Olive picking season is coming to its end and we’re reaching the Torah portion of Vayechi where we read Jacob’s blessing to his sons, specifically here – Asher (Genesis 49:20). I read it, and 3000+ years, disappear:

עונת מסיק הזיתים מגיעה לסיומה ואנחנו מגיעים לפרשת ויחי, שם נקרא את ברכת יעקב לבניו, במיוחד כאן – את ברכתו לאשר (בראשית ל”ט, כ). אני קוראת את הפסוקים ונדמה ש-3000+ שנים, נעלמות:

מֵאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹ וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ׃

Asher’s bread shall be fat (oily),
And he shall yield royal dainties.

Moses will repeat the same theme at the end of Deuteronomy (33:24):

משה יחזור על אותו נושא בסוף ספר דברים:

וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ׃

And of Asher he said:
Most blessed of sons be Asher;
May he be the favorite of his brothers,
May he dip his foot in oil.

The Talmud (Menachot 85:b) tells us of the “oiliest” area in the Land of Israel, the territory of Asher, up in the central Galilee. Then it discusses “the wise woman from Teko’a” and explains why that “wise woman”, first mentioned in the Book of Samuel II, was so wise: because of the extensive use of olive oil. Then it tells about someone who comes looking for huge amounts of oil, searching everywhere, and finally coming to Tekoa area. There he finds a certain man who was supposed to have these grand amounts of oil which would make him very rich, but the man looks like a simple worker, walking in his field, with his tools, clearing it from rocks. I like this picture, and the fact that it might be also a metaphor for the need to be moving away small obstacles when caring for the Land, not just worry about the big issues, but one by one, doing what is necessary, day in and day out.

התלמוד (מנחות פה:ב) מספר לנו על האזור ה”שמן” ביותר בארץ ישראל, שטחו של שבט אשר, במרכז הגליל. אחר כך דן התלמוד ב”אשה החכמה מתקוע” ומסביר מדוע אותה “אשה חכמה”, המוזכרת לראשונה בספר שמואל ב’, הייתה כה חכמה: בגלל השימוש הרב בשמן זית. משם ממשיכה הסוגיה לספר על מישהו שבא לקנות כמויות אדירות של שמן. הוא מחפש בכל מקום, ולבסוף מגיע לאזור תקוע. שם הוא מוצא אדם מסוים שאמור להיות לו כמות כזו של שמן הגדולות, וככזה, היה הופך לעשיר מאוד, אבל האיש אותו הוא פוגש בין העצים, נראה כמו פועל פשוט, הולך בשדה שלו, עם הכלים שלו, מפנה אותו מאבנים. אני אוהבת את התמונה הזו, ואת העובדה שהיא עשויה להיות גם מטפורה לצורך להרחיק מכשולים קטנים כשמטפלים בארץ, לא רק לדאוג לנושאים הגדולים, אלא אחד אחד, לעשות מה שצריך, יום יום.

And where is that Teko’a? Nowadays we know of a place by this name southeast of Jerusalem, but the Talmud’s Tekoa is in the Galilee, somewhere in Mt. Meron area, possibly preserved in the name of the ancient village Peki’een, which is known to have had continuance Jewish presence throughout the centuries.

ואיפה אותה תקוע? כיום ידוע לנו על מקום בשם זה דרומית מזרחית לירושלים, אבל תקוע של התלמוד נמצאת בגליל, אי שם באזור הר מירון, ואולי השתמר המקום בשם הכפר העתיק פקיעין, שידועה בו המשכיות הישוב יהודי לאורך מאות שנים.

Hundreds, actually thousands of years have passed since. And here we are in the same place; the great grandchildren of those people tending for the great-grandchildren of those trees. It’s hard not to be touched when thinking about like this. The pesky olives bounce all over the place as we gather them unto a big net, then to buckets, then onward, quickly, to the beit-bahd, pressing-place. I think of the many midrashim that compare the olives to the Jewish people, reminded how much it takes to make anything useful out of what’s going on here now, and hope and pray, that somehow, together, we can light the holy menorah-light.

מאות, למעשה אלפי שנים חלפו מאז. והנה אנחנו באותו מקום; בני הבנים של אותם אנשים מטפלים בבני הבנים של העצים האלה. קשה שלא להתרגש כשחושבים על זה כך. הזיתים הנודניקים קופצים לכל עבר כשאנחנו אוספים אותם לרשת גדולה, אחר כך לדליים, ואז הלאה, במהירות, לבית-הבד, לכבישה. אני חושבת על המדרשים הרבים שמשוים את הזיתים לעם היהודי, ונזכרת כמה עבודה זה לוקח כדי לעשות משהו מועיל ממה שקורה כאן עכשיו, ואני מקווה ומתפללת, שאיכשהו, ביחד, נוכל בכל זאת להדליק את אור המנורה הקדוש.

שבת שלום SHABBAT SHALOM