Traveling with Ya’akov – לטייל עם יעקב…

Every time I get to this week’s read, whether it’s because the Torah portion of Vayishlach or I’m dancing in a circle to the tune of this song, I come back to Jacob’s words: “….Now I’ve become two camps” (Genesis 32:11)

Jacob says strange words: He is the first to succeed in combining chesed & emet, Grace / kindness and Truth. Truth – is a tough, decisive, unequivocal, “there’s no half-truth”, people say. Either it’s there or not. In Kabbalah, Truth it is the side of Judgement and bravery. Grace is soft, giving, shedding, pouring out more and more. So far, Abraham was the embodiment of Grace, and Isaac – Judgment (justice) and Bravery. And here comes the next generation; the one that recognizes that it needs, it must have, and – it receives both; that it’s impossible to give up either; that it’s necessary to find and create room for both.

כל פעם כשאני חוזרת למילים מקריאת התורה בשבוע הזה, בין אם זה בפרשת “וישלח” או כשאני רוקדת במעגל לצלילי השיר, אני חוזרת למילותיו של יעקב: “… עתה הייתי לשני מחנות” (בראשית לב:11)

יעקב אומר מילים מוזרות: הוא הראשון שמצליח לשלב חסד ואמת. אמת – היא צד קשוח, החלטי, חד משמעתי. “אין חצי אמת”, אומרים. זה משהו שאו שיש או שאין. בקבלה, האמת היא הצד של דין וגבורה. החסד – צד רך, נותן, נשפך, מעניק. עד כה, אברהם היה התגלמות החסד, ויצחק – הגבורה והדין. חשבנו שיש רק שתי אפשרויות, כך או כך. והנה מגיע הדור הבא, זה שמכיר בזה שהוא רוצה, זקוק, וגם – מקבל, חסד ו-אמת. שאי אפשר לוותר על אחד מהם. שצריך למצוא ולהמציא מקום לשניהם.

It is not simple, neither in our personal lives nor in the lives of our nation. But turns out, it’s very necessary. Having only one of them, could lead to doom: Abraham, the figure of Kindness, was willing to send one son away and almost sacrifice the other without hesitation (although he asked many questions before agreeing to compromise on Sodom!). Lot, who learned Kindness from Abraham, thought it right to give his daughters to the people of the city, because after all, we’d do anything for the other. Isaac, who embodies the aspect of Judgement, thought that no matter who the right son was, the main thing was that we would go in order and do everything “right.” Jacob is the first not to give up Kindness or Truth. Because for a balanced life one of them is not enough. At the end of the verse, Jacob says, “now I’ve become two camps”. Me, myself, I am the two sides! This is also when he receives a second name, not an alternative one! – Yisrael. That is also where’s there’s a struggle: “Jacob was left alone. And a man wrestled with him until the break of dawn” (Genesis 32:24).

זה לא פשוט, לא בחיינו האישיים ולא בחיי האומה שלנו. אבל מסתבר שזה מאד הכרחי. להחזיק רק אחד מהם, עלול להוביל לאבדון: אברהם, דמות החסד, היה מוכן לשלח בן אחד וכמעט להקריב את השני, בלי שאלות (למרות ששאל הרבה שאלות לפני שהסכים להתפשר על סדום!). לוט שלמד חסד מאברהם, חשב שזה נכון לתת את בנותיו לאנשי העיר, כי אחרי הכל, צריך לעשות “הכל” למען האחר. יצחק שמגלם את מידת הדין והאמת, חשב שלא משנה מי הבן המתאים, העיקר שנלך לפי הסדר ונעשה הכל “נכון”. יעקב הוא הראשון שלא מוותר, לא על החסד ולא על האמת. שאומר, זה לא מספיק כשיש אחד מהם. ברגע שיעקב אומר – “עתה הייתי לשני מחנות”, אני עצמי, בתוכי, אני – שניהם! זהו גם המעמד שהוא מקבל שם נוסף, לא שם חלופי, אלא ממש, עוד שם – ישראל. ושם גם המאבק: “וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר” (בראשית לב:24).

It might seem strange but one of the moments that people are closest to when they fight. Even in our own lives, there is no way we will struggle with someone we do not care about. If there is a struggle, there is deep caring and there would be closeness. And just then, this moment, when everyone in his body really, defines himself and the other, finding out where I begin, where the other ends, the head is clear of thoughts, the legs are firm, the hands are joined together … in Hebrew to struggle, and to embrace are almost the same word (lehe’avek & lechabek).

זה נשמע מוזר אבל אחת הרגעים שאנשים הם הכי קרובים זה במאבק.כדי להתקרב ככה, צריך להיות ממש אכפת. ודוקא אז, ברגע הזה, כל אחד בגופו ממש, מגדיר את עצמו ואת השני, איפה אני מתחיל, איפה האחר נגמר, הראש מנוקה ממחשבות, הרגליים איתנות, הידים משולבות זה בזה… בעברית להאבק, ולחבק זו כמעט אותה מילה.


This week’s daf is so rich, so, just two quotes: one, just because… and the other, continuing the theme of two that are one; and then, also, a song:

הדף השבוע, עשיר במיוחד, אז, רק שני ציטוטים קצרים, אחד, רק כי ככה, והשני, ממשיך את הרעיון של שנים שהם אחד…. ולבסוף, גם שיר:

תענית ג:ב:

….הָכִי קָאָמַר: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת — כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל.

Ta’anit 3:b:

…this is what God is saying: Just as the world cannot exist without winds, so too, the world cannot exist without the Jewish people. This interpretation of the verse is based on the claim that the winds never cease.

תענית ה:א:

…. הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא אָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁאָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה! וּמִי אִיכָּא יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה? אִין, דִּכְתִיב: “יְרוּשָׁלִַים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו”.

Ta’anit 5:a:

….The Holy One, Blessed be He, said: I shall not enter Jerusalem above, in heaven, until I enter Jerusalem on earth down below at the time of the redemption, when it will be sacred in your midst. The Gemara asks: And is there such a place as Jerusalem above? The Gemara answers: Yes, as it is written: “Jerusalem built up, a city unified together” (Psalms 122:3). The term unified indicates that there are two cities of Jerusalem, a heavenly one and an earthly one, which are bound together.

שבת שלום * Shabbat Shalom

קובץ:Jacob Wrestling with the Angel.jpg – ויקיפדיה
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s