Joseph, a guest for Hanukkah (Vayeshev)

The Torah portion of Veyeshev, which includes the story of Joseph (the multi-color coat, his first dreams and his “sale”) up until his events at Potiphar’s house, along with the story of Judah and Tamar, tells about the events that will lead to the descent of Jacob and his sons into Egypt, and (almost) opens with a rather strange verse: “This, then, is the line of Jacob: At seventeen years of age, Joseph tended the flocks with his brothers (literally – “shepherd his brothers with the flock”), as a helper to the sons of his father’s wives Bilhah and Zilpah. And Joseph brought bad reports of them to their father” (Genesis 37:2)פרשת וַיֵּשֶׁב הכוללת את סיפור מכירת יוסף (כותנת הפסים וחלומותיו הראשונים) עד קורותיו בבית פוטיפר, יחד עם מעשה יהודה ותמר, מספרת על האירועים שיביאו לירידת יעקב ובניו למצרים, ו(כמעט) נפתחת בפסוק די מוזר: אֵ֣לֶּה תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם (בראשית לז:ב)
On the one hand, there is no surprise here: Yosef is a shepherd, as it is said of his mother, who “came with the flock” (29:9), but for some reason Yosef “shepherds his brothers – with the flock”, and then describes to us his special relationship with “the sons of Bilha and the sons of Zilpa”. The “Kli Yakar” (Rabbi Shlomo Ephraim of Luntschitz, 1550-1619) and others, say that the brothers, Leah’s sons, were “disdainful of the sons of the handmaids”, and not only did they call Bilha and Zilpa concubines and handmaids, but they also called their sons slaves, “and Yosef alone would connect with the sons of Bilha and Zilpa because he said they too were his father’s real wives.”מצד אחד, אין כאן הפתעה: יוסף הוא רועה, כמו שנאמר על אמו, ש”באה עם הצאן” (כט:ט), אך משום מה יוסף “רועה את אחיו – בצאן”, ואז מתאר לנו את הקשר המיוחד שלו עם “בני בלהה ובני זלפה”. ה”כלי יקר” (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, 1550-1619) ואחרים אומרים שהאחים, בני לאה, היו “מזלזלים בבני השפחות”, ולא רק שקראו לבלהה וזלפה פילגשים ושפחות, אלא שמתוך כך, גם קראו לבניהם עבדים, “ויוסף לבד היה מתחבר אל בני בלהה וזלפה כי אמר שהם נשי אביו ממש”.
That is, Joseph sees himself as a king and a future leader and dreams of the day when everyone will bow down to him, and on the other hand, and perhaps precisely as a complementary aspect to this, he sees the value and importance of each of Jacob’s sons. Indeed, until now, each father had only one successor son, but Joseph, and he will further examine the matter in depth, realizes that for the first time, they must all continue together, and together become “The Children of Yisrael”, i.e. the sons od Jacob. With this quality, we can learn about his greatness and his ability to learn from anyone, even from the so-called “lesser” sons of the “sh’fachot”, maid-servants (the word in Hebrew for maid-servants – sh’fachot, can be broken down to two words, she-pachot, ‘literally, that are less’). There is an inversion here: sometimes, a person who is in a lesser rank is the one who is attracted to what’s obvious and wisdom or greatness that can be seen, while one who is on a higher level is free to learn even from the things that are not on the surface.כלומר, יוסף רואה את עצמו כמלך וכמנהיג עתידי וחולם על היום בו כולם ישתחוו לו, ומצד שני, ואולי דוקא כתכונה משלימה לכך, הוא רואה את ערכם וחשיבותם של כל אחד מבניו של יעקב. עד כה, אכן, היה לכל אב רק בן ממשיך אחד, אבל יוסף, והוא עוד יבדוק את הענין לעומק, מבין שלראשונה, על כולם להמשיך ביחד, ולהפוך ביחד ל”בני ישראל”. בתכונה זו אפשר ללמוד על גדולתו ויכולתו ללמוד מכל אדם, גם מבני השפחות הכביכול “פחותים” – (שפחות = ש-פחות). נמצא כאן היפוך: לעיתים, אדם שנמצא במדרגה פחותה הוא זה שנמשך לחכמה גלויה, אבל אדם שנמצא במדרגה גבוהה, פנוי ללמוד גם מהדברים שאינם על פני השטח.
Light and shadows? darkness and illumination? Let’s jump ahead in the story for a moment in order to see the complexity of Joseph’s character elsewhere, perhaps a little unexpected. Throughout the journey in the desert, every so often, Moshe comes across things he doesn’t know: what to do about the daughters of Zeloph’chad and the Land division, what is the judgment of the person who chops wood on Shabbat, is it possible to celebrate a second Passover, and more. In first sight, it seems that these are simply issues that – well, what can we do, Moshe wasn’t in these lessons or maybe we’ll make up excuses like, ‘it’s impossible for one person to know everything about everything’, but if we look deeper, we find that there is a common thread to the cases in which Moshe had difficulty finding a solution: they are all, in one way or another, related to Joseph.אור וצללים? חושך ואור? נקפוץ קדימה בסיפור לרגע כדי לראות את מורכבות דמותו של יוסף בעוד מקום, אולי קצת לא צפוי. לאורך המסע במדבר, לא פעם משה נתקל בדברים שאינו יודע: מה לעשות בענין בנות צלופחד והנחלות, מה דינו של האדם שמקושש עצים בשבת, האם אפשר לחגוג פסח שני, ועוד. על פניו, נראה שאלו פשוט סוגיות ש-נו, מה לעשות, בשיעורים האלה משה לא היה או נמציא תירוצים כמו, ‘אי אפשר שבן אדם אחד ידע הכל על הכל’, אבל אם נבדוק לעומק, נמצא שיש משותף למקרים בהם משה התקשה ולא מצא פתרון: כולם, איכשהו, קשורים ליוסף.
