אין ספק שחג הסוכות מציב בפנינו את המצווה הכי מאתגרת בתורה: “ושמחת בחגך והיית אך שמח”… (דברים טז:14-15), אפשר לצוות עלינו לתת צדקה, לא לגנוב, לא לרצוח. אפילו מצוות לא הגיוניות כמו כשרות ושעטנז, או ממש קשות כמו לכבד הורים ולשמור שמיטה, אבל איך ניתן לצוות על מישהו להיות “אך שמח”?

There is no doubt that the Holiday of Sukkot presents us with the most challenging mitzvah in the Torah: “And you will rejoice in your holiday and be only happy” … (Deuteronomy 16: 14-15). It’s possible to command us to give tzedakah (kind of charity), not steal, not murder; even irrational mitzvot like kosher and sha’atnez, or really hard ones like honoring parents and keeping Shmitta, but how can anyone command someone to be “only happy”?

יתכן שזו פשוט עובדה: אנחנו נהיה שמחים בחג. כך כתוב. ויתכן גם שיש כאן רמז שהשמחה שלנו היא בשליטתנו ואחריותינו. שיש לנו מה לעשות כדי לשמח את עצמנו. שזה לא רק האופן שבו אנו מרגישים “באופן טבעי”, אלא גם, שבאופן כלשהו השמחה, האושר שלנו, הם בחירה.

Maybe it’s a simple fact: we will be happy on the holiday. So it’s written. And, it is also possible that there is a hint here that our joy is within our control and responsibility; that we have something to do to make ourselves happy; that it is not only the way we feel “naturally”, but also, that somehow our joy, our happiness, those are a choice.

לפני כמה שבועות קראנו על פרשת הברכות והקללות. ולסיום, הסבר, למה באו עלינו כל הצרות האלה? (דברים כח:47)  

A few weeks ago we read the section of blessings and cruses. And at the end, an explanation, why all these troubles came upon us? (Deuteronomy 28:47):

תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־ה’ אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל׃

Because you would not serve Hashem your Gd in joy and goodness of your heart over the abundance of it all…

“מרוב כל”? איזה “רוב כל”? מה רוצים מאיתנו?? יש קורונה ובידודים ו”מצב” וצרות… כן, כל זה נכון וגם, תמיד היה נכון, תמיד היו ויש דברים שיאיימו על השמחה שלנו, שירצו לשדוד אותה מתחת לרגלינו, אבל סוכות מבקש שנבחין שיש בחוץ ירח מלא ויפיפה, ומזג אויר מושלם, וסוכה מחבקת ומוארת, ואושפיז, אחד לפחות, אמיתי או דימיוני, ולכל אחד, משהו, אחד לפחות וב”ה, יותר, להגיד עליו תודה. “זה ידוע”, אומר לי הבן שלי כשאנחנו נכנסים לשיחה בענין, “הכרת הטוב זו “ה”תרופה נגד דכאון”. והיהודים ידעו על הענין הזה, ידעו שזה אתגר, שתמיד יש סיבות למה לא, ובחוכמתם בנו את שיטת הברכות, איך להסתכל על כל פרט ולהתיחס אליו, להגיד משהו אחד על בננה ואחר על תפוח ואחר על עוגיה, ואחר על רעם ונוף מדהים והים הגדול וקשת בענן… כי הדיוק הזה מחבר אותנו עוד יותר לאפשרות להכיר בטוב “מרוב כל”, ולשמוח בו.

“The abundance of it all”? What ” the abundance of it all”? There’s COVID and quarantine leading to isolation and the constant “situation” and troubles… yes, all this is true and also, it was always true. There were always things that will threaten our joy, that will want to rob it from under our feet, but Sukkot asks us to notice that there is a full moon and beautiful weather, and a hugging, bright sukkah, and Ushpizin (special Sukkot guests), at least one, real or imaginary, and that each one has at least one something, and hopefully more, to say thank you for it. “It’s well known”, says my son, when we enter into a conversation about all this, “gratitude is the antidote for depression”. And the Jews knew about this issue, they knew it was a challenge, that there were always reasons why not, and in their wisdom, built the system of blessings, how to look at every detail and address it, say something about a banana and something different about an apple and another about a cookie, and another on thunder and amazing scenery and the great sea and a rainbow … because this precision connects us even more to the possibility of acknowledging the good, “the abundance of it all”, and rejoicing in it.

כבר את יום כיפור סיימנו בסוכה. למרות מאמציו הקודמים להימלט מהמשימה, יונה הנביא סיים את נבואתו ואנשי נינוה חזרו בתשובה. הנה, כולם חיים באושר ועושר. כאן בדיוק צריך היה לשים נקודה, סוף פסוק. למה אלוקים לא עוזב את הבחור המסכן? מה הוא עוד יכול לרצות ממנו? אבל אז, יש את פרק ד, הפרק האחרון של ספר יונה, הפרק הכביכול מיותר בספר.

We have already ended Yom Kippur with a sukkah. Despite his previous efforts to escape the mission, the prophet Jonah ended his prophecy and the people of Nineveh repented. Here, everyone lives happily ever after! This is exactly where a period, end of sentence should have been put. Why does Gd not leave the poor guy alone? What else can He possibly want from him? But then, there is Chapter 4, the last chapter of the Book of Jonah, the so-called unnecessary chapter in the book.

יונה, מאוכזב מההצלחה שלו (נשמע מוכר לצערנו?…), יוצא לשבת תחת… סוכה. בצילה הוא מוצא הצלה. בעברית, צל והצלה חולקים את אותן אותיות ורומזים על קשר. ועדיין, כמה מוזר שיונה ימצא מחסה בסוכה ?! אם הוא מחפש מחסה, האם לא כדאי שילך אולי למבצר או טירה, מוקף בחפירים ומוגן בבטחה בחומות ענק ושומרים חמושים? כי מהי סוכה? המחצלת היא התקרה; המצעים הם הקירות … במובן מסוים מבנה הפוך לגמרי!

