פרשת השבוע “שמיני” היא הפרשה היחידה ששמה הוא מספר. בפרשה זו אנחנו קוראים על חנוכת המשכן כאשר אהרון ובניו מתחילים לתפקד ככוהנים והשכינה שוכנת בקודש. בתוך כך, אנחנו גם שומעים על מותם הטראגי של שני בניו הגדולים של אהרון, נדב ואביהוא, כשהם מקריבים לפני ה’ “אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם”. אהרון שותק מול הטרגדיה הזו, איכשהו (ורבו המפרשים בענין) מכיל את הכאב הגדול ביום שהיה צריך להיות היום המשמח והמכובד ביותר בחייו.

This week’s Torah portion “Shmini” is the only one named for a number. In this parsha we read about the dedication of the Tabernacle when Aaron and his sons begin to function as priests and the Shechinah dwells in the Holiness. Within it, we also hear about the tragic deaths of Aaron’s two older sons, Nadav and Avihu, as they sacrifice before the Lord “a foreign fire which they were not commanded” (Leviticus 10:1). Aaron is silent in the face of this tragedy, somehow (and there are many commentators on the matter) containing the great pain of the day that should have been the happiest and most honorable day of his life.

עוד בפרשה, איזכור של המקווה, מעין מאגר מים עם התאמות מאד ספציפיות לכללי ההלכה וכן דיני כשרות: מותר לאכול חיות אדמה רק אם הן מפריסות פרסה ומעלות גרה (אך לא כאלה שיש להן רק את אחד הסימנים). לדגים חייבים להיות סנפיר וקשקשת. ניתנת רשימה של ציפורים לא כשרות, ואפילו רשימה (מרתקת) של חרקים כשרים, פירוט מדוקדק של מיני בעלי החיים המותרים והאסורים למאכל.

Also in the parsha, a mention of the mikveh, a kind of water body with very specific halachik laws, as well as kosher laws: it is permissible to eat domesticated animals only if they have both split hooves and chew their cud (but not either). Fish must have a fin and scales. A list of non-kosher birds is given, and even a (fascinating) list of kosher insects, all included in this meticulous listing of the permitted and forbidden species of animals

עובדי אלילים ומונותאיסטים, בודהיסטים, ברברים ומערביים כאחד, כולנו יצרנו מערכת תזונתית כלשהי. העובדה שלכל תרבות יש כל כך הרבה חוקים ומנהגים סביב אוכל מרמזת בבירור שיש משהו באכילה שהוא הרבה יותר מסתם פעילות גופנית. בתורה, המקום בו בפעם הראשונה מופיע השורש צ.ו.ה. בתורה, הוא כשנאמר “וַיְצַו֙ ה’ אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל” (בראשית ב:טז). עצם הקטיף של פרי הופך ממעשה פיזיולוגי לביטוי של גבולות המוסר, יחד עם השלכות חמורות.

Idolaters and monotheists, Buddhists, barbarians, and Westerners alike, we have all created some kind of nutritional system. The fact that every culture has so many rules and customs around food clearly implies that there is something about eating that is much more than just physical activity. In the Torah, the first time the root t. tz.v – to command – appears, is when it is said, “And Hashem God commanded the human, saying, of every tree of the Garden you shall indeed eat” (Genesis 2:16). Thus, picking fruits turns from a physiological act into an expression of the limits of morality, along with serious consequences.

המסר ממשיך בתקופת המבול, שמשנה לנצח את מערכת היחסים של האדם עם החיות (רבים גורסים שלפני המבול בני האדם – ובעלי החיים – היו צמחונים); משם לאיסור לאכול חלקים מסוימים של בהמה, אפילו אם היא כשרה (ענין גיד הנשה המוזכר בבראשית לב:לג) והמצוה שלא לערבב בשר וחלב (שמות כ”ג:יט). כך אנחנו מגיעים לפרשת השבוע שלנו.

This message continues during the Flood, which forever changes human’s relationship with animals (many argue that before the flood humans – and animals – were vegetarians); Then we move to the prohibition of eating certain parts of an animal, even if it is kosher (the matter of gid ha-na-she, mentioned in Genesis 32:33) and the mitzvah not to mix meat and milk (Exodus 23:19). Then we arrive at our Torah portion of this week.

