In the beginning, there was a small Alef… בראשית היתה אלף…

Imagine: you are about the start teaching Torah to young children, and you have to pick where to start them. Which story would it be? Abraham’s journey, Rachel at the well, Joseph’s coat, Miriam watching Moses floating in the basket, perhaps the sea splitting or the amazing experience at Mount Sinai?

תארו לעצמכם: אנחנו עומדים להתחיל ללמד תורה לילדים צעירים, וצריכים לבחור איפה להתחיל. איזה סיפור זה יהיה? המסע של אברהם, המפגש עם רחל בבאר, מעילו של יוסף, מריםהמשגיחה במשה צף בתיבה, אולי הים הנקרע או החוויה המדהימה בהר סיני?

You look through the whole text, cover to cover, and then, excitedly, point to the Book Leviticus: Here! Confused parents demand to know, why and you say, “The sacrifices are pure, נand the little ones are pure. Let the pure ones deal with the pure things” (Psikta D’rav Kahana, 6).

אנחנו מסתכלים על כל הטקסט, מהתחלה לסוף, ואז, בהתרגשות, מצביעים על ספר ויקרא: הנה! כאן! הורים מבולבלים דורשים לדעת, מדוע ואנחנו מצטטים: “אמר ר’ איסי: מפני מה מתחילין לתינוקות מתורת כהנים, יתחילו להן מבראשית! אלא אמר הקב”ה: הואיל וקרבנות טהורים והתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים”. (פסיקתא דרב כהנא, ו)

The Book of Leviticus begins with sacrifices: what to bring when, how and why. The Hebrew word for sacrifices, korbanot, comes from the root k.r.v. which also makes the word karov, to be close, also a relative. Maybe that’s why we start here: to learn early on we can always come close, especially when we move away; what a fantastic idea; to know we have both good and bad within us; being offered a way to “kiss and make up”, not be doomed.

ספר ויקרא מתחיל בקורבנות: מה להביא מתי, איך ולמה. המילה העברית לקרבנות באה מהשור ששייך למילה קרוב (בניגוד לרחוק), וגם לקרוב משפחה. אולי בגלל זה אנחנו מתחילים כאן: ללמוד מוקדם שאנחנו תמיד יכולים להתקרב, במיוחד כשאנחנו מתרחקים; איזה רעיון פנטסטי; לדעת שיש בתוכנו גם טוושאם נתרחק, יש לנו דרך להשלים, לא לחרוץ את גורלנו לתמיד.

Leviticus in Hebrew is called Vayikra, “and He called” – G-d called Moses, and then spoke. Last week’s parasha ended with the completion of the mishkan, the Tabernacle, covered by the cloud. How would Moshe know what to do? Rashi says that G-d calling Moshe, is G-d getting Moses’ attention and then inviting him into His house, is leshon chiba, a loving way of speaking as if G-d and Moses model a loving relationship: G-d Himself doesn’t assume Moses is always available. He calls first. Moses waits, ready to hear. And this two-way communication style, we teach our children: True, we call G-d and He also might call us. We want Him to be there for us; how are we there for Him?

ויקרא – “והוא קרא” – מדבר על אלוקים שקורא משה, ואז דיבר אליו. הפרשה בשבוע שעבר הסתיימה עם השלמת המשכן שהיה מכוסה בענן. איך משה יידע מה לעשות? רש”י אומר שזה שהקב”ה קורא למשה, שהקב”ה מושך את תשומת לבו של משה ורק אז מזמין אותו לביתו, זו לשון חיבה, דרך אוהבת לדבר כאילו אלוקים ומשה מדגמים לנו מערכת יחסים אוהבת: אפילו אלוקים בעצמו לא מניח שמשה תמיד זמין לו. הוא מתקשר ראשון. משה ממתין, מוכן לשמוע. ואת סגנון התקשורת הדו-כיווני אנחנו מלמדים את ילדינו: נכון, אנו קוראים לאלוקים, וגם – הוא יכול לקרוא לנו. אנחנו רוצים שהוא יהיה שם בשבילנו; איך אנחנו שם בשבילו?


If we look at that first word in Hebrew, we might notice the last letter, the alef, is small. Why? What’s so special about the letter alef is that it’s a silent letter. How amazing it is to have an alphabet that begins with a letter without a sound! But then, what if the alef was not there at all? Instead of Vayikra the word would be vayikar – and its meaning would change from “and He called” to “and He chanced”…. How small the difference between being called to a meeting and chancing on that meeting. Sometimes, all there is between them is listening intently in silence. Maybe no wonder our sages thought this was a beginning.

אם נסתכל על המילה הראשונה בעברית, אולי נבחין שבסופה יש אלף קטנה. למה? מה שכל כך מיוחד באות האלף הוא שזו אות שקטה. כמה מדהים שיש לנו אלפבית שמתחיל באות בלי צליל! אבל אז, אם אין לה צליל, מה אם האלף בכלל לא היתה שם? במקום ויקרא המילה תהיה ויקר – ומשמעותה תשתנה מ”והוא קרא ל”הוא הזדמן”, במקריות …. כמה קטן ההבדל בין להקרא לפגישה בכוונה, ובין להזדמן לפגישה במקרה. לפעמים, כל מה שיש ביניהם הוא הקשבה בכוונה לשתיקה. אולי לא פלא שחז”ל חשבו שכאן, זו ההתחלה.

Shabbat Shalom  שבת שלום

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s