Pesach, Israel & our Calendar…. (עברית, then English)

כבר מתחילה, חג הפסח קשור קשר חזק לארץ ישראל:

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה’ לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה’ אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (שמות יב. כג-כז).

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה’ אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה’ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה’: מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה’ בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה’ מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה: (שמות יג. ג-י).

רש”י ע”פ המדרש, טוען שבכל שנות המדבר, בני ישראל שמרו רק פסח אחד, בשנה השניה, ומאז חיכו. מכיון שזה היה חג שצריך להחגג עם הכניסה לארץ, כפי שמתואר בספר יהושע:

…וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ: וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: (יהושע. ה, יא-יב).

ודוקא השנה, בסוף חג הפסח, לוח השנה העברי של ארץ ישראל וזה של הגלות נפרדים, ולא שבים ומתאחדים עד השבת שלפני תשעה באב (סוף יולי!). אם מישהו בודק, מה פרשת השבוע, הוא יצטרך גם לבדוק איפה. בארץ נקרא פרשה אחת בעוד שבחוצלארץ, נקרא פרשה אחרת, זו שלפניה. איך קורה דבר כזה?

עד 359 לספירה, הסנהדרין היתה מקדשת את החודש לפי עדות של שני עדים כשרים שראו את הירח המתחדש. לאחר מכן, היו מעבירים את ההודעה על יום ראש החודש לכל הקהילות בעזרת משואות שהובערו בראשי ההרים. מכיון שקבוצות אחרות, שלא הסכימו עם שיטת חז”ל, התחילו להשיא משואות בתאריכים שונים ממה שקבעה הסנהדרין, הודעת ראש החודש, בחודשים בעלי מועדים, עברה לשליחים (ועל כף אפשר לקרוא בתלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה י”ח:א), ולאחר מכן, כאמור משנת 359 לספירה, נקבע הלוח כפי שידוע לנו על ידי רבי הלל נשיאה, הנקרא גם הלל השני, והוא מצאצאי רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, והוחל מחזור מסודר של 19 שנים.

בנוסף, תקנו חז”ל יום טוב שני של גלויות, בגלל החשש שהשליחים לא יגיעו בזמן, וכך יוכלו אנשי המקומות המרוחקים מירושלים, לקיים את החג בזמן. טענה ידועה היא, שעם יסוד הלוח העברי כפי שהוא, אין “צורך” לחגוג יום טוב שני, אך חז”ל, שחששו מגזירות נגד לימוד תורה וטעויות שונות, החליטו לא רק לשמר את המנהג, אלא להקפיד לנהוג ביום טוב שני בכל מנהגי קדושה, למשל, לומר קידוש מלא עם שם ה’, ועוד.

נציין גם כמה יוצאים מן הכלל בענין זה:

חג השבועות תלוי בספירת העומר המתחילה בט”ז ניסן ולא במולד הירח. לכאורה, אין צורך ביום טוב שני של גלויות אך בכל זאת, קבעו חז”ל יום טוב שני גם לשבועות, כדי לא להפריד בין החגים.

יום כיפור הוא יום אחד בכל המקומות, כיון שהוא יום צום וזו גזרה קשה מידי על הציבור לצום יומיים.

ראש השנה שחל בראש החודש העברי תשרי נחגג כיומיים גם בארץ ישראל, ואפילו תושבי העיר בה ישבו הסנהדרין היו לפעמים עושים יומיים, וכך נקבע לכולם.

השנה, יום טוב אחרון של פסח בחו”ל נופל ביום השבת (23.4) בעוד שבארץ, החג מסתיים ביום ששי בערב (22.4). כלומר, בבתי הכנסת בארץ, יחזרו לקרוא את פרשת השבוע “כרגיל” כבר בשבת הקרובה, בעוד שבחו”ל יקראו בשבת עדיין קריאה מיוחדת לחג הפסח. הפרדה זו, בין קריאת התורה של ארץ ישראל וזו של חוצלארץ תמשך עד לשבת שלפני תשעה באב (!). רק  בשבוע של תשעה באב (השבוע של ה-6 באוגוסט, 2022), יחזור כל עם ישראל לקרוא את אותה הפרשה באותו הזמן.

עבורי, יש בכך משהו עצוב, לא רק בגלל הקושי האישי לכתוב על פרשת “ה”שבוע, אלא בגלל התזכורת להפרדות ומחלוקות בתוך העם שלנו, ובמקרה זה, דוקא בדבר שצריך ויכול להיות הכי מחבר, לימוד התורה. אין עלינו להיות “אחידים” אך כן – מאוחדים. לא נותר לי אלא להתפלל, שיבוא יום ונזכה.

