Bamidbar: in the heart of the journey

We are at the beginning of the 4th book, the Book of Bamidbar, always beginning before Shavuot. In English it could be translated as “in the desert”, a name that fits what is described in it, events that happened while the Israelites were in the desert. But the beauty of the word “bamidbar” is that it also hides the root D.B.R., to speak, talk. Some say that the original name of the book was “vayedaber“, and he spoke. In fact, all five Books of the Torah are named after something related to speech:אנחנו בפתחו של הספר הרביעי, ספר “במדבר”, אותו מתחילים תמיד לפני חג השבועות. באנגלית יכל להתרגם ל- in the desert, שם שמתאים למתואר בו, אירועים שקרו בזמן שבני ישראל היו במדבר. אך יופיה של המילה “במדבר” הוא שחבוי בה גם השורש ד.ב.ר., יש אומרים ששמו המקורי של הספר היה “וידבר”. בעצם, כל חמשת חומשי תורה נקראים על שם הדיבור:
The Book of Exodus is called Shmot, literally “names”, from calling anything by its name, meaning to recognize and know it, to be able to talk about it. Leviticus = Vayikra, “and he called”, for the calling; Bamidbar, for the root of speech; and Deuteronomy, Dvarim, “things”, from the same root, d.b.r. and sharing the things that Moses told the people, because speech is not nothing; it is a “thing” with weight and space.ספר “שמות” –מלשון לקרוא דבר בשמו, כלומר לזהות ולהכיר אותו, להיות מסוגל לדבר עליו. ויקרא – על שם הקריאה. במדבר – על שם הדיבור, ודברים – מאותו שורש, ד.ב.ר., על הדברים שנשא משה לעם, כי דיבור הוא לא כלום, הוא “דבר” עם משקל ומקום.
And what about the book of Beresheet, Genesis? It is said in “Pirkei Avot” (5:1): “In ten sayings the world was created”, that is, 10 times it is said in Genesis “and God said, Let there be” … but… really? If we count all the “said”, we will find, to our surprise, there are only 9! Did the sages not notice that? They said that the word “Beresheet”, the opening word of the whole Torah, is also a saying, because it is the beginning of all beginnings, and without it nothing would have been created. Therefore, the word “Beresheet”, translated as Genesis, also implies speech (according to the Babylonian Talmud, Tractate Megillah 21:2).ומה עם ספר “בראשית”? נאמר ב”פרקי אבות” (ה:א): “בעשרה מאמרות נברא העולם”, כלומר, 10 פעמים נאמר בבראשית פרק א, “ויאמר אלוהים יהי”… האמנם? אם נספור את כל ה”ויאמר”, נגלה, להפתעתנו שיש רק 9! האם חז”ל לא שמו לב? אלא שהם אמרו, “בראשית נמי מאמר הוא”, כלומר, המילה “בראשית” גם היא מאמר, וזאת מדוע? כי היא התחלת כל ההתחלות, ובלעדיה שום דבר לא היה נברא. הרי לנו 10 מאמרות, וגם המילה “בראשית”, מרמזת לדיבור (ע”פ התלמוד הבבלי, מסכת מגילה כא:ב).
These five words tell us what the Torah is all about. We think the Torah is wisdom, and that is true, yet there is wisdom elsewhere as well. If so, perhaps the Torah is morality? But our sages have already taught that “derech eretz preceded the Torah,” that is, even before receiving the Torah, a person must have a proper moral and behavioral basis.חמשת המילים האלו מספרות לנו מה היא התורה. אנחנו חושבים שהתורה היא חוכמה, וזה נכון, אך יש חוכמה גם במקומות אחרים. אם כך, אולי התורה היא מוסר? אך כבר לימדו חכמינו ש”דרך ארץ קדמה לתורה”, כלומר, עוד לפני קבלת התורה, לאדם צריך להיות בסיס מוסרי והתנהגותי נאות.
The Torah, then, is something else: it is our dialog with Gd, and precisely because of that, these are the names of the Pentateuch. In the first books, Genesis and Exodus, Gd speaks to us and reveals to us His will, as individuals and as a People. Then he teaches us how to talk to Him and with Him: Leviticus guides us about our immediate environment, how we should behave at home, with the family, in the field, at work. Whereas the Book of Numbers, which we’re about the start, tells us how to behave when we are on the way, including times when there is a hester panim, “concealment,” a kind of silence of the Creator.התורה, אם כך, היא משהו אחר: היא הדיבור שלנו עם הקב”ה, ובדיוק בגלל זה, אלה הם שמות החומשים. בספרים הראשונים, בראשית ושמות, הקב”ה מדבר אלינו ומגלה לנו את רצונו, כיחידים וכעם. אחר-כך הוא מלמד אותנו איך לדבר אליו ואיתו: ספר ויקרא מנחה אותנו לגבי סביבתנו הקרובה, איך עלינו לנהוג בבית, במשפחה, בשדה, בעבודה. ואילו ספר במדבר, שבפתחו אנו עומדים, מספר לנו איך לנהוג כשאנחנו בדרך, כולל זמנים בהם יש “הסתר פנים”, מעין שתיקה של הבורא.