Our sages explained that Moses is an example of a spiritual person, that comes “from on high, down”, from the world of spirituality to us, to the physical, which is expressed in the descent from Mount Sinai. The direction of Joseph, if we consider his preoccupations with his beauty, the temptation with Potiphar’s wife, and more, is “from bottom – up” , from the physical to the spiritual, which is expressed in his story by the fact that he needs to be raised from the pit, not once, but twice (37:28, 41:14).חז”ל הסבירו שמשה הוא דוגמא לאיש רוח, וכמו בא “מלמעלה למטה”, מעולם הרוחניות אלינו, לגשמיות, מה שמתבטא בירידה מהר סיני. הכיוון של יוסף, על עיסוקיו ביופיו, הפיתוי עם אשת פוטיפר, ועוד, הוא “מלמטה למעלה”, מהגשמי לרוחני, מה שמתבטא בסיפורו בכך שצריך להעלות אותו מן הבור, לא פעם, אלא פעמיים (לז:כח, מא:יד).
Indeed, at the end of the “Vayeshev”, Yosef finds himself in jail, where he meets two ministers, dismissed by Pharaoh, who tell him their dreams. Yosef offers a solution to the dream which is fulfilled: the baker is hanged and the butler is released from prison. Yosef then asks the latter to mention his case before Pharaoh when he leaves prison, but “the butler did not remember Joseph and forgot him” (M:23). The Zohar says that the word “and forgot him” is unnecessary, because it has already been said that he did not remember him, and what does it mean to not remember someone and forget him?ואכן, בסוף פרשת “וישב”, מוצא יוסף את עצמו בבית האסורים, שם הוא פוגש שני שרים שהודחו על ידי פרעה, המספרים לו את חלומותיהם. יוסף פתרון מציע פתרון לחלום שאכן קורה: שר האופים נתלה ושר המשקים יוצא מהכלא. יוסף מבקש משר המשקים שיזכיר את עניינו לפני פרעה כשייצא מהכלא, אולם “לֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ” (מ:כג). הזוהר אומר שהמלה “וישכחהו” מיותרת, כי כבר נאמר שהוא לא זכר אותו, ומה המשמעות של לא לזכור מישהו וגם לשכוח אותו?
But the “Sfat Emet” (a collection of Hasidic sermons on the Torah compiled by Rabbi Yehuda Aryeh Leib Alter, the Rebbe of Gur 1847-1905) connects for us two “forgetfulnesses”: Joseph who was forgotten here, and the Greeks at Hanukkah who wanted to make us “forget Your Torah” and forget our Way. What do we do about forgetfulness? The Torah tells us (about various mitzvot) “and you saw… and you remembered”… Hence, remembrance is aided by sight, and in the dark it is difficult to see and therefore, difficult to remember. He draws our attention to the fact that darkness and forgetfulness are the same letters (chashecha & shichecha). Thus, the days of Hanukkah, the candles and the light, give us remembrance .אך השפת אמת (קובץ דרשות חסידיות על התורה שחיבר רבי יהודה אריה לייב אלתר, האדמו”ר מגור 1847-1905) מחבר לנו בין שתי שיכחות: יוסף שנשכח כאן, והיוונים בחנוכה שרצו “להשכיחם תורתך” ולהשכיחנו מדרכנו. מה עושים כנגד שכחה? התורה אומרת לנו (על מצוות שונות) “וראיתם… וזכרתם”… מכאן שזכרון נעזר בראיה, ושבחושך קשה לראות ולכן קשה לזכור. הוא מפנה את תשומת לבנו שחשכה ושכחה הן אותן אותיות. אם כך ימי חנוכה, הנרות והאור, נותנים זכרון.
And so, the story of Yosef in theweekly Torah readings, always takes place in the heart of winter, close to Hanukkah. Our sages pointed out that in gematria the name of Yosef is the same as the word “Zion”. Yosef is the one who tells about himself as being stolen from the “Land of the Hebrews” (Genesis 40:15), and insists on being buried in the Land (50:24), in a place known to us to this day. It is no coincidence that precisely when we celebrate our national existence, Yosef is the one who joins in lighting candles with us. Shabbat Shalom and Happy Hanukkah.וכך, הסיפור של יוסף בפרשות השבוע תמיד מופיע בלב החורף, סמוך לחג החנוכה. חז”ל הצביעו על כך שבגימטריה שמו של יוסף זהה למלה “ציון”. יוסף הוא זה שמספר על עצמו שהוא גונב מ”ארץ העברים” (בראשית מ,טו), ומתעקש להקבר בארץ (בראשית נ,כד), במקום שמוכר לנו עד היום. לא מקרי שדוקא כשאנחנו חוגגים את קיומנו הלאומי, יוסף הוא זה שמצטרף להדליק איתנו נרות. שבת שלום וחנוכה שמח.  
Shabbat Shalom & Hanukkah Sameach –שבת שלום וחנוכה שמח
חולם כמו יוסף – Dreaming like Joseph
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s