האם אפשר למצוא קשר בין חנוכת המשכן, רשימה נרחבת זו של בעלי החיים המותרים לבין שם הפרשה? אולי נסתכל שוב על המילה “שמיני”: שורש המילה הוא ש.מ.נ., אותן אותיות בהן אנחנו משתמשים כדי ליצור מילים כמו שומן, שמן (בקמץ) ושמן (בסגול). לעומת ה-8, על פי המהר”ל מפראג, המספר שבע מייצג דברים שהם מתאימים בדיוק. כך לגבי שבעת ימי השבוע, חגיגת הנישואין שנמשכת 7 ימים ומלווה ב-7 ברכות, לעומת זמני אבל שאז אנחנו יושבים “שבעה” – 7 ימים. באותן אותיות של המילה שבע אנחנו יוצרים גם את המילה – שבע (בשין שמאלית). שביעה פירושה להיות מלא, אבל פחות מאכילת יתר. שבע מייצג את האופן הטבעי שבו זורמים החיים, בעוד שמונה מייצג את התוספת של מה שמעבר, את העל טבעי. בצורתו של המספר הוא מסמל את האינסוף, הנצח. אולי הוא מזכיר לנו את היכולת שלנו לקבל הצצה למימד אחר.

Is it possible to find a connection between the dedication of the Tabernacle, this extensive list of permitted animals and the name of the portion? Let’s look again at the word “eighth”: the root of the word is sh.m.n, the same letters we use to form words like fat (sha-men), oil (shuman). Compared to the number 8, according to the Maharal of Prague, the number seven represents things that are exactly right. It stands for the seven days of the week, the marriage celebration that lasts 7 days and is accompanied by 7 blessings, and on the other side, the mourning days when we sit “shiv’a” – 7 days. In the same letters of the word seven we also form the word –satiated (sa-ve’a).  Satisfaction means being full, but less than overeating. Seven represents the natural way in which life flows, while eight represents the addition of what is beyond, the supernatural. In it shape, it symbolizes infinity, eternity. Perhaps it reminds us of our ability to get a tiny glimpse into another dimension.

היום השמיני כמושג אינו חדש: אנחנו מכירים אותו מיום ברית המילה, יום שמציין את היחסים שמעל ומעבר בין ה’ לעמו. אנחנו פוגשים אותו גם בסוף חג הסוכות, כשאנחנו חוגגים את “שמיני עצרת”, מוסיפים עוד יום אחד לחג השלם, שכפי שאומרת הגמרא: “מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: עֲשׂוּ לִי סְעוּדָה גְּדוֹלָה. לְיוֹם אַחֲרוֹן אָמַר לְאוֹהֲבוֹ: עֲשֵׂה לִי סְעוּדָה קְטַנָּה כְּדֵי שֶׁאֵהָנֶה מִמְּךָ” (סוכה נה:ב), כלומר, תשארו רק עד קצת, מעל ומעבר למה שהיה מספיק.

The eighth day as a concept is not new: we know it from the day of circumcision, a day that marks the relationship above and beyond God and His people. We come across it at the end of Sukkot, when we celebrate “Shmini Atzeret” as we add another day for the complete holiday, as the Gemara says, “it’s a parable to an earthly king who tells his servants, make for me a big feast. On the last day, he told his beloveds, make just a small meal for us so we can be together”. (Sukkah 55:b), that is, stay a little longer, above and beyond what had seemed already sufficient.

אבל הפעם הראשונה שיש יום שמיני אי פעם לפי תורתנו היא היום שלאחר שבעת ימי השלמת הבריאה. אותו היום השמיני המקורי היה ההזדמנות הראשונה שלנו להיות שותפים פעילים עם ה’ בבריאה. המשכן נחשב מופלא, מקביל ומזכיר את הבריאה. הכניסה אליו הייתה כמו להיכנס לתוך עולם אחר, אלא שבמקום עולם שה’ ברא ואנשים הצטרפו אליו בהמשך, יש כאן מבנה שבני ישראל בנו, ועם השלמתו הזמינו את ה’ לתוכו, ביום השמיני.

But the first time there is an eighth day ever according to our Torah is the day after the seven days of completing creation. That original eighth day was our first opportunity to be active partners with G-d in creation. The Mishkan is considered miraculous, parallel and reminiscent of creation. Entering it was like entering another world, but instead of a world that God created and people joined later, there is a structure here that the Children of Israel built, and upon its completion they invited God into it, on the eighth day.

היום השמיני הפך אפוא לסמל לתפקידנו כשותפים בבריאה; באופן שבו אנו מתייחסים לסביבה שלנו, לבעלי חיים ולבני אדם. זוהי הזמנה נצחית לקחת תפקיד חיובי בתיקון עולם, בהפיכת העולם למקום טוב יותר, באינטראקציות שלנו עם כל מי שאנו נוגעים בהם, רחוקים וקרובים.

The eighth day thus became a symbol of our role as partners in creation; The way we treat our environment, animals and humans. It is an eternal invitation to take a positive role in fixing a world, in making the world a better place, in our interactions with everyone we come in touch with, far and near.

Shabbat Shalom שבת שלום