וכ׳, שכוללים את רשימות העריות והיחסים האסורים, חלקם, אולי, חלילה, תוצאה ישירה של ניצול יחסי מרות שונים, קרבה מבולבלת, מצבים ששנים אח״כ מישהו נזכר שאולי, בעצם, איך אף אחד לא ראה…

אף אחד לא ראה. ואף אחד לא שמע. חוץ מאחד.

יש אומרים שפרשת קדושים היא חזרה מחודשת על עשרת הדיברות והעברתם לחיי יום-יום: נוכחות ה׳. שבת. כיבוד הורים. יחסים בין אדם לחברו. יחסים בינינו לבין ארץ ישראל. אנחנו לומדים שהקדושה היא לא בשמיים, אלא כאן ועכשיו. 

בסוף מספר פסוקים ומצוות, מופיעה מעין ״חתימה״: אני ה׳. ״לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה׳…. לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י ה׳… וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה׳״… כל אותם דברים שאפשר להגיד עליהם, ׳מה, לא אמרתי כלום!! לא ריכלתי, רק שיתפתי במידע… וזה לא ששמתי מכשול! מכשול, מי ישמע, סה״כ אבן קטנה… אז מה, נתתי לו עיצה לא טובה? אשמתי שהוא שמע לי? שיתבע אותי… אני בסה״כ רק התכוונתי ש׳… וכו, וכו, הטקסט מוכר לנו מחיינו.  

בתלמוד נאמר, ״וְכׇל דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ ״וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ״״ (בבא מציעא נט:א), מצטט מפסוק שנפגוש בעוד שבועיים ומבטא את אותו הרעיון, מזכיר לנו שגם כשנדמה לנו שאף אחד לא רואה, מישהו רואה. 

שבת שלום.

---

It is told about Rabbi Yohanan ben Zakkai that before his death, his students asked him to bless them.
They said to him: “Our teacher, bless us.”
He said to them: “May it be Gd’s will that the fear of Heaven be upon you like the fear of flesh and blood.”
His students said to him: “Is that all? (meaning: is this it—that our fear of Gd should be only like our fear of human beings, and no more?)”
He said to them: “If only! (If only you would fear Gd as you fear human beings!) Know that when a person commits a transgression, he (looks around anxiously and hopefully and) says, ‘I hope no one sees me…’” (Brachot 28:b).

The Torah portions of Acharei Mot–Kedoshim speak especially about various transgressions, many of which are of the kind that no one sees, and no one hears—things that one can always pretend never happened. We tend to skip chapters 18 and 20, which include lists of forbidden sexual relationships. Some of these may, sadly, be the direct result of abuses of power, confused intimacy, or situations where years later someone recalls and wonders: how come no one saw…

No one saw. And no one heard. Except One.

Some say that the portion of Kedoshim is a renewed presentation of the Ten Commandments, translated into everyday life: mindfulness of Gd, Shabbat, honoring parents, relationships between people, and our relationship with the Land of Israel. We learn that holiness is not in the heavens, but here and now.

At the end of a number of verses and commandments, a kind of “signature” appears: “I am Hashem.”
“You shall not curse the deaf, nor place a stumbling block before the blind, and you shall fear your God: I am the Lord… You shall not go about as a talebearer among your people; you shall not stand idly by the blood of your neighbor: I am the Lord… You shall love your neighbor as yourself: I am the Lord…” (Leviticus 19).

All of these are things about which one might say: “What? I didn’t say anything! I didn’t gossip—I just shared information… And it’s not like I placed a real obstacle! It was just a small stone… So what if I gave him bad advice? Is it my fault he listened? Let him sue me… I only meant that…” and so on. The script is familiar from our own lives.

In the Talmud it is said: “Any matter that is given over to the heart, it is said about it: ‘And you shall fear your Gd’” (Bava Metzi’a 59:b), quoting a verse we will encounter in two weeks and expresses the same idea, reminding us that even when it seems that no one is watching—someone does.

Shabbat Shalom.