| We have made it to the end of Leviticus, the 3rd of the five Book of the Torah, and this might be a good opportunity to wonder, why does each book end where it ends? Why did we not receive one Torah “book”, without a division into Chumashim? And any meaning to the number 5 here? | הגענו לסוף ספר ויקרא, הספר השלישי מבין חמשת חומשי התורה, וזו הזדמנות מעניינת לשאול, מדוע מסתיים כל ספר במקום בו מסתיים? למה בעצם לא קבלנו ספר תורה אחד, בלי חלוקה לחומשים? ולמה דוקא חומשים? |
| We will not answer everything this time, just point briefly to the fact that the first two books, Genesis and Exodus, describe the power and deeds of the Creator, each from a different angle (Genesis – the creation of humanity and the first family, Exodus – the creation of the people, Giving of the Torah and building the Mishkan / Temple). In the first two books of the Torah, the direction of action is from the Creator to us. In contrast, the Book of Leviticus describes what we must do, what’s our share in the contract with Hashem, as well as what will happen if we do not meet the terms of this contract. | לא נענה על הכל הפעם אבל נאמר בקיצור, שגם ספר בראשית וגם ספר שמות מתארים את הכוח ועשיה של הבורא, כל אחד מזוית אחרת (בראשית – בריאת האדם והמשפחה הראשונה, שמות – בריאת העם, מתן תורה והקמת המשכן / מקדש). בשני הספרים הראשונים בתורה, כוון הפעולה הוא מהבורא אלינו. לעומתם, ספר ויקרא, מתאר מה עלינו לעשות, מה חלקנו בחוזה עם הקב”ה, וגם מה יקרה אם לא נעמוד בתנאי החוזה. |
| This week’s Torah portion opens with the words: “If you follow My laws, and keep My commandments and do them (Leviticus 26: 3). Let’s say we didn’t have the rest of the text before us, what should have been the next sentence? | פרשת השבוע שלנו פותחת במילים: אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם ( ויקרא כו:ג). נגיד שלא היה לנו את המשך הטקסט כבר לפנינו, מה היה צריך להיות המשפט הבא? |
| It is said: “And I gave your rains in their season, and the land will give its yield, and the tree of the field – its fruit” (26:4). But actually, is the rain, yield, and fruit, truly dependent on us, and our fulfilling of the whole Torah? Did Gd bring us into a world without rain, crops and fruit? After all, we have no life without water and food! Do we have to keep the whole Torah, just for the most basic living conditions? | נאמר: “וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ” (כו:ד), אך בעצם, האם הגשם, היבול ופרי עץ השדה, באמת תלויים בנו, ובכך שנקיים את כל דברי התורה? האם הקב”ה הביא אותנו לעולם בלי גשם, יבול ופרי עץ?? הרי אין לנו חיים בלי מים ומזון! האם עלינו לקיים את כל התורה, רק בשביל תנאי מחיה בסיסיים ביותר? |
| Let’s pause for a moment and think, what should have been the rest of this verse? Maybe something like: ‘If you walk in My statutes and commandments and keep them… I will give you infinite happiness and wealth and eternal life in this world and the next world ‘? I hear us immediately saying, oh no, thank you, it’s okay, no need, rain and a good crop is plenty for me, thank you … | נעצור לרגע ונחשוב, מה היה צריך להאמר כאן? אולי משהו כמו: אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם… ואתן לכם אושר ועושר עד אינסוף וחיי נצח בעולם הזה ובעולם הבא’? אני שומעת אותנו מיד אומרים, לא, לא, תודה, זה בסדר, לא צריך, גשם ויבול טוב זה מספיק, תודה… |
| Indeed, there is no explicit mention in the Torah of the World to Come, which is not the case with our Sages, who discuss the next world freely. Did they invent it, without any anchor in the written Torah? “And I gave your rains” … says the verse. The root g.sh.m. is not only used for “rain” but also for fulfillment. | אכן, אין בתורה שום אזכור מפורש של חיי העולם הבא, מה שאין כן אצל חז”ל, הדנים בעולם הבא בחופשיות. האם הם המציאו את זה, ללא שום עוגן בתורה שבכתב? “ונתתי גשמיכם”… אומר הפסוק. השורש ג.ש.מ. אינו מתאר רק גשם במובן מטר (rain), אלא גם התגשמות. |
