בקר ערב יום כיפור. מחכה את השעה וחצי שלי בתור במתחם בדיקות קורונה. ברדיו הרב אהרון איזנטל, רב ברמת הגולן, שעה ראיון, מעלה בי דמעות. על היום עצמו. ועל המלחמה ההיא. על הטרגדיה. הכוח והרוח. הניסים, הקטנים והגדולים, שבהחבא, יום כיפורים – יום כ-פורים.

The morning of Yom Kippur eve, waiting in line my hour and a half at a Covid testing center; on the radio, an hour interview with Rav Aharon Eisental, rabbi in the Golan Heights, brings up tears. About the day itself. and that war. About the tragedy, the energy and the spirit; the miracles, big and small, hidden. Yom Kippurim = a day like Purim (“k” in Hebrew is “like).

פעם זה היה יום שמח. רוב העם לא עשה כמעט כלום ביום הזה. חלק טיילו לירושלים, לראות, מה שאפשר, מעבודת הכהן הגדול. הצעירים יצאו לשדות בלבן (משנה, תענית, ד,ח) לפגוש ולמצוא את האחד והאחת. ויש עוד הסבר: זהו היום שמשה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות השניים. יום מתן תורה האמיתי. יום פיוס, שלום וסליחה.

Once upon a time, this was a happy day. Most people didn’t do almost anything on this day. Some traveled to Jerusalem, to see, as much as possible, the worship of the High Priest. The younger ones (young adults) went out to the fields, wearing white (Mishna, Ta’anit 4:8) to meet and find their one. And there’s another explanation: this is the day that Moses came down from Mt. Sinai with the 2nd set of Tablets, the real “Giving of the Torah” day, a day of atonement, appeasement, peace and forgiveness.

ואכן, ביום כיפורים יש הרבה התעסקות בסליחה. מה זו בדיוק סליחה? המילונים אונליין (ויקיפדיה ועוד) אומרים שסליחה היא תהליך שכלי, רגשי או רוחני שבו חדל אדם מלחוש עלבון עצב או כעס כנגד אדם אחר על מעשה שהוא ראה בו כפגיעה, מחלוקת או שגיאה. לחלופין, סליחה היא הפסקת הדרישה לעונש או פיצוי. ניתן להתייחס למושג סליחה מנקודת מבטו של האדם הסולח, האדם שלו נסלח וכן מנקודת המבט של היחסים שבין הסולח לנסלח. במצבים מסוימים הסליחה ניתנת מבלי לצפות לפיצוי כלשהו וללא תגובה כלשהי מצידו של הפוגע . לעיתים, חלק הכרחי מתהליך הסליחה הוא הכרה כלשהי של הפוגע במעשהו, התנצלות, וייתכן אף פיצויים לנפגע, או פשוט בקשת סליחה.

With Yom Kippur coming up, there is a lot of preoccupation with forgiveness. What exactly is forgiveness? The online dictionaries (Wikipedia and others) say that forgiveness is a mental, emotional or spiritual process in which a person has stopped feeling insulted, sad or angry against another person for a hurt, dispute or error. Alternatively, forgiveness is the cessation of the demand for punishment or compensation. The concept of forgiveness can be approached from the point of view of the forgiving person, the forgiven person as well as from the point of the relationship between the forgiving and the forgiver. In some situations, forgiveness is given without expecting any compensation and without any response on the part of the offender. Sometimes, a necessary part of the forgiveness process is some recognition of the offender in his act, an apology, and possibly even compensation to the victim, or simply a request for forgiveness.

סיפור ארוך והפרטים פחות חשובים, אבל, קרה מקרה שנפגעתי ממישהי. מיד לאחר מכן קבלתי הרבה הסברים ממנה ואחרים, למה, גם אם זה לא היה לגמרי בסדר, הרי שהיא “לא התכוונה לפגוע” (כאילו שהאמירה הזו היא מעין פטור) ואפשר “להבין”. אמרתי שהכל בסדר, וחזרתי על זה כל כך הרבה פעמים שבסוף גם אני השתכנעתי… עבר זמן רב ולפתע במקרה, מפגש. כבר שכחתי הכל, עד לרגע שאמרה לי, אני רק רוצה לוודא שאנחנו בסדר. לרגע חשבתי, למה שלא נהיה בסדר? אבל אז, היא הזכירה לי, והכל עלה שוב. הבנתי שלא, אנחנו לא בסדר, ולא יכולנו להיות בסדר. שכחה איננה סליחה, והמילה הזו דוקא היתה חסרה.  

