לפני שנפרדים מחנוכה, עוד מבט לענין הניסים, בחיינו ובכלל. יש ניסים? אין? אצלי יש כל הזמן: הנה, מצאתי חניה. ירד גשם. או לא. תלוי. הכל בתוך האפשרות. בענין הזה אני עם איינשטיין, או לפחות כפי שהוא מופיע על הספל שלי: “יש שתי דרכים “לחיות: אחת, כאילו שום דבר אינו נס, והשניה – כאילו הכל הוא כן…

Before we say goodbye to Hanukkah, another look at miracles, in our own lives and in general. Do miracles exist? Not at all? For me, it’s there all the time: I found parking. It was raining. It stopped raining. Dependence. Everything is “inside” the possibility. In this matter I am with Einstein, at least as he appears on my mug: there are two ways to live one’s life: one, as if nothing is a miracle, and the other – as if everything is.

לחז”ל כדרכם היו קצת יותר ניואנסים בענין. במסכת אבות (ה:6) מתוארים הדברים הניסיים שנצטרכו בהמשך: “פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה”, ומתואר מתי בדיוק נבראו, “בערב שבת בין השמשות”, בדיוק באותן 20 דקות שספק אם הן שייכות לששי או שבת.

The sages, as usual, were a little more nuanced. In Tractate Avot (5: 6) we find the list of miraculous things that were needed later: “Ten things were created on the eve of the Sabbath at twilight, and these are they: [1] the mouth of the earth, [2] the mouth of the well, [3] the mouth of the donkey, [4] the rainbow, [5] the manna, [6] the staff [of Moses], [7] the shamir, [8] the letters, [9] the writing, [10] and the tablets. And some say: also the demons, the grave of Moses, and the ram of Abraham, our father. And some say: and also tongs, made with tongs”. And it’s described exactly when they were created,”on the eve of Shabbat between the suns”, exactly in those 20 minutes that we can’t tell whether they belonged to a sixth day or to Shabbat.

למה שם? בששת ימי הבריאה, אלוהים מתערב כל הזמן: יוצר אור, מזיז את המים, שותל עצים, מארגן את הכוכבים, ממלא את המים בדגים, את השמים – בעופות, ואץ הארץ בבהמות ואדם. ואז מגיע יום השבת, יום שבו אלוהים “נח”, לא מתערב, עוזב את העולם שברא להיות. והניסים? נבראים בדיוק בנקודת השקה בין לבין, מעין הכנה לבאות: ביום שאלוהים לא מתערב, יהיו רמזים לנוכחות של אלוהים, מוכנים מראש.

Why there? In the six days of creation, God constantly intervenes: creating light, moving the water, planting trees, arranging the stars, filling the water with fish, the sky – with birds, and the earth with animals and man. Then comes the Sabbath, a day when God “rests,” i.e He does not intervene, leaving the world He created to be. And the miracles? They get created right at the touchpoint in between, a kind of preparation for the future: on the day God does not intervene, there will be hints of God’s presence, prepared in advance.

בסופו של כל יום, כמעט, כתוב, “וירא אלוהים כי טוב, ויהי ערב ויהי בקר יום…”. ביום שבו לא מופיעה החתימה הזו, הוא יום שבת. לפי הרב שרקי, זה מכיון שהיום הזה עדין לא הסתיים. אנחנו עדין חיים ביום הזה: היום בו אלוהים “נח”, יום שבו הוא “הפסיק להתערב”, אלא אם יש מצב של פיקוח נפש, כמובן, ואז אפשר לשלוף “נס” מוכן מראש, רק לחמם ולהגיש. אבל חוץ מזה, יש ציפיה שאנחנו נעשה ונפעל, נתקן ונארגן.

At the end of each day, almost, it is written, “And God saw that it was good, and there was evening and there was morning, day …”. The only day where this signature does not appear is Saturday. According to Rav Sherki, this is because this day is not over yet. We are still living in this day: the day God is “resting”, the day He “stopped intervening”, unless there is an emergency, of course, “pikuach nefesh”. Then one can pull out a pre-made “miracle”, warm it up and serve. But other than that, there is an expectation that we will do and act, fix and organize…

והנס, הוא בדיוק הרגעים האלה, עכשיו, בין חול וקודש, דקה לשבת, כשהכל מוכן ושום דבר לא מוכן, והכל כמעט רגוע וממש ממש לחוץ… אלו הם בהחלט הרגעים של הניסים שלי, כמו הפוסט הזה…

And the miracle? Exactly in those moments, right now, between mundane and holiness, when everything is ready and nothing is ready, and everything is almost calm and at the same time, also really, really tense and crazy … These are the moments of my miracles, like this post…

הפרשות שנקראות בתקופה הכי חשוכה, מלאות חלומות: של יעקב, של פרעה, של שר המשקים ושר האופים, וכמובן, חלומותיו של יוסף. חלומות הם דבר מדהים: באמצע החושך, אנחנו מקבלים רמז לאור, מיני-נבואה. אחד החלקים האהובים עלי בתלמוד הוא הפרק התשיעי במסכת ברכות, אוסף של רעיונות שלא נכנסו במקום אחר והופיעו כאן, כולל – מבט עמוק לנושא החלומות.

The Torah portion that are read in the darkest me of the year, are full of dreams: Jacob’s, Pharaoh’s, the Minister of Drinking and the Chief Baker, and, of course, Joseph’s dreams. Dreams are an amazing thing: in the middle of the darkness, we get a glimpse of light, a mini-prophecy. One of my favorite parts of the Talmud is the 9th chapter in Tractate Brachot, a collection of ideas that were not placed elsewhere and appear here, including – a deep look at the subject of dreams

חשוב לחלום. כל חלום הוא קצת נבואה, אומר הכתוב, ובכל חלום יש גם – לפחות קצת – שטויות, ולא תמיד קל לדעת מה זה מה. מה שבמיוחד חשוב בחלום, הוא הפירוש. הפירוש “שולט” על החלום. במקומות רבים, כשמישהו אומר, חלמתי חלום, המנהג הוא להגיד – חלום טוב, חלום שלום. הזוהר אומר שכדאי לנו לספר את החלום למישהו שאוהב אותנו, כי כך יש לנו את הסיכוי הכי טוב לקבל פירוש טוב ושהחלום עצמו יתגשם בצורה הכי טובה.

It is important to dream. Every dream is a bit of a prophecy, as scripture says, and every dream also has – at least some – nonsense. What matters in a dream, is the interpretation. The meaning we give it “rules” the dream. In many places, when someone says, I had a dream, the custom is to answer with – ‘a good dream, a dream of peace’. The Zohar says that we should tell the dream to someone who loves us, because that way we have the best chance of getting a good interpretation and that the dream itself will come true in the best way.

שבת שלום – Shabbat Shalom