| According to Rambam “If you have worshiped God with joy and kept His way, He will bestow these blessings on you, and keeps the curses away from you, until you are free to be wise in the Torah and engage with her, so that you may merit life in the World to Come, and things will be good for you, in a world that is long; and this way, you will merit both worlds, good life here, which in turn, bring you to life in the World to Come”… (Mishnah Torah, Hilchot Teshuvah, Chapter 9, Halacha A) | על פי הרמבם “אם עבדתם את ה’ בשמחה ושמרתם דרכו, (הוא) משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם, עד שתהיו פנויים להתחכם (להיות חכמים) בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך ונמצאתם זוכין לשני העולמות לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא”… (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק 9, הלכה א) |
| Meaning, it’s true that the next world was not mentioned in the Torah but that is only because the existence of such a world is self-evident. After all, in the Torah portion before us, which enumerates the “blessings and curses,” there are only material, transient gifts! But, according to Rambam, a person who is hungry, tired, weary and exhausted cannot concentrate on studying Torah and coming close to God. That’s why these gifts were given; in order to make it easier onus while on route to the real goal; so we have energy and peace of mind to prepare ourselves to get “there”. | כלומר, נכון שהעולם הבא לא הוזכר בתורה אך זה רק מפני שקיומו של עולם כזה מובן מאליו. הרי בפרשה שלפנינו, המונה את ה”ברכות והקללות”, יש רק תמורות חומריות, חולפות! אך, ע”פ הרמבם, אדם רעב, עייף, יגע ותשוש לא יכול להתרכז בלימוד תורה והתקרבות לה’. לכן נתנו לנו ברכות אלו, כדי שתקל עלינו הדרך למטרה האמיתית, כדי שיהיו לנו כוח ושלוות נפש להכין את עצמנו להגיע ל”שם”. |
| On the other hand, Rabbi Yehuda Halevi in his Kuzari book (Chapter Three, The Next World in Prayer) brings a parable about a man “who came to the King and King drew him near, and gave him permission to come to him whenever he wanted, that the purpose is to be with the king all the time” … | לעומתו, רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי (פרק שלישי, העולם הבא בתפילה) מושל משל על אדם “שבא אל המלך וקרבו המלך קרבה גדולה, ונתן לו רשות לבוא אליו בכל עת שירצה, שמדרגת התכלית הוא להיות כל הזמן עם המלך”… |
| That is, for Rabbi Yehuda Halevi the next world was not mentioned in the Torah because there is a more important matter: that the “King” is with us, between us and within us all the time, and already in this world. After all, if God, who is the King, and is all spirit and heavenly worlds, can be with us in our material world, all the more so that He will also be with us in the next world, a world that is all good! | כלומר, עבור רבי יהודה הלוי לא הוזכר עולם הבא בתורה כי יש ענין חשוב יותר: זה ש”המלך” איתנו, בינינו ובתוכנו כל הזמן, וכבר בעולם הזה. הלוא אם הקב”ה, שהוא המלך, וכולו רוח ועולמות שמיימים, איתנו בעולם החומרי שלנו, קל וחומר שגם יהיה איתנו בעולם הבא, עולם שכולו טוב! |
| I remember as a child, my grandmother would tell me, “Go with Gd and then you won’t be going alone.” I didn’t exactly understand what she meant, and we did not have words to explain, but perhaps in this parsha there is a hint: Towards the end of the description of the blessings, it is said: “I will walk amongst you…. (Lev 26:12). Rashi says, according to the Midrash, that the scripture intends: “And I walked among you” – I will walk with you in heaven as one of you … May we merit to feel Gd’s presence in this world and in the next world. | אני זוכרת שבילדותי, סבתי היתה אומרת לי, “לכי עם אלוהים ואז לא תלכי לבד”. לא בדיוק הבנתי למה התכוונה ולא היו לנו מילים להסביר, אבל אולי בפרשה זו יש רמז: לקראת סוף תיאור הברכות, נאמר: “וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם” (ויקרא כו:יב). רש”י אומר, ע”פ המדרש שכוונת הכתוב: “והתהלכתי בתוככם” – אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן כְּאֶחָד מִכֶּם… מי יתן ונזכה לחוש את נוכחות הקב”ה בעולם הזה ובעולם הבא. |
Torah & more... תורה ועוד 