When I stood at what was then the “old” Ben Gurion airport, October 1984, a giant backpackers backpack towering over my head; sleeping-bag tied below, I don’t think I realized the Torah portion of Lech Lecha was read in shuls around the world, but in retrospect… of course.

כשעמדתי ליד נמל התעופה בן ה”גוריון “הישן” באוקטובר 1984, תרמיל תרמילאים ענק מתנשא מעל ראשי; שק שינה שקשור מתחתיו, אני לא חושבת שהייתי מודעת לכך שפרשת השבוע ברחבי העולם היתה “לך לך”,  אבל בדיעבד … כמובן.

Lech Lecha, says G-d to Abram at the opening of this week’s reading, and the commentators, struggle: Lech means – go, in the command form of the verb; lecha, means – to yourself. Where exactly is Abram, as he was still called then, supposed to be going? If G-d only wanted him to “leave”, it would have been enough to say just that. What does the addition of “to yourself” do here?

לך לך, אומר אלוקים לאברם בפתיחת הקריאה של השבוע הזה, והפרשנים, נאבקים: לֶךְ – נגיד שהבנו, אבל לְךָ֛? לאן בדיוק אמור ללכת אברם, כפי שעדיין קראו לו אז? אם אלוקים היה רק רוצה שהוא “יעזוב”, זה היה מספיק לומר בדיוק את זה. מה עושה כאן התוספת של “לְךָ֛”?

Dear journal, it will be 8 months before I’m back here again, maybe 10 even. Can I make it? My stomach is in knots. I packed everything… did I pack everything? How is it possible to pack “everything”?? A winter coat for trekking in Nepal; shorts for the islands of Thailand; enough socks, enough underwear; malaria pills; first-aid kit; cassettes with favorite Israeli songs; a walkman; batteries; tons of maps with notes on the route; sturdy laundry soap, and this journal. My mom hands me a sandwich at the airport for the way, as if there’s no food on the flight, the same sandwich she placed in my lunchbox, wrapped in uneven wax paper, since I went to 1^st grade: thick slices of rye bread with chunks of butter that hasn’t melted, the struggles of the knife still showing, with cheese. A green apple on the side.

יומני היקר, יעברו 8 חודשים עד שאשוב לכאן, אולי אפילו 10. האם אחזיק מעמד? הבטן שלי מבולגנת. ארזתי הכל … האם ארזתי הכל? איך בכלל אפשר לארוז “הכל” ?? מעיל חורף לטרקים בנפאל; מכנסיים קצרים לאיים של תאילנד; מספיק גרביים, מספיק תחתונים; כדורי מלריה; ערכת עזרה ראשונה; קלטות עם שירים ישראלים אהובים; ווקמן; סוללות; טונות של מפות עם הערות על המסלול; סבון כביסה חזק, והיומן הזה. אמא שלי מגישה לי כריך בשדה התעופה לדרך, כאילו אין אוכל בטיסה, אותו כריך שהיא הניחה בתיק האוכל שלי, עטוף בנייר שעווה חתוך בחפזון, מאז שהלכתי לכיתה א’: פרוסות עבות של לחם שיפון עליו קוביות חמאה שעוד לא נמסו, מאבקי הסכין עדיין ניכרים, עם גבינה צהובה. תפוח ירוק בצד.

‘Thanks mom’, I say, ‘but’… “Take it”, she says, holding back her tears, probably wondering whether this is the last time she does that, “did you pack everything?” she inquires, trying to compose herself. Did I? I want to take some of this most familiar warm, humid, already-chilly-in the evenings- air with me, and my best friends and…. Why am I doing this? Travel? leave? I love this place; my grandparents came here from Germany to make a permanent home in the holy land; my parents fought for it and helped built it; I learned to walk on the Carmel mountains and its beaches; I tour guide and teach others to love it too, pointing excitedly this way and that; who am I without this homeland of mine?…

‘תודה אמא’, אני אומרת, ‘אבל’ … “קחי את זה”, היא אומרת, מנסה להחביא את דמעותיה, בטח תוהה האם זו הפעם האחרונה שהיא עושה את זה, “ארזת הכל?” היא שואלת ומנסה להתארגן על עצמה. האם ארזתי הכל? אני רוצה לקחת איתי את מהאוויר החם, הלח, ה’כבר-די-קריר-בערבים, המוכר הזה, ואת החברים הכי טובים שלי ו …. למה אני עושה את זה? לִנְסוֹעַ? לעזוב? אני אוהבת את המקום הזה; סבי וסבתותי הגיעו לכאן מגרמניה כדי שיהיה לנו בית קבע בארץ הקודש; הורי נלחמו על כך ועזרו בבנינו; למדתי ללכת על הרי הכרמל וחופיו; אני מדריכה טיולים ומלמדת אחרים גם לאהוב את זה, מצביעה בהתרגשות לכאן ולכאן; מי אני בלי המולדת הזאת שלי? …

… Dear journal, only 8 months to loop around the whole world and so much to see!! How will I see it all?? I’m so excited!! Soooo excited!! I can’t wait to get on the plane already and visit all these exotic sites I saw in pictures from the National Geographic! I can never get tired of traveling! Finally, take a break from this little “bathtub” where I grew up, where everyone knows who I am and what I could / should / would be doing even before I knew who I am; ok, ok, enough with the teary goodbyes, sticky hugs and wet kisses… Common, it’s only 8 months! Ok, maybe 10, but definitely less than a year!! I’ll be back before you know it….

