להחזיק חיות מחמד בבית בהחלט יכול להיות “מורכב” בלשון המעטה. מי שהכיר אותנו אי-אז, אולי זוכר שהיה לנו כמעט גן חיות בבית… בנוסף לחתולים, כלבים, דגי זהב וכדומה, יום אחד, חבר יקר הביא לנו כבשה, רק בת כמה ימים, כל כך חמודה!! אחרי הכל, אחד מילדיי רצה סוס, ומכיוון שלא היה סוס, החבר הביא לנו את הדבר הכי קרוב אליו… הטליה היקרה למדה במהירות איך דברים מתנהלים, איך לקפוץ מהדיר ה”מושלם” אליו הכנסנו אותה (בכל זאת, לא הבינה, היא לא חלק מהמשפחה? למה אנחנו משאירים אותה בחצר?), לפתוח את דלת ההזזה ולהכנס פנימה לאכול את שיעורי הבית ונייר הטואלט (כל כך כיף איך זה רץ מהמגללת!!)… היו עזים, איגואנה ואינספור ארנבות. ולמדנו המון. כמו למשל, “מתמטיקת-שפנים”: אם יש לך מספר מסוים של ארנבות באוקטובר, כמה יהיו לך בדצמבר? ואם הארנבת תאכל חצי מהתינוקות שלה, כמה יישארו, אם לאלה שנשארו יהיו תינוקות משלהם… בקיצור, מבינים את התמונה… כמה מהאתגרים של הורות היו ברורים מאוד כשהסתכלנו על חיות המחמד שלנו. מה שכמובן מביא אותנו לפרשת השבוע.

Having pets can definitely be complex, to say the least. Those who knew us way back, might recall it was quite a zoo at home… on top of the expected cats, dogs, goldfish and the like, one day, a dear friend brought us a lamb, of so cute!! After all, one of my children wanted a horse, and since he had no horse, got us the closest thing to it…. The dear lamb quickly learned the lay of the land, figured out how to jump out of the “perfect” pen we put it in (after all, isn’t it part of the family? Why do we leave it in the yard?), open the slide door and proceed indoors to eat homework and toilet paper (so much fun how it strings along!!)…. There were goats, an iguana, and countless bunnies. And we learned a lot. Like for example, “bunny-math”: If you have a couple of bunnies in October, how many will you have in December? and if the mother bunny eats half her babies, how many will be left, if those that were left, have their own babies…. You get the picture… some of the challenges of parenting were extremely obvious when looking at our pets. Which of course, brings us to this week’s Torah portion.

הורים לא צריכים להפלות בין ילדיהם, נכון? כמובן! או אולי… ? רגע, מה זה אומר “להפלות”? נהגתי לומר שאני  לא קונה לבנים שלי חצאיות, מה שעכשיו לא נשמע “פי.סי”, אבל הנקודה שלי הייתה שלפעמים להיות “הוגן” ו”שווה” זה לא הוגן וגם לא שווה. האמנתי ועדיין, שיותר “פייר” לתת לכל אחד את מה שהוא צריך, על סמך מי שהוא. כמובן, מכיון שאנחנו מעוגנים במי שאנחנו ואיך שאנחנו רואים דברים, הדבר הזה לא תמיד אפשרי.

Parents should not discriminate between their children, right? Of course! Or maybe… ? Wait, what does “discriminate” mean? I used to say that I don’t buy my boys skirts. Which is now not PC to say, but my point was that sometimes being “fair” and “equal” is not fair, nor equal. I believed and still, that it’s more fair to give each what they need, based on who they are. Of course, being clouded in who we are and how we see things, that’s s not always possible.

במובן זה, לרבקה היה מזל. היא ידעה”. כשההריון שלה הרגיש קשה, היא הלכה “לדרוש את ה'” וקיבלה נבואה (בראשית כ”ה:23)

In that sense, Rivkah was lucky. She “knew”. When her pregnancy felt rough, she went to “inquire of Hashem” and was given a prophecy (Genesis 25:23)

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י (גיים) [גוֹיִם֙] בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃ and the LORD answered her,
“Two nations are in your womb,
Two separate peoples shall issue from your body;
One people shall be mightier than the other,
And the older shall serve the younger.”

יצחק לא קיבל את אותה נבואה. זה היה סוד בין ה’ לרבקה..

יצחק אהב את עשו ומסיבות טובות: הוא ראה שעשיו יודע להתמודד עם עצמו בעולם, גבר “אמיתי”, איש שדה, שיכול לצוד ולדאוג ל”דברים”; הוא בהחלט זה שאליו ניתן להעביר את ברכתו של אברהם; בהיותו מסוגל להסתדר בעצמו, והוא נראה שהיורש הטבעי למה שנאמר קודם לאברהם (בראשית יב, ג-ד):

Isaac didn’t receive that same prophecy. This was a secret between Hashem and Rivkah.

Isaac loves Esau and for good reasons: he saw that Esau knows how to handle himself in the world, a “real” man, a man of the field, who can hunt and take care of “things”; he’s definitely the one to whom Abraham’s blessing can be transferred to; being able to fend for himself, he looked like the natural heir to what was said earlier to Abraham (Genesis 12:3-4):

וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃

I will make of you a great nation,
And I will bless you;
I will make your name great,
And you shall be a blessing

וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃

I will bless those who bless you
And curse him that curses you;
And all the families of the earth
Shall bless themselves by you.”

יצחק, בראותו את שני בניו, המאצ’ואיסט בשדה וה”נבעך”, יושב באוהל, יודע מה צריך לעשות.