Disappointed with his success (sounds familiar unfortunately?…), Jonah goes out to sit under a… Sukkah. In its shade he finds refuge. In Hebrew, shadow and rescue share the same letters (tzel & hatzala) and hint at a connection. And yet, how strange is it for Jonah to find shelter in a sukkah ?! If he seeks refuge, should he not perhaps go to a fortress or castle, surrounded by moats and safely protected by huge walls and armed guards? Because what is a sukkah? The mat is the ceiling; the bedding – the walls … in a sense, a completely upside-down structure!

סוכה מופיעה גם בתפילה שלנו לשלום. אנחנו אומרים: “ופרוש עלינו סוכת שלומך”… למה שלא תבנה לנו חומה בצורה של שלום, שיהיה בר קיימא לתמיד?? כנראה שאי אפשר. ואולי אפילו, זה לא יהיה לנו טוב. יש דברים, שלום, שמחה ואושר ואפשר להוסיף, שהם לא דברים לקבע, הם דברים לחפש, לשאוף, לרדוף….

A sukkah also appears in our prayer for peace. We say: “And spread over us Your sukkah of peace” … why not ask that You build us a wall in the form of peace, which will be sustainable forever?? Probably impossible. And maybe even, it won’t be good for us. There are things, like peace, joy and happiness and more, that cannot be fixed. Those are things to seek, to strive for, to pursue….

יש סיפור פנטסטי בגמרא על שני “מינים”, שמחה וששון, שרבים איך כל אחד טוב מהשני (הסיפור במלואו למטה). מה בעצם ההבדל בין שמחה וששון? אחד ההסברים הוא שששון הוא כשאנחנו בתהליך, רואים לקראת מה הולכים (ושאבתם מים בששון…), עוד לא הגענו אבל כבר “בששון” לקראת ההצלחה, עוד מעט יהיו מים! השמחה, לעומת זאת, זה כשהכל בסדר, עכשיו, כמו שזה. זו השמחה של סוכות. אנחנו לא באים עם רשימות, אשמות, חטאים, תנאים, דרישות. אנחנו לא הולכים לשום מקום. לא קבלנו כל מה שרצינו או חשבנו שרצינו, וזה בסדר. הארעי – קבוע והקבוע – ארעי. הכל הפוך, וזה בסדר. אנחנו כאן ועכשיו וזה נפלא וטוב ושמח.

There is a fantastic story in the Gemara about two “heretics”, Simcha and Sasson, happiness and gladness who argue how each one is better than the other (the full story below). What is the difference between Simcha and Sasson? One of the explanations is that Sasson is when we are in the process; we see what we are going towards (“and you draw water in Sasson” …), we have not yet arrived but already “in Sasson” towards success, there will soon be water! Simcha, happiness, on the other hand, is when everything is fine, now, as is. This is the joy of Sukkot. We do not come with lists, guilts, charges, sins, conditions, requirements. We’re not going anywhere. We didn’t get everything we wanted or thought we wanted, and that’s fine. The temporary – is permanent and the permanent – temporary. Everything is upside down, and it’s fine. We are here and now, and that in itself, is wonderful and good and full of Simcha.

Wishing you and yours, Chag Sukkot Same’ach ! אז ב”ה שיהיה חג סוכות שמח

Sukkah 48:b: Apropos this verse, the Gemara relates: There were these two heretics, one named Sason and one named Simḥa. Sason said to Simḥa: I am superior to you, as it is written: “They shall obtain joy [sason] and happiness [simḥa], and sorrow and sighing shall flee” (Isaiah 35:10). The verse mentions joy first. Simḥa said to Sason, On the contrary, I am superior to you, as it is written: “There was happiness [simḥa] and joy [sason] for the Jews” (Esther 8:17). Sason said to Simḥa: One day they will dismiss you and render you a messenger [parvanka], as it is written: “For you shall go out with happiness [simḥa]” (Isaiah 55:12). Simḥa said to Sason: One day they will dismiss you and draw water with you, as it is written: “With joy [sason] you shall draw water.”

סוכה מח:ב: הָנְהוּ תְּרֵי מִינֵי, חַד שְׁמֵיהּ שָׂשׂוֹן וְחַד שְׁמֵיהּ שִׂמְחָה. אֲמַר לֵיהּ שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה: אֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָּךְ, דִּכְתִיב: ״שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְגוֹ׳״. אֲמַר לֵיהּ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן: אֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָּךְ, דִּכְתִיב: ״שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים״. אֲמַר לֵיהּ שָׂשׂוֹן לְשִׂמְחָה: חַד יוֹמָא שָׁבְקוּךְ וְשַׁוְּיוּךְ פַּרְוַונְקָא, דִּכְתִיב: ״כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ״. אֲמַר לֵיהּ שִׂמְחָה לְשָׂשׂוֹן: חַד יוֹמָא שָׁבְקוּךְ וּמָלוּ בָּךְ מַיָּא, דִּכְתִיב: ״וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן״.

• * “Happiness is a serious problem” is the (great!) title of a book by Dennis Prager:
  https://www.scribd.com/book/163634247/Happiness-Is-a-Serious-Problem-A-Human-Nature-Repair-Manual?utm_medium=cpc&utm_source=google_search&utm_campaign=3Q_Google_DSA_NB_All&utm_device=c&gclid=Cj0KCQjwv5uKBhD6ARIsAGv9a-wmVnZwAR8ZxIl3_OWb4pq47KXQ5NRlKKeuTYU6a48wzfmpoC7Y3FoaAmESEALw_wcB