“מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו”! המשנה בפרק החמישי במסכת סוכה נפתחת באמירה המפורסמת המתארת את שאיבת המים בסוכות. התיאור כל כך פנטסטי, שעדיף לקרוא אותו במילים של המשנה:

“One who did not see the Joy of (the Celebration of) Beit Hasho’eva, the Place of the Water Drawing, never saw a (real) celebration in his days”! The mishna in the 5^th chapter of Tractate Sukkah opens with a famous statement describing the water drawing on Sukkot. The description is so fantastic, it’s best to read it is in its own words:

מתני׳ מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול. מנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפירחי כהונה, ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג (כ-40 ליטר) שהן מטילין לכל ספל וספל. מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן (מאבנטיהם) מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה	MISHNA: One who did not see the (joy of the) Celebration of the Place of the Drawing of the Water never saw celebration in his days. This was the sequence of events: At the conclusion of the first Festival day the priests and the Levites descended from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, where they would introduce a significant repair, as the Gemara will explain. There were golden candelabra atop poles there in the courtyard. And there were four basins made of gold at the top of each candelabrum. And there were four ladders for each and every pole and there were four children from the priesthood trainees, and in their hands were pitchers with a capacity of 120 log of oil (about 10 gallons) that they would pour into each and every basin. From the worn trousers of the priests and their belts they would loosen and tear strips to use as wicks, and with them they would light the candelabra. And the light from the candelabra was so bright that there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water.
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות, והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, (והיו המנגנים עומדים) על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה (מעלות) שבתהלים, שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה	The pious and the men of action would dance before the people who attended the celebration, with flaming torches that they would juggle in their hands, and they would say before them passages of song and praise to God. And the Levites would play on lyres, harps, cymbals, and trumpets, and countless other musical instruments. The musicians would stand on the fifteen stairs that descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms, i.e., chapters 120–134, and upon which the Levites stand with musical instruments and recite their song.
ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושני חצוצרות בידיהן. קרא הגבר, תקעו והריעו ותקעו. הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו, הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו	And this was the ceremony of the Water Libation: Two priests stood at the Upper Gate that descends from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, with two trumpets in their hands. When the rooster crowed at dawn, they sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. When they who would draw the water reached the tenth stair the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia, to indicate that the time to draw water from the Siloam pool had arrived. When they reached the Women’s Courtyard with the basins of water in their hands, the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia.
(הגיעו לקרקע תקעו והריעו ותקעו) היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא ממזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח הפכו פניהן ממזרח למערב ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה ומשתחוים קדמה לשמש ואנו ליה עינינו ר’ יהודה אומר היו שונין ואומרין אנו ליה וליה עינינו:	When they reached the ground of the Women’s Courtyard, the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. They continued sounding the trumpets until they reached the gate through which one exits to the east, from the Women’s Courtyard to the eastern slope of the Temple Mount. When they reached the gate through which one exits to the east, they turned from facing east to facing west, toward the Holy of Holies, and said: Our ancestors who were in this place during the First Temple period who did not conduct themselves appropriately, stood “with their backs toward the Sanctuary of the Lord, and their faces toward the east; and they worshipped the sun toward the east” (Ezekiel 8:16), and we, our eyes are to God. Rabbi Yehuda says that they would repeat and say: We are to God, and our eyes are to God.

What a celebration! We can see the lights, music, dancers juggling torches, incredible joy, not only at the show, but at the water, coming from the ground and standing for abundance and wealth at the end of our agricultural season… No doubt, it was all amazing.

איזו חגיגה! אנו יכולים ממש לראות את האורות, המוסיקה, הרקדנים המלהטטים בלפידים, שמחה פנטסטית, ולא רק המופעים, אלא גם ענין המים, איך הם באים מהקרקע, מסמלים את השפע והעושר בסוף העונה החקלאית שלנו … אין ספק שזה היה מדהים.

אבל אז כתוב שהם הלכו לעזרת הנשים ועשו שם “תיקון גדול”. כפי ששואלת הגמרא, מאי (מה זה) תיקון גדול? בהמשך הגמרא מספרת לנו על מרפסת הנשים המיוחדת שנבנתה שם כדי למנוע יותר מדי “קלות ראש”, מה שמעניין לכשעצמו: אנחנו שומעים שאמנם השמחה חשובה ומצוינת, אבל יותר מדי שמחה (כמו יותר מדי שוקולד) זה כבר לא רצוי. אפילו לשמחה, יש מדד אופטימלי. ומשם, הדיון מתעמק בניתוח ודיון על “יצר הרע”, ונשאלת השאלה: האם “יצר הרע” הוא טוב או רע??

But then, it says that they went to the women’s section and make a “tikkun gadol”, a big repair or adjustment. What was it? The Gemara later goes on to tell us about the special women’s balcony that was built there to avoid too much “levity”, which in itself is interesting: while joy is important and excellent, too much (as in too much chocolate) is not what’s desired. Even for the joy, there’s an optimal measure. What’s even more interesting, is that from there, the discussion delves into analyzing and talking about the “Evil Inclination” with a question: is the yetzer hara (“evil inclination”) good or bad?