In some ways, that’s pretty amazing: we have a book about what to do in our communication with Gd when there is no communication … we tend to think that if there is no communication, maybe there is no Gd at all … This teaches us how much we really need this communication, the “signs” that Gd sends us as “proof” that He is there and that He cares. In addition, by including a book that deals with the time we’re journeying on the road, the crises and challenges we have, we learn that we will have such situations. We may feel some fog between us the Holy One; we might be afraid that He is not, or that we are not who and what we thought, but even all these situations, are part of our relationship with Him.מבחינות מסוימות זה די מדהים: יש לנו ספר מה לעשות בתקשורת שלנו עם הקב”ה כשאין תקשורת… הרי אנחנו נוטים לחשוב שאם אין תקשורת, אולי אין אלוהים בכלל… דבר זה מלמד אותנו עד כמה אנחנו אכן זקוקים לתקשורת הזו, ל”סימנים” שה’ שולח לנו כ”הוכחה” שהוא שם ושאכפת לו[1]. בנוסף, בכך שהתורה כללה ספר שעוסק בהיותינו בדרך, על המשברים והאתגרים שיש לנו, למדנו שיהיו לנו מצבים כאלה. יתכן שנרגיש מעין ערפל בינינו לבין הקב”ה. אולי נפחד שהוא איננו, או שאנחנו איננו מי ומה שחשבנו, אך גם המצבים האלה, הם חלק מהקשר שלנו איתו.
This idea can be seen in the structure of the Book: at the beginning of the book, there is a meticulous census of all the Children of Israel, and towards the end of the Book, again, a census. There is an exact description of how the camp is set in an accurate and organized order. There are no people here meandering aimlessly behind Moses, pushing and trampling one another, scattered in the desert not knowing who is where, but, every person with his family, and every family with its tribe, leader and flag, in their particular place within the whole. Each one has a role and a value, a task and a part that suits him and her. That is why in English, the book is called Numbers, after the many censuses in it.ניתן לראות את הרעיון הזה במבנה ספר “במדבר”: בתחילת הספר, יש מפקד מדוקדק של בני ישראל, וכך גם לקראת סוף הספר, שוב, מפקד. יש תיאור איך חונה המחנה בסדר מדויק ומאורגן. אין כאן בליל אנשים הנדחפים אחרי משה, רומסים זה את זה, מפוזרים במדבר בלי לדעת מי איפה, אלא, כל אדם עם משפחתו, וכל משפחה עם שבטה, מנהיגה ודגלה, במקום המאד מסוים שלה בתוך הכלל. לכל אחד ואחת תפקיד וערך, עשיה וחלק המתאים לו ולה. באנגלית נקרא הספר דוקא Numbers בדיוק על שם המיפקדים הרבים שבו.
This is the framework of the Book, and in the middle, as in life, there is also disorder. These situations can shake and challenge us. We may think that they are happening “outside” Gd’s order. Perhaps we are deeply disappointed: we so hoped that with the help of Torah and faith, there will never be any such situations in our lives … and there is a real danger in crises: one can surrender, and/or fall in love with these situations. As we will see in the Book before us, we have a fear of getting out of Exile and into the Promised Land where life is not always easy… All this may keep us from finding a long-term solution that preserves and suits our soulזו המסגרת של הספר, ובתווך, כמו בחיים, יש גם אי-סדר. מצבים אלו יכולים לערער אותנו. אנחנו עלולים לחשוב שהם קורים “מחוץ” לסדר של הקב”ה. אולי נחוש אכזבה עמוקה: הלוא כל כך קוינו שבעזרת התורה והאמונה, אף פעם לא יהיו מצבים כאלה בחיינו… ויש סכנה אמיתית במשברים: אפשר להכנע, וגם להתאהב במצבים האלו. כמו שעוד נראה בספר שלפנינו, יש בנו פחד לצאת מהגלות ולהגיע אל הארץ המובטחת שהחיים בה לא תמיד קלים… כל זה עלול להרחיק אותנו ממציאת פתרון ארוך טווח ששומר ומתאים לנפש שלנו.
That’s where the other, “usual” meaning of Bamidbar – in the desert, comes in handy: a wide, open lace that invites us to discover who we are, what’s in our heart and where exactly is our path, not fearing the moments that things don’t work out exactly how we thought they “should”. The Torah in its wisdom has come to teach us that crisis situations are a part of life, whether they occur on a personal, national, spiritual or practical level. The important thing is that we make progress along the way, and with Gd’s help, we will make it in peace.כאן נכנסת המשמעות השניה וה”רגילה” של המילה במדבר – מקום פתוח ורחב שמזמין אותנו לגלות מי אנחנו, מה בלב שלנו ואיפה בדיוק היא הדרך בלי לפחד מהרגעים שהדברים לא הולכים בדיוק כשורה. התורה בחוכמתה באה ללמד אותנו שמצבי משבר הם חלק מהחיים, בין אם הם קורים ברובד באישי, לאומי, רוחני או מעשי. החשוב הוא שאנחנו מתקדמים בדרך, וב”ה, נגיע בשלום.

[1] להבהרה: אני משתמשת בלשון זכר בדרך הנוחות, לא מפני שאני חושבת שאלוהים הוא “זכר” ** for clarification: I use the mail language for convenience, not because I think Gd is male 🙂

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s