The Journeys of… ואלו מסעי…

So we come to the end of the Book of Numbers, and its last Torah portion, the Torah portion of Mas’ei, and the new moon of the month of Menachem-Av. Outside of Israel, two Torah portions are read this Shabbat, Matot-Mas’ei, and finally, after three and a half months of reading separate Torah readings, between Diaspora Jewry and the Land of Israel, this Shabbat we unite to read together again. The separation in the reading occurred because the eighth day of Passover, which is celebrated abroad but not in Israel, was on Shabbat. Thus, while in Israel they returned to read the weekly portion, ​​abroad they still read a special reading for the holiday, staying a portion “behind”. Why did the union take place davka here & now? Because we are at the beginning of the month of Av, and at the beginning of Deuteronomy. We will all be together to hear Moshe’s last words, and unite as one nation when we are facing a difficult times and/or tragic memories of events that befell our nation, before Tisha B’av.אנחנו מגיעים לסוף ספר במדבר, ולפרשה האחרונה בספר זה, פרשת מסעי וראש חודש מנחם-אב. בחוצלארץ בשבת זו נקראות שתי פרשות, מטות-מסעי, וסוף סוף, אחרי שלושה וחצי חודשים של קריאת פרשות נפרדת בין חוצלארץ לארץ, אנחנו חוזרים לקרוא ביחד. ההפרדה בקריאה נעשתה מפני שהיום השמיני של פסח, הנחגג בחו”ל אך לא בארץ, היה בשבת. כך, בשעה שבארץ חזרו לקרוא את פרשות השבוע, בחו”ל עדיין קראו קריאה לחג, ונשארו פרשה “מאחור”. למה דוקא כאן נעשה האיחוד? מפני שאנחנו עומדים בתחילתו של חודש אב, ובפתח ספר דברים. נהיה כולנו יחד לשמוע את מילותיו האחרונות של משה, ולהתאחד כעם אחד כשאנו עומדים בפני התמודדות קשה או גם זכרון קשה של הטרגדיות בחיינו הלאומיים, לפני תשעה באב.  
The name of our parshah is “Mas’ei”, and I am fascinated that a word  that a word that makes half a conjugation is a title, literally meaning, the journeys of… of who? The reader remains in anticipation: Please tell me more! Oh, sorry, that’s the end of the book; We will have to write the rest ourselves… Of course, the Torah itself continues the verse, saying: “These are the journeys of the Israelites who started out from the land of Egypt, troop by troop, in the charge of Moses and Aaron. Moses recorded the starting points of their various journeys as directed by H’. Their marches, by starting points, were as follows”… (Numbers 33:1-2)שמה של הפרשה שלנו “מסעי”, ואני מוקסמת מכך שמילה בסמיכות היא שם הפרשה. מסעותיו של… ?? הקורא לשמע השם כאילו נשאר בציפיה: אנא ספרו לי עוד! אה, סליחה, זה סוף הספר; את ההמשך נצטרך לכתוב בעצמנו… כמובן, התורה בעצמה ממשיכה את הפסוק ואומרת: “אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃ וַיִּכְתֹּ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־מוֹצָאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י ה’ וְאֵ֥לֶּה מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָאֵיהֶֽם”… (במדבר ל”ג, א-ב).  
This is followed by a list of 42 sites, rhythmically described with “And they traveled from… and camped in…”, a rhythm immortalized in an Israeli song. The departure from a certain place here is described by the letter mem, which in gematria equals (by chance 😊) 40, while the arrival “at” is described by the letter “bet”, which equals in gematria to 2, a total of 42.לאחר מכן מופיעה רשימה של 42 אתרים, המתוארים באופן קצבי עם “ויסעו מ… ויחנו ב…”, קצב שהונצח בשירם של לקהת פיקוד דרום. היציאה ממקום מסוים כאן מתוארת באות מ”ם, שבגימטריה שווה (במקרה) ל-40, בעודשויחנו “ב”, עם האות בית, שווה בגימטריה ל-2, בסך הכל 42.  
The list is challenging to read, a kind of strange laundry list whose logic is not entirely clear to the reader. Even the expert in the chapters of the Torah and those who know the journey of the Israelites well, will find here names of places that we have never heard of. For example, it is described to us that the Israelites traveled “from Mt. Shefer to Harada” (Bamidbar 33:24). We do not have any description so far, that we went through Harada. What is this place? Harada in Hebrew means anxiety, and if we read the list carefully, we will see that “anxiety”, how appropriate, is right in the middle of the journey list.הרשימה מאתגרת לקריאה, מעין רשימת קניות קצת מוזרה ששההגיון בה לא לגמרי ברור לקורא. גם המומחה בפרקי התורה ומי שמכיר את מסע בני ישראל היטב, יגלה כאן מקומות מוזכרים שלא שמענו עליהם מעולם. למשל, מתואר לנו שבני ישראל נסעו “מֵֽהַר־שָׁ֑פֶר וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּחֲרָדָֽה” (במדבר ל”ג:24). אין לנו שום תיאור מהמסופר עד כה שהמסע הזה עבר דרך מקום ספציפי שנקרא “חרדה”. מהו המקום הזה? אם נקרא את הרשימה בעיון, נראה ש”חרדה”, ועד כמה מתאים לכך, הוא בדיוק באמצע רשימת המסע.  