מועדים לשמחה, חג שמח ושבת שלום!

From early on, Pesach has been strongly connected to the Land of Israel:

You shall observe this as an institution for all time, for you and for your descendants. And when you enter the land that Hashem will give you, as promised, you shall observe this rite. And when your children ask you, ‘What do you mean by this rite?’ you shall say, ‘It is the Passover sacrifice to Hashem, who passed over the houses of the Israelites in Egypt when smiting the Egyptians but saved our houses.’ Those assembled then bowed low in homage (Exodus 12:23-27).

And Moses said to the People, “Remember this day, on which you went free from Egypt, the house of bondage, how Hashem freed you from it with a mighty hand: no leavened bread shall be eaten…. So, when Hashem has brought you into the land of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Hivites, and the Jebusites, which was sworn to your fathers to be given you, a land flowing with milk and honey, you shall observe in this month the following practice: “Seven days you shall eat unleavened bread, and on the seventh day there shall be a festival of Hashem. Throughout the seven days unleavened bread shall be eaten; no leavened bread shall be found with you, and no leaven shall be found in all your territory. And you shall explain to your child on that day, ‘It is because of what Hashem did for me when I went free from Egypt.’ “And this shall serve you as a sign on your hand and as a reminder on your forehead in order that the Teaching of Hashem may be in your mouth—that with a mighty hand of Hashem freed you from Egypt. You shall keep this institution at its set time from year to year. (Exodus 13:3-10).

Rashi, based on the Midrash, claims that while in the desert, the Children of Israel onlky kept one Pesach, during the 2nd year, since Passover is a holiday that needs to be celebrated with the entry to the Land, as is described in the Book of Joshua:

On the day after the Passover offering, on that very day, they ate of the produce of the country, unleavened bread and parched grain. On that same day,dLit. “on the day after.” when they ate of the produce of the land, the manna ceased. The Israelites got no more manna; that year they ate of the yield of the land of Canaan. (Joshua 5:11-12).

Precisely this year, at the end of Passover, the calendar of the Land of Israel and that of Jews outside of Israel – separate, and does not reunite until the Shabbat before Tisha B’Av (end of July!). If someone is checking what this week’s Torah portion is, s/he will also need to check where. In Israel one portion is read while elsewhere, another reading, the one before it. How does such a thing happen?

Until the year 359 CE (Common Era), the Sanhedrin would sanctify the new months according to the testimony of two kosher witnesses who saw the renewed moon. Afterwards, the message of Rosh Chodesh would be conveyed to all the communities with the help of fires, lit on the mountain tops. Because other groups, who did not agree with the sages’ method, began to light fires on dates different from those set by the Sanhedrin, the Rosh Chodesh announcement, in the months with holidays, passed to messengers (and can be read in the Babylonian Talmud, Rosh Hashana 18:a). As of 359 CE, the current Hebrew calendar as we know it, was established by Rabbi Hillel Nasi’a, also called Hillel II, and was a descendant of Rabbi Yehuda Hanasi, the editor of the Mishnah. An orderly cycle of 19 years began.

In addition, Sages ordered a second Yom Tov outside of The Land, for fear that the messengers would not arrive on time, so that the people from places far from Jerusalem could celebrate the holiday on time. Even when the calendar was established, the sages feared decrees against Torah study and various mistakes, and decided not only to preserve the 2nd day, but to make sure it includes sacred customs, for example, to say a full kiddush with the name of God, and more.

We will mention a few exceptions:

The holiday of Shavuot depends on the counting of the Omer that begins on the 16th of Nisan, and does not depend on the birth of the moon, and yet, it was assigned two days, to keep in line with the other diaspora holidays.

Yom Kippur is one day in all places, as it is a day of fasting and it is too strenuous to fast for two days.

Rosh Hashanah, which falls on the first of the Hebrew month, is also celebrated for two days in the Land of Israel, and even the residents of the city where the Sanhedrin sat would sometimes do two days, and so it was determined.

This year, the last day of Passover outside of Israel, falls on Shabbat (April 23rd) while in Israel, the holiday ends on Friday evening (April 22nd). In other words, in the synagogues in Israel, they will go back to reading the Torah portion of the week, while abroad, a special reading for Passover will take place, because it is still the holiday. Only on Tisha B’Av (the week of August 6, 2022), everyone will once again return to read the same Torah portion at the same time.

For me, there’s something sad about this, not just because of the personal challenge to write “the” weekly Torah portion, but because of the reminder of the separations and disputes within our People, and in this case, especially with what can and should be the most connecting element, learning Torah. Indeed, we don’t have to be unified, but – united. I am left with a prayer, that one day, we will merit.

Mo’adim Lesimcha, Chag Same’ach & Shabbat Shalom!

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s