בהתחלה אנחנו חושבים, מה ?? האם לא קראנו לזה “יצר – רע”? אבל… תמיד יש עוד רובד…. מובא בגמרא (יומא 69: ב): החכמים “תפסו” את יצר הרע ועמדו לשים לו קץ. הנביא הזהיר אותם: אם תיפטרו מיצר הרע, תשמידו את העולם כי יחד איתו, כל הרצונות והתשוקות ייעלמו גם הם! הם כלאו את יצר הרע למשך 3 ימים, ואז יצאו לחפש ביצה טרייה בכל רחבי ארץ ישראל. אבל לא מצאו אפילו אחת כזו. מכיוון שהנטייה להתרבות בוטלה, אפילו התרנגולות הפסיקו להטיל ביצים.

At first we think, what?? didn’t we just call it “evil”? But, there’s always more… The Gemara tells us (Yoma 69:b) about the sages who “caught” the Evil Inclination and were about to “put an end” to it. The prophet warned them: If you get rid of it, you will destroy the world because along with it all desires will be gone! They tested this idea by imprisoning it for 3 days, then went out to search for a fresh egg throughout all of the Land of Israel. They could not find even one. Since the inclination to reproduce was quashed, even the chickens stopped laying eggs.

במקום אחר (Beresheet Rabba 9: 7) אנו מוצאים “… שֶׁאִלּוּלֵי יֵצֶר הָרָע לֹא בָּנָה אָדָם בַּיִת, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, וְלֹא הוֹלִיד…” אנשים עושים הרבה דברים שיכולים להיות הרסניים מתחושות תחרות וקנאה, אבל אותן תחושות יכולות להיות גם מניעות ומעודדות לעשות טוב. אז האם זה טוב או רע?

Elsewhere (Beresheet Rabba 9:7) we find “…without the Evil Desire, no man would build a house, take a wife and beget children…” People do many things due to a sense of competition and envy, which can be destructive but also motivates and encourages to do good. So which way is it?

אז אחרי כל זה, מה היה “התיקון הגדול”? מרפסת? הפרדה נוספת? או אולי, משהו נגד נשים ??

And after all this, what was the “big repair”? a balcony? further separation? Or maybe something against women??

אציע הסבר אחד: בשפת הגמרא, “תיקו” הוא מצב שלא הגענו להחלטה. יש האומרים שזה ראשי תיבות של – “תשבי יתרץ קושיות ובעיות”, כלומר, יום אחד, המשיח יסביר זאת. כך או אחרת, תיקו אומר שאין לנו פתרון עכשיו. ואז מוסיפים למילה תיקו את האות “נון”, אות שמסמלת חוכמה והבנה (בינה) ומקבלים – תיקון. אם כך, במובן מסוים, מדובר על מעבר מספקות וספקולציות לביטחון וודאות. זה התיקון האמיתי: לא “מרפסת”, אלא היכולת לפתור סוגיות מורכבות בצורה ברורה ובביטחון מלא. אם כבר לגבי המרפסת, אם היא אכן נבנתה בסוף עידן בית המקדש השני כפתרון ספציפי לנושא ספציפי, זה אומר שהיא לא הייתה שם קודם, מה שמעלה את השאלה האם יום אחד, אולי לא יהיה צורך בה בשוב ?

I’ll suggest just one explanation: in the Gemara’s language, t(e)iku is a situation when there is no resolution. Some say it’s an acronym for – one day, the messiah will explain this. One way or another, teiku means, we have no solution now. Then we add the letter nun to this word, a letter that stands for wisdom and understanding (bina) and get tikun, repair. In a sense, it’s about moving from doubts and speculations to assurance and certainty. That is the real repair: not a “balcony”, but the ability to solve complex issues clearly and confidently. The balcony, if it was built at the end of the 2^nd Temple Era as a specific solution to a specific issue, actually means that it wasn’t there before, which begs the question whether one day, maybe won’t be needed anymore again?

I guess having all these question marks, means we have not yet reached the “big repair” of our time; we can hopeful that maybe one day…  Chag Same’ach & Shabbat Shalom.

מסתמן מכל סימני השאלה האלה שעדיין לא הגענו ל”תיקון הגדול “של זמננו; נוכל רק לקוות שאולי יום אחד … בברכת חג שמח ושבת שלום!

רבן שמעון בן גמליאל עושה יוגה?? הנה התיאור ממסכת סוכה נג:א:

תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה

Is Rabban Shimon ben Gamliel doing Yoga?? here’s the description from Tractate Sukkah 53:a:

It is taught in a baraita: They said about Rabban Shimon ben Gamliel that when he would rejoice at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, he would take eight flaming torches and toss one and catch another, juggling them, and, though all were in the air at the same time, they would not touch each other. And when he would prostrate himself, he would insert his two thumbs into the ground, and bow, and kiss the floor of the courtyard and straighten, and there was not any other creature that could do that due to the extreme difficulty involved. And this was the form of bowing called kidda performed by the High Priest.

לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע והא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה

The Gemara relates: Levi demonstrated a kidda before Rabbi Yehuda HaNasi and strained his thigh and came up lame. The Gemara asks: And is that what caused him to be lame? But didn’t Rabbi Elazar say: One should never speak impertinently toward God above; as a great person once spoke impertinently toward God above, and even though his prayers were answered, he was still punished and came up lame. And who was this great person? It was Levi. Apparently his condition was not caused by his bow. The Gemara answers: There is no contradiction. Both this and that caused him to come up lame; because he spoke impertinently toward God, he therefore was injured when exerting himself in demonstrating kidda.