It’s interesting to read the leadership challenges Moses and the Children of Israel face during their travels in the desert on the backdrop of current Israeli politics. Or perhaps, witness current politics on the backdrop of the current weekly Torah portions… Who is who, in this chain of event? No doubt, and regardless of our opinions, we are witnessing a strange and unusual turn of events, when a leader who won about 5% of the vote, might be sworn in as prime-minister…

מעניין לקרוא את האתגרים המנהיגותיים בהם מתמודדים משה ובני ישראל במהלך מסעותיהם במדבר על רקע הפוליטיקה הישראלית הנוכחית. או אולי, מעניין להיות עדים לפוליטיקה הנוכחית על רקע פרשות השבוע הנוכחיות… מי זה מי, בשרשרת האירועים הזו? אין ספק, וללא קשר לדעותינו, אנו עדים לתפנית אירועים מוזרה ובלתי-שגרתית, כאשר מנהיג שזכה בכ -5% מהקולות, עלול להיות מושבע כראש ממשלה …

I very much want to remain open minded, hopeful and optimistic; aware of the miraculous nature of the State of Israel in particular and our existence in general, while at the same time, also aware of how tenuous it all is, how fragile and fraught with known and unknown dangers…. Which way will all this go?? Where are we?? Are we still in the process of exiting Egypt, confused and bewildered? on the verge of fully entering the Land, or perhaps listening to the Spies and Korach along the way, detoured in the wilderness, unable to go forward nor back?  

אני מאוד רוצה להישאר פתוחה, מלאת תקווה ואופטימית; מודעת לאופייה הניסי של מדינת ישראל בפרט ולקיומנו בכלל, ובו בזמן גם מודעת לכך שהכל כל כך עדין ושברירי, עמוס בסכנות ידועות ובלתי ידועות …. לאן כל זה ילך?? איפה אנחנו?? האם אנחנו עדיין בתהליך היציאה ממצרים, מבולבלים ונבוכים? על סף הכניסה לארץ, או אולי מקשיבים למרגלים ולקורח בדרך, תקועים במעקף במדבר, לא מסוגלים להתקדם ולא לחזור?

During a hike on the Golan Heights, beautiful Israel is everywhere: people are polite, making room on the trail; they help each other with little gestures; share water, even though it’s hot and dry for everyone all around; one guy even gives another a pair of sandals when the latter shoes’ tear. We’re all in this together. We know that, or so we hope.

בטיול ברמת הגולן, ישראל היפה נמצאת בכל מקום: אנשים אדיבים, מפנים מקום בשביל; עוזרים זה לזה במחוות קטנות; מתחלקים במים, למרות שחם ויבש לכולם מסביב; בחור אחד אפילו נותן לאחר זוג סנדלים כאשר הנעליים שלו נקרעות. כולנו יחד בזה. אנו יודעים זאת, או לפחות כך אנו מקווים.

On the hills nearby, the Nature Preserve of Yahudiya Forest, a grove of 66000 dunam (hectares) mostly oaks, dots the yellow background. A few decades ago, it was mostly stubs and broken trunks and chewed up branches. Now the green trees are a sight for sore eyes and heat, shading and decorating the scenery. We can “make the desert bloom”, we know how, but will we let ourselves do what we came here to do? Or will we stand in our path?

על הגבעות הסמוכות, שמורת הטבע של יער יהודיה, חורש של כ-66,000 דונם בעיקר אלונים, מנקדת את הרקע הצהוב. לפני כמה עשורים היו אלה בעיקר גזעים שבורים וענפים לעוסים. עכשיו העצים הירוקים הם מראה נפלא לעיניים ולחום, מצילים ומקשטים את הנוף. אנחנו יכולים “להפריח את השממה”, אנחנו יודעים איך, אבל האם נרשה לעצמנו את מה שבאנו לעשות? או שנעמוד בדרכנו שלנו?

Korach wants “democracy”: “For all the community are holy, all of them, and the LORD is in their midst. Why then do you raise yourselves above the LORD’s congregation?” (Number 16:3). By calling for it, he is challenging the uniqueness – and very basic claim – of the People of Israel, the Land of Israel and our specific leadership. The Torah’s way is distinction: it allocates different roles to different people and places. Not everyone is the “same”; not everything is for everyone. Esau receives a generous portion at Mount Se’ir (south-west Jordan); Jacob – the Land of Israel. The Kohanim (priests) – the duties of Temple worship; the Levites – to support the priests; Israelite – to be the people. Men and women – are the same in many ways and also, different in others, therefore, assigned different roles. Distinctions are everywhere.

קורח רוצה “דמוקרטיה: “כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם ה’ וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל ה'” (במדבר טז:3). בקריאה לכך הוא מערער על הייחודיות – והטענה הבסיסית ביותר – של עם ישראל, ארץ ישראל וההנהגה הספציפית שלנו. דרכה של התורה היא הבחנה והבדלה: היא מקצה תפקידים שונים לאנשים ולמקומות שונים. לא כולם “אותו דבר”; לא הכל מתאים לכולם. עשו מקבל את הר שעיר (דרום מערב ירדן); יעקב – את ארץ ישראל. הכוהנים – חובות פולחן במקדש; הלויים – לתמוך בכהנים; ישראל – להיות העם. גברים ונשים – זהים מבחינות רבות וגם, שונים מבחינות אחרות, ולכן הם הוקצו להם תפקידים שונים. ההבחנות קיימות בכל מקום.

But the sharp reaction against Korach might indicate that there’s some truth to his demand. Many generations later, Samuel the prophet who is considered one of Korach’s offspring, offers initially a more democratic leadership style. Turns out, there is a time and place for that too. Here’s to finding the right place and time for this, and that.

אבל התגובה החדה נגד קורח אולי מצביעה על כך שיש אמת מסוימת לדרישתו. דורות רבים לאחר מכן, שמואל הנביא שנחשב לאחד מצאצאי קורח, מציע בתחילה סגנון מנהיגות דמוקרטי יותר. מסתבר, שיש גם לזה זמן ומקום. נקוה שנמצא את המקום והזמן הנכונים לזה וזה.

שבת שלום ** SHABBAT SHALOM