… יומני היקר, רק 8 חודשים להסתובב ברחבי העולם וכל כך הרבה מה לראות !! איך אספיק לראות את הכל ?? אני כל כך מתרגשת!! כל כך, כל כך מתרגשת !! אני לא יכולה לחכות לעלות כבר למטוס ולבקר בכל האתרים המדהימים האלה שראיתי בתמונות מהנשיונל ג’אוגרפיק! הרי אני אף פעם לא אתעייף מלנסוע! סופסוף, הפסקה מה”אמבטיה” הקטנה הזו בה גדלתי, שבה כולם יודעים מי אני ומה אני יכולה / צריכה / הייתי עושה עוד לפני שידעתי מי אני; בסדר, בסדר, מספיק עם הפרידות הדומעות, החיבוקים הדביקים והנשיקות הרטובות … בחייכם, זה רק 8 חודשים! בסדר, אולי 10, אבל בהחלט פחות משנה !! אני אחזור עוד לפני שתרגישו שהלכתי…

H.L.Ch, the Hebrew root for go, is related, per Rav Hirsch, to Ch.L.K, the latter has two meanings: to be divided, separated, and to be smooth, to have a surface to which nothing can adhere. Therefore, H.L.Ch implies detachment and separation. The addition of the pronoun lecha stresses the idea that this separation is is not only for attaining a new goal and position but also, as a means unto itself, where the “halicha” in itself is the goal. Rashi says it meant, “for your own pleasure and benefit”, but, what benefit? The Kli Yakar says that on top of the three directives Abram was given afterward, to leave his “Land, homeland and father’s house”, he was given the commandment to go unto himself, to go into his inner most core.

ה.ל.כ. השורש העברי לללכת, קשור, לפי הרב הירש, ל – ח.ל. ק. לאחרון זה יש שתי משמעויות: להפריד, לנתק וגם – להיות בעל משטח ששום דבר לא יכול לדבוק בו. לכן, גם ה.ל.כ. מרמז על ניתוק והפרדה. תוספת הכינוי לְךָ֛ מדגישה את הרעיון כי הפרדה זו איננה רק להשגת מטרה ומיקום חדשים, אלא גם כאמצעי לעצמו, כאשר “ההליכה” כשלעצמה היא המטרה. רש”י אומר שהכוונה היא, “להנאתך ולטובתך”, אך, מה היא ה”טובה”? לאיזו תועלת? הכלי יקר אומר כי בנוסף לשלוש ההוראות שניתנות לאברם לאחר מכן, לעזוב את “ארצו, מולדתו, ובית אביו”, הוא קיבל את הציווי ללכת לעצמו, להיכנס לליבה הפנימית ביותר שלו.

Job says in his discourse – וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י אֶֽחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ׃- from my own flesh, I envision the Divine (Job 19:26), and the ShL”H says on this, שמצלם ודמות אדם נודע ונתגלה מציאות השם – that through seeking, exploring and understanding the image of the human being, one can become more aware and mindful of the presence of Hashem. Rav Nachman said in his famous words: “Everywhere I go, I go to the Land of Israel”. Everywhere. Especially, when I go away, because how else can I come back. And is the definition of “Land of Israel”, just this piece of soil with its contested borders and political challenges, or is it also a construct of the Hebrew words ישר-אל – yashar-el, to be straight with G-d?

איוב אומר – וּמִבְּשָׂרִי אֶֽחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ (איוב 19:26), והשל”ה אומר על זה, “שמצלם ודמות אדם נודע וננתגלה מציאות השם”, כלומר, שבאמצעות חיפוש, חקירה והבנת דמות האדם, אפשר להיות מודעים יותר לנוכחות ה’. הרב נחמן אמר במילותיו המפורסמות: “בכל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל”. בכל מקום. במיוחד כשאני הולך, כי איך עוד אוכל לחזור. והאם ההגדרה של “ארץ ישראל”, היא רק פיסת האדמה הזו עם גבולותיה המדוסקסים תדיר ואתגריה הפוליטיים, או שמא היא גם ארגון מחדש של המלים ישר-אל – להיות ישר עם אלוקים?

Go unto yourself, said G-d to Abram, and he went. And G-d said, the going in itself, will make you a blessing. And even though there were many challenges along the way, so it was.

לך לך, אמר אלוהים לאברם, והוא הלך. ואלוהים אמר, שההליכה הזאת לכשעצמה, תהיה ברכה. ולמרות שהיו עוד הרבה אתגרים בדרך, כך היה.

Here’s to a happy journniversary. Shabbat Shalom.  יום טיול שמח, ושבת שלום!

https://earth.google.com/web/@28.2741052,-8.6649289,543.97473488a,4586787.60274282d,30y,0h,0t,0r/data=MicKJQojCiExS3BLMUtkYk5BU1J4YVIxR3NBY2VhNnNfVlhfdEU2LUo