I am 4-5 years old, trying to catch up with my grandfather’s muddy boots lost in the grass ahead of me as we’re going to water the orange grove he planted long before I was born. Along the way he sings me songs of the Land of Israel; he deep voice in the unmistakable German accent echoing among the mangos, berries and citrus: “here in the charming Land of our forefathers, all hopes shall be fulfilled. Here’s we’ll live and here we’ll create”…

אני בת 4-5, מנסה להדביק את המגפיים הבוציות של סבי שאבדו בעשב לפניי כשאנחנו הולכים להשקות את הפרדס ששתל הרבה לפני שנולדתי. בדרך הוא שר לי משירי ארץ ישראל, קולו העמוק במבטא היקי שאי אפשר לטעות בו, המהדהד בין עצי המנגו, תות והדרים: “פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות, פה נחיה ופה ניצור”…

Even though I grow up in the 3^rd largest city in the country, I learn to love the Land. When one of my aunts tries to pick protected flowers, I scream and yell and cause such a ruckus she reminds me of that decades later. I am 8, but I know: this is the Land G-d gave us. The job of taking care of it is no one else’s but ours.

למרות שאני גדלה בעיר השלישית בגודלה במדינה, אני לומדת לאהוב את הארץ והאדמה. כשאחת מדודותיי מנסה לקטוף פרחים מוגנים, אני צורחת וצועקת וגורמת למהומה כזו שגם עשרות שנים לאחר מכן היא מזכירה לי את זה. אני בת 8, אבל אני יודעת: זו הארץ שאלוקים נתן לנו. הטיפול והשמירה עליה אינה של אף אחד אחר מלבד שלנו.

The time away teaches me of the preciousness of this place differently. I see it from afar; I note the wrinkles of her face, sun kissed and dry from the heat of the sun, the people, the events. I recognize the challenges, the struggles, what’s missing. I get to meet other beautiful places and I fall in love with them too. But the special connection remains, is strengthened and re-established.

הזמן הרחק מלמד אותי עד כמה המקום הזה יקר בצורה אחרת. מרחוק אני רואה את קמטי פניה, נשוקה בשמש ויבשה מחום החמה, האנשים, המאורעות. אני מזהה את האתגרים, ההתמודדויות, מה חסר. יוצא לי לפגוש מקומות יפים אחרים וגם בהם אני מתאהבת. אבל הקשר המיוחד נותר, מתחזק ומתבסס מחדש.

The Torah in this week’s Torah portion, Ekev, add a few moving descriptions about the Land and out relationship with her. Here’s the first (Deuteronomy 8:8-10):

התורה בפרשת השבוע, עקב, מוסיפה כמה תיאורים מרגשים אודות הארץ ויחסנו עמה. הנה הראשון (דברים 8: 8-10):

For the LORD your God is bringing you into a good land, a land with streams and springs and fountains issuing from plain and hill;	כִּ֚י ה’ אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃
a land of wheat and barley, of vines, figs, and pomegranates, a land of olive trees and honey;	אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ
a land where you may eat food without stint, where you will lack nothing; a land whose rocks are iron and from whose hills you can mine copper.	אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃
When you have eaten your fill, give thanks to the LORD your God for the good land which He has given you.	וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־ה’ אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃

The Land is not always described so beautifully. Elsewhere it says that the Land “eats its inhabitants” (Numbers 13:32), but some learn from it that it means that this Land of Israel is not merely dirt, stones and other “inanimate” objects. Rather it is an active, living organism, which has the ability to change those who live on it, as we become an integral part of her.

לא תמיד מתארים את הארץ כל כך יפה. במקום אחר כתוב שהיא “אוכלת יושביה” (במדבר 13:32), אך יש שלומדים מזה שהמשמעות היא שארץ ישראל אינה רק עפר, אבנים ו”דוממים” אחרים. אלא היא אורגניזם פעיל וחי, אשר ביכולתו לשנות את מי שחי עליה, ככל שאנו הופכים לחלק בלתי נפרד ממנה.

This is also why the Land if named “the Land of Milk and Honey”. Rav Ouri Sherki suggests that if we consider honey (from bees) and the original “milk” (from the human mother) we’ll notice that both come from “non-kosher” creatures. Usually we rule that what comes out of a non-kosher animal is likewise not kosher, but this Land has the ability to take things that are otherwise not kosher, and turn them around, making them not only kosher but sweet and yummy.

זו גם הסיבה שהארץ נקראת “ארץ חלב ודבש”. הרב אורי שרקי מציע שאם נחשוב על דבש (מדבורים) וחלב כחלב המקורי (מהאם האנושית) נבחין ששניהם מגיעים מיצורים “לא כשרים”. בדרך כלל אנו קובעים ש”היוצא מהטמא – טמא”, כלומר, מה שיוצא מבהמה לא כשרה הוא גם לא כשר, אך לארץ הזו יש את היכולת לקחת דברים שאינם בד”כ כשרים, לשנות אותם ולהפוך אותם, לא רק מטמאים לכשרים אלא אפילו למתוקים וטעימים.

Here’s another (Deuteronomy 11:10-12): הנה עוד קטע (דברים יא:10-12)

For the land that you are about to enter and possess is not like the land of Egypt from which you have come. There the grain you sowed had to be watered by your own labors, like a vegetable garden;	כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃
but the land you are about to cross into and possess, a land of hills and valleys, soaks up its water from the rains of heaven.	וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃
It is a land which the LORD your God looks after, on which the LORD your God always keeps His eye, from year’s beginning to year’s end.	אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־ה’ אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י ה’ אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃

The Malbim (1809-1879, Ukraine) is asking, if it’s easier to live in Egypt, why not give the Children of Israel the land of Egypt, and if we want to give them freedom, make them rulers of Egypt and let the Egyptians suffer for torturing them for generations!! But our whole relationship with G-d that is expressed through the Land, will be missed. And this unique connection is going to be even more emphasized as we soon enter the shmita year.

המלבי”ם (1809-1879, אוקראינה) שואל, אם קל יותר לחיות במצרים, למה לא נתן הקב”ה לבני ישראל את ארץ מצרים, ואם אנו רוצים לתת לעברים חופש, אפשר להפוך אותם לשליטי מצרים ולתת למצרים שעינו אותם במשך דורות לסבול!! אבל כל מערכת היחסים שלנו עם אלוקים המתבטאת דרך הארץ, תתפספס, והקשר הייחודי הזה הולך להיות מודגש עוד יותר כשנכנס בקרוב לשנת השמיטה.

Shmita is like nothing else. And unlike Shabbat, holidays, keeping kosher etc, for almost 2000 years no one worried about what it’s like to keep shmita! until the recent era in our history, which we are blessed to be in. Having had my hands in the dirt here since childhood, I and excited to see what’s coming.

שמיטה היא לא כמו שום דבר אחר. ובניגוד לשבת, חגים, שמירת כשרות וכו’, כמעט 2000 שנה אף אחד לא  חשב איך זה לשמור שמיטה! עד לעידן האחרון בהיסטוריה שלנו, שהתברכנו להיות בו. מכיון שהידיים שלי היו באדמה כאן מאז ילדותי, אני נרגשת לראות מה עתיד לבוא.

Shabbat Shalom *** שבת שלום