“Let me, I pray, cross over and see the Good Land”…

אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה

וכך נאמר בתלמוד (מסכת תענית כו-לא~~):   אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין — שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ…   וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמָה הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בּוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. ״שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה׳ הִיא תִתְהַלָּל״, וְאוֹמֵר: ״תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ״.   וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״. ״בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ״ — זֶה מַתַּן תּוֹרָה, ״וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״ — זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. מה כל כך מיוחד בט”ו באב? חזל הציעו מספר תשובות (בגמרא הנ”ל), ואחד מהם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה…        And so it says in the Talmud (Tractate Taanit 26-31~~): Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as joyous for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur, as on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, which each woman borrowed from another. Why were they borrowed? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments…. And the daughters of Jerusalem would go out and dance in the vineyards. And what would they say? Young man, please lift up your eyes and see what you choose for yourself for a wife. Do not set your eyes toward beauty, but set your eyes toward a good family, as the verse states: “Grace is deceitful and beauty is vain, but a woman who fears the Lord, she shall be praised” (Proverbs 31:30), and it further says: “Give her the fruit of her hands, and let her works praise her in the gates” (Proverbs 31:31). And similarly, it says in another verse: “Go forth, daughters of Zion, and gaze upon King Solomon, upon the crown with which his mother crowned him on the day of his wedding, and on the day of the gladness of his heart” (Song of Songs 3:11). This verse is explained as an allusion to special days: “On the day of his wedding”; this is the giving of the Torah through the second set of tablets on Yom Kippur. The name King Solomon in this context, which also means king of peace, is interpreted as a reference to God. “And on the day of the gladness of his heart”; this is the building of the Temple, may it be rebuilt speedily in our days. What’s so special about the 15th of Av? Our sages offered a number of answers, and one of them, “Rabbi Eliezer the Great says: From the fifteenth of Av onward, the strength of the sun grows weaker”…
אחרי ט”ו באב, אפשר כבר להתחיל להרגיש את הסתו. לא שלא יהיה עוד חם ואפילו חם מאד, אבל כבר יש רוח נעימה בבקר שמזכירה לנו שהנה, עוד מעט… אצלנו העוד מעט הזה, הוא ההזמנה לעונת ה”תשובה” שתתחיל “רשמית” בראש חודש אלול ותמשך לתוך חודש תשרי. מה זה ה”תשובה” הזו? אני תמיד מתקשה לתרגם כי המילה המוכנה לכך באנגלית יותר קרובה ל-חרטה וכפרה מאשר למה שיצרה כאן העברית: תשובה במובן מענה לשאלה, אך גם משורש לשוב,  כמו שאמר המשורר ט.ס. אליוט: “בסוף כל החקירות, נגיע בחזרה למקום ממנו התחתנו ונדע את המקום הזה באמת, לראשונה”…  After the 15th of Av, in the Land of Israel, it’s possible to feel the onset of fall. Not that it wont be warm anymore, and even very hot, but there’s this pleasant breeze in the morning, which reminds us that soon… For us this “soon” is an invitation to the season of “Teshuva” which will officially begin on Rosh Hodesh Elul and continue into Tishrei. What is this Teshuva? I always find it hard to translate, because the English word ready for it, “repentance”, is closer to “regret” and “atonement” than what it’s Hebrew sister created here: tushuva, meaning an answer to a question, but also from the root lashuv, as T.S. Elliot wrote: “… And the end of all our exploring
Will be to arrive where we started
And know the place for the first time”…
בדרך כלל, אנחנו חושבים על הרעיון הדתי שבמונח הזה: להיות אדם יותר טוב, להיות יותר קרוב לקב”ה, אך השורש הזה “לשוב” מופיע אצלנו בעוד הקשר מרכזי וזה, כמובן – שיבת ציון, שבאופן מפתיע אולי, בדיוק קשור לפרשות השבוע שאנחנו קוראים עכשיו.Usually, we think of the religious idea within this term: to be a better person, to be closer to Gd, but this root used here – lashuv, appears for us in another central context and that is – Shivat Zion, the return to the Land, which, perhaps surprisingly, is exactly connected this the Torah potions we read now.
