And Dina went out (but stayed in)… the Torah portion of VaYishlach – ותצא דינה – על פרשת וישלח

We can easily take out all of chapter 34, and seemingly, nothing will be missing from the story of the Book of Genesis, and yet, the Torah opted not to give up on Dina’s story: “Now Dinah, Leah’s daughter whom she had borne to Jacob, went out to visit the daughters of the land” (34:1). Rashi in the name of the midrash wonders why Dina is described as “Leah’s daughter” and also as one who was “born to Jacob” and explains that “like mother so daughter: Leah “went out” towards Jacob and so Dina likewise was also a “goer-outer” (which in Modern Hebrew can be a synonym to a prostitute, very lose, promiscuous woman). But the Malbim (Rabbi Meir Leybush, 1809-1879, commentator who lived in the Russian Empire, Prussia and Romania) thinks differently, and his commentary helps me navigate this awful story. And so he says:אפשר בקלות להוציא את כל פרק ל”ד וכאילו, דבר לא יגרע מסיפור מספר בראשית, ובכל זאת, בחרה התורה לא לוותר על סיפורה של דינה. וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ” (לד:א). רשי בשם המדרש תוהה מדוע מתוארת דינה גם כבת לאה וגם כמי שנולדה ליעקב, ומסביר “אֶלָּא עַל שֵׁם יְצִיאָתָהּ נִקְרֵאת בַּת לֵאָה, שֶׁאַף הִיא יַצְאָנִית הָיְתָה (בראשית רבה), שֶׁנֶּאֱמַר וַתֵּצֶא לֵאָה לִקְרָאתוֹ (וְעָלֶיהָ מָשְׁלוּ הַמָּשָׁל כְּאִמָּהּ כְּבִתָּהּ)”. אבל המלבי”ם (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מכיל וייזר 1809-1879 פרשן המקרא שחי באימפריה הרוסית, פרוסיה ורומניה) דורש אחרת, והפירוש שלו עוזר לי קצת בסיפור הנורא הזה. כך הוא אומר:  
And Dina went out: to announce that Dina is not at fault, so you wont say that she broke the boundaries of modesty, for she was Leah’s daughter, who was modest in her tent, who she had borne to Jacob, whose birth is of Jacob, and she was modest and appropriate, for she did not go out to wonder after the guys, but rather, just “to visit the daughters of the land” and their festivities. He continues to the second verse too: “Shechem son of Hamor the Hivite, chief of the country, saw her, and took her and lay with her and tortured her”, and comments that the text does not say that she entered into improper (sexual) talk, for he saw right for the first time, and he took her, by force and no one can be saved from him for he was the leader of the land and his sin was of three fold: 1. He took her by force and that is total robbery; 2. He slept with her, and by doing so, he defiled her for he was uncircumcised; and 3. And he tortured her, for she did not want this and is was rape / by force and it was torture for her which was a double robbery.ותצא דינה. מודיע כי דינה לא אשמה בזה, שלא תאמר שפרצה גדר הצניעות כי היתה בת לאה, שהיתה צנועה באהלה, ואשר ילדה ליעקב, שלידתה מתיחסת אל יעקב שהיתה צנועה וכשרה, כי לא היתה היציאה ללכת אחרי הבחורים רק לראות בבנות הארץ ובתהלוכותיהן: ועוד הוא ממשיך גם על הפסוק השני – “וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ”, ומפרש לנו שלא נאמר “שנכנסה עמו (עם שכם בן חמור החיוי, נשאי הארץ) בדברי עגבים, כי ראה אותה בפעם הראשון, ויקח אתה, ביד חזקה ואין מציל מידו, כי היה נשיא הארץ, והיה חטאו משולש. א. ויקח אתה ביד חזקה וזה גזל גמור. ב. וישכב אתה, ובזה טמא אותה, אחר שהוא ערל, ו- ג. ויענה, כי לא נתרצית והיה אונס אצלה ונחשב לה לענוי, ובזה היה גזל גם נגדה.
Shechem’s abuse continues in the demand: “take to me this girl for a wife”. She’s just a child, cries out the text alarmed! And later, when Shechem’s father explains: “My son Shechem has a desire for your daughter. Please give her to him in marriage” (verse 8). In our words we’d say that he “feels like” in a capricious kind of way, something that is here for a moment, then gone, and in Malbim’s words: “that desire is different from love and want, for this kind of desire has no eyes, no taste, and because it has no rhyme or reason, he can find better, prettier ones among his own people. And when he says, give her to him to be his wife, he means, in doing so, you will benefit yourselves”… I’m doing you a favor, says Chamor! This is all good for you! Such a deal!!הכוחנות של שכם ממשיכה גם בתביעה: “קַֽח־לִ֛י אֶת־הַיַּלְדָּ֥ה הַזֹּ֖את לְאִשָּֽׁה”. היא רק ילדה, מזדעק הכתוב! ואחכ, כשאביו של שכם “מסביר”: “חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה” (פסוק ח’). במילים של ימינו נגיד ש”בא לו עליה”, מתחשק לו, דבר שלרגע קיים ולרגע איננו, ובמילותיו של המלבי”ם, “שהחשק הוא מובדל מן האהבה והחפץ, שהחשק אין לו עינים ואין לו טעם, שלפעמים יחשוק אדם גדול בבת פחותים ובכעורה ובבעלת מום, כאומר שהוא חשק בלי טעם, כי ימצא יפות וטובות יותר ממנה בבני עמו, תנו נא אתה לו לאשה, ובזה תרויחו אתם”… אני עושה לכם טובה, אומר חמור! כדאי לכם! איזה דיל!!
Once the stage is set this way, Jacob’s stoic and sad reaction is clearer. Why was he “silent” and did yell and cry? “for if Jacob knew that she hasn’t been defiled, he would have sacrificed his life to save her, but since he heard it was too late, and his sons were in the field and he wouldn’t gain anything with speed, he kept silent till they came”… his helplessness hits him and us. Some say that Jacob wanted Dina to be married off to one of the leaders of the Land, strengthening their status, but what happens is that the family of the Hebrews returns to its Land and homeland, and they are a minority in their own home. What can be done in such a situation?ברגע שהבמה מסודרת כך, מתבהרת גם תגובתו העצובה והעצורה של יעקב. למה “החריש” ולא צעק ובכה? “שאם היה יעקב יודע שעדיין לא נטמאה היה מוסר נפשו להצילה בל תטמא, אבל יען ששמע שכבר טמא אותה ובניו היו בשדה ולא ירויח בהמהירות, לכן החריש עד בואם”… חוסר האונים מכה בו ובנו. יש אומרים שליעקב היו תוכניות לחתן את דינה עם אחד מנסיכי הארץ וכך לחזק את מעמד המשפחה, אבל בפועל, משפחת העברים שבה אל ארצה ומולדתה והם מיעוט בביתם שלהם. מה עושים במצב כזה?  
But the brothers, as representatives of the next generation, possibly the less rooted in exile, understand the double disaster differently, calculating their response: “the men were saddened and very angry” (verse 7), and the Malbim explains the dual verbs: sadness is over something bad that happened because of the event itself… for even if he slept with her at her will… it would have been an abomination among the Children of Israel… and they had no anger over Shechem not knowing the customs of Israel, and over that it was said, “they were saddened” (but), the forceful rape itself… for that they wanted revenge, for even the Noahides are not to behave this way”.אבל האחים, כנציגי הדור “הבא”, אולי הפחות גלותי, מבינים אחרת את גודל האסון הכפול ומחשבים את תגובתם: “וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד” (פסוק ז), והמלבי”ם מסביר את כפל הפעלים: “העצב הוא על דבר רע שקרה לו בבחינת עצמו… שאף אם היה שוכב עמה ברצונה… היא נבלה אצל בני ישראל… ולא היה מצד זה חרון אף על שכם שהוא אינו יודע נמוסי בני ישראל שהערלה חרפה היא להם, וזה שנאמר ‘ויתעצבו’… (אבל) גוף המעשה שלקחה בחזקה בגזל ובאונס… על זה חרה להם מאד ורצו להנקם בשכם, כי כן לא יעשה אף בדין בני נח”.  
We assume they were “hotblooded”, but it’s also possible that they recognize their complex status, especially as Dina herself is still at Shechem’s, so they want to act with “cunningness and wisdom” against their sister’s objectification (“for he objectifies the daughter of Jacob” verse 19). They reaction makes us shiver: cheat people into circumcising themselves in order to slaughter them while they are in pain? But their extreme reaction also communicates something that I would guess goes through every woman’s mind: if only there was someone there for me… if only there was a real punishment… if only it was not so easy…
And there’s a voice I’m very much missing in this chapter, the voice of Gd. Gd is not an insurance certificate and we all know plenty of people who waved the flag of faith and sinned and transgressed. And yet, where there’s “no Gd”, terrible things can happen.  
אנו מניחים שהם “חמומים”, אך יתכן גם שהם מכירים במעמדם המורכב, במיוחד כשדינה עצמה עדיין בידי שכם, ורוצים לפעול “במרמה ובחוכמה רבה” כנגד החפצת אחותם (“כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת־יַעֲקֹ֑ב” – פסוק יט). תגובתם מעבירה בנו צמרמורת: לרמות אנשים ולגרום לאנשים למול את עצמם כדי לשחוט אותם בעוד כואבים? אך תגובתם הקיצונית גם משדרת משהו שאני מעריכה עובר בדעתה של כל אשה: לו רק היה שם מישהו בשבילי… לו היה רק היה עונש משמעותי… לו רק לא היה קל כל כך…
ויש גם קול שחסר לי מאד בפרק, קולו של אלוהים. אלהים הוא לא תעודת ביטוח, וכולנו מכירים אנשים שנופנו בדגל האמונה וחטאו ופשעו. ובכל זאת, במקום ש”אין אלוהים”, קורים דברים איומים.  

Shabbat Shalom – שבת שלום

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s