Is this a place name or a description of the feelings that arose precisely then, at the point where we are equally far from the place we left, and the place we will arrive at? The familiar place is now far away; The place we are going to is not yet in sight. It’s just us and this desert. Was it right to leave behind the “meat pot of Egypt”? Should we have stayed there, with the “orderly work” we had? Was our choice good for our children? Do we promise them that tomorrow will be better? The truth is, we will never know for sure. Every moment is our best guess. Sometimes, we feel safe, strong and relaxed, and sometimes, anxious. For the Torah, each of these is an integral part of the journey.האם זהו שם מקום או תיאור התחושות שעלו דוקא אז, בנקודה בה אנחנו רחוקים במידה שווה מהמקום שעזבנו, והמקום אליו נגיע? המקום המוכר עכשיו רחוק; המקום שאליו אנחנו הולכים, לא נראה באופק. זה רק אנחנו והמדבר הזה. האם היה נכון להשאיר מאחור את “סיר הבשר של מצרים”? האם היינו צריכים להישאר שם, עם ה”עבודה המסודרת”? האם הבחירה שלנו היתה טובה עבור ילדינו? האם אנחנו מבטיחים להם שמחר יהיה טוב יותר? האמת, לא נדע בבטחון אף פעם. כל רגע הוא הניחוש הטוב ביותר שלנו. לפעמים, אנחנו מרגישים בטוחים, חזקים ונינוחים, ולפעמים, חרדה. עבור התורה, כל אחד מהם הוא חלק בלתי נפרד מהמסע.  
What’s more: the Torah asks us here, to camp in “anxiety”. Our immediate desire when we or some we love is anxious, is to escape. To alleviate. To explain. To comfort. To change. Just don’t be. Exactly right here. What a terrible feeling! We would think that the best way to cope is to get away from here! But the Torah offers us to stay. not settle! But yes – pause. Even with anxiety. Breathe. Get to know this place. Not to give up on the heart of this journey, which also definitely has anxiety. To scream and yell, if we must, but to pass through this point, and from there to continue and get closer to the goal we set out to reachזאת ועוד: התורה מבקשת מאיתנו כאן, לחנות ב”חרדה”. הרצון המיידי שלנו כשאנחנו או מישהו מיקירנו חרד, הוא לברוח, לטפל. להסביר. לנחם. לשנות. רק לא להיות. דוקא כאן. איזה הרגשה איומה! היינו חושבים שדרך ההתמודדות הטובה ביותר היא הסתלקות מכאן! אך התורה מציעה לנו לשהות. לא להתנחל. אבל כן – לעצור. גם בחרדה. לנשום. להכיר את המקום הזה. לא לוותר על לב המסע הזה שיש בו גם בהחלט חרדה. לצעוק אם צריך, אבל לעבור דרך הנקודה הזו, ומשם להמשיך ולהתקרב למטרה שלשמה יצאנו לדרך.  
We are often called “The People of the Book”, but I think more than that, we are people of the journey. Many years later, a famous Hasidic story will tell us about Rabbi Yitzchak who traveled far to look for the treasure he saw in his dreams, only to find the same treasure in his home. The verse that spoke of the “starting points of their various journeys” played with us a bit: in Herbew, motza is a beginning, departure point, but the same root, is also used for a find, discover. After forty years, the Israelites “discover America”, not because they found a new land, but because they decided to return to the land of their ancestors. Our journey leads us back home, inward to ourselves, as individuals and as a nation, to rediscover our origins as a new treasure found again.אנחנו נקראים לעתים קרובות “אנשי הספר”, אבל אני חושבת שיותר מכך, אנחנו אנשי המסע. שנים רבות לאחר מכן, סיפור חסידי מפורסם יספר לנו על ר’ יצחק שנסע רחוק כדי לחפש את האוצר שראה בחלומותיו, רק כדי למצוא את אותו אוצר בביתו. הפסוק שדבר על “מוֹצָאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם” ועל “מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָאֵיהֶֽם”, מחייך אלינו קצת: בעברית, מוצא – הוא אמנם נקודת המוצא, אבל אותו שורש, מצא – הוא גם מה שנגלה בדרך, והנה, אחרי ארבעים שנה, בני ישראל “מגלים את אמריקה”, לא מפני שמצאו ארץ חדשה, אלא מפני שהצליחו לחזור לארץ אבותיהם. המסע שלנו מוביל אותנו חזרה הביתה, פנימה אל עצמנו, כיחידים וכעם, למצוא ולגלות מחדש את מקורותינו כאוצר חדש שנמצא שוב.
Shabbat Shalom & chodesh tov – שבת שלום וחודש טוב
where is this sign?? 🙂
and this?
and this??
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s