הנה בשבוע שעבר הזכיר משה לבני ישראל משהו די מדהים, שאחרי מתן תורה, הקב”ה אמר להם: “רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה”… אומר המהר”ל ש”אפשר שכך פירושו, אין אתם צריכין לעכב אצל הר סיני עוד לקבל דבר, כי קבלתם די, ולפיכך “פנו וסעו”… מה? האין הר סיני מקום קדוש בו נתנו עשרת הדברות והאלוהים התגלה לכל העם? כן, כן, כל זה נכון, ויפה, וחזק, וחשוב, אך זו אינה המטרה. לא יצאנו ממצרים כדי להגיע להר סיני וגם לא כדי לקבל את התורה. אלא? ומה כן המטרה? ממשיך משה בשם קב”ה: “רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠הֹוָ֠ה לַאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם”… (דברים א:ו, ח).Just last week, Moses reminded the Children of Israel something pretty amazing, that after the Giving of the Torah, the Holy One said to them: “You have stayed long enough at this mountain”… said the Maharal that “what is possibly meant is, you don’t need to tarry at Mt. Sinai anymore to get anything else, for you have received enough; therefore, turn and travel onward”… Wait, what?? Isn’t Mt. Sinai a holy place, where the Ten Commandments were given, and where Gd was revealed to all?? Yes, yes, that’s all true, beautiful, strong and important, but that is not the goal!! We did not leave Egypt in order to make it to Sinai, and not even in order to receive the Torah. Rather, then what is the goal?? Moses continues in Gd’s name: “See, I place the land at your disposal. Go, take possession of the land that H’ swore to your fathers Abraham, Isaac, and Jacob, to give it to them and to their heirs after them”… (Deuteronomy 1:6, 8).
ואומר המלבי”ם שם: “אמר לו, שלא יצטרכו למלחמה ולכיבוש “כי ראה נתתי לפניכם את הארץ” שהוא כאילו הוא ברשותכם ואינכם צריכים ללחום רק “בואו ורשו את הארץ”,  וכמו שפרש”י עפ”י חז”ל שאלמלי לא חטאו במרגלים לא היו צריכים לכלי זיין”, כלומר, בכניסה לארץ, לא היתה צריכה להיות מלחמה בכלל, אלא פשוט, שיבה הביתה, כמו שכל אדם חוזר לביתו שלו.And the Malbim says there, “He said to him, that they will not need war and conquest for “I place the land at your disposal”, that is, it’s as if it is yours and you don’t need to fight, just “Go, take possession of the land”, and just like Rashi said in the name of our sages: had they not transgressed with the spies, they would not have needed any weapons”, namely, that in the entrance to the Land there should not have been any war at all, just simply, a return home, like any person coming back to their own home.
גם פרשת השבוע שלנו, “ואתחנן” מלאה בתיאורים יפיפים של הארץ “הטובה”, כך היא מתוארת שוב ושוב, יחד עם דיבורו הנוגע ללב של משה, האיש שכל ימיו לא בקש כמעט כלום. פה ושם נזקק לעזרה בהנהגת בני ישראל אבל חוץ מזה, לא שמענו אותנו מבקש בית גדול ויפה, ילדים טובים וחכמים, מכונית חדשה – או גמל חדש, אולי גלימה מלכותית או מסיבה ראוותנית? לא תואר, לא כבוד, לא הדר, ורק דבר אחד בקש האיש הענו הזה: אם אפשר בבבקשה, “אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן”… (דברים ג:כה).
ט”ו באב אם כך, הוא לא רק “חג אהבה” סטייל “ולנטיין-דיי”, אלא גם חג אהבה בין העם והארץ…
Our Torah portion, Va’etchanan”, is likewise filled with beautiful descriptions of the “Good” Land, which is how it is described again and again, along with Moses’ heartfelt words, the man who, throughout his life, asked for almost nothing. Here and there he needed some help in leading the Children of Israel, but otherwise, we did not hear him asking for a big, beautiful home, wonderful – wise- kind children, a new car – perhaps a new camel, a royal robe or showy party?? No fancy title, honors and glory, and only one thing did this humble man ask for: if possible, please, “Let me, I pray, cross over and see the good land on the other side of the Jordan, that good hill country, and the Lebanon” (Deuteronomy 3:25).
The 15th of Av, is so, is not only a “love-holiday” style “Valentines Day” but also, a love holiday between the People and the Land…
המילים של משה כמעט מצמררות במיוחד כשהן נקראות בין יום זכירת החורבן בו החל השבוע, ויום השמחה והחגיגות בו הוא מסתיים. משה בקש ולא זכה, ולכולנו בודאי יש קרובים כאלה, שהתפללו, רצו, בקשו, ולא זכו. אנו שזכינו, מה נעשה בזכיה זו?Moses’ words are almost eerie, especially reading them right between the remembrance day for the destruction which this week began with, and the day of joy and festivities it ends. Moses asked, and didn’t merit. We probably all have relatives who also, prayed, wanted, asked, and didn’t merit. We who did merit, what shall we do with this it?

שבת שלום – Shabbat Shalom

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s