אין סיכוי שניתן להפקיד את המשימה הזו בידי הכלומניק הזה. “בחור טוב”, אבל הוא בקושי יכול להכין תבשיל הגון, שלא לדבר על לצוד. לעשו יש את הכוח והיכולת לנהל דברים! מה שמפתיע הוא המשך הפסוק הזה:

Isaac, seeing his two sons, the macho one and the nebech, sitting in the tent, knows what needs to be done.

There’s no way the good for nothing Yaakov can be entrusted with this mission. He can barely make a decent stew, let alone hunt. It is Esau who has the power and ability to run things!

What is surprising is the rest of that verse:

וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃

Isaac favored Esau because (Lit.) “game was in his mouth” but Rebekah loves Jacob.

זו הפעם הראשונה (בתורה) שאמא אוהבת את הילד שלה! אהבת ההורים האחרונה הייתה אברהם ליצחק, רגע לפני העקידה. האם גם פה יש איזשהו מבחן?? מדוע רבקה אוהבת את יעקב? הרי הוא לא יכול לעשות כלום! כן, אולי יש לו “פוטנציאל” (זוכרים את ימי ההורים בבית הספר??) אבל, ברצינות… ובכל זאת, היא יודעת משהו אחר.

It’s the first time a mother (in the Torah) loves her child! The last parental love was Abraham to Isaac, just before the Binding. Is there some sort of a test here too?? Why doe Rivkah love Yaakov? He can’t do anything! Yes, maybe he has “potential” (remember parent-teacher days??) but, seriously…. But she knows something else.

בעצם, אם שניהם, יצחק ורבקה כל כך צדיקים, למה ה’ לא אמר לשניהם מה קורה? או יותר טוב, תגיד ליצחק, “הגבר”, ה”צדיק בן צדיק”? ולמה היא לא מספרת לו? אחרי הכל, הוא כל כך אהב אותה!

Actually, if both, Yitzchak and Rivkah so righteous, why did G-d not tell them both what’s going on? Or better, tell Isaac, “the man”, the “righteous, sone of righteous”? and why does she not tell him? After all, he loved her so much!

יכולות להיות הרבה תשובות, אבל אחת מהן עשויה להיות שככה היא “נאלצת” לעשות את ה”תרמית”. כלומר, היא יודעת ש”רב יעבדו צעיר”, אבל איך? הדרך היחידה שזה אפשרי היא אם יעקב יהיה קצת יותר דומה לעשיו. כדי למלא את התפקיד של להיות אחראי ולטפל בדברים, הוא צריך לדעת איך להתנהל בעולם. הוא צריך לצאת מה”אוהל” וללמוד על “העולם”. אין אדם טוב יותר ללמד אותו מאשר “רבקה בת בתואל הארמי מפדן-ארם, אחות לבן הארמי”. מדוע האזכור החוזר של ארם? אומר רש”י, “אֶלָּא לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ, שֶׁהָיְתָה בַּת רָשָׁע וַאֲחוֹת רָשָׁע וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם”.

There can be many answers, but one of them might be that this way, she is “forced” to do the “scam”. Namely, she knows that the “older shall serve the younger”, but how? The only way this is possible, is if Yaakov is a bit more like Esau. To fulfill the position of being in charge and handling things, he needs to know how to be in the world. He needs to get out of “the tent” and learn about “the world”. There is no one better to teach him than “Rivkah, daughter of Bethuel the Aramean of Paddan-aram, sister of Laban the Aramean”. Why the repeated mention of Aram? Says Rashi, “to tell us of her great qualities, that she was the daughter of an evil person and the sister to one, but she didn’t act like them”.

אכן, היא לא התנהגה כמותם, אבל היא, הרבה יותר טוב מיצחק, היתה זו שהכירה את דרכי העולם, ומוכנה ללמד אותם ליעקב; דברים שהוא יזדקק להם כיורש לברכת אברהם, וכיחיד שילדיו, כולם, יהיו “בני ישראל”, לוותר על אף אחד. יש לה הזדמנות, אולי אפילו חובה, ללמד את יעקב; להכניס אותו לעולם “האמיתי”. חשוב להבין, שהיא לא הופכת אותו למשהו שהוא לא! אלא עוזרת לו למצוא את התכונות הללו בתוכו, לתרגל אותן וללמוד להשתמש בהן. ייתכן שזה מנוגד לתכונות ה”חסד” שלה או ל”מוניטין” שלה. היא הופכת ל”רמאית”; זה יכול להכנס בינה לבין הגבר שלה, זה ש”קהו עיניו”, וייקח לו קצת זמן לראות את הנקודה שלה. אבל אולי, זהו החסד האמיתי, וזה, לפחות בתיאוריה, הורות טובה: לעזור לילדינו לצמוח לבני האדם הטובים ביותר שהם, לא אנחנו, יכולים להיות.

Indeed, she didn’t act like them, but she, much better than Isaac, knows the ways of the world, and is ready to teach those to Yaakov; things he will need as the one successor whose children, all of them, are to become “The Children of Israel”, leaving no one out. She has the opportunity, maybe even the duty, to teach Yaakov; to introduce him into “real” world. She doesn’t make him something he isn’t! but helps him find these qualities within himself, practice them and learn to use them. It’s possible that this runs contrary to her own qualities of “kindness” or to her “Reputation”. She becomes a “scammer”; it possibly gets between her and her man, who will take time to see her point. But then again, this is what kindness is, and this is what, at least in theory, good parenting is: helping our children grow into the best human beings they, not we, can be.

Shabbat Shalom – שבת שלום