Some long story and the details are less important, but, there was a case where I was hurt by someone. Shortly afterwards I got many explanations, from her and others, why, even if she was not entirely right, she “didn’t mean it” (as if this statement is a kind of excuse) and can be “understood”. I said everything was fine, and I repeated it so many times that in the end I too was convinced … some time passed and, then, by chance, a meeting. I forgot everything, until she the moment she said, ‘I just want to make sure we’re okay’. For a moment I thought, why wouldn’t we be okay? But then, she reminded me, and it all came back again. I realized no, we’re not okay, and we couldn’t be okay. Forgetting is not forgiveness, and this very word was missing.

“לשגות זה אנושי, לסלוח – אלוהי”, אומר פתגם ידוע. אולי לכן רוב רובו של יום הכיפורים מתנהל מול הקב”ה, אבל מה בין בני אדם? האם יש דרך להתקרב לחלק האלוהי הזה גם כאן? האם אנחנו בכלל יכולים לתת ולקבל סליחה? אולי באמת סליחה זה אלוהי וכל מה שאנחנו יכולים לשאוף אליו הוא יותר פיוס? איך להתחיל, לחכות או לעשות צעד?

“To err is human, to forgive is divine,” says a well-known proverb. Maybe that’s why most of Yom Kippur is between us and Gd, but what about human beings? Is there a way to get closer to this divine aspect here too? Can we even give and receive forgiveness? Maybe forgiveness is really divine and all we can strive for is more reconciliation, appeasement (piyus, in Hebrew, like peace…)? How to start, should we wait or take a step?

הסיפור הבא שנפל לתוך התיבה שלי לקראת יום כיפור (במקור ויקרא רבה, פרשה ה, פסקה ח) מציע דרך. הוא לא מבטל את זה ש”גם הצד השני צריך” וחייב ואמור… ואין כאן ערבות שזה יצליח, אבל זה נותן לנו משהו לעשות, אפשרות לקחת צעד קטן קדימה, להתחיל תהליך מהצד שלנו. מי יתן ונמצא את הדרך לעשות שלום בנפשנו ועם אלה סביבנו.

The following story that fell into my mailbox in preparation for Yom Kippur (originally from Leviticus Rabba, 5: 8) suggests a way. It does not eliminate the fact that “the other side also needs” and must and should… and it doesn’t necessarily mean our act will be accepted, but it gives us something to do; an opportunity to take a small step forward, to start a process from our side. May we find the way to make peace in our souls and with those around us.

שונה רבי שמעון בן יוחאי: מה נָגָרִים הם ישראל שהם יודעים לרצות את בוראם. אמר ר’ יודן: ככותים הללו שיודעים לחזור על הפתחים.  אחד מהם הולך אצל אשה, אומר לה: יש לך בצל אחד? תתנו לי? משהיא נותנת לו, אומר לה: יש בצל בלא פת? משהיא נותנת לו, אומר לה: יש מאכל בלא משקה? מתוך כך אוכל ושותה.	Rabbi Shimon ben Yochai taught: The Jewish people are like merchants in how they know to appease their Creator. R. Yodan said: Like peddlers who know how to knock on doors. One of them stops by and asks a woman: Do you have one onion? Will you give it to me? When she gives it to him, he asks: can there be an onion without bread? When she gives it to him, he asks, can there be food without a drink? This way, he eats and drinks
אמר ר’ אחא: יש אשה שיודעת לשאול ויש אשה שאינה יודעת לשאול. שיודעת לשאול, הולכת אצל שכנתה, השער פתוח, דופקת עליו. אומרת לה: שלום עליך שכנתי! מה את עושה? מה בעלך עושה? מה בניך עושים? ניכנס, לא ניכנס? יש לך חפץ פלוני? תתניהו לי? אומרת לה: הן. שאינה יודעת לשאול, הולכת אצל שכנתה, השער סגור, פותחת אותו. אומרת לה: יש לך חפץ פלוני? תתניהו לי? אומרת לה: לאו.	R. Acha said: There is a woman who knows how to borrow (also, ask), and one who does not. The one who knows how to ask, goes to her neighbor, the gate is open, she knocks on it. She says to her: Hello, my neighbor! How are you? How’s your husband? How are your children? May I enter or not? Do you have a certain object? Will you lend it to me? She says, yes. And the one who does not know how to ask, goes to her neighbor, the gate is closed, she opens it. She says to her: Do you have a certain object? Will you give it to me? The neighbor says, No.
אמר ר’ הונא: יש אריס שיודע לשאול ויש אריס שאינו יודע לשאול. שיודע לשאול, סורק שערו, מכבס בגדיו, פניו טובים, נותן מקל בידו וטבעת באצבעו והולך אצל בעל מלאכתו לבקש ממנו. והוא אומר לו: בוא בשלום אריסי הטוב, מה אתה עושה? והוא אומר לו: טוב. ואומר לו: מה הארץ עושה? אומר לו: תזכה ותשבע מפריה – מה השוורים עושים? אומר לו: תזכה ותשבע מחלביהם – מה העזים עושות? אומר לו: תזכה ותשבע מגדייהם – מה אתה מבקש? אומר לו: יש לך עשרה דינרים, תתן לי? אומר לו: אתה מבקש עשרים, טול לך.	R. Huna said: There is worker who knows how to ask and one who doesn’t know how to ask. The one who knows, combs his hair, washes his clothes, his face is good, he takes a cane in his hand and places a ring on his finger and goes to his craftsman to ask (also, request). And he says to him: Come in, my good worker,  what are you doing? And he says to him: everything is good. And he said to him: How’s the land doing? He says: You will merit and enjoy its fruit. What do the oxen do? He says to him: You will enjoy and be satisfied with their milk. What do the goats do? He says to him: You will enjoy their kids. What are you asking for? He says to him: Do you have ten dinars? Can you give me? He says, you’re asking for twenty? Go ahead and take it
ושאינו יודע לשאול, שערו מקווץ, כליו צואים, פניו רעים. הולך אצל בעל מלאכתו לבקש ממנו. אומר לו: מה הארץ עושה? אומר לו: הלוואי מעלה מה שהוצאנו עליה. – מה השוורים עושים? אומר לו: תשושים. – מה העזים עושות? אומר לו: תשושות. – מה אתה מבקש? אומר לו: יש לך עשרה דינרים, תתן לי? אומר לו: לך ופרע לי מה שיש לי אצלך.	And the one who does not know how to ask (also, borrow), his hair is messy, his utensils dirty, his face is bad. He goes to his craftsman to ask (borrow from) him. He asks him, how’s the land doing? He tells him: Barely anything. And how are the bulls doing? He tells him: exhausted. – And the goats? He tells him: exhausted. – What are you asking for? He says to him: You have ten dinars? Will you give me? He says, go and pay back what you already owe me
אמר ר’ הונא: דוד מן האריסים הטובים היה. בתחילה פתח בקילוס, אמר: “השמים מספרים כבוד אל” (תהלים יט ב). אמרו לו השמים: שמא אתה צריך לכלום? – “ומעשה ידיו מגיד הרקיע”. אמר לו הרקיע: שמא אתה צריך לכלום? היה [דוד] מזמר והולך: “יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת” (שם ג). אמר לו הקב”ה: מה אתה מבקש? אמר לו: “שגיאות מי יבין?” (שם יג) – מן השגגות שעשיתי לפניך. אמר לו: הרי סלוח והרי מחול לך. אמר לו: “מנסתרות נקני” – מהנסתרות שעשיתי לפניך. אמר לו: הרי סלוח ומחול לך. אמר לו: “גם מזדים חֲשׂוֹך עבדך” (שם יד) – אלו הזדונות. “אל ימשלו בי אז איתם” – אלו עבירות חמורות, “ונקיתי מפשע רב”.1 אמר ר’ לוי: אמר דוד לפני הקב”ה: ריבונו של עולם, אתה אלוה גדול ואני חוֹבי גדולים, יאה לאלוה גדול שהוא סולח ומוחל לחובות גדולים. זהו שכתוב: “למען שמך ה’ וסלחת לעוני כי רב הוא” (תהלים כה יא).11	R. Huna said: King David was one of the good workers. At first he opened in praise, saying, “The heavens declare the glory of God” (Psalm 19: 2). The heavens said to him: Do you need anything? – “And of the work of His hands tell the heavens.” The heavens said to him: Do you need anything? There was [David] singing and going: “Day by day he will speak and night by night he will give an opinion” (ibid. 3). God said to him: What are you asking for? He said to him: “Who will understand errors?” (13) He said to him: Everything is forgiven and pardoned to you. David before to Gd: There’s more, iniquities and sins and serious stuff to cleanse from. Says R. Levi: David said before the Holy One, Creator of the World, You are a great Gd and I am in great debt. It is nice of a great God to forgives and pardon great debts. This is what is written: “For your name’s sake, O Lord, you have forgiven my deprivation, for it is great” (Psalm 11:11).

בברכת סליחה ומחילה וחתימה טובה *** In forgiveness and pardon